חן פרחי

סרן Z הופיע לראשונה בב.מ.וו Z1 שהופיעה ב 89' והיתה מכונית ספורט שיוצרה מחומר תרמו פלסטי. יחידת ההנעה, מערכת המיתלים הקדמית ומערכת ההיגוי נלקחו מה E30. ה E30 מעולם לא השתמשה במיתלה רב חיבורי אלא בזרועות עוקבות. ה Z3 היתה למעשה E30 לכל דבר, למעט המנוע הבסיסי, וחלקה את מרבית מיכלוליה עם ה E30, וכך גם ה E36 קומפקט שהשתמשה במיתלה זרועות עוקבות, בשל מחירו הגבוה של המיתלה הרב חיבורי. ל M3 אתייחס מאוחר יותר - מגיע לה כבוד רב יותר מאיזכורה בכמה שורות.

מחסור במומנט מאפיין את כל דור המיני החדשות, מה שמצריך ניסיון מה בנהיגה. אלו אינן מכוניות שאפשר לרדת ל 30 קמ"ש ברביעי ולהאיץ חזרה, והנקודה הזו גרמה לרבים (ובעיקר רבות) לחזור לתיבה אוטומטית.

יש לי מנוי 17 שנה בערך. עלות המנוי 60 ש"ח לחודש, סך הזכיות נע סביב ה 2030 ש"ח בחודש בממוצע. אני לא שולח לוטו, טוטו וכדומה, ו 30 ש"ח להימורים נראה לי סכום סביר, מה גם שאין טרחה בהימור הנ"ל.

