חן פרחי

אין שום חווית נהיגה באיוניק, לא יודע איך הגעת למסקנה הזו. קומפקטית סבירה +, לא פחות ולא יותר.

ברגע שאני מקבל מכונית למבחן, זה לא מהווה שום שיקול. כמכונית, הגולף 150 עדיפה עליה בכל פרמטר אפשרי, למעט צריכת הדלק, שגם הגולף היא סבירה בהחלט.

כמכונית, הגולף 150 בליגה אחרת לגמרי מאיוניק. ביצועיה ברמה אחרת לגמרי, נוחות הנסיעה ואיכות הנסיעה כנ"ל וגם ההרגשה בתא הנוסעים שונה בתכלית. תביט בתא הכפפות המרושל של האיוניק ובזה המושקע של הגולף, או אפילו בתחתית תאי האחסון בדלתות, ותבין.

תמיד הקונה משלם את העברת הבעלות. זה הגיוני מאד.

לא אמורה להיות עמלה על העברת בעלות. זו אגרה שנכנסת לקופת האוצר. סביר להניח שמי שיקנה ממך את המכונית בבוא העת ישלם אותה, ולא אתה.

עד שנת 86' לא היו טלפונים כלל, להזכירך. וחיו עם זה מצויין. עם השיחות זה פחות בעיה, עם השימוש ברשתות החברתיות, זה סיפור אחר. וכאן הבעיה האמיתית.

ראשית, ברצוני להודות לצוות כלמוביל ובראש ובראשונה לרני ורוני על היום המהנה והמחכים. קיבלנו הסבר מקיף על המערכות המתקדמות שבמכונית, ואפילו הצצנו לה מתחת לשמלה.. לאחר שנענו כל שאלותינו, והיו לא מעט, חולקנו, כמו בתיבת נח, אבל לא זוגות זוגות אלא לשלשות, וצוותנו במכוניות. אני פתחתי ראשון, ונהגתי מראש העין, דרך כביש 6, עד קרית גת. קיבלנו את הדגם המפואר, שכלל מושב נהג חשמלי עוד כמה פיצ'רים נחמדים. התרשמתי מהפנים הנעים לעין ולמגע, ממושב נהג נוח, מערכת מולטימדיה איכותית למדי ובקרת אקלים יעילה. לא אהבתי את בלם הרגל המרגיז, שבמכונית עתירת טכנולוגיה מרגיש מיותר, ויותר מזה, מפריע למדרך רגל שמאל. יציאה לדרך מגלה מכונית שקטה למדי ובעלת ביצועים סבירים +, אבל לא הרבה יותר מזה. הבלמים, כמו בכל מכונית היברידית, מרגישים קצת לא טבעיים. אבל מי שממש הרגיש לא טבעי הוא ההגה, ברמה של בעיה ממש. ישנה הרגשה של תקלה, או חופש בלתי מוסבר, ומאוחר יותר הסתבר שזה נובע ממערכת שמירת הנתיב. לאחר ניתוקה ההגה הרגיש טבעי בהרבה, אם כי מנותק ומלאכותי. אחיזת הכביש גבוהה ונוחות נסיעה סבירה משלימים חבילה משפחתית טובה סה"כ ולא עויינת לנהג כמו פריוס דור ראשון, למשל או הונדה אינסייט. וכאן הגענו לגולת הכותרת - צריכת הדלק. מאחר ולא תדלקנו, לא נותר לנו אלא לסמוך על מחשב הדרך המפורט, וזה הראה צריכה של 16.8 ק"מ לליטר, וזה בתנאים לא קלים. חסכונית היא כן, ובהחלט עומדת בהבטחה. שמתי לב שאנשי יונדאי דווקא המעיטו בנקודה ההיברידית, והעדיפו להציג אותה כמשפחתית חסכונית שמעניקה תמורה טובה לכסף. סך הכל התרשמתי לטובה, אם כי במחירה הייתי עדיין מעדיף את הגולף 150, שעדיפה עליה במרבית הפרמטרים.

