חן פרחי

אין גוף גדול שאין בו שומנים ובזבוז, וצה"ל אינו חריג. כשהייתי בסדיר, בסוף שנות ה 80', הסעות לאנשי קבע היו מתבצעות במשאית D500 שצריכת הדלק שלה 4 ק"מ לליטר, כל רכבי ב' היו עם מנועי בנזין, בזבוז משווע של עשרות אלפי ימי מילואים, שלא לדבר על אחזקת יחידות בלתי כלכליות בעליל. אני זוכר שהיינו חייבים למסור מדי ב' מידי שישי לכביסה, רק בכדי לספק תעסוקה למכבסה הצבאית בפיקוד צפון. משנת 03' עבר צה"ל מהפך, לא פחות, בתפיסת העולם הכלכלית שלו; יחידות רבות נסגרו, הותקנו פזומטים ברכבים הלבנים, המטבחים הגדולים הופרטו ועברו לקייטרינג וכך נחסכו מאות משרות של רסר"י מטבח וגם תקני נגדי המשמעת קוצצו דרמטית. אבח כידוע אין לזה סוף, למרות שהיום צה"ל יעיל למדי, יחסית לגוף כה גדול.

רעידות נגרמות כאשר הגומי שממנו עשויות תושבות המנוע\גיר קשה מידי. גומי מרככים על ידי שימוש בגומי טבעי שהוא חומר יקר יחסית, אך גורם לתושבות לבצע את מלאכתן נאמנה. בנוסף, כאשר החומר קשה מידי, עומס רב נופל על ההדבקות שבין המתכת לגומי, ומכאן קצרה הדרך לקריעה מהירה, בייחוד בתושבות שעובדות קשה. מניסיון, המוצרים של NOK טובים יחסית.

נכון. למפקדי חילות שאינם קרביים (חימוש, תחזוקה, שלישות) יש רק רכב אחד. אין להם שום צורך בפאג'רו.

צה"ל החל להצמיד רכבים לקצינים מדרגת סא"ל משנת 63', בהוראת הרמטכ"ל צבי צור. סא"ל ואל"מ היו מקבלים סיטרואן דה שבו, אלופים היו מקבלים לארק ( דרגת תת אלוף עוד לא היתה, הופיעה רק ב 68') בשנת 66' הוחלפה הדה שבו בסוסיתא כרמל 12, ומאוחר יותר בכרמל דוכס. בשנת 68', כשנוספה דרגת תת אלוף, נקלטו בצה"ל פליימוט וליאנט שניתנו לתתי אלופים, ומאוחר יותר לאלופים שהחליפו בהדרגה את הלארקים. בתחילת שנות ה 70' אל"מ קיבלו פיאט 132 1.8 אוטומטיות, תא"ל קיבלו וולבו 144. רכבי השטח היו וואגוניר מתוצרת ג'יפ האמריקאית. מאוחר יותר הוחלפו הוואגונירים בג'יפ סיקס מתוצרת הארץ. בסוף שנות ה 80' מחט"ים ומעלה קיבלו בלייזר CUCV שהחליפו את הבלייזר דיזל 6.2. את ה CUCV החליפו בסוף שנות ה 90' איסוזו טרופר, ואותם החליף הפאג'רו קינג.

תתפלא, אבל כן. אני עובד פיזית קשה מאד, ועבורי זו היתה מנוחה טובה, ניקוי ראש ובריחה מחיי היום יום. לעבוד יהיה לי עוד 20 שנה. תמיד השתדלתי לראות בכל סיטואציה את הצד החיובי, וכך גם במילואים. בגדוד ששירתי בו 24 שנה (תותחנים) אחוז ההיתייצבות היה תמיד גבוה מאד, שלא לדבר על צווי 8 שקיבלנו בחומת מגן ועופרת יצוקה. כל מי שביצע את המוטל עליו, תמיד זכה לאוזן קשבת ולהתחשבות מירבית, היכן שזה ניתן. מי שלא רוצה לעשות מילואים כלל היה נפלט עד מהרה; לאף אחד בגדוד לא היה כוח או חשק ליישר אנשים, ובצדק.

יחסית, זמינות החלפים של המרצדסים מהשנים הללו סבירה יחסית, מאחר והן חולקות מיכללים רבים עם שאר דגמי מרצדס. גם זמינות החלפים בעולם מצויינת, וניתן להשיג הכלל ממש, ובמחירים סבירים יחסית.