בשנות ה 50' סבלה ב.מ.וו הגרמנית שמקום מושבה במינכן, מפיצול אישיות די מכובד; מצד אחד ייצרו ב.מ.וו את האיזטה המגוכחת ומצד שני את ה 502 וה 503 שהיו מכוניות פאר יוקרתיות שעשו שימוש במנוע V8 עשוי אלומיניום. מצבה הכלכלי של ב.מ.וו בסוף שנות ה 50' היה בכי רע, והוחלט על פיתוח מכונית "אמיתית" שתחליף את האיזטה וה 600 שהביקוש להן ירד עקב העלייה מתמדת ברמת החיים. בשנת 59' הציגה ב.מ.וו את ה 700 הקטנטנה שהתחרתה בהצלחה בפרינץ 4 ובשאר מתחרותיה שחלקו עימה את אותו קונספט - מנוע והנעה אחורית. ה 700 זכתה להצלחה מכובדת, ואפשר להגיד שהיא הצילה את ב.מ.וו מכליה. אולם היה ברור לאנשי ב.מ.וו שרק ממכונית קטנה אי אפשר לחיות, ולכן הוחלט על פיתוח מכונית משפחתית-ספורטיבית שתשנה את אופי החברה. ב.מ.וו השקיעה משאבים רבים בפיתוח המכונית שנראה ב.מ.וו 1500 או "הסדרה החדשה", נאו קלאס בגרמנית צחה. בשנת 62' הוצגה ה 1500 החדשה, שתוכננה מהיסוד כמכונית חדשה לחלוטין, כולל יחידות כוח. המכונית זכתה להצלחה גדולה, ועד מהרה הוצגו גירסאות בעלות מנועי 1600 ו 1800 סמ"ק. בשנת 66' הוצגה סדרת 02 שלא היתה אלא ה 1600\1800 במרכב 2 דלתות נאה למראה. הצלחת סדרת 02 מיצבה את ב.מ.וו כיצרנית מכוניות משפחתיות ספורטיביות, ומצבה הכלכלי של החברה ממינכן השתפר פלאים, מה שאפשר פיתוח מכונית סאלון חדשה - ה E3. לראת אמצע שנות ה 70' החליטו ב.מ.וו לפתח יורשת לסדרת 02, ובחודש יולי 1975 הוצגה ה E21 שנקראה סדרה 3. ה E21 התבססה על מיכללי סדרת 02, למעט מערכת ההיגוי שהוחלפה; ל E21 היה הגה מסרק ומוט משונן לעומת הגה תיבה בסדרת 02. המכונית נראתה מודרנית בהרבה, וגם הפנים עוצב מחדש, עם לוח מחוונים שעטף את הנהג, והציע הנדסת אנוש מעולה ואיכות גימור גבוהה. סדרה 3 לא היתה ממש מכונית קופה במלוא מובן המילה, אך היא נתפסה ככזו, ולכן היא נמכרה בגירסת 2 דלתות בלבד עד תום ייצורה. ה E21 הציעה לראשונה דגמים בעלי מנועי 6 בוכנות ב 320 וב 323, שהציעו ביצועים מצוייינים, כמו גם הזרקת דלק בדגמים רבים. סדרה 3 התבססה כאמור על מיכללי קודמתה, כולל הסרן האחורי שכלל מיתלה אחורי נפרד מסוג זרועות חצי עוקבות. מיתלה זה הינו קומפקטי מאד, אך הוא הגורם העיקרי להתנהגות כביש בעייתית במגבלות, מה שהודגש בגירסות החזקות של המכונית. התנהגות הכביש במגבלות היתה בעייתה העיקרית של ה E21, ובתחום זה היא היתה רחוקה מאד ממתחרותיה האיטלקיות - האלפטא והג'ולייטה, שנהנו מחלוקת משקל מושלמת והתנהגות בטוחה ומהנה כאחד. למרות זאת, זכתה סדרה 3 להצלחה גדולה, והפכה עד מהרה לסמל למעמד במדינות רבות, ותרמה רבות לתדמית ב.מ.וו. אולם ב.מ.וו היו מודעים לבעיית התנהגות הכביש הסוררת, והחליטו שיורשתה תפתור את הבעייה ויהי מה. בשלב מסויים אף שקלו בב.מ.וו מעבר להנעה קדמית, אולם הרעיון נגנז עד מהרה. בתחילת שנות ה 80' החלו מהנדסי ב.מ.וו בפיתוח מחליפת ה E21 המצליחה, כשהנושא החשוב ביותר שדרש טיפול היה כאמור התנהגות הכביש. הוחלט שהמכונית החדשה תשמור על הקו העיצובי שאיפיין את סדרת 02 וה E21, כשהפעם יושם דגש על שיפור מקדם הגרר, ברוח הזמנים. הוחלט שגם המכונית החדשה תהייה בעלת 2 דלתות, כמו קודמתה, החלטה ששונתה די מהר. המכונית החדשה נקראה בשם הקוד E30, ודמתה לקודמתה ועם זאת נראתה מודרנית ועדכנית. הפנים עוצב מחדש, תוך שמירה על הקו העיצובי של קודמתה. מושבי הקפיצים הוחלפו בכאלו היצוקים מפולימר וסוף כל סוף שונו ידיות פתיחת הדלתות המוזרות. ב.מ.וו החליטו להשתמש ביחידות ההנעה של ה E21, שכללו את מנוע ה M10 הוותיק בדגמי ה 4 בוכנות ומנוע ה M20 בדגמי ה 6 בוכנות. תיבות ההילוכים היו מתצורת גטרג בדגמים הידניים ו ZF 3 הילוכים בדגם האוטומטי. מנוע ה 1.6 שיועד למדינות מוכות מס (מעניין אלו..) ומנוע ה 1.8 עשו שימוש במאייד פירבורג בעל בקרה אלקטרונית, ואילו מנוע ה 1.8 של ה 318I השתמש בהזרקת דלק של בוש. מנועי ה 2.0 וה 2.3 היו מוזרקים בלבד. הספקי המנוע היו זהים לאלו של קודמתה, 75 כ"ס ב 1.6, 90 כ"ס ב 1.8 , 105 כ"ס ב 318I, 125 כ"ס ב 320I ן 143 כ"ס ב 323I שהיתה אמורה להיות הספורטיבית שבחבורה. דגמי ה 6 בוכנות נהנו מפנים משודרג שכלל דיפוני משולבי אריג ולוח בקרה שהותקן בתקרת המכונית. רמת הגימור שופרה, ונוספו אופציות רבות - החל מחלונות חשמל ונעילה מרכזית, דרך הגה M מושבי עור ומושבים חשמליים. לוח המחוונים כלל לוח בקרה שמציג בנוריות בצבעים משתנים את מועדי הטיפולים. השינוי העיקרי לעומת ה E21 היה במתלה האחורי. ב.