איסור מוחלט על שימוש בטלפון אינו גזירה אלא ברכה. גם על איסור עישון במקומות ציבוריים אמרו אותו דבר, והיום כולם עומדים בה, ואני שמח עך כך למרות שאני מעשן מעת לעת. שלשום, בדרך לחדר הכושר, במעבר חציה, הייתי קרוב מילימטרים מלהפגע על ידי אשה שעסקה נמרצות בטלפון שלה. הרגשתי את הרוח של המכונית חולפת ליד רגלי, ועוד כמה סנטימטרים היתה שולחת אותי לאשפוז ארוך. הווטסאפ של גן הילדים של הבן שלה כנראה חשוב מחיי אדם. אף אחד כאן אינו ראש הממשלה או הרמטכ"ל, וכל השיחות המטופשות יכולות לחכות. אני לעולם אינו עונה לשיחות שבזמן נהיגה, גם עם דיבורית, ובטח לא יוזם שיחות.

הקרב האמיתי בבחירות בארה"ב הוא רק במדינות המתנדנדות, בצפון מזרח המדינה ופלורידה, בשל מספר האלקטורים שלה. ישנן מדינות שברור מראש מי יזכה בהן - הדמוקרטים תמיד ינצחו בניו יורק, קליפורניה, אילינוי והוואי, והרפובליקנים במדינות הדרום. תופעה מעניית היא הנצחונות הדי דחוקים של טראמפ במדינות הרפובליקניות המסורתיות, מה שמעיד על חוסר התלהבות מופגן ממנו. זה ממש אינו מזכיר את הנצחון של ניקסון ב 72' או רייגן ב 80'.

הסיפור של הבחירות האלו היה פשוט מאד; טראמפ ניצח את כל המדינות המתנדנדות ואת רוב המדינות הצפון מזרחיות, אלו שמכונות "חגורת הפלדה", שבעבר שכנו בהן מפעלי תעשייה כבדה ומכרות. במשך שני עשורים הם שומעים רק הבטחות ומצבם לא השתפר. הם רואים בעיניים כלות את השגשוג של קליפורניה וניו יורק, ולא רואים כלום מזה. מצבם לא יכול להשתפר, וגם טראמפ לא יכול לעשות הרבה, בטח לא בקדנציה הראשונה שלו. ואם יעשה, יגדיל את הגרעון הפדראלי העצום גם כך. זו הפעם השניה בעידן המודרני שנבחר נשיא אנטי ממסדי; בבחירות 76' ניצח מועמד די אלמוני מג'ורג'יה, מדינה אלמונית לא פחות, את ג'רלד פורד, שלרוע מזלו זוהה עם ממשלו המושחת של ריצ'רד ניקסון. קרטר הבטיח לבוחרים התנערות משחיתות, הבאת שלום לעולם ושגשוג כלכלי. למעט השגת הסכם שלום ביו ישראל למצרים, שאת התשתית לו הניח הנשיא פורד, הוא כשל בכל מה שעשה, ולממשל רייגן לקח 4 שנים לתקן את מה שהותיר. נקווה רק שטראמפ לא יעשה שטויות כלכליות, כי לאורך כל ההיסטוריה הכלכלית, מנהיגים פופוליסטיים השאירו רק חורבן אחריהם.

ויש בזה די הרבה הגיון. הסיכוי שמערכת בטיחותית לא תתפקד כראוי במכונית חדשה אפסי בעליל. לעומת זאת, הייתי מחייב טסט פעמיים בשנה לרכבים בני 15 שנה ומעלה, כי יש לא מעט מכוניות מוזנחות בשנתונים האלו.