מניסיון של 24 שנות מילואים, כשבשנים "החלשות" עשיתי 45 יום מילואים, אתרום את 2 הסנט שלי. 1. מילואים הם לא עונש, ולא משהו שקרוב לזה. אתה מקבל 20 יום חופשה על חשבון המדינה, על בסיס הכל כלול, אז תהנה מזה, לעבוד יהיו לך מספיק שנים. 2. יש הבדל גדול בין לעשות מילואים ביחידה סדירה לבין גדוד מילואים. בגדוד כולם אזרחים בדיוק כמוך, באים ביחד ומשתחררים ביחד. על פי רוב, מספיקה הגעה ליום ראיונות על מנת לגרום לקיצור משמעותי מאד של המילואים, וזה תמיד עדיף על ולת"ם שברוב הגדודים מתקבל בעין לא יפה. 3. צה"ל לא נלחם היום על אנשי מילואים; איש מילואים הוא משאב האנוש היקר ביותר עבור צה"ל, ולכן תמיד משתדלים לקצץ באנשי מילואים היכן שזה ניתן. חלפו עברו הימים בהם היו מגייסים מילואימניקים למשימות מטופשות, היום כל יום נספר ונמדד. מי שמתעקש לא לעשות מילואים, פשוט לא עושה.

רוב המכוניות החדשות מגיעות עם שכבת הגנה עבה למדי שאמורה לשמור על הצבע מפגעי השמש, מאחר ולא תמיד נמכרת המכונית מיד. רק מכונת שטיפה אגרסיבית יחסית יכולה להוריד את שכבת ההגנה, היא אינה יורדת בשטיפה ידנית.

השם מוריס נעלם בסוף 83', ומשנת 84' נמכרו מכוניות אוסטין תחת השם אוסטין-רובר, ויובאו על ידי חברת המזרח. המרינה למעשה היתה המכונית האחרונה שנמכרה תחת השם מוריס. Umi איחדה את מותגי gm שנמכרו בארץ.

כן, זו אותה מכונית. המרינה הוצגה ב 71' כמחליפתה של המינור (!). בניגוד למינור שהציעה עיצוב חינני ובעל אופי, המרינה היתה מכונית כעורה וחסרת חן, אם כי בניגוד למה שנוטים לחשוב רבים, היא לא היתה מכונית גרועה, בוודאי במונחי זמנה, ועמדה על אותה רמה של הפורד אסקורט ואופל קאדט B. המרינה הוצעה במספר גרסאות מרכב - משפחתית 4 דלתות, סטיישן, פאנל וואן וקופה, שעשתה שימוש בדגם שכונה TC במנוע זהה לזה של ה MGB מסדרה B בעל זוג מאיידים בנפח 1.8. בשנת 80' הולפה באיטל, שלא היתה אלא מתיחת פנים למרינה שנעשתה ע"י ג'יאוג'יארו האיטלקי על מנת להרוויח עוד כמה שנים עד שתוצג מחליפתה הבלתי נשכחת, האוסטין מונטגו.

בנוסף לפגיעה בנוחות הנסיעה, חישוקים גדולים מידי וצמיגים רחבים יפגעו גם בביצועים ובצריכת הדלק, ולא מדובר במנוע חזק במיוחד. עלייה של אינץ' אחד מספיקה בהחלט. וכן, אהבתי מאד את הצבע. תתחדש ותהנה !

הוא יכל להסתובב עוד הרבה זמן. אני לא מכיר אף מכונית שנמכרה בארה"ב עם צמיגים במידה הזו. אתה יכול לעבור 155X70X13 ללא שום בעיה, וצמיגים כאלו אין בעיה להשיג בארץ.

כמה שמכונית לא תהייה טובה ואמינה, 17 שנה ו 280K גם עושים את שלהם, אין מה לעשות, ומי שמתכנן לקנות מכונית כזו צריך לקחת בחשבון את הנקודה.

גם הסכום הזוי (אלא אם זו הערכת שמאי) וגם התשובה התמוהה של הפקיד בחברת ההשכרה. הטעות של חברך היא שהוא לא דאג להחתים את הפקיד על מהות הנזק ומה ההליכים הצפויים. בגדול, הערבון הכספי היחיד של חברת ההשכרה הוא האישור של חברת כרטיסי האשראי. אין להם שום אמצעי לתבוע ממנו את הכסף, ועל פניו נראה שהם מנסים להלך עליו אימים בשיטת מצליח.

תודה על השיתוף ! אהבתי מאד את ה 360 קופה והטנדר, שנראות כמו מיניאטורות של מכוניות. נפח המנוע, 360 סמ"ק, אינו מקרי, וכל היצרנים היפנים הציעו מכוניות בנפח מנוע זה, והיתה לכך סיבה; מעבר לנפח מנוע זה, נדרש היה הקונה היפני להוכיח בעלות על מקום חנייה, מה שלא היה ברשות יפנים רבים, ולכן מכוניות מיני עם מנועי 360 סמ"ק היו כה פופולאריות.