מ.וו עברו לשימוש במתלה בעל זרועות עוקבות מלאות, בדומה למתלה האחורי של הפורד סיירה, בתקווה לשפר את ההתנהגות הסוררת במגבלות. מערכת ההיגוי היתה בשיטת המסרק ומט משונן, שלראשונה נוספה אופצייה להגה כוח. המכונית החדשה הוצגה באוקטובר 82' והצגה בפני עיתונות הרכב העולמית בהשקה צנועה למדי. עד מהרה הסתבר שמה שהיה טוב במכונית היוצאת - הנדסת אנוש, איכות גימור, ביצועים בדגמים היקרים - נשאר טוב, ואילו ההתנהגות שופרה לעין ערוך, וסוף כל סוף יכלה המכונית לנצל את פוטנציאל ההנעה האחורית שלה. ה E30 היתה מכונית נעימה מאד לנהיגה, וכמו כל ב.מ.וו הראוייה לשמה הציעה תנוחת נהיגה מושלמת, הנדסת אנוש שאין שנייה לה והרגשה שהמכונית ממש "תפורה" לפי מידות הנהג. עד מהרה ב.מ.וו הבינה שלמכונית יש פוטנציאל גדול, ולכן הוצגה לראשונה גירסת 4דלתות, שהפכה אותה למשפחתית אמיתית. למרות מבנה ה 4 דלתות, נותרה ה 3 מכונית צרה למדי וצפופה עבור הנוסעים במושב האחורי, במה שנדמה כנקודת תורפה אין סופית עבור היצרן הבאוורי. כקודמתה, ה E30 נמכרה היטב מיומה הראשון, והצגת גירסת ה 4 דלתות פתחה בפניה פלח שוק שקודמתה החמיצה. בשנת 85' עברה המכונית מתחית פנים קלילה, שנגעה בעיקר בצד המכאני - את מנוע ה 2.3 ב 323I החליף מנוע 2.5 חזק יותר, 171 כ"ס, ובאותה הזדמנות קיבלה גירסה זו בלמי דיסק אחוריים. באותה שנה נוספה גירסת דיזל, לראשונה בב.מ.וו שהציעה הספק של 86 כ"ס ממנוע 2.5. לתיבה האוטומטית נוסף הילוך, רביעי במספר, שגרם לשיוט שקט יותר. כמו חברות רבות, ב.מ.וו השתעשעה בפיתוח גירסה כפולת הנעה למכונית שנקראה 325IX, שלא זכתה להצלחה גדולה. בסוף 87' עברה המכונית מתיחת פנים משמעותית יותר, שכללה החלפת פגושי הניקל המיושנים למראה בפגושי פלסטיק, שיפור הבטיחות הפאסיבית, והחשוב מכל - החלפת מנוע ה 1.8 ב 318I במנוע חדש לחלוטין. מנוע ה M10 היה כבר בן למעלה מ 20, והתנהגותו וביצועיו לא הלמו את תדמית החברה. ב.מ.וו החליטה שגם דגמי ה 4 בוכנות לא ייבישו את הסמל שעל מכסה המנוע, והוחלט על פיתוח מנוע חדש. המנוע החדש נקרא M40 בעל 4 בוכנות שעשה שימוש ברצועת תיזמון, הזרקת דלק והצתה ממוחשבת ומרימי שסתומים הידראוליים. אמנם ההספק עלה רק ב 10 כ"ס, אולם השיפור בהתנהגות היה עצום ורב, וסוף סוף גם דגמי ה 4 בוכנות סיפקו ביצועים הולמים. לקאת 89' הוחלף גם מנוע ה 1.6 75 כ"ס שסיפק ביצועים מביכים משהו, בגירסה מוקטנת של מנוע ה M40, וגם דגם זה סיפק ביצועים הולמים, סוף סוף. בשנת 87' נוספה גירסת סטיישן למכונית, בדומה לאוונט של אודי שנקראה טורינג, כמו סדרת ה 02 במבנה דומה. ב 89' נוספה גירסת 16 שסתומים למנוע ה 1.8 M40 שנקראה 318IS וההספק עמד על 140 כ"ס, אולם המומנט נפגע והמנוע היה חסר גמישות לחלוטין. באותה שנה נוסף מגדש טורבו למנוע הדיזל והספקו עלה ל 115 כ"ס, והיא נחשבה באותה העת לאחת ממכוניות הדיזל הזריזות שיוצרו. בתחילת 91' הוחלפה ה E30 ב E36 החדשה לגמרי, למעט דגמי הטורינג והקונברטיבל שייצורם נמשך עד 94' ו 93' בהתאמה. לארץ יובאה סדרה 3 החל מ תחילת שנת הדגם 83' וזכתה כאן לא רק להצלחה גדולה, אלא הפכה לסמל מעמד וסמל הצלחה, בצורה חסרת תקדים. בשנת 84' כבר זיכיון היבוא לחברת רסקאר בבעלות איזי רוזוב, וזו החליטה לייבא באופן סדיר את כל דגמי המכונית, כולל ה 323 וה 325, ואיפשרה הזמנת אופציות כיד התקציב. בשל מחיר נוח יחסית ותדמית נובורישית, הפכה המכונית לחביבתם של כדורגלנים, ספרי צמרת ונשות חברה. ה E36 שהחליפה אותה היתה יקרה בהרבה, ולכן הכתר עבר להונדה סיביק שהגיעה לארץ ב 90'. סה"כ ה E30 היתה מכונית טובה מאד לזמנה, והצלחתה המיסחרית תרמה רבות ליציבותב הכלכלית של ב.מ.ו מה שאפשר לה לפתח סדרת דגמים חדשה ומרשימה.

