חן פרחי

עיתון מעריב מעסיק 2000 עובדים (!) ומספר מנוייו עומד על 60K לערך. מכירת עיתונים בדוכנים וקיוסקים סמלית בלבד, וקיימת לרוב רק בימי שישי. מערך של 2000 עובדים אין בעיתונים שתפוצתם פי 30 משל מעריב, והוועד שלהם דאג שבפרה הקדושה הזו לא ייגעו. העיתון מצוי בגירעון תמידי, ואף ממשלה אינה אמורה לכסות חובות של עסק לא יעיל. מצבו של ידיעות אחרונות טוב בהרבה, מספר מנוייו מכובד, ויש לו אתר סופר מכניס - YNET. אין מקום לארבע עיתונים יומיים, והחלש ביותר ישלם את המחיר. אגב עיתונות, מה שבאמת נעלם זו העיתונות המפלגתית - דבר ב 96', על המשמר ב 95' ועיתון חרות ב 69' (היום).

חבל. למגזין הגה יצר שת"פ מועיל עם מועדון ה 5, שהוליד טור קבוע במגזין. חבל, למרות שזה היה צפוי; העיתונות המודפסת הולכת ונעלמת לטובת האינטרנט שמציע מידע זמין לכל דיכפין. אני שומר עדיין גיליונות של מגזין "טורבו" שהופיעו לפני 30 שנה, ומככבות בו מכוניות מבחן שיוצרו הרבה לפני חלק גדול מהמישתמשים כאן..

משאת מים לא חיה לנצח גם במכונית עם שרשרת תזמון - להחליף משאבת מים ביונדאי I30 או במאזדה 3 זה גיהנום בהתגלמותו. רק לפרק את הפלסטיקה ומותחן השרשרת לוקח יום שלם בדיוק. היצרן לא מרוויח כלום מהרצועות מאחר ולרוב משתמשים ברצועות תחליפיות. גם כך, למי שמחזיק מכונית 3-4 שנים אין שום חשיבות, בין כה הוא לא יגיע להחלפת הרצועה. אגב, במוסך לא מורשה של פולקסווגן החלפת רצועת תזמון עולה בדיוק שליש. העיניין שבשרשרת, בניגוד לרצועה, יש מרכיבים רבים שתיקונם יקר, ומי שיאכל את הלקרדה הזו הם אלו שיחזיקו במכונית 7-8 שנים.

אתה רוצה לספר לשכנה שלי עם מאזדה 3, כמה עולה להחליף מותח שרשרת + משאבת מיים ? רמז קל - פי 7 מעלות החלפת רצועה. כל עוד המכונית חדשה, הכל טוב, אחרי 150-160K זה פתח לצרות. ברור שמבחינת עלויות תחזוקה יש עדיפות ברורוה לשרשרת, אבל לא בתיקונים מקיפים. ובנוסף, מנגנון השרשרת דורש שימוש בשמן איכותי שמוחלף בזמן.

היתה לי גטס 07' אוטומטית, ובנסיעה מעורבת הצריכה היתה 11.8 ק"מ לליטר, כשהרוב היה עירוני דווקא. מחוץ לעיר, בנהיגה רגועה אפשר להגיע גם 16 ק"מ לליטר. מצ"ב התרשמות של בעל מכונית זהה, שהגיע לצריכה לגמרי שונה. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=366979

גחמה אופנתית ותו לא. הרעיון היה יותר שיווקי - הוזלת התחזוקה השוטפת - מטכני גרידא. עד תחילת שנות ה 2000 כל היצרנים השתמשו ברצועות תזמון, וטויוטה היא זו שסימנה את הכיוון כשהציגה את מנועי ה VVTI שלה. לאט לאט כל היצרנים, למעט רנו, סובארו וחלק ממכוניות VAG, יישרו קו עימה והחלו להשתמש בשרשראות תזמון. אמנם השרשרת חוסכת את הצורך בהחלפת רצועה, אך תקלה במותח, לדוגמא, יקרה לתיקון.

מה לעשות, זו דמוקרטיה וזו טיבה.

שרשרת תזמון אינה אמינה יותר מרצועה, וכשמגיעים לתיקון, במותח לדוגמא, לרוב העלות גבוהה בהרבה. במכוניות רבות ההנחיות להחלפת הרצועה הם כל 6 שנים או 90K, וזה ממש לא אסון, בטח לא אסון כלכלי. סביר להניח שזה עוד טרנד אופנתי ותו לא.

למה אתם מעצבנים את עצמכם ? עוד כמה חודשים, על פי המסתמן לפחות, יתקיימו בחירות בישראל. תנו קולכם למפלגה שתיתחייב לטפל בכל הנקודות הכאובות, ותהפכו אותה לגורם משמעותי בבמשלה הבאה. ואם זה לא יקרה, סימן שהנושא פשוט לא מעניין את אזרחי ישראל. ועל פי מה שנראה לי, זה לא ממש עומד להיות הנושא החם במערכת הבחירות הבאה.

