בתור מישהו שנולד כתוצאה מהסיבות שציינת, אבל היה פתוח מספיק להכיר בזה, החלטתי לעשות ילדים בכל זאת, אבל עם עיניים פקוחות.
זה אכן צעד אגואיסטי להחריד. היות ואף אחד לא בוחר להיוולד אלא ההורים שלו מחליטים עבורו, מבחינתי הילדים שלי לא חייבים לי כלום, אני יכול לדרוש מהם דברים רק עבור עצמם, ורק עד שיהיו בגירים.
ההחלטה לעשות ילדים דוסקסה עם אשתי עוד בטרם התחתנו, והחלטנו ללכת על זה רק כשראינו ששנינו באותו הראש.
סיבות: יש לנו (לדעתנו) יופי של גנים (רחוקים מהממוצע בכמה וכמה מדדים) שכן רצינו להמשיך ובכך לתרום טיפה לשיפור הרכב האוכלוסיה העולמית, ורצון בחוויה של עיצוב בן אדם ולעזור לו להיות הכי טוב שהוא יכול.
לא מצפים שיטפלו בנו, לא אחריותם שלא נהיה לבד, מעניין לנו את הזלופה מה החברה חושבת עלינו, ולחץ מההורים שלנו נענה בנחרצות ותקיפות. הילד(ים) לא פה כדי למלא צרכים שלנו, להיפך.
אבל כן, רוצים נכדים, זה הsilver lining.