אותי מעניין כמה זמן יקח עד ש "יש עתיד" של לפיד תתפרק לרסיסי מפלגות, בדיוק כמו שהתפרקה ד"ש, מפלגת המרכז ושינוי לאחר פטירת טומי לפיד. אין שום דבק אידיאולוגי שיחזיק אותם יחד, וזה המפתח לאריכות ימים בפוליטיקה. יאמר לזכותו של לפיד שהוא קלט עד מהרה את הנזק האלקטוראלי שנגרם לו מצירופו של יעקב פרי לרשימה, ואט ואט הוא מתחיל לרדת בדירוג.

מחר תעלה סקירה מפורטת, מה גם שה E30 חוגגת 30 ממש בקרוב. אמרנו ש 83' הייתה שנה מעניינת ?

היסטוריית המכוניות הבריטיות הכושלות, ובמידת מה גם האמריקאיות, יכולה להתפרס על פני עשרות כרכים עבי כרס. ולאו דווקא בשל מחסור בידע, אלא בשל העובדה שרובן נמכרו לקהל שבוי, שבכל מקרה יקנה אותן בהמוניו, במקרה של האמריקאיות, או בשל הנהלות חברות הרכב, שמכוניות היו בדיוק הדבר האחרון שעיניין אותן, במקרה הבריטים. תעשיית הרכב הקוראנית בתחילת דרכה הרכיבה מכוניות ברישיון - יונדאי הרכיבה דגמי פורד, קאיה דגמי מאזדה ודייהו דגמי אופל, לרוב מדור קודם, ונאסר עליהם לייצא אותם ללא אישור מפורש מחברת האם. ייצוא מכוניות קוראניות החל רק בתחילת שנות ה 80', כשיונדאי היתה החלוצה, וייצאה דגמים שהתבססו על מיכללי מיצובישי. למעשה, האקסנט שהוצגה ב 94' היתה המכונית העצמאית הראשונה של יונדאי.

האוטוסאן התבססה על מיכללי הפורד אסקורט, ואילו הטנדר פולונז שיוצר ע"י FSO התבסס על מיכללי הפיאט 1300\1500 משנות ה 60'.

וכי למה שיפרק את הברית ? נתניהו נתן לו את ראשות הליכוד בעתיד על מגש של כסף, ועל הדרך מכר את חברי סיעתו במחיר היצף, בלשון המעטה. היחיד שהיו לו ביצים להגיד את האמת הוא כרגיל מיכאל איתן, שכנראה יבעט יחד עם דן מרידור מחוץ לכנסת הבאה. בסיעה לאומית הם יכולים לככב, בסיעה לאומנית לא. מעניין מה היה אומר על זה בגין ז"ל..