לכל סדרת ה 205 היה הגה מעט ארוך מידי - 3.8 סיבובים מנעילה לנעילה, בכדי לשמור על איזון בין משקל ההגה למהירותו. נסה לאתר אלפא סוד שהמיתלים והפרונט שלה מכוונים "לפי הספר", היה לה היגוי נפלא.

ודווקא למאזדה 3 דור ראשון יש היגוי מצויין, כמעט ברמה של הפוקוס MK1. מיותר לציין שהמהפכה החשמלית לא פסחה גם עליו, ובדור השני ההיגוי הרבה פחות טוב.

2.2 סיבובים מנעילה לנעילה וקוטר סיבוב של פול טריילר. מקרה הפוך הוא ההגה של הוולבו 240 - 3.5 סיבובים מנעילה לנעילה וקוטר סיבוב של 9.5 מטר (!) מה שיצר הגה חד ומהיר. ואם נלך עוד אחורה, גם לפיג'ו 404 היה היגוי מצויין.

לכל מכוניות ב.מ.וו שהשתמשו בהגה תיבה ותפוחים, היה היגוי ממוצע למדי, וב.מ.וו השמתשה בשיטה זו עד תחילת שנות ה 2000. גם לא זכורה לי מרצדס בעלת היגוי טוב, למעט אולי ה W124.

מה שבטוח, אף מכונית חדשה לא תיכנס לרשימה. אכן תחרות קשה בין האלפא סוד, גולף MK1 ומיני\מיני מטרו. גם לפיאט 127 ולסיטרואן AX שמור מקום של כבוד. מבין ההגאים מוגברי כוח, זה של הפוקוס MK1 והפיג'ו 306 הם כנראה הטובים ביותר. ובניגוד למה שמקובל לחשוב, לגירסאות הספורטיביות לא היה היגוי טוב יותר מלגירסאות הבסיסיות, לעיתים ההיגוי הפך לכבד ומסורבל בשל משקל גבוה יותר וצמיגים רחבים.

שבנו מועד ארוע מהנה לתפארת מועדון ה 5, והורי הביאו עמם חבר שהתפעל מרמת התצוגה וכמובן מהמכוניות. למרות מזג האוויר החם והלח, הארוע היה מופק למופת, המוזיקה הנעימה את הזמן ומופע הלהטוטים עינג את הילדים. תמיד כיף להגיע לאירועים כאלו ולראות מכוניות שלא פוגשים מידי שישי. תודה לכל העושים במלאכה, לחברי סניפי השפלה, השרון וכמובן הירושלמים שמגיעים לכל אירוע בהרכב מלא שהפגינו נוכחות מרשימה וקובי שהנחה את הרונדו כמו שרק הוא יודע. שוב, תודה לכולם ונקווה ששנה הבאה האירוע ישוב ליום ו', ואם לא על וועד המועדון לפעול לדחיית האירוע בהרשי !

זו לא הפעם הראשונה שסכנת סגירה ריחפה מעל רנו. עד אמצע שנות ה 80' רנו היתה חברה ממשלתית עם וועד עובדים מיליטאנטי שדאג שעובדי החברה ירוויחו 30-40% יותר מהמקובל בתעשיית הרכב הצרפתית. הנפגע העיקרי מכך היה תקציב הפיתוח, מאחר וכל משאבי החברה הופנו למשכורות ותנאים מפליגים. רו נאלצה להשתמש במנועים עתיקים ששימשו את מכוניות החברה עוד בשנות ה 50' וה 60', והמכירות צנחו, בעיקר עקב היצע מאד לא אטרקטיבי. בשנת 86' החל תהליך הפרטת רנו, ולצורך זה מונה מנהל חדש, ג'ורג' באס שמו. תהליך ההבראה כלל פיטורים נרחבים וקיצוצי שכר, אך הוא לא ממש הושלם; יד נעלמה התנקשה בחייו, והמהפך האמיתי הגיע רק בתקופתו של יהודי בשם ריימונד לוי, שבצעד נכון החליט על פיתוח מנועים מודרניים בנפח 1.4 שכונה אנרג'י ו 1700 שהיוו בסיס למנועי הדיזל בשנים מאוחרות יותר. הרנו 19 שהוצגה ב 88' היתה הצלחה גדולה, ואיפשרה את פיתוח הקליאו שהיתה לאורך כל שנות ה 90' הדגם הנמכר ביותר של רנו. באמצע שנות ה 90' זיהתה רנו נכון את טרנד הבטיחות, ונטלה את ההובלה מידי היצרניות השבדיות, וזה היווה טריגר מכירות רציני. בשנים האחרונות רנו הלכה קצת לאיבוד, והן הקליאו והן המגאן לא נמכרות היטב מחוץ לצרפת, שלא לדבר על מכוניות מנהלים או סאלון, תחום שרנו מעולם לא הצליחו בו. נקורת האור היחידה היא דגמי הספורט וה RS, אבל קשה להחזיק חברה שלמה מדגמי נישה.

