חן פרחי

לדגמים האחרונים של הטופאש שאהין\דוגאן היה מנוע בעל גל זיזים עליון זהה לזה של הטמפרה\טיפו. נתונים ? 86 כ"ס, משקל 945 ק"ג, תאוצה מ 0-100 תוך 12.3 שניות ומהירות מירבית של 170 קמ"ש. בשנת 96' שכרתי כזו מכונית מאויס באנטליה, וקיבלתי מכונית חדשה לגמרי. אני זוכר מכונית איטלקית אמיתית של פעם, מנוע פשוט ונמרץ, מוט הילוכים מעורפל והתנהגות כביש מהנה, גם אם לא ברמה של המקור האיטלקי. באותה תקופה היא היתה המכונית הנמכרת ביותר בטורקיה, ביחד עם הרנו 12 שנקראה טורוס והרנו 9 שנקראה ספרינג, כולן מיצור מקומי.

לטופאש הטורקית היו דגמים רבים שייצרה, חלקן פיאטים שייצרה ברישיון וחלקן פיתוח מקומי. הפיאט 124 נקראה סרצ'ה והיתה למעשה 124 מסדרת הייצור הראשונה. הפיאט 131 נקראה שאהין בדגם הבסיסי, דוגאן היה הדגם המפואר יותר שהיה מקביל לסופר מירפיורי ואילו גירסת הסטיישן נקראה קרטאל. בשנת 96' הופסק ייצורם של הדגמים המיושנים, וטופאש החלה להרכיב את הטיפו, הטמפרה והאונו בגירסאות מקבילות, פחות או יותר, למה שהוצע באירופה. כיום המפעל מרכיב את הדובלו המוכרת לנו ועוד דגמים רבים שמיוצרים ברישיון.

כל ציוד המפעל נמכר לתושב חברון, ולמיטב ידיעתי הוא עוד השתמש בשטנצים שקנה בעסקת החבילה. לייצר תבנית לגומיה הזו לא נראה לי כלכלי בעליל, סיפור של 700-800 ש"ח מינימום.

רוב מוצרי הגומי שהיו במכוניות שהורכבו בארץ יוצרו בארץ. ליצרן קראו "רול" ולבעל העסק קראו יחיאל פדהצור, ולמעשה הוא כלל לא היה יצרן, אלא בעל שטנצים ומבלטים שאותם היה מעביר בין יצרנים שונים, לרוב הזולים שבהם. שנות הזוהר שלו היו שנות ה 60' ולקראת סוף שנות ה 70' העסק הלך ודעך, יחד עם הבעלים שלא היה בקו הבריאות. אגב, הרכב האחרון שלו היה... טנדר רום שנת 81' בצבע לבן. באמצע שנות ה 80' האיש נפטר ואישתו מכרה את כל קו הייצור למפעל בנתניה שנסגר לפני כמה שנים.

דווקא היונדאי I20 מרגישה נמרצת למדי, בהתחשב שמדובר במנוע 1.4, מעניין יהיה להשוות אותה לקיה. מערכת השמע זהה לזו שב I20 והיא איכותית למדי, בוודאי בהשוואה לטרנזיסטור שמותקן בפיקנטו.

למרות הכל, מאות אלפי מכוניות מחליפות ידיים מידי שנה. מכוניות בטווח מחירים של 20-30K נמכרות מהר יחסית, בעיקר בשל פער המחירים המשמעותי בינן לבין חדשות.

תלוי איזה מכונית אתה רוצה למכור ב 16K. פונטו ספייס או יונדאי גטס בסכומים האלו נמכרות לרוב בו ביום, בעוד שב.מ.וו או וולבו S90, לדוגמא, ימתינו למשוגע התורן.

טעות לחשוב שכל מכוניות הספורט הבריטיות התנהגו רע והיו בלתי אמינות. ה MG מידג'ט, ה MGB והולוטוס אלן (המקורית) נהנו מהתנהגות כביש מצויינת, ומכוניות MG היו אמינות יחסית. מאזדה נבנתה במידה מסויימת על רכבי נישה בשל היותה יצרן קטן יחסית עם שווקי יצוא מוגבלים. ה 121, ה MX3,המיאטה ואפילו ה 323F היו מכוניות נישה, והן היוו חלק די גדול מהיצע מאזדה. אגב מכירות, מקרה דומה קרה לחיפושית המקורית, שמכירותיה הגיעו לשיא בשנת 72', כמעט 30 שנה לאחר שהוצגה.

