אי אפשר להשוות את המצב בישראל למצב בעולם. אם בארה"ב, למשל, ניתן לרכוש רכב חדש ב-2-3 משכורות, בארץ צריך להשקיע פי 4 (!!!) מזה. יוצא שאם הרכב איבד 50% מערכו אז האמריקאי "שרף" רק 1-1.5 משכורות ואילו הישראלי "שרף" שכר של חצי שנה ויותר שזה המון.
לכן אני לא מצליח להבין מי בישראל קונה רכב חדש. אין בזה שום היגיון. אני כעניין שבעיקרון רוכש רק רכבים בני 3 שנים ומעלה, לאחר שאיבדו כמחצית מערכם, וזאת למרות שאני יכול להרשות לעצמי לרכוש רכב חדש ללא עזרה של הבנק.
לא הצלחתי לממש את השובר של 90 ש"ח בשום תחנת דלק עד שהתייאשתי וזרקתי לפח.
לגבי הנחה - נראה לי (כדאי לבדוק) שההנחה אפקטיבית רק בתדלוק מלא. אני תמיד מתדלק עצמאית כך שאין כ"כ הבדל במחיר.
בסופו של יום, לא נתתי להם הרשאה לחיוב החשבון שלי.
לדעתי - עלות הדלק, ביטוח וטיפולים היא שולית (בהנחה שהרכב לא מתפרק). העלות העיקרית היא ירידת הערך.
בנסועה ממוצעת, ההבדל בעלות אחזקה בין רכב עם מנוע 1.6 לבין מנוע 2.0 ובין 2.0 ל-2.5 היא די זניחה ולא צריכה להוות שיקול בכלל.
אירוע מקומם.
יחד עם זאת, הכותרת שלך דמגוגית. בכל הכבוד, זו לא תרבות ישראלית אופיינית מה שתיארת. אני לא אומר שלא קיימות התנהגויות אלימות שכאלה (שאני, באופן אישי, מעולם לא נתקלתי בהן או בשכמותן, אלא רק קורא עליהם מדי פעם בתקשורת), אך עדיין מדובר במקרים שהם בגדר החריג (מאוד) לכלל.
במסגרת עבודתי אני נוסע די הרבה במוניות ויוצא לי לא מעט לדבר עם הנהגים על מצב השוק (לטענת רובם - המצב לא משהו).
מוניות פרמיום חדשות מיועדות בד"כ להסדרים עם לקוחות קבועים (חברות, משרדים) ולא לאיסוף נוסעים אקראיים, ולכן מעט מוזר שהיגואר עצרה לנוסע מזדמן. באיסוף לקוחות מזדמנים אין שום יתרון לרכב יקר (המונה הוא אותו מונה).
היתרון הכלכלי היחיד שיש למונית פרמיום הוא שיש לקוחות מסוימים שבהזמנה מבקשים במפורש רכב מרמה מסוימת (קוריוז: שמעתי מנהג של מרצדס E על כך שנוסע שחרר אותו וביקש מונית חלופית כי לא היה לו סמל מקדימה). יחד עם זאת, אני חושב שגם הנוסעים המפונקים ביותר יסתפקו במרצדס E ולא יבקשו S או יגואר XJ.
לא יאומן.
1. אני לא מאמין שהרכב עלה כמו E קלאס. הרכב כפרטי עולה פי 2 לפחות. אולי הוא התכוון ל-S קלאס?
2. מעניין מה מצדיק רכישת ואחזקת מונית כזו. לפי מה שידוע לי, לנהגים המחזיקים ברכבי יוקרה יש בד"כ בנק לקוחות (פרטיים, משרדים וחברות) והם לא מתבססים על אנשים שמחפשים מונית ברחוב.
הביעה של סובארו היא המוצר שלהם. זו לא ממש אשמת יפנאוטו...
בליין של סובארו כיום אין שום רכב שעושה לי חשק להיכנס אליו, שלא לדבר על לנהוג בו (הטרייבקה והפורסטר הם בסדר, אך יקרים מדי).
1. בגזרת המנהלים - -B4 של 2004-2008 כן היה רכב מושך וכך גם האואוטבק של אותם שנים (שאולי יהיה הרכב הבא שלי). מדהים איך יצרן לוקח רכב יפה ומרשים והורס לו את העיצוב (עדיף כבר לא לגעת!).
2. בגזרת המשפחתיות - ה-B3 היה רכב משמים, אפור ונחות כבר ביום שבו הוא יצא לשוק, וודאי שכיום.
3. בגזרת הקטנות - לא קיים.
אתה באמת חושב שכל רכב שמור נמכר מהר ובמחירון??
כנראה שהיה לך מזל, אך מזה אתה לא יכול לגבש תובנות עמוקות על מצב השוק (שהוא ממש על הפנים, אם אתה המוכר).
אני למשל מפרסם מזה כחודש רכב עם נתונים לא רעים, שמור ומוטפל ולא קיבלתי עדיין טלפון אחד. בשנה האחרונה גם יצא לי לשמוע מכלי ראשון המון סיפורים על רכבים עם נתונים מצויינים שלא הצליחו להימכר.
כשלא מצוין מחיר או לא מצוין ק"מ אני בכלל לא טורח להרים טלפון, ואני מניח שיש רבים כמוני. מי שלא מציין מחיר כנראה רוצה מחיר מחירון (כנראה של המחירון הגבוה מבין לוי יצחק ויד 2) או רוצה מחיר גבוה. מי שלא מציין מס' ק"מ כנראה מנסה להסתיר ק"מ גבוה.
אתה מקשר בין רכבים למצב כלכלי. זה נכון אולי לגבי מי שמחזיק מזראטי או X6 (וגם לא תמיד), אך ממש לא נכון לגבי מי שמחזיק רכב סטנדרטי כמו מזדה 6 / קורולה או אלפא דהויה.
מה שאתה אומר נכון לגבי מישהו שלא התחייב לרכב אחר. לאדם שרכש רכב חדש או שקיבל רכב מהעבודה ייתכן שעדיף להיפטר כמה שיותר מהרכב הישן גם במחיר של ירידה מהמחירון, כי בכל חודש שהרכב עומד יש לו ירידת ערך גבוהה ועלויות נוספות.
כמה עשרות ש"ח בחודש???!!! תעשה חישוב מחודש. אין מצב שירידת הערך של רכב שעולה מעל 100K ש"ח היא פחות מ-1,000 ש"ח בחודש. אני מעריך את הירידה באזור 20K ש"ח בשנה.