חן פרחי

אפשר לחדש מגבים בדיוק כמו שאפשר להעיר מתים. לנסות אפשר, עם ההצלחה אפשר להתווכח.. מגבים מסילון אינם טובים יותר ממגבי גומי רגילים, מהטעם הפשוט שעדיפותו היחידה של הסיליקון הוא עמידות בטמפרטורות גבוהות ותו לא. ןאם במגבים עסקינן, דעו שזהו מוצר מאד מסובך לפיתוח, יותר מכל מוצר גומי אחר.

עדי, גם אני אבוא שלא ישעמם לוולבו שלך לבד, וכך הן יוכלו לפטפט בשוודית רהוטה..

תודה מקרב לב על המידע המעניין ! מה שמשך את תשומת ליבי אלו השינויים בצבעי המכוניות שכנראה נעשו עם השנים. השברולט מצ'רלי וחצי היתה לבנה בסרט, וסביר להניח שמצאה את מותה בדרדור ממצוק בסופו של הסרט. הלנדרובר מנורית היה אדום בסרט. הפלקון קונברטיבל היתה בשילוב צבעים אדום-שחור. הברקודה היתה בצבע כחול מטאלי, ומה שבטוח שהיא לא היתה שנת 65' אלא מתחילת שנות ה 70', מעניין. ה 144 284-444 היתה מדגם GT שהיה נדיר יחסית והיתה בצבע זהב מטאלי.

יבואן טויוטה יודע מצויין מה שמתרחש סביבו. רוב מכוניות הסופר מיני האוטומטיות נמכרות סביב ה 90-100K והוא סה"כ מיישר קו עם כולם. האוטומטיות היחידות שזולות משמעותית הו הסוזוקי אלטו שאינה ראוייה למאכל אדם בגירסה זו, וכנ"ל היונדאי I10 1.1, והקיה פיקנטו שאכן נמכרת במיספרים גדולים יחסית, אבל זו מכונית מיני על כל המשתמע מכך. נכון לרגע זה, מוצעות ביד 2 84 שברולט ספארק ו 95 סוזוקי אלטו ידניות למכירה. לא נראה לי שנרשמה התנפלות רבתי, אבל מצד שני הנחמה מגיעה בדמות ירידת ערך מוחלטת קטנה יותר.

בפעם השלישית, על מנת שהשמע ברור עוד יותר. אחוז די גבוה מהנהגים (ובמיוחד נהגות) לעולם לא יסכימו לוותר על תיבה אוטומטית, ובשל כך כל הדיון אינו רלוונטי כלל. אגב תיבה, רוב הפיקנטו שנמכרו היו אוטומטיות דווקא, למרות ההפרש במחיר.

למקרה שלא הייתי ברור; הסוויפט אוטומטית וכל יתר המכוניות ידניות, ובשביל רבים וטובים (בעיקר רבות) זה לבדו מכריע את הכף. הצצה ביד 2 מראה מספר עצום של מיניס' ידניות למכירה, וסביר להניח שבשל כך שלא הסתגלו לתיבה הידנית.

בהחלט, למי שמתאימה מכונית ידנית.

רק אל תשכח שהסוזוקי סוויפט יכולה להחליף קומפקטית והאלטו לא. מעבר לבעיית 4 מקומות הישיבה, הסוויפט טובה מהאלטו בהכל, ומנסיעות שערכתי בכל המיני החדשות הגעתי למסקנה שברוב המקרים עדיפה סופר מיני בת שנתיים על מיני מהניילונים.

חשבתם אולי להתקשר אליו ? קבלו אפילו שירות קטן - 057-2222281

עד אתה אף מכונית מישפחתית-סאלון קוראנית לא זכתה להצלחה גדולה, ע"ע יונדאי סונטה וקיה מאג'נטיס. מעניין אם האופטימה וה I40 יזכו לגורל אחר.