המפעלים בפלינט הועברו למקסיקו בתקופתו שלרונלד רייגן, ולמיטב זכרוני הוא היה קצת רפובליקני.. המפעלים לא עברו מאהבה יתרה למקסיקנים, אלא על מנת להוזיל עליות ייצור ולהפוך לתחרותיים מול ההיצע היפני והאירופאי. לולא עברו המפעלים, תעשיית הרכב האמריקאית היתה חולפת מהעולם כבר לפני 25 שנה. אותו כנ"ל לגבי מפעלים כמו אפל, ריבוק או נייק. החזרת המפעלים האלו לארה"ב תהיה מחוייבת בסבסוד משמעותי, מאחר וכוח העבודה האמריקאי עולה, במקרה הזול, פי 10 מכוח העבודה במזרח. וזה לא רק מנוגד לתפיסת העולם הרפובליקנית, זו גם איוולת לשמה. זה בדיוק כמו להחזיר את אתא לחיים. בנוסף, תעשיית הרכב אינה עתירת כוח אדם כמו בעבר, וגם אם כל התעשייה תחזור לארה"ב, זה לא שווה הרבה מאד מקומות עבודה, מה גם שטכנית זה כמעט בלתי אפשרי, בטח לא בטווח הנראה לעין. אתה רק שוכח שבזכות העבודה הזולה במזרח ובמקסיקו, מוצרי הצריכה הרבה יותר זולים ונגישים מבעבר, וזה מאפיין את כל המדינות המערביות. גם בישראל התעשיה המסורתית נעלמה, והאבטלה נותרה יציבה; פשוט כוח האדם עבר בהדרגה לענפים ריווחיים יותר בהם יש לנו יתרון מובנה. מצד שני, יכול טראמפ לקצץ משמעותית מאד בתמיכה הבטחונית שארה"ב מעניקה למדינות רבות, כולל ישראל, ואז ישאר לו תקציב לא מבוטל, על אף שחלק גדול מהתמיכה היא במוצרים תוצרת ארה"ב. הגדלת רווחים לגיטמית ביותר ורצוייה ביותר; על רווחים משלמים מיסים, ומזה מיתקיימת המדינה.

בהרבה מכוניות אמריקאיות בלמי דיסק קדמיים היו אופצייה, והקונה היה מקבל את המכונית עם דוושה שהכיתוב FRONT DISK BRAKE היה מתנוסס עליה בגאון. בלמי דיסק הגיעו למכוניות מעולם התעופה, שם לפיזור החום ישנה חשיבות קריטית. מה שמנע שימוש מוקדם ונרחב יותר בבלמי דיסק היו נוזלי הבלמים שנטו לרתוח ולספוח לחות, מאחר ובבלמי דיסק יש מגע כמעט ישיר של הרפידה עם נוזל הבלמים, מה שלא קיים בבלמי תוף, בהם משאבת האופן רחוקה מאד מתוף הבילום. בסוף שנות ה 60' חל שיפור תמיד באיכות נוזל הבלם, מה שאיפשר התקנת בלמי דיסק גם מאחור בלא מעט מכוניות - פיאט 124, רנו 8 ווולוו 144. החסרון העיקרי של בלמי תוף, מלבד פיזור החום הגרוע, הוא עמידות נמוכה מאד במים, ומי שנהג במכונית בעלת 4 בלמי תוף יודע שלאחר חציית שלולית פשוט אין בלמים, עד שהמים מתאדים. וזה לא קיים בבלמי דיסק.

מעניין איך אף אחד לא שם לב ליחס העברה של ההגה - 3.9 (!) סיבובים מנעילה לנעילה. הרבה שנים לא נתקלתי במכונית עם יחס העברה כזה.

אבדה גדולה. היו לי הרבה שעות טלפוניות איתו בהן קונן על עולם הולך ונעלם, אך תמיד שמר על אופטימיות ותמיד שמח לעזור לאנשים, שאת חלקם הגדול כלל לא הכיר, וזה בידיעה שסביר להניח שלא יפיק מזה תועלת. היה אדם נפלא ובעל מקצוע מצויין. יהי זכרו ברוך.

