חן פרחי

דוז פואה! זו אכן הדאף סילורו,מכונית קופה קטנה שעוצבה ע"י ג'יובאני מישלוטי והיתבססה על הדאף 55. היה לה מנוע של רנו 1108 סמ"ק עם 44 כ"ס. היא לא הגיעה לייצור סידרתי.

זו לא סיטרואן. מה שכן,היא לא יוצרה בייצור סידרתי.

לא,אבל אתה בכיוון...

מי מזהה איזו מכונית מופיעה בתמונה?

אם המנוע נותן קומפרסייה אחידה של 160,ואין בעייה ברינגים שאמורים לגרוף את השמן למטה,חבל על הכסף לבצע בו שיפוץ מקיף. גם לבצע שיפוץ ראש אמור להיות סיפור לא פשוט;זהו מנוע בעל גל זיזים עליון כפול ןהראש עשוי אלומיניום שעד שלא יפורק די קשה לאמוד את מצבו.

סיטרואן עסקו בתחילת שנות ה 70' בפיתוח מנועים חדשים,בעיקר לדגמי ה CX שכבר היתה על שולחנות השירטוט,וגם ל GS שנאלצה להשתמש במנוע של X2 דה-שבו. מהנדסי סיטרואן,שהיתה אז עדיין חברה עצמאית,היו מודעים היטב לכך שמנועי ה DS(שמקורם עוד בטרקסיון)היו כבר אז מיושנים ובעלי פעולה לא נעימה,ובוודאי שלא היתאימו לחרטום הדקיק של ה CX. למרות שהם היו מודעים היטב לבעיותיו של מנוע הוונקל-בלאי מהיר וצריכת דלק גבוהה-הם החליטו לפתח מנוע וונקל עצמאי שישמש את כל קשת דגמי סיטרואן. הוצגו אבות טיפוס הן לאמי והן ל GS שאכן הפגינו ביצועים טובים,מה גם שמבנהו הקומפקטי של מנוע הוונקל התאים להם במיוחד,הם ניתקלו באותן בעיות כמו N.S.U ומזדה,וכל השקעתם ירדה לטימיון. כשנואשו מהמהלך החליטו סיטרואן לפתח מנוע בוקסר חדש בעל 4 או 6 בוכנות ל CX,אך הפרוייקט נעצר עקב קשיים כלכליים שאליהם ניקלעה סיטרואן. לבסוף נעשה ב CX שימוש במנועי של ה..DS,שהורכבו בהטייה של 45 מעלות,ואכן היוו את עקב האכילס של המכונית הנהדרת הזו.

נעילת דיפרנציאל אחורית חיונית לאדם שמבלה הרבה בשטח טכני. אם המטרה בקניית טנדר 4X4 היא שיטוטים קצרים בשטח,מגנום או מזדה B2500 יספיקו לך בהחלט. המגנום אמנם נופל הטויוטה בשטח(בדגמים עד 97')אך בכביש הוא בליגה אחרת לגמרי;נוחות הנסיעה שלו היא ברמה של SUV והביצועים שלו בליגה אחרת משל הטויוטה. אם אתה לא מיתכוון להפוך ל"עכבר שטח" האיפון או ה B2500 יספיקו לך בהחלט. הטויוטה הוא האמין מכולם מסיבה פשוטה-הוא הפרימיטיבי והפשוט מכולם,אין לו מגדש טורבו או ציריות מלפנים. הוא אמין בדיוק מאותן סיבות שהטנדר וויליס של שנות ה 60' היה אמין. הדגמים שאחרי 97' מפגינים גם הם אמינות טובה,אם כי פחותה משל הדגמים הישנים. לעומת זאת הם נוחים יותר לנסיעה,ברמה שראוייה למאכל אדם.

843 או 903 פעם? בכל מיקרה הרעיון עובד מצויין,ובניגוד למה שהכרנו בעבר לא ניתקלים בחניות כפולות ואי סדר במיגרש. נקווה רק שהחברים בעלי המכוניות החדישות יתחשבו בחבריהם,וכך נימנע את הוויכוחים המיותרים. החולצה הכתומה שלי ניכנסה לכביסה השבוע,אך בשבוע הבא היא תהייה בתפקיד+הכובע הנאה שקיבלתי מאירית..

מה לעשות,לצ'מפיון אין שליטה על שערו של היורו,מה שגרם למכוניות פולקסווגן להיות יקרות יותר ממקבילותיהן היפניות,אם כי כיום המצב הישתנה. הג'טה מורכבת במקסיקו,מה שאמור לקצץ בעלויות הייצור,בעיקר בעלות כח האדם,ולכן היא זולה יותר מהגולף.