הדגם שנמכר בארץ היה יחודי לישראל. בשל לחץ של היבואן, שלא רצה מטעמים שיווקים להציע מכונית עם 90 כ"ס, גרם למיצובישי להשתיל את מנוע הסופר לאנסר בכריזמה, עם 113 כ"ס. המנוע היה חזק, אך חסר גמישות לחלוטין, ובשל העלייה במשקל לעומת הסופר לאנסר, גם הביצועים נפגעו.

לא, אוויס. המחיר סביר למכונית משנת 2012 אם כי יש בחירות מוצלחות יותר, ופוקוסים במצב טוב יותר, ללא פגיעות.

לך על הקרוז. היא עולה על הסוזוקי ברוב הפרמטרים, וברגע שמוציאים מהמשוואה נושאים כמו סחירות, אמינות וירידת ערך, הבחירה ברורה.

עזבו מחיר, עזבו אבזור, ב.מ.וו עם מנוע 3 בוכנות ?! אודה ולא אבוש, כשאני שומע "מנוע 3 בוכנות" ישר עולה באוזני הטרטור של דייהטסו שרייד או סובארו ג'אסטי. אני מניח שב.מ.וו השקיעו רבות במנוע הנ"ל, שמשמש גם את המיני. טוב שלפחות בדגם הבכיר הותירו את מנוע ה 6 בוכנות בטור, שלפחות מאז סוף שנות ה 60' מהווה סמל מסחרי עבור ב.מ.וו, ולמיטב ידיעתי נותר מנוע ה 6 בוכנות הטורי האחרון בעולם הרכב. אגב מנוע 1.5, זה היה נפחו של מנוע הב.מ.וו האמיתית הראשונה, דגמי "הסדרה החדשה" שהוצגו ב 62' ופתחו עידן חדש בב.מ.וו.

ואם נסטה לרגע מנושא השרשור, עושה רושם שזה קצת יותר ממכה קלה בכנף. למרות התרמית, ועל אף שלא היתה לי פולקסווגן מעולם, יש בי הערכה רבה למה שעשה הקונצרן הזה בעשרים שנים האחרונות. מיצרן של מכוניות אפורות עם סקס אפיל של מכונית חברה קדישא, הפכה פולקסווגן למובילה טכנולוגית, ויותר מזה והחשוב מכל - מודל לחיקוי. אמנם הגולף MK4 היתה רחוקה מלהיות מכונית מבריקה, אך תא הנוסעים שלה היה השראה לחיקוי של מרבית היצרנים, וכך גם עם מנועי ה TSI ותיבת ה DSG. גם הג'ולייטה שמוערכת כאן על ידי רבים וטובים היא סך הכל עוד גולף. אודי החלה את דרכה כיצרנית של פולקסווגנים משודרגים, והפכה מתחרה ראוייה לב.מ.וו ןמרצדס, וזה בזכות השקעה חסרת תקדים בטכנולוגיה. סקודה הפכה מיצרנית מזרח אירופאית די שולית לרבת מכר, ורק מסיאט לא רוו הגרמנים נחת.

הכל טוב ויפה, הבעייה העיקרית שפלח השוק של מכוניות המנהלים נעלם כמעט לגמרי לטובת הכאילו רכבי שטח. למעט המאזדה 6, שעוד איכשהו מצילחה למכור, שאר מתחרותיה נעלמו כמעט לגמרי מהשוק, כך שאני לא אופטימי לגבי סיכויי הצלחתה, וזה בלי קשר לטיבה.

זהו, שלא כל כך ולא כמו שחושבים. הקליאו v6 היתה כבדה משמעותית מהספורט עם מנוע 2.0, והפרש הביצועים ביניהן היה זניח, למרות המנוע הגדול בהרבה. בנוסף, התנהגות הכביש של הספורט היתה כה טובה ומהנה, שקשה היה לגרסת ה v6 להאפיל עליה. סך הכל היא היתה ניסיון של רנו להחיות את רוחה של הכרנו 5 טורבו ii שהיתה שונה מאד מה רנו 5 הרגילה בכל המובנים, ולא בהצלחה גדולה.

השאלה העיקרית היא האם הרכב מעוקל פיזית או רק רישומית. על פי רוב רשויות מעקלות רכבים רישומית, ורק במקרה של חוב גדול מאד מעקלות פיזית.

ה 411\412 חולקת מנוע עם הטרנספורטר של אמצע שנות ה 70', וכנ"ל גם תיבת הילוכים אוטומטית. חפש בסבלנות באתרים גרמניים.

ה"הצלחה" של ה I40 לא ממש לבד - גם הקאיה אופטימה נמכרת במספרים מגוכחים, ואפילו המאזדה 6 מפגרת בהרבה אחרי מכירות ה CX5. מסתבר שגם בעולם האופנה החלולה הזו החלה לצבור תאוצה, על חשבון פלח השוק של מה שמכונה כאן מכוניות מנהלים.