הזכרת לי...
לפני כ 40 שנים.
אימא, אבא ואני יושבים בסלון. אימא הולכת למטבח חוזרת ואומרת שיש משהו על הקומקום החשמלי (במשפט ממוסגר, קומקום לבן). אני הולך למטבח ורואה יונה לבנה יושבת על הקומקום.
אני ניגש ליונה והיא אפילו לא בורחת, קורא לאימא כדי שתבוא לראות מה התיישב על הקומקום.
היונה קבלה אוכל, חשבנו שבטח התעייפה כאשר תתחזק תעוף לבית שלה.
טוב, אז היונה לא נראה שיש לה כוונה לחזור לבית שלה. אבל גם לנו לא הייתה כוונה לגדל יונה.
אז אחרי כמה ימים, אבא לקח את היונה איתו במשאית ושחרר אותה בעיר סמוכה למקום מגורנו.
היונה הגיעה עוד לפניו הבייתה.
חתיכת יונה, את הדרך לבית המקורי שלה, היא לא מכירה, את הדרך לבית שלנו מכירה.
אחרי יום נוסף אבא לקח אותה לנסיעה והפעם יותר רחוק. ושמה היא כנראה מצאה בית מלון חדש ולא חזרה.
עברו עשרות שנים, אבא כבר לא איתי וגם אימא לא איתי, והזכרת לי סיפור עם ההורים ויונה לבנה.