מצטרף למאחלים לך למות משלשול, אבל לא עכשיו, אלא בעוד 60 שנה.. ה E TYPE הספציפית הזו נקראת סדרה 2 וחצי, והיתה המוצלחת בכל סדרת הדגמים. המכונית הזו יועדה במקור לשוק היפני, רק שם היא נמכרה ( ובשוק האמריקאי ) עם זוג מאיידי סטרומברג במקום שלישיית SU, ולכן ההספק נמוך מעט, 210 כ"ס. בקונפיגורציה המקורית, ה E TYPE מכונית חזקה ומהירה גם במונחי ימינו, בייחוד אם הקונה בחר ביחס העברה הסופי הקצר ביותר, והיו 3 לבחירה. כמה שהיא יפה, כך היא גרועה לנהיגה; ההגה מסורבל, כבד ובעל רדיוס סיבוב של קטר, הבלמים תיאורטיים למדי ( שדרוג נפוץ הוא הרכבת מערכת בלימה של וולוו 144 ) ואחיזת הכביש די נמוכה, בוודאי ביחס לביצועים. ה E TYPE מכונית קשה ומסובכת מאד לשיפוץ, ולכן מנעד המחירים שלהן די רחב.

מדינה גזענית זו מדינה שמפלה אוכלוסיות בחוקיה. מה שהיה בארה"ב עד אמצע שנות ה 50' ובדרום אפריקה עד סוף שנות ה 80'.

מה שגורם לתחושת חוסר הנוחות, זה לרוב מחסור בתמיכה לגב התחתון, שגורמת לגב "להתקפל" בתנוחה לא טבעית. בלא מעט מכוניות ישנה אפשרות הקשחה לגב התחתון, מה שמשפר מאד את הנוחות. מושבים נוחים באמת תמיד היו דווקא במכוניות השבדיות, וולוו וסאאב, עד עצם היום הזה.

מה רע בקנלוני זנב שור וחזה עוף בקארי?

מישהו יודע או זוכר לכמה מכוניות התקינו מזגנים בארץ ? וזו פעולה שדרשה לרוב פירוק יסודי של חצי מכונית, ובלי הגזמה. והכל סה"כ עבד טוב. אני אישית לא הייתי נרתע ממכונית שהחליפו לה מנוע לחדש לחלוטין.

למכונית שהותקן בה מנוע חדש לגמרי אין שום ירידת ערך מסחרית. והאמת שללא גילוי נאות מצד המוכר, אף אחד גם לא ידע מזה; ברישיון הבא יופיע מס' המנוע החדש ואיש לא יודע, זולת בעל המכונית, שהוחלף מנוע במכונית. ה 301 1.2 מכונית פשוטה מאד, ובניגוד לימים עברו, היום כל החיבורים הם קונקטורים, וזה הרבה יותר פשוט מפעם.

אין שום סיבה לזלזל במכונאים בארץ. בדוק פעם את החומר האנושי במוסכים באירופה, ומהיכן הוא מגיע, לא, לא מהאקדמיה. אפילו אני, בעוונותי, הוצאתי והכנסתי פעמים רבות מנועים ושום דבר לא קרה.. כלקוח, לא הייתי מסכים שישפצו לי מנוע, זה בטוח, אבל בהחלפה לחדש, אין כל בעיה.

לא משאיר שום כתם ואין שום סיבה שהעבודה לא תהיה בדיוק כמו במפעל. לא משפצים כלום, מוציאים מנוע ומכניסים חדש. זה מנוע של פיג'ו 301, לא של מעבורת חלל. נעים ? בטח שלא. סוף העולם ? ממש לא.

חבל רק שהמומנטום שיכול היה להיווצר בהשקה פוספס, והX נבלעה ונעלמה בפלח שוק עמוס גם כך. חבל על הפנדה, מכונית מיני מוצלחת שאינה מקבלת שום תמיכה שיווקית או פרסומית, והמכירות בהתאם.

זה רק אתה. בהחלפת מנוע אין צורך לפרק ציריות ואין צורך לפרק "חצי אוטו", ואין שום סיבה לחשוש. ברישיון הבא יעודכן מס' המנוע החדש ברישיון, ובכך יגמר הסיפור הלא נעים.