הדה שבו יוצרה ברציפות מ 48' עד 90', עם מנועים שהחלו בנפח של 375 סמ"ק שהציע הספק אימתני של 9 (!) כ"ס ועד מנוע 652 סמ"ק בעל הספק של 35 כ"ס. דגם הסהרה צוייד בזוג מנועים - אחד מלפנים ואחד מאחור, 1200 סמ"ק יחדיו, ודגם זה נחשב לנדיר מאד כיום. שנים רבות סיטרואן "מאיימת" בהחזרת הדה שבו, או לפחות בהחייאת רוחה, ותמיד זה הסתכם במכוניות סופר מיני די ממוצעות- ה AX וה C3. ברור שלמכוניות כמו הדה שבו המקורית או הרנו 4, שהיו חסכוניות במלוא מובן המילה, אין זכות קיון היום, וכל שנותר הוא לעלות את זכרן על ידי ייצור מכוניות קונספט כאלו, שמקסימום יכולות לעלות געגועים ל "דבר האמיתי".

מה שעלה בגורל רוב האנשים המבוגרים שצולמו שם.. תנופת הבנייה המואצת לאחר מלחמת ששת הימים שלחה את רובן המוחלט לעולם שכולו טוב, ובודדות עדיין עמנו. עוד 40 שנה תישאל אותה שאלה בדיוק, רק המכוניות יהיו שונות, כמובן.

אין ספק שהמשבר ישפיע עלינו, אבל פיטורים המוניים לא יהיו. שרדנו את המשבר בשנת 2000 עם התפוצצות בועת ההי טק ואת המשבר של 08' שחל בארה"ב. ישראל מנוהלת כלכלית נכון, לפחות ב 20 שנה האחרונות, וזה בהחלט עזר לנו לשרוד את המשברים שצוינו. אנשים שניהלו את חייהם בתבונה, ודאגו בימי שמש לימי סגריר, לא יהיו בבעייה, מקסימום יקצצו קצת, לא סוף העולם.

במקסיקו, כמו בכל מדינות דרום אמריקה יש עוני משווע מצד אחד ועושר רב מצד שני. בישראל אין עוני אמיתי, ויש מעמד ביניים חזק מאד. והוא זה שקונה מכוניות חדשות, טס בהמוני לחו"ל וממלא עד אפס מקום את המסעדות ובתי הקפה. אם דירות לא היו בהישג ידיהם של אנשים רבים, הם פשוט לא היו קונים, הכי פשוט בעולם. כשאני קניתי את דירתי לפני 16 שנה השכר שלי ושל זוגתי היה בערך חצי ממה שאנחנו מכניסים כיום, והמשכנתא היתה 550 ש"ח פחות ממה שאני משלם כיום. ואז לא חלמנו על משכנתאות ל 28 ו 30 שנה, 25 שנה מקסימום, ובריבית של 5.4%. המצב לא זוהר, ואנחנו בהחלט מושפעים מהמשבר שפקד את מדינות אירופה, אבל יחסית, מצבנו טוב בהחלט.

וגם היום אחוז הבעלות על דירות מגיע למספרים דומים. מי שיקרא את השרשורים האחרונים כאן יחשוב שכלכלת ישראל מתבססת על 15 מילירדרים שמעסיקים ילידים בתנאי עבדות, ואילו שלא שפר עליהם גורלם נאלצים לחטט בפחי אשפה על מנת ללקט שאריות מזון. בישראל יש מעמד ביניים יציב וחזק, שמאפיין דמוקרטיות, והמעמד הזה אחראי לרוב הצריכה במשק, כולל דירות.

רוב המעסיקים שמשלמים שכר מינימום לעובדיהם לא עושים זאת מתוך רצון לנצל אנשים חלשים, אלא לרוב אלו עסקים עם שולי רווח נמוכים - מפעלי מזון, תחנות דלק, רוב ענפי התיירות וכדומה. מניסיון, לעבוד עם אנשים שמקבלים שכר מינימום זה תענוג קטן מאד; קיימת תחלופה אין סופית של עובדים והמוטיבציה נמוכה עד אפסית, וכמובן שגם התפוקה בהתאם.

ללנצ'יה אפייה שהוצגה ב 53' היה מנוע V4 צר זוית, חדש, שסיפק בין 38 ל 60 כ"ס, תלוי בגירסה. מבנה דלתות זהה היה גם בפיאט 1100, ובהיעדר שלדה נפרדת מבנה כזה מחייב מרכב חזק מאד. לאפייה היה מתלה קדמי מעניין, נפרד אמנם, אך בעל זוג זרועות רוחב וקינג פינים.

לסימקה\פורד ודט היה מנוע V8 בנפח 2350 סמ"ק, ראשים שטוחים, שסיפק 80 כ"ס ב 4000 סל"ד. מדובר באחד ממנועי ה V8 הקטנים ביותר שנוצרו אי פעם, אם לא הקטן שבהם. בשנת 58' עלה הספק המנוע ל 84 כ"ס, בין היתר בשל השימוש במאייד כפול. לודט היו מיתלי מק'פרסון קדמיים, מה שאיפיין את רוב תוצרת פורד.

בבקשה. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=125163&highlight=%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%94