רון,ה W124 לא היתחרתה בב.מ.וו E30 אלה ב E28,סידרה 5. הW124 היתה מכונית סאלון בגודל מלא,מה שקצת קשה להגיד על ה E30.. ברור שהיתנהגות הכביש של ה E30 היתה טובה ובטוחה בהרבה משל ה E21 שיכלה להיות מסוכנת במצבים גבוליים,ועיקר הסיבה היא מיתלה אחורי שונה(זרועות עוקבות במקום זרועות חצי עוקבות). אך ה E36 בנוסף להיותה בטוחה מאד,הוסיפה מימד של הנאה מהנהיגנ שלא היה ב E30(בייחוד בגירסאות החלשות). ה W124 היתה מכונית מעולה באמת,וגם במונחים של ימינו קשה למצוא בה חסרונות משמעותיים,ולפחות עד שהוצגה סידרה 5 החדשה של ב.מ.וו בסוף 88' היא נהנתה מעדיפות על מיתחרותיה.

רון,בגדול,לב.מ.וו כמעט תמיד היו מנועים טובים יותר מלמרצדס,וזה המצב גם היום. M היא חלק מב.מ.וו,בעוד AMG היא סדנה חיצונית שמסבה מכוניות "רגילות" לספורטיביות. ההבדלים בין החברות הם גם בגישה;מרצדס פנתה לקהל מבוגר יותר,תוך פזילה מתמדת לשוק האמריקאי שבו היתה ויש לה נוכחות חזקה מאד. ב.מ.וו פנתה לקהל צעיר יותר וחובב הגה. בעיקרון,נקודת המיפנה של שני היצרנים היתמקדה בשתי דגמים;W124 שהוצגה ב 85' אצל מרצדס,וE36 שהוצגה בשנת 91' אצל היריבה ממינכן. ה W124 היתה המרצדס הראשונה(אחרי ה 190)שהציגה היתנהגות כביש ברמה גבוהה ביותר,משולבת בנוחות נסיעה מעולה,ובנוסף לכל היתרונות המרצדסיים המסורתיים,והיתה אחת המכוניות הטובות ביותר שיוצרו מעולם. ה36 E של ב.מ.וו עשתה שימוש במיתלה אחורי חדש ורב-חיבורי,כמו גם שימוש במנוע שהוטה אחורנית לכיוון תא הנוסעים,ויצר מכונית בעלת היתנהגות מעולה,בטוחה ומהנה,ופתרה את בעיית הזנב הסורר של ה E30. ברור שבמנועי דיזל קשה להתחרות במרצדס;הם היו הראשונים שעשו בו שימוש עוד בסוף שנות ה 30',ואילו ב.מ.וו רק מאמצע שנות ה 80',אם כי הפער ניסגר היום. בנוסף,נהנות מכוניות ב.מ.וו מהנדסת אנוש עדיפה בהרבה,עד השימוש ב I-DRIVE המוזר,גיר ידני עדיף בהרבה והרגשה ספורטיבית יותר.

הסיבה העיקרית שנהגי מוניות מכל קצוות תבל נוהגים במרצדס ברורה למדי. לאיכות הייצור ולעמידות שלהן לאורך שנים אין אח ורע,ומספיק לראות תמונות של המוניות הצהובות שמשרתות את בני דודינו ברצועת עזה(300D,W123),אחרי שהן היו מוניות 15 שנה בארץ. עם כל הכבוד ליצרנים כמו פולקסווגן או טויוטה,אף אחד לא יודע לייצר מנועי דיזל ברמה של מרצדס,שנוסעים ונישמעים כמו חדשים גם אחרי 600K. היפה במכוניות מרצדס שהן לא עמוסות פריטי היי-טק וצגים מנצנצים,ולעיתים ניראות "ריקות" משהו,אבל הפריטים שבהן פשוט גאוניים-המגב הבודד שנע על צירו ומנגב 85% משטח השמשה,מנגנון כיוון המושב החשמלי שכמעט כל היצרנים העתיקו ממנה,מכסה המנוע שניפתח ב 90 מעלות על מנת להקל על המכונאי,דוושת הגז שיורדת מרצפה\ועוד פריטים רבים וגאוניים שמעידים על יכולת הנדסית יוצאת דופן. מרצדס דבקו שנים ארוכות במסורת מבלי לשכוח את הקידמה,והצליחו לפתח מיתלה אחורי רב חיבורי שהוצג ב190(W201)כמעט מושלם,יחד עם פיתוח מתמיד של יחדות הינע חזקות וחסכוניות יחסית. מה שנכון הוא שמרצדס פנתה לקהל מבוגר יותר מב.מ.וו,וספורטיביות לא היתה הצד החזק שלה,למרות שלמרבית הדגמים היתה היתנהגות כביש מצויינת ששולבה בביצועים טובים. היתרון המסורתי היחיד של מרצדס היה תמיד בקצה העליון,סידרה S שתמיד הפגינה עליונות על פני סידרה 7 של המיתחרה ממינכן,ושם גם ממוקם הכסף הגדול באמת.. המיוחד במרצדסים,שהן מיתיישנות הן הופכות לקלאסיות,מה שקשה להגיד על מכוניות ב.מ.וו,למשל.,אכן רוב דגמי מרצדס מציגות מחירים גבוהים בשוק הקלאסיות. אגב,קמור לא אסרה על שימוש במכוניות ב.מ.וו כמוניות. שווקו בארץ במשך תקופה קצרה 525TD שבתקופה שהן שימשו כמוניות דאגו למרר לבעליהן את החיים בצורה שלא תאומן מיצרן רב מוניטין. מאז כנראה לא מוכנים בקמור לקחת סיכונים...