גם את הסקודה פייבוריט הייתי מוציא מהרשימה; הפייבוריט היתה הניסיון הראשון של יצרן מזרח אירופאי לייצר קומפקטית ברמה מערבית, שלא מבוססת על פיאט נושנה, ובזה היא הצליחה למדי. בניגוד למכוניות מזרח אירופאיות אחרות, הפייבוריט תוכננה מהיסוד, עוצבה ע"י ברטונה ויוצרה ע"י רובוטים בשיטות הרכבה מערביות. רק איכות החומרים וההרכבה היו עדיין תקועים בתקופה הקומוניסטית, וחבל, כי היה לה פוטנציאל טוב בהחלט. הפליסיה שהוצגה ב 94' שיפרה את רוב נקודות התורפה של הפייבוריט, וגירסת ה 1.6 שלה היתה מכונית טובה.

ליברמן הוא לא מוסוליני; מוסוליני היה סוג של מוקיון בעל שאיפות שהיו הפוכות ליכולותיו. נכון להיום, איווט ליברמן הוא האדם החכם ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא זיהה נכון ובזמן את החלשות התמיכה בו במגזר הרוסי, שלשמחתנו הפך לישראלי לכל דבר ועיניין, ואכן הסקרים הראו ירידה עיקבית במספר המנדטים שישראל ביתנו מקבלת. יאיר לפיד הכל לכרסם במעמדו, בעיקר בקרב צעירים שהיוו חלק משמעותי ממצביעי ישראל ביתנו בבחירות הקודמות. בזמן שמפלגות השמאל-מרכז מצרפות מידי יום כוכבים (אם אפשר לקרוא לחלק מהם כך) בליכוד שררה אווירת נכאים, עקב העובדה ש 8-9 חברי כנסת מכהנים הולכים לעשות לביתם. לביבי וליברמן לא היה מה להפסיד בטווח הקצר, אלא אם מצביעי הליכוד השפויים (כמוני למשל) ינטשו את בין הכלאיים המשונה הזה. ליברמן השיג דריסת רגל משמעותית בליכוד, דבר שהוא חלם עליו כל השנים, ודרכו ללשכת ראש הממשלה נסללה בפניו. גם על מנחם בגין אמרו שהוא הזוי, עד שבעימות הטלוויזיוני שנערך ערב בחירות 77' הוא הוכיח שהוא בהחלט ראוי להנהגה. אבל בגין, בניגוד לליברמן הפאשיסט היה דמוקרט אמיתי ובעל הדר בית"רי, מה שלמרבה הצער לא עבר ליורשיו בליכוד.

הסופר סאלון הופרינס הצנועה יותר לא היו אלא אופל רקורד בכסות חדשה, כמו כל מכוניות דייהו מהשנים הראשונות. הסופר סאלון השמתשה במיכלליה של הרקורד, למעט תיבת ההילוכים שהיתה בת 4 הילוכים. רמת הגימור וההידור של המכונית היתה גבוהה, וכללה ריפודי עור, מערכת קול מקורית ומושב נהג חשמלי. כצפוי, על הכביש היתה הסופר סאלון בינונית מינוס, וסבלה מהתנהגות כביש "אמריקאית" למהדרין וביצועים בינוניים. אבל ללא ספק, גולת הכותרת היתה האיכות הירודה; החומרים היו באיכות נמוכה ועד מהרה התפרקו המכוניות הללו ועברו לעולם שכולו טוב. אין צורך להזיל דמעות.

אחרי שהאופציה של ביברמן ירדה מהפרק, נותר לי רק לקוות שנפתלי בנט ינהיג את הבית היהודי.

רשאי, בלא שום סייגים, למעט מחיר הביטוח הגבוה יותר.

האורע היחיד שבוטל הוא שוק עתיק שתוכנן להיום. המפגש בנוקיה מיתקיים כרגיל, אם כי הצפי לגשמים יגרום ללא מעטים להגיע ברכבים "רגילים".

