חן פרחי

אז שיוריד מהירות. אין גם וגם, זו מכונית פרטית, לא משאית עם אמצעי עזר חיצוניים (ריטרדר או ג'ייקובסברקס).

אף אחד לא באמת יודע איך ישרדו המנועים ותיבות ההילוכים הללו. תמיד קיים פחד או חשש מטכנולוגיות חדשות, וזה מזכיר לי שפעם, לפני 25-30 שנה פחדו מהזרקות דלק, ומכונית מוזרקת היתה בלתי סחירה בעליל, ואפילו מתיבה אוטומטית פחדו. לפחות היום, בניגוד לזמנים עברו, המכוניות ה "ירוקות" מציעות ביצועים טובים, והנהג אינו יוצא נפסד מההתקדמות הטכנולוגית, לפחות לא בהיבטי הנהיגה. אגב טכנולוגיה, לוולבו 144 שלי יש מנוע 2.0 ו 82 כ"ס. מישהו יהיה מוכן לקנות מכונית 2.0 עם נתון כזה היום, גם אם יבטיחו לו שהמנוע יחזיק 480K ?

פשוט מאד - או תוריד מהירות או תעלה הילוך.

כשקניתי את דירתי הייתי זקוק רק לערב אחד, ואבא שלי חתם לי. אני חמתי ערבות לאחותי, מאחר וחלקה של המשכנתא לא היה גדול ביחס לערך הדירה. לימים, היא רצתה להשתדרג ולרכוש דירה בה למשכנתא יש חלק גדול מערך הדירה, ובאה לבקש ממני שאחתום לה שוב. הפעם היא נענתה בשלילה מוחלטת ומנומקת, כי לבסוף חלילה היא תשאר בלי כלום וגם אני ישאר בלי כלום. לבסוף היא קנתה דירה ונטלה משכנתא הגיונית בהרבה, ואז חתמתי לה. לעולם לא אחתום ערבות לחבר, אפילו לא על סכומים נמוכים, ואם אני מלווה כסף, ולא פעם הלוויתי כסף, אני דואג להבאיר מראש מהו המועד המדוייק בו אקבל את כספי חזרה. מונע אי נעימויות והיתחמקויות מיותרות.

לא רק חסר לב, אלא רשע מרושע ! הלו, זו טלבו סולארה, לא תמונה של לאונרדו דה וינצ'י. כנראה השתמשו בה עוד פרק זמן מסויים, ובתקלה הראשונה פשוט נטשו אותה, והיא נעלמה כפי שנעלמו מאות אלפי מכוניות אחרות.

הסובארו R2 יוצרה משנת 69' עד 72', ואז הוחלפה בסובארו 600 שמוכרת לנו יותר. ה R2 החליפה את ה 360 שהיתה בעצם מכונית בועה יפנית, ולמעשה המכונית הראשונה של סובארו. מנוע ה 360 סמ"ק 2 פעימות נותר על כנו, ויש לכך הסבר. ביפן באותה העת היתה מצוקת חנייה גדולה בערים הגדולות, ורכישת מכונית בעלת מנוע גדול מ 360 סמ"ק הצריכה אישור על בעלות מקום חנייה. גם מיתחרותיה העיקריות, המיצובישי מיניקה והמאזדה קרול היו דומות לה בתפיסה. עם השנים שודרג נפח המנוע והיום הוא עומד על 650 סמ"ק. כאמור, ל R2 היה מנוע 2 פעימות שסיפק 27 כ"ס ב 6000 סל"ד ומומנט של 4 קג"מ ב 5000 סל"ד. בשנת 71' נוספה גירסת SS חזקה יותר ומקוררת מיים שסיפקה 30 כ"ס ב 8000 סל"ד ומומנט זהה שהגיע הפעם ב 6400 סל"ד.. כילד, אני זוכר אותן היטב והן היו די פופולאריות, יחסית. המכונית שקנית רקובה ברמות על, ולא יהיה קל או זול לשפץ אותה, אבל בכל מקרה בהצלחה ואל תשכח תמונות.