בדיוק. מאזדה תמיד היתה חברה קטנה יחסית, ובשל מגבלות היצוא שהוטלו על כל היצרנים היפנים ע"י האיחוד האירופאי, לא נותרה להם ברירה. גם המאזדה 121, זו שמכונה בימבה נולדה כמכונית נישה, מאחר והיה ברור למאזדה שאין לה שום סיכוי למכור כמויות משמעתיות באירופה, והעדיפה גישה שונה. פלח שוק נוסף, שומם לחלוטין שגילו היפנים היה מכוניות הקופה הקטנות. לאחר שהופסק ייצור הפורד קפרי, הפיאט 124 קופה, הלנצ'יה בטא קופה והאופל מנטה, נותרה אירופה ללא מכוניות קופה קטנות וזולות יחסית (למעט האופל קליברה היפיפיה) ועל הנישה הזו השתלטו המאזדה MX3, הניסאן ZX100 והטויוטה סליקה.

מאזדה ממש לא המציאה את הגלגל עם המיאטה של 89'. היא סה"כ החייתה את רוחן של מכוניות הספורט הבריטיות שנעלמו בשנת 80'. מאחר ובאותם שנים התוצרת היפנית היתה נחותה מזו האירופאית ברוב הסגמנטים, לא נותר להם אלא לפנות למכוניות נישה, ומאזדה מצאה פלח שוק שומם לחלוטין שהמתין רק לה. ב 88' הופסק ייצור הפיאט X1\9 והאלפא ספיידר היתה מיושנת ויקרה יחסית, וכך מצאה עצמה מאזדה בודדה בשוק. מכוניות ספורט קופה גדולות היו לכל היצרנים היפנים - ניסאן ZX280\300 וטויוטה סופרה הינן דוגמאות מצויינות, ודווקא בתחום הזה מאזדה לא ממש בלטה עם ה RX7, שמה שיחד אותה היה מנוע הוואנקל שלה.

מסכים עם כל מילה, ומוסיף לזה עוד תכונה חשובה מאין כמותה - כישרון וחוכמת חיים. ואת זה לא קונים בכסף ולא מלמדים באוניברסיטה.

ושוב, המון תודה על המידע המרתק. כל השבת עסקתי בצפייה בסרטים ישראליים משנות ה 70' וה 80' בניסיון לחלץ מספרי רישוי של מכוניות מעניינות שכיכבו שם.

הרקורד הזו משנת 85' או 86', השנתיים הבודדות שבהן הוצעה הרקורד עם מנוע 2.2 מוזרק. לדגם ה 2.2 היה אופציה למערכת ABS. בכל מקרה היא לא מסוף שנות ה70' אלא מהדגמים שלאחר מתיחת הפנים שבוצעה לקראת 83', בה הוחלפו פגושי הכרום בפגושי פלסטיק אפורים.

טויוטה קמרי מאיצה מ 0-100 ב 5.8 שניות ?! WTF?

רולס רויס סיבכו כל מערכת אפשרית במכונית שאמורה היתה להיות פשוטה יחסית, ומבחינה טכנולוגית לא מורכבת יותר מאמריקאית ממוצעת בת זמנה. מקריאה בפורומים בארצות שמעבר לים, מסתבר שהרולס רויס מכונית לא פשוטה לשיפוץ, וכשמגיעים לשיפוץ הוא לא זול כלל ועיקר. זו גם הסיבה, בנוסף לכך שרוב המכוניות שיוצרו עדיין נוסעות, שמחירן אינו גבוה, יחסית.

המרצדס נראתה בדיוק כמו המכונית שתמונה שצירפת. מאחר והרישוי האחרון שלה בוצע ב 08', סביר להניח שהיא עדיין איתנו.

המתחיל במצווה.. חיטוט באלבומים העלה מספר מכוניות שהיו בבעלות אבי, מעניין מתי עברו לעולם שכולו טוב. פרינץ 4 - 222-322 אסקורט - 282-222 וולבו 145 - 768-743 פיאט 124 ספיידר - 100-650 מרצדס - 280-280. המון תודה !