הסרט אסקימו לימון צולם ב 78' והמכוניות שהיו בו היו ... סתם מכוניות ישנות בנות 20. במונחי ימינו, מדובר על כמה עשרות מכוניות מתחילת שנות ה 90', לא משהו מסובך להשגה. את מספר הרישוי של ה TR250 שהופיעה בסרט רק היום לא הצלחתי לפענח, בשל לוחית רישוי עקומה.. אותו כנ"ל מספר הרישוי של הוולבו 144 שמופיעה בתחילת הסרט חגיגה בסנוקר.

הבלש האמיץ שוורץ משנת 72'. 1. וולבו 144 305-305. 2. וולבו 144 GT 284-444.

לא, אתה לא טועה, ובעיות גימור מגיעות לרוב יחד עם איכות הרכבה ברמה מקבילה. בנוסף, המכוניות הללו לא עמדו טוב באקלים הישראלי, ולאחר כמה שנים נראו מרופטות להפליא. גם בעיות חשמל כמובן שהיו, מכונית אנגלית או לא ?

ישבתי שעות ארוכות וסרקתי סרטים ישראליים, שרובם מוכרים לנו כ "סרטי בורקס", וכצפוי הם משקפים את שוק הרכב בתקופה בה צולמו. כמעט בכל הסרטים הללו כיכבו מכוניות, ולאחר צפייה מהנה בהם, ובמאמץ רב, ליקטתי את מספרי הרישוי של המכוניות שהופיעו בהם. בשל איכות הצילום הנמוכה יחסית בחלק גדול מהסרטים, לא הצלחתי לגלות את כולם, אולי לאחרים יש ראייה טובי משלי.. צ'רלי וחצי משנת 74' 1. 311-808 אופל רקורד ירוק. 2. 63-681 השברולט של ששון. 3. 290-351 פליימוט לבנה. 4. 241-050 קדילאק אדומה (המספר כנראה אינו תואם שנת הייצור). 5. 633-023 פיג'ו 204 קבריולט של גילה. נורית משנת 71' 1. 20-770 לנד רובר. חגיגה בסנוקר משנת 75'. 1. 211-728 פורד פלקון קונברטיבל. משפחת צנעני משנת 76' 1. 222-416 לארק. נערת הפרברים משנת 79'. 1. 381-809 פליימוט ברקודה. מעניין אם מישהי מהמכוניות הללו עדיין עימנו, מעניינות במיוחד הברקודה והפלקון. אשמח אם יעלו בשרשור זה עוד מכוניות מהסרטים.

זו המכונית, ובאותו צבע בדיוק.

כרגיל, התאספה אתמול בגעש החבורה הרגילה (והטובה ) ובין המכוניות המוכרות לכולנו, הגיעה גם הדאטסון ZX280 של חבר שמגיע מעת לעת, ולמען האמת איני זוכר את שמו.. המכונית משנת 81', מקורית לחלוטין, ויובאה לפני זמן קצר מארה"ב. בשעה 6 הגיע חברי הטוב 504L, שוהא לא רק בעל ידע עצום אלא גם לנהוג יודע, בלשון המעטה. התפתחה שיחה מעניינת עם בעל הדאטסון, ובסיומה קיבל את המפתחות לסיבוב, וכמובן ששמחתי על ההזדמנות להצטרף. המכונית בהחלט הפתיעה לטובה, והפתיעה מאד אפילו. אמנם לא מדובר במכונית ספורט במובן הקלאסי של המילה, אלא ב GT גדולה שבהחלט מסוגלת לעלות חיוכים על פני הנהג (וזה שישב לידו..). הביצועים טובים, למרות הגיר האוטומטי בעל ההילוכים ה א ר ו כ י ם עד אין קץ, הגה מהיר וטוב ואפילו נוחות נסיעה מפתיעה לטובה. בסיום הסיבוב המהנה יצאתי עם כמה תובנות מעניינות; ראשית, בניגוד למה שהורגלנו לחשוב, תעשיית הרכב היפנית ידעה בהחלט לייצר מכונית מעניינות, שבשל החרם הערבי נמנעו מאיתנו, וחבל. שנית, בשל האפשרות ליבוא אישי של רכב אספנות, ניתן להנות ממה שנחסך מאיתנו לפני 30 שנה ויותר.. יחסית לכל הג'אנק שייצרה תעשיית הרכב האמריקאית בתחילת שנות ה 80', רוב המכוניות היפניות נראו כיצירות מופת של ממש, וגם לכשעצמן רבות מהן היו מכוניות טובות למדי, רק שהורגלנו לחשוב בתקופה ההיא שהיפנים ידעו רק לנפק צעצועים סטטיים, וזה פשוט לא נכון. ואם נעשה רגע אנלוגיה לתחום המוזיקה, למשל, זה בהחלט מזכיר לי את היחס שקיבלה המוזיקה המיזרחית לפני 30 שנה ויותר. רק בשנים האחרונות החלו להבין שגם בתחום הזה נעשו דברים טובים, ואם תאזינו לאלבום המופת של זוהר ארגוב, "נכון להיום" תבינו על מה מדובר. ואסיים בתודה לבעל הדאטסון ולחברי 504L על הסיבוב המהנה ! שבת שלום לכולם.