מזכיר לי את אובססית החיסכון בדלק שאיפיינה יצרנים רבים בתחילת שנות ה 80', כשהלו לפרסם נתוני צריכת דלק "ע"פ נתוני מעבדה". מכוניות רבות צויידו בתיבות הילוכים בעלות הילוך רביעי או חמישי ביחס העברה בידיוני, מנועים עם יחס דחיסה אטומי, אקונומטרים מגוכחים ושלל ספויילרים. אמנם הנתונים הרישמיים היו מצויינים, אבל בפועל מדובר היה בעגלות מוחלטות שצילצלו בלי סוף, עם תיבות הילוכים "מפוזרות" וביצועים של קורקינט. היום נושא זיהום האוויר מוביל את היצרנים למצוא פתרונות שיאפשרו נתונים "ירוקים" ככל האפשר, גם אם התוצאה בפועל רחוקה מהמציאות.

לפני כמה שנים פיצלנו את שרשורי הקנייה והמכירה לשרשורים רלוונטיים - קנייה, מכירה, חלפים וספרות וכן הלאה. קבענו שהקפצות התבצעו אחת לשבוע, ועד לאחרונה הכל עבד טוב. בעת האחרונה ההקפצות איבדו פרופורציות, והפכו ע"י משתמשים רבים לעיניין יום יומי. לכן אנו מבקשים מכל המשתמשים להקפיד על מועדי ההקפצות. משתמש שמעוניין למכור או לקנות כמה רכבים, מתבקש לפרסם אותם בהודעה אחת בודדת. הודעות נפרדות פשוט ימחקו. בנוסף, השרשור נועד למכירה\קנייה של רכבי אספנות בלבד ! בתודה מראש, חג שמייח ושנה טובה לכולם !

הוולבו 66 היתה למעשה דאף 66 משודרגת קלות; וולבו הכניסו בה כמה שיפורים בטיחותיים כמו מוטות הגנה בדלתות, גלגל הגה מרופד, דומה לזה שהיה ב 144 והוספת מצב P בתיבת ההילוכים, עם פין שנעל את המכלול בחנייה. לוולבו 66 היו מידות צמיגים מיוחדות - 135X14, מעניין אם ניתן למצוא עדיין צמיגים כאלו.

מכוניות דאף יובאו לארץ ע"י בני משה קרסו, יבואני רנו. הדאף 55 היתה הראשונה שהשתמשה במנוע רנו מקורר מיים, במקרה הזה מנוע 1.1. רוב הרוכשים היו נכים, שהיו זקוקים למכונית אוטומטית, מאחר ורוב המכוניות האוטומטיות בשנים האלו היו מכוניות גדולות ויקרות יחסית.

בשום מכונית של וולבו ההנאה האחורית לא היוותה מקור להנאה. הוולבו הראשונה שאפשר היה לדבר עליה במונחים כאלו היתה ה 850 שהוצגה ב 92', ולזמנה היתה המכונית הטובה ביותר שייצרה אי פעם וולבו.

כל המכונית פותחה ע"י דאף. כשוולבו השתלטו על דאף ההולנדית בשנת 76' התוכניות לייצור המכונית, שכבר קרמה עור וגידים, היו מוכנות, ובמקום להציגה כדף 343 היא הוצגה כוולבו 343. אגב, את הסיומת 0 קיבלו כל מכוניות וולבו ב 83'.

הוולבו 340 נמכרה עד שנת 90' כולל. היא הוצעה עם תיבה ידנית 5 מהירויות או אוטומטית רציפה. הגיר שכן מאחור והמתלה האחורי היה מסוג דה דיון. בשל המבנה המיוחד, נהנתה ה 340 מחלוקת משקל מצויינת ואחיזת הכביש היתה גבוהה. בשנת 87' הוצגה גירסת 1.7 שעתה שימוש אף היא במנועי רנו, אם כי הפעם היה מדובר במנוע חדש שפותח לכבוד הרנו 21 בנפל 1.7, הוא הציע ביצועים עדיפים בהרבה מאלו של גירסת ה 1.4. ה 360 הוצגה בשנת 84' כגירסת 4 דלתות של המכונית, עם מנוע ה 2.0 המוכר מה 240, ומאוחר יותר קיבלה את המנועים הקטנים יותר. לדגם המוזרק בעל 115 כ"ס היו ביצועים טובים ורמת הגימור היתה גבוהה יחסית. ה 340\360 היתה פופולארית מאד בהולנד, שם יוצרו מרבית המכוניות.