תודה ארז על הסיכום המפורט ! עלתה כאן נקודה מעניינת - אני זוכר היטב נהיגה בסובארו 1.8 GL, שמעבר לזה שהיו לה מנוע וביצועים עדיפים בהרבה על אלו של ה 1.6, היא התנהגה לגמרי אחרת מהלאונה 1.3\1.6; האחיזה היתה גבוהה בהרבה, זוויות הגלגול מתונות יותר וככלל המכונית הרגשיה אחרת. קשה לי להאמין שאחראים לכך רק הצמיגים המעט רחבים יותר.

מותר לסוע איתו לעבודה, אסור לעבוד איתו. כלומר, אסור להוביל מטענים בטנדר אספנות ואסור לאיש מכירות להשתמש ברכב אספנות לצרכי עבודתו.

כפי שכתב בוקי, עד 4.5%. מכוניות בעלות מאיידי SU או סטרומברג מגיעות לערכים נמוכים בהרבה. בטסט האחרון הוולבו שלי לא הגיעה ל 2% אפילו.

דבר אחד בטוח - את הקול שלי המפלגה החדשה-ישנה איבדה. האיחוד הזה לא נעשה מאהבה אלא מאינטרס משותף; הליכוד הולך ומאבד גובה בסקרים, וכנ"ל גם ישראל ביתנו שכנראה בבחירות הקודמות הגיעה לשיא כוחה. ש"ס בראשות אריה דרעי מכרסמת בליכוד ויאיר לפיד מכרסם בישראל ביתנו, ולכן הם הסכימו על איחוד. התוצאה המינימאלית מבחינתם צריכה לנוע סביב ה 40 מנדטים, פחות מזה יחשב לכישלון גדול. להזכירכם, בשנת 96' אוחדו הליכוד וגשר בראשות דוד לוי, נתניהו שילם מחיר פוליטי כבד, והתוצאות היו מאכזבות למדי. גם הפעם נתניהו לוקח סיכון והימור, נראה אם יצליח לו. אני אישית מחכה לנפתלי בנט בראשות הבית היהודי, האיש היחיד בימין ששוה את הקול שלו.

הכרמל דוכס והחיפושית "נחות" בחנייה משותפת של בית מגורים ברמת גן. בעלת המכוניות משוכנעת שהיא יושבת בפתחו של מכרה זהב, ואוצר גדול בידיה. בכל אופן, שתי המכוניות הללו במצב סופני בהחלט ואינן שוות יותר מכמה מאות שקלים, במקרה הטוב.

למיטב יגיעתי רק מכוניות משנת ייצור 73' ומעלה חייבות בבדיקת גזים. לפי התקנות החדשות, המכונית צריכה לעמוד בתקני ה CO כפי שנקבעו ע"י יצרן הרכב, כך שאם המאייד נקי ומכוון לא צפוייה שום בעייה.

צריכת הדלק הריאלית בתוך העיר נעה סביב ה 11-12 ק"מ לליטר, בתלות בעומסי התנועה והשימוש במזגן. בשום מכונית נתוני המעבדה אינם ניתנים להשגה, והם במקרה הטוב, מיועדים להשוואה בלבד. ל I20 ביצועים סבירים בהחלט, לא פחות ולא יותר, ובשום מקרה לא תהיה זה שמעכב את התנועה. אמנם הפלסטיקה נוקשה, אבל איכות ההרכבה טובה מאד, כלום לא נשר וכלום לא התפרק. בכל מקרה עדיף לחפש מכונית פרטית מטופלת, עם קצת סבלנות תמצא כזו.

לא בגלל שאני משוחד, וולבו 144. לא פחות אמינה מהחיפושית, נוחה, מרווחת ובעלת זמינות חלפים מצויינת, אולי הטובה מכל רכבי האספנות בארץ. חסרונות ? מראה לא מושך במיוחד וצריכת דלק גבוהה יחסית.

מהי התופעה ההזוייה ומדוע היא דרשה התערבות מוסך ?

הקרבורטור המתאים ביותר הוא של סובארו. מדובר בקרבורטור אמין מאד שלא סובל מחופשים בצירים, לועות קטנות יחסית שמתאימות למנוע צנוע נפח וזמינות מצויינת. חפש בפירוקיות קרבורטור שנראה טוב, ואתה מסודר.