רובן המוחלט של ה SL שישנן בארץ הגיעו מארצות הברית, שם היא היתה נפוצה מאד. מחירן הזול, יחסית, ושרידותן הגבוהה עשו אותן פופולאריות ואטרקטיביות ליבוא. בארה"ב היתה נפוצה במיוחד ה 450 עם מנוע V8, בעוד שבאירופה דגמי ה 280 וה 350 היו נפוצים יותר. ההבדל בין הדגם האירופאי לאמריקאי לא מיסתכמים רק בפגושים המכוערים ובמרווח הגחון הגדול יותר, אלא מיתבטאים גם במנוע. לדגם האירופאי מנוע שסיפק 218 כ"ס ואילו בדגם האמריקאי רק 182 כ"ס, וזה מורגש מאד בביצועים. יחסית לציפיות, המכונית מרגישה "חנוקה" למדי והביצועים רחוקים מלהיות מלהיבים. בשום מקרה לא מדובר במכונית ספורט אלא במכונית GT גדולה שמיועדת לשיוטים נינוחים. לזכותה עומדת רמת אמינות גבוהה ואיכות ייצור גבוהה. בכל מקרה, בדוק את מצב התחזוקה המכאני, בדוק שכל האיבזור מופעל הוואקום פועל (והכל עובד על וואקומים במכונית הזו) ושהמנוע עובד "עגול" ללא זיופים. כמעט תמיד מוצעות כמה מכוניות כאלו למכירה, ולרוב מצבן טוב יחסית.

דוגמא הפוכה מהווה שלמה סייג מבני ברק, שהוא בעל פירוקיה שמתמחה במכוניות וולבו. המחירים שלו סבירים ביותר, ולטענתו הוא מעוניין למכור את מרכולתו ולא לאגור גרוטאות ולהמתין עד אין קץ לפרייאר התורן.

הרובר סדרה 800 הוצגה ב 85' כמחליפתה של ה SD1 שהוצגה ב 77' והיתה בעלת הנעה אחורית. בניגוד ל SD1, סדרה 800 לא היתה מכונית עצמאית של רובר, אלא היתה גירסה בריטית להונדה לג'נד. באמצע שנות ה 80' החלו אוסטין-רובר בשיתוף פעולה אינטנסיבי למדי, וכך הרוויחו הבריטים ידע טכנולוגי ברמה גבוהה והונדה קיבלו דריסת רגל בשוק גדול. לרובר 827 היה מנוע V6 2.7 ותיבה אוטומטית והיא נמכרה בשתי גירסאות - SE וסטרלינג, שהיתה מהודרת ומצויידת בין היתר במושבים חשמליים ובריפודי עור. לתקופתה היתה ה 827 מכונית טובה למדי, שכמו כל מכונית בריטית ראוייה לשמה סבלה מאיכות גימור בינונית. ב 95' קיבלה המכונית מנוע V6 מקורי של רובר בנפח 2.5.