בשנות ה 50' וה 60' עישון היה אופנתי מאד, ובמכוניות הפאר היו מאפרות ומציתים לכל נוסע במושב האחורי. היו אפילו דגמי קדילאק שהיו מצויידים בשאבת וואקום ששאבה את האפר והיתרה במאפרה רק את הבדלים. זכורה לטוב המאפרה הניידת בפיאט פנדה\אונו המקוריות וכמובן האפרות הבריטיות המסתובבות על צירן.

מאחר והנושא מעניין אותי, התקשרתי לאדם חביב שהיה בעל מכון קרבורטורים לפני שנים רבות, והוא אכן זכר שהמאייד שימש את הפיאט 125; בדגמי פורד הוא לא זכר אותו, אולי מפני שלארץ לא הגיעו כאלו. לדבריו, מדובר במאייד מוצלח מאד שלא סבל מחופשים ועיוותים, ולכן כדאי לשפצו, מה גם שמדובר במשימה קלה מאד. לפיאט 132 וללנצ'יה בטא היה מאייד בעל פתיחת וואקום ללוע השנייה, ובכל מקרה הוא היה 34\34. אפשרות נוספת היא להשתמש במאייד וובר כפול 32\32 כמו שהותקן באלפא סוד ובדגמי רנו שונים (12TS למשל).

לצערנו, אין הרבה סיכוי למצוא חלפים למאייד המאד וותיק הזה, ואז נותרות בפניך שתי אפשרויות; 1. לחפש מאייד מודרני יותר, שלדעתי 32\34 של פיאט אונו יתאים לך מצויין. 2. לנסות את מזלך בחו"ל, וזה עדיף ואני אסביר - קוטר הלוע הראשונית קטנה למדי, ואילו הלוע השנייה גדולה למדי. בכל לחיצה משמעותית, תקבל "בוסט" כוח נחמד, ובנוסף לא תפגע במומנט המקורי.

בכל מקרה, מדובר במאייד ישן מאד, שלמיטב זכרוני שימש את הפיאט 1500 וגם את הדגמים הראשונים של ה 125. ב 124 וב 131 היה מאייד וובר כפול בעל פתיחת וואקום ללוע השנייה.

אנשים חיכו שעות בזמן שהמכונית פעלה, כך שבמקרה הטוב חסכו 20-30 ש"ח. ובכל מקרה זהו מבצע חד פעמי, אז איפה הרווח הגדול כאן ?

מהשרשור הוסרו כמה תמונות שכללו מספרי רישוי גלויים. בניגוד למפגשים ותצוגות, כאן יש לכבד את פרטיותם של בעלי הרכבים ! אנא הקפידו לטשטש את מספרי הרישוי. בתודה מראש, הנהלת הפורום.

למעט נושא שלדה\תאונות, בדיקה במכון מיותרת לחלוטין, בייחוד למכוניות בנות 6-7 ומעלה. מיכלולי המכוניות המודרניות בנויים כיום בשיטת עובד\לא עובד, ואין הרבה באמצע. הכי נהנתי לראות בחורה צעירה מכניסה לבדיקה פונטו ספייס 01' עם 189K. כאילו מה היא חשבה שיגידו לה, שהאוטו בונבוניירה ?!

אל דאגה בנצי, נגיע לכולן . כפי שציינתי, מעניין שרוב מכוניות 83' לא הוצגו בספטמבר 82' אלא במהלך השנה. גם האלפא ארנא והאוסטין מאסטרו הוצגו בתחילת 83', והן בהחלט ראויות ליותר מאיזכור של כמה מילים. זו פשוט אומנות לייצר מכוניות כל כך גרועות, כשהכוונות היו טובות בה במידה. אגב ארה"ב והשקות, הפיאט אונו הושקה בפלורידה, ארה"ב, ולצורך ההשקה נשכר מסלול המירוצים בדייטונה. בסיום ההשקה הוחזרו המכוניות לאיטליה.

