כל מכונית מאז ומעולם יוצרה בעזרתם של ספקי חוץ,אפילו מכוניות מיצרנים גדולים.
נתנם דוגמא של הפיג'ו 404-המאייד שלה היה תוצרת סולקס,האלטרנטור והמפלג מתוצרת דוסלייר,המחוונים של ג'גר,הגיר האוטומטי של בורג-וורנר והמנעולים של ניימן,וכן הלאה.
עד היום זה כך,וזוהי שיטה מצויינת.
לא זו היתה הבעייה של הסוסיתא.הקובייה היתה מכונית סבירה לזמנה,שעשתה שימוש במיכללים מוכרים ואמינים,ולא נפלנ ממרבית המכוניות בסגמנט שלה באותם השנים.
גם הסוסיתא 12 היתה טובה לזמנה,עם שימוש במנוע 1.2 של פורד,הגה מסרק ובילמי דיסק קדמיים,שהיו בבחינת חידוש באותם הימים.
הסוסיתא החלה להידרדר כשהחלו באוטוקרס לעשות שימוש במיכללי טריומף.
אמנם המנועים היו טובים,אולם הגירים היו מזוויעים,והמכונית פשוט החלה לפגר אחרי מיתחרותיה כמו פיאט 124 או פורד אסקורט.
למרות שהסוסיתא היתה עשוייה מפיברגלאס,היא לא היתה קלה ממכונית פח רגילה,תוצאה של התיכנון הפרימיטיבי,ומבלי להיכנס לאספקטים מיתקדמים כמו ניהוג או אווירודינמיות,גם באספקטים הבסיסיים,כמו בטיחות או היתנהגות כביש היתה הסוסיתא כישלון.
ברור שרק מניעים פוליטיים החזיקו אותה בחיים,בייחוד מסוף שנות ה 60',וקירבתו של שובינסקי לשילטון המערך לא הזיקו לו,בלשון המעטה..