ה I30 היוצאת הצליחה, בארץ כמובן, בשני פלחי שוק שהיו די זניחים - קומפקטיות וסטיישן. המכונית היוצאת הצליחה להוציא את מר ישראלי מקיבעון "תא המטען הנפרד" שנראה כמעניק תמורה עדיפה לכסף, והסטיישן למעשה החייתה פלח שוק שלא היה קיים למעשה, ואם היה קיים מדובר לרוב בסטיישנים של וולבו שתמיד היו יקרים יחסית. מעניין אם המכונית החדשה תצליח לשחזר את הצלחת הדגם היוצא.

ה I30 היוצאת היתה המכונית הראשונה בסדרת ה I והראשונה במכוניות יונדאי שיישרה קו עם מיטב התוצרת היפנית והאירופאית. ל I30 החדשה צפוייה תחרות קשה משלל מתחרות עדכניות שעושות שימוש בגיר רובוטי כפול מצמדים ומנועי קטני נפח מוגדשים. ל I30 אין לא את זה ולא את זה, ולפחות מבחינה טכנולוגית היא אינה עומדת בשורה אחת עם מובילות הקבוצה. כמובן שאין זה מעיד על תכונותיה כמכונית, אבל לפחות על הנייר נקודת הפתיחה שלה נמוכה יותר מזו של המכוניות היוצאת.

לוולבו 460\480 לא היה גיר רציף אלא תיבת הילוכים רגילה בת 5 מהירויות. ה 460 המישפחתית וגירסת הקופה של, ה 480 פותחו בשיתוף פעולה עם רנו הצרפתית, ולכן יחידות ההנעה היו מתוצרת רנו. סדרת 400 יועדה להחליף את סדרה 300 שהוצגה ב 76' ופותחה למעשה ע"י דאף ההולנדית, וכשזו נקנתה ע"י וולבו המכונית היתה מוכנה לייצור. כמו סדרת ה 300, גם סדרת 400 יוצרה בהולנד, במפעל נדקאר, אותו מפעל שממנו הגיעו בשלב מאוחר יותר המיצובישי כריזמה והוולבו S40 שהתבססו על פלטפורמה זהה. למרות שמכוניות סדרה 400 היו טובות לעין שיעור ממכוניות סדרה 300, הן לא זכו להצלחה גדולה, למעט בהולנד כמובן, וולבו המשיכה להישען על הצלחת סדרה 200\700\900.

בדיוק מהסיבה הזו - כשל במערכת הבלמים - ציידו וולבו את מכוניותיהם שנים ארוכות בתופי בלימה נפרדים לבלם היד, שאינם קשורים כלל למערכת הבלמים ההידראולית. אגב בלם יד, בשום מקרה לא כדאי לבצע שום פעולות בלימה איתו. בשונה מהמערכת ההידראולית, בלם היד פועל לרוב ע"י זוג כבלים, ולא תמיד כוח העצירה שווה בזוג הגלגלים.

בני, החזרת אותי 30 שנה לאחור, לימים העליזים של סובארו. לא רק שאיש לא ניגש אליך, ונסיעת מבחן הס מלהזכיר, המכוניות עמדו נעולות (!) באולם התצוגה, ואישור לפתיחת אחת מהן נעשה רק בידי מנהל אולם התצוגה, אם הוא כמובן התרשם שהלקוח רציני דיו.

כשהייתי זקוק לחלפים, הן קוסמטיים והן מכאניים, קיבלתי ממאיר, יבואני וולבו והונדה יחס מצויין והרבה תשומת לב. סה"כ פיסת ההיסטוריה הנוסעת הזו שייכת גם להם. הם יבאו אותה ונתנו לה שרות כשהיתה חדשה. אבל מצד שני עלינו לזכור שיבוא מכוניות הוא עסק מסחרי, ואף אחד לא חי מלסייע לתימהונים שרוצים להחיות מהעבר הרחוק שלהם. כל יבואן וגישתו הוא.