אמנם היא קצת לא שייכת, אבל אי אפשר שלא להזכיר את הוולבו 780, שהיתה גירסת הקופה של ה 760. בניגוד ל 262C שעוצבה ע"י וולבו ויוצרה ע"י ברטונה, הפעם הפכו וולבו את הסדר, והתוצאה היתה מכונית קופה גדולה ואלגנטית מאד, ולדעת רבים אחת המכוניות היפות ביותר שייצרה וולבו. ה 780 יוצרה ע"י ברטונה באיטליה ונמכרה עד אמצע שנות ה 90', בעיקר בארה"ב.

בשנת 69' הציגה וולבו לראשונה מכונית שכוונה לפלח שוק גבוה יחסית - הוולבו 164. הוולבו 164 לא היתה אלא וולבו 144 עם מנוע 3 ליטר ורמת גימור גבוהה יותר, כשהגה כוח ומזגן מקורי היוו ציוד תקני. ה 164 זכתה להצלחה מכובדת למדי, ו 153,000 יחידות נמכרו ממנה עד לתום הייצור בתחילת 75'. את ה 164 החליפה כמכונית הדגל של וולבו ה 264, שהיתה למעשה 244 עם מנוע V6 חדש פרי פיתוח משותף של פיג'ו, רנו וולבו. וולבו סברו שמה שעבד היטב עם ה 164, כלומר גירסה מהודרת ל 144 יעבוד שוב עם ה 264. אבל הסתבר עד מהרה לוולבו שקהל הלקוחות לא ממש עמד בתור כדי לקנות 244 משודרגת, ובנוסף שוק מכוניות הסאלון-פאר השתנה משמעותית; מול הפיג'ו 604, רנו 30, פורד גרנדה, רובר SD1 ומרצדס W123 לא היה ל 264 הרבה מה להציע, והמכירות היו בהתאם. וולבו נזקקה למכונית חדשה לחלוטין על מנת לשמור על מעמדה, ולכן בסוף שנות ה 70' הוחל בפיתוח מכונית חדשה לחלוטין. על העיצוב הופקד מעצב הבית של וולבו, יאן וילסגרד, שהונחה לעצב מכונית שתראה שונה ויוקרתית מה 244, ותציע עיצוב שיקרוץ לקהל האמריקאי, קהל היעד העיקרי של המכונית החדשה. כצפוי מוולבו, המכונית עוצבה בצורה מרובעת לחלוטין וחדת זוויות, מראה שהזכיר לא מעט מכוניות אמריאיות בנות תקופתה. פנים המכונית עוצב בהתאם למסורת וולבו, עם לוח מחוונים מפורט ונמוך בהרבה מזה של ה 240, וקונסולה מרכזית פונה מעט כלפי הנהג. רמת האיבזור, כצפוי, היתה גבוהה מאד וכללה איבזור חשמלי מלא ומזגן בעל בקרת אקלים כציוד תקני. הצד המכאני לא טמן בחובו חידושים גדולים; נמשך השימוש במנועי ה PRV המוכרים, תיבת ההילוכים האוטומטית היתה מתוצרת אסיין וורנר וגם מערכת המיתלים וההיגוי היה דומים מאד לאלו של ה 240. הספק המנוע עמד על 156 כ"ס. המכונית החדשה הוצגה בתערוכת פריז 82', לצד מכוניות חדשניות בעיצובן כמו הפורד סיירה והאודי 100 החדשה. כמעט כצפוי, חטפה המכונית ביקורת צוננת מאד מצד עיתונות הרכב, והמעצב הבריטי הנודע, גורדון מארי כינה את המכונית "גסות עיצובית". למרות הביקורות הצוננות, המכונית החדשה שכונתה 760, כדי להדגיש את המרחק הרב מה 240, נמכרה היטב מיומה הראשון, הן בארה"ב והן באירופה. כמכונית, ה 760 החדשה היתה טובה בהרבה מה 240, ונהנתה מהתנהגות כביש טובה לעין ערוך מזו של ה 240, היגוי עדיף ואחיזת כביש גבוהה בהרבה, גם אם לא ברמה של מיתחרותיה. על מנת להגביר את אטרקטיביות המכונית נוספו לקראת 84' גירסאות בנות 4 בוכנות בנפח 2.3 עם מגדש טורבו שסיפקו בין 156 כ"ס ל 182 כ"ס מכובדים, שהביאו את המכונית לביצועים מצויינים. באותה שנה הציגה וולבו את ה 740 שלא היתה אלא וולבו 760 עם מנוע 4בוכנות. מטרתה העיקרית של ה 740 היתה החלפתה של ה 240, אולם למרבה ההפתעה הצלחתה של ה 740 לא באה על חשבון הצלחת ה 240, והן המשיכו להמכר זו לצד זו עוד כמעט עשור. כמכונית הדגל של וולבו, חברה שחרטה על דגלה את נושא הבטיחות, הציעה ה 760 בלמי ABS כציוד תקני, והחל משנת 85' גם מערכת בקרת משיכה אלקטרונית כציוד תקני. בשנת 85' הוצגה גירסת הסטיישן של המכונית, וזו כצפוי נמכרה באותם מספירם כמו גירסת הסדאן. בשנת 87' עברה לראשונה ה 760 מתיחת פנים משמעותי למדי, שהתבטאה במיתלה אחורי חדש ונפרד, לראשונה בוולבו, עיצוב שונה לחזית ולחק האחורי, פנסים שונים, מוט הגה מתכוונן ומזגן בעל בקרת אקלים אלקטרונית. השינויים הללו נועדו להגביר את האטרקטיביות של המכונית שמכירותיה החלו לסגת מעט. בסוף שנות ה 80' הסתבר לוולבו שמה שקרה ל 264 קרה גם ל 760; ה 740 היתה אטרקטיבית ממנה בהרבה, ווולבו נאלצו לפתח לה יורשת. בתחילת 90' הוצגה ה 960, שהיתה למעשה 760 עם עיצוב חלק אחורי שונה, וסוף סוף מנוע 3.0 חדש לחלוטין מפיתוח עצמי שהחליף את ה PRV העתיק. לארץ הגיעה הוולבו 760 בשנת 83' בגירסת ה GLE המהודרת ביותר, ובניגוד לדגם האירופאי, הדגם הישראלי לא כלל הזרקת דלק, בשל החשש מאיכות הדלק בארץ באותה תקופה. המנוע ה "ישראלי" צוייד במאייד SU בודד (זו לא טעות!) והספק עלוב של 125 כ"ס. כל המכוניות שהגיעו באותה שנה היו בצבע ירוק מטאלי בהיר, אגב. ההצלחה היתה קצרת ימים, ומחיר גבוה מידי גרם להעלמותה המהירה מהשוק בשנים שלאחר מכן. רשמית, שנים רבות הוצעה ה 760 במחירוני וולבו, אבל בודדות נמכרו, מעניין אם שרדה מי מהן.