ב 504 קופה הזו הזדמן לי אפילו לנהוג, לפני 20 שנה לערך. היא היתה מוזרקת, מקורית לחלוטין והיתה לה מערכת קול מקורית שהגבירה את עוצמתה עם העלייה במהירות הנסיעה. למכונית היו חישוקי אלומיניום מקוריים והמכונית נעלה מישלן TRX מקוריים. זכורה לי מכונית זריזה מאד ואפילו מהירה, עם מומנט מדהים, נוחות נסיעה של פיג'ו ואפילו הגה כוח מצויין. הפיג'ו הירקרקה הזו סבלה מבעייה לא פשוטה; עקב עמידה ממשוכת בנמל, היא סבלה מחלודה ברמות קשות למדי, וזה לפני 20 שנה, כשהיתה חדשה יחסית. אגב 504 קופה, לכולן יש מתלה אחורי נפרד ולא סרן חי כמו ב 504 סאלון.

מעבר לכל ההמולה התקשורתית, נשאל השאלה העיקרית. האם החברות החדשות ירוויחו מספיק ? אמנם פלאפון, סלקום ופרטנר נהגו בנו בחזירות, החתימו אותנו על היתחייבויות דרקוניות ונתנו לנו חרא שירות, ואין ספק שתחרות תנער אותם היטב. השאלה היא האם חוסנם הכלכלי של המפעילים החדשים יאפשר להם לשרוד במתח רווחים נמוך יחסית, או שבאמת הרשתות הגדולות הירוויחו כל השנים הללו ימבה כסף ? סביר להניח שאם הן לא ישרדו, הכל ישוב להיות כשהיה. ימים יגידו.

ללא הגב הכלכלי של פורד מאזדה לא היתה שורדת, ובמקרה הטוב היתה נבלעת בחברה יפנית אחרת. מאזדה השקיעה הון עתק בפיתוח מנוע הוואנקל, למרות שהיה ברור להם שאין לו שום יתרונות על פני מנוע בוכנה שגרתי, וההשקעה האדירה שלה מישכנה את עתידה. אלפא הפכה מחברה ממשלתית לבעלות פיאט ב 86', מה שלא ממש סייע לה להפוך ללהיט, אפילו באיטליה. ללא הצלחתה (היחסית) של ה 156 גם אלפא היתה עוברת לדפי ההיסטוריה, ומחברה שנחשבה בעבר למובילה טכנולוגית היא הפכה ליצרנית פיאטים מקושטות, בדיוק כמו לנצ'יה. חבל, אבל ככה זה בטבע - רק החזקים שורדים. ואגב, ממכונית ספורט בודדת אף יצרן לא יכול להחזיק מעמד, בטח לא שניים.

מה שנקרא טובעים השניים מן האחד.. שתי חברות, כל אחת מהן נושאת היסטוריה עשירה, הווה אפור ועתיד בלתי ידוע, ויותר מזה, בעלי הבית שלהן, פורד ופיאט לא ממש יודעים מה לעשות איתן. בשנים האחרונות אלפא החלה לאבד את זכות הקיום שלה, בדומה לסאאב, ונשענת בעיקר על עיצובי יתר מצועצעים ושחזור פריטים מההיסטוריה שלה. מאזדה הינה חברה קטנה יחסית, וללא תקציבי פיתוח משמעותיים נאלצת לייצר וורסיות משלה על פלטפורמות של פורד, ורמת המכירות בהתאם. מה אחת יכולה לתרום לשנייה ? האמת, לא הרבה.

אני שמח לבשר לך ולכל האומה שתושבות המנוע מוכנות, והפעם לשם שינוי תקבל אירוח במיטב המסורת, לאחר שבביקור הקודם אפילו כוס מים לא קיבלת..

בכל זאת, מבחן הרישוי השנתי בודק את הבלמים ומערכת ההיגוי, וזה בכל מקרה עדיף על כלום. אגב התאונה היום, גם מכונית שדיסקיות הבלם שלה שחוקות מאד עדיין אמורה לבלום היטב, וזה יהיה כמובן במחיר הרס צלחות הבילום.

ולחשוב שעד זמן לא קצר היינו מחוייבים לבצע שני מבחני רישוי בשנה. מצד שני, טסט שנתי מועיל; לא תמיד אנו מודעים לתקלות שצצות מבלי משים, וטוב שפעם בשנה מישהו "עובר על המכונית".

זה בערך מה שוולבו עשו בתחילת שנות ה 80', ואפילו זכו להצלחה לא מבוטלת במסלולי המירוצים, כולל ב 24 שעות של לה-מאן.