מייפר היתה רמת גימור של כל דגמי אוסטין בשנות ה 80'. רמת הגימור הגבוהה ביותר ניקראה וונדן-פלאס,לזכר היצרן..

הדגם שבתמונה הראשונה הוא מסוף שנות הייצור,כנראה 77'-79'. ה T2 מיוצר עד היום בדרום אמריקה,ויש לו גירסה פתוחה משונה משהו,שמשמשת לטיולים ביערות העד בברזיל.

הטיפו 2.0 ניקראה GT והיה לה מנוע 2.0 בעל גל זיזים עליון כפול,זהה בדיוק למנוע ה IE של הלנצ'ייה תמא עד 89',ו 115 כ"ס. הגיר האוטומטי בעל 4 הילוכים ובורר חיסכון\ספורט. מקורה של תיבת ההילוכים היא..בפולקסווגן(גם לראגטה האוטומטית היה גיר של פולקסווגן). כפי שציין אלי,רמת הגימור הפנימי היתה גבוהה,וכללה מושבי ספורט ולוח מחוונים מפורט. מבחינה מכנית היא זהה לטמפרה 2.0 שנימכרה בכמויות יותר גדולות. אגב,רובן של הטיפו הללו שירתו בחברת השכרה(יורו דולר,שהיתה שייכת לסמל"ת).

הסונטה כלל לא תוכננה להתחרות במכוניות הסאלון הגרמניות(היא עלתה בדיוק חצי מהן)אלה במכוניות המנהלים היפניות כדוגמת מזדה 626 ומיצובישי גלאנט. סה"כ מכונית בינונית למדי,ואם כבר סונטה אז גירסת ה V6 עדיפה. היא מאובזרת היטב(גג שמש חשמלי,בקרת אקלים,חישוקי סגסוגת ועוד)ויש לה מנוע טוב וביצועים מצויינים,ועדיפים על אלו של מכוניות הסאלון היפניות.

השאלה הנישאלית היא לאיזה צילינדר האום נפל.. 99% שהאום נפל לתוך חלל הצילינדרים(מניסיון אישי..). בשום מיקרה אל תנסה להניע! אם האום לא בסעפת,אין לך ברירה-פרק את הראש.

תרשה לי לגחך.. אפילו למיפגשי שישי אתה לא מגיע,אז לחו"ל!?

מי ראה אלפא עם מספר רישוי שבסופו 89'? גם בשנה זו לא היה יבוא סדיר,מאחר ולא היה יבואן..לאחר שקפריש פשטה רגל עקב הצלחתה המסחררת של הדאצ'ייה(...)ניטל ממנה זיכיון היבוא,והוא חודש רק בשנת 90' ע"י ספרינט מוטורס,ובשנת 92 היבוא הועבר לסמל"ת.

רצוי תמיד לשמור ולהגן על העור בתכשירים מיוחדים לכך. בנוסף,לא רק השמש עושה שמות בעור,אלא גם החום הרב שנוצר בחלל המכונית בשעה שהיא חונה בשמש,בקייץ. בכל מיקרה,אני בספק גדול אם האחריות מכסה בעיות כגון אלה,אבל תמיד אתה יכול לנסות.

יתאים בדיוק. ההבדל היחיד הוא שבשנים מאוחרות יותר היתה רצועה היקפית אחת לכל האביזרים בקפריס(אלטרנטור,משאבת מיים וכו').

אלעד,העבודה בטאונוס בוצעה ברמה גבוהה מאד,ולא הייתי ממהר לפסול את האופצייה הזו. בכל מקרה,תמיד כדאי לראות כמה עבודות של אותו בעל מקצוע. לא תמיד היקר ביותר הוא הטוב ביותר.

לאחרונה רבו מיקרים של העלאת שרשורים מהאוב, כולל כאלו של אירועים מלפני 3 שנים. אין שום טעם לעלות שרשור כאשר הוא יוצא מהדף הראשי, אלא אם יש לכם משהו חשוב לחדש. זה פשוט דוחק אחורנית שרשורים רלוונטים. כל הודעה כזו תימחק מיד ובדיעבד, והשרשור ישוב למקומו הטיבעי... חן, מנהל הפורום.

ראיתי את העבודה שבוצעה בטאונוס הצהובה,והיא אכן בוצעה ברמה הגבוהה ביותר,כולל שילוב בדים. גם התיקרה והדיפונים יצאו יפה מאד.

...ואחת התמונות הבודדות שלו בלי הקסקט הענק שתמיד היה לראשו. ביקור ב"מישרדי המערכת" היה חוויה לא קטנה;משרד טחוב בתחנה המרכזית הישנה בת"א,עם ריהוט עץ מתקופת דב יוסף,ומגש עם כוסות תה וקוביות סוכר..