מנוע ה 2.0 החדש שהוצג ב 89' הציע 125 כ"ס והיה בעל גל זיזים עליון כפול, והיווה שיפור עצום לעומת מנוע הפינטו העייף, הקשה והרועש. הסיבה העיקרית להצגתו היתה דווקא הסקורפיו שהוצגה ב 86' וסבלה מביצועים בינוניים מאד, והיא נזקקה למנוע מודרני. גם מנוע ה 1.8 CHV שהוצע בדגם ה 1.8 החל מ 89' היה שיפור גדול לעומת מנוע הפינטו, ולמעשה בערוב ימיה נותרה הסיירה רק עם מנוע מיושן בודדבעל 4 בוכנות - ה 1.6. דגם נוסף שלא שווק בארץ היה הדיזל. בראשית דרכה השתמשה הסיירה במנוע דיזל של פיג'ו, זהה לזה של ה 504, והביצועים היו עלובים למדי. לקראת 89' הציגה פורד, עקב הביקוש הגובר, מנוע דיזל חדש שנקרא "אנדורה" (סיבולת). המנוע היה בנפח 1750 סמ"ק, (לפיאסטה MK2 היה מנוע זהה רק קטן יותר בנפח 1.6) ובשילוב מגדש טורבו הפיק 75 כ"ס וביצועים סבירים בהרבה. מנוע זה משמש עד היום את הפורד קונקט, אגב.