חן פרחי

רוב העובדות נכונות. מלחמת לבנון הראשונה שנקראה בתחילה מבצע שלום הגליל היתה מהמוצדקות במלחמות ישראל. יישובי הצפון סבלו שנים ארוכות מאימת הקטיושות, שגבו קורבנות בנפש, וייצרו מצב שאי אפשר היה להשלים עימו, בדיוק כמו המצב בדרום הארץ כיום. צה"י יצא למבצע גדול יחסית ב 78', לאחר הפיגוע בכביש החוף, מבצע ליטאני, שהחזיר לתקופת מה את השקט לגבול הצפון, אך השגיו נשחקו עם הזמן. עילת היציאה למבצע היתה בעייתית - ניסיון חיסול שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, למרות שמעטים זוכרים זאת. עד שערפאת, ימח שמו וזכרו, וחבר מרעיו עלו על הספינות לתוניס, המבצע התנהל היטב, ובין היתר הוא חידד את ההבדל ביכולות בין צה"ל לצבא סוריה. העיניין הוא שגירוש ערפאת היה צריך להיות האות לסיום המבצע. וכאן התיאבון של ישראל היה הפוך מיכולותיה, וניסינו לכפות על לבנון נשיא שישרת את האינטרסים שלנו, תך התערבות בוטה בעיניינה של מדינה שגם כך היתה מסובכת במלחמת אזרחים עקובה מדם. השהייה המיותרת בלבנון, ללא שום תכלית או מטרה, החלה לגבות חיי אדם על בסיס יום יומי, כי כידוע בעולם אין וואקום, ולחלל שנותר נשאבו השיעים שהקימו את החיזבאללה, שביחס אליו פת"ח נחשבו לחובבי ציון. השאלה האם בעזה יהיה למי לזרוק את המפתחות, או שנאלץ להישאב לביצה הזו, ולא במובן של פגיעה בחיי החיילים, אלא במובנים אזרחיים נטו. לבנון היתה מדינה זרה לנו, ונסיגה לקו הגבול לא היתה מחייבת אותנו משום בחינה. ברצועת עזה המצב שונה בתכלית - למרות ההתנתקות, עדיין נותרנו עם מחוייבויות רבות כלפי רצועת עזה, ולזרוק את המפתחות לא יהיה פשוט, אם כי זה הפתרון הטוב ביותר עבור ישראל. מצב לא פשוט.

כאן הצלחת לעצבן גם אותי. האצל והלחי מעולם לא פגעו בחפים מפשע, לא כל שכן ילדים ונשים במאבקם לשחרור הארץ. לפני כל פעולה הם תמיד יידעו את הבריטים, ולכן לא כמעט אבידות בנפש, ואם היו הם תמיד היו שוטרים או חיילים בריטיים. האמצל והלחי לא רצו להשמיד את הבריטים, אלא רק לסלק אותם מכאן, וזה בדיוק ההיפך ממטרות החמאס. פרט מעניין הוא ששהי ראשי המתחרות, בגין (האצל) ושמיר (הלחי) זכו להיות ראשי ממשלה בישראל, וכמובן שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.

שורה ראונה, מימין לשמאל - מרצדס, פולקסווגן, קורטינה MK3. שורה שנייה - GL לא מזוהה, סימקה. שורה שלישית - מכונית כלשהיא מתוצרת בריטיש ליילנד, מיני או אפילו אלגרו, V4 של פורד טאונוס, FF1 של סובארו ואחרון חביב שייך לפיאט 600.

תודה גדולה לכל החברים שהגיעו לכבד ולהרים עימנו כוסית לחיים. שישי הבא המשך החגיגות, הפעם בסניף השרון בגעש.

אז זהו, שלא, ולא בפעם הראשונה. בשנת 02' גוייסתי בצו 8 מעט אחרי מבצע חומת מגן. הגיוס בוצע ביום שישי אחר הצהריים, ללא שום סיבה נראית לעיין, וכמובן ששרפנו את כל השבת בבטלה מוחלטת, מאחר ולא קיבלו אישור לאימון בשבת. ב 4 ימים שבאו לאחר מכן שרפנו תחמושת בכמות שאפשר היה לחסל איתה את כל תושבי בייג'ין, בלא שנדע כלל מהי הגיזרה שלנו ומה המטלה שאנחנו עומדים לבצע. לבסוף, לאחר החלפת 8 גזרות שונות עוד בשלב הדיונים, נשלחנו לשמור על עצירים במחנה עופר. הפעם השנייה היתה בהכנות ל "פעולה בעזה" שתוכננה לאחר הפיגוע בשפילד קלאב בראשל"צ. שוב גוייסנו ביום שישי, ולאחר שהוחלט על ביטול הפעולה שוחררנו במוצאי שבת וסירבו לשלם לנו את השבת ! חוצפה במיטבה. גם הפעם גוייסו אנשי מילואים בשישי בערב, ולפי הבהילות ניתן היה לחשוב שהחמאס כבש את תל אביב, לפחות. חלקם הגדול לא זכה למקלחת חמה, מיזרונים נורמאליים, שלא לדבר על ארוחות מסודרות. נקווה רק שהפעם ישלמו להם את מלוא הימים ויתייחסו אליהם בכבוד הראוי. וחבל מאד שהפכו את צו 8, שמוציא חתן מחופתו, לדבר זול.

אין דבר כזה "פיתרון מוחלט". בעצם יש, אבל הוא לא ישים בעליל. מדינת ישראל הגיעה להסכמי שלום עם כמה משכונותיה לא בשל נחיתותה הצבאית או הטכנולוגית, אלא בשל עוצמתה. הסכמי שלום לא נחתמים מאהבה אלא מאינטרס נטו. סאדאת העדיף את תמיכתם של האמריקאים על פני סיוע סובייטי, שגם הוא כמובן ניתן מאינטרס, ולכן חתר להשגת את שנכבש ממנו ב 67' בדרכי שלום, ושיראל מצד שני הרוויחה עד עתה 35 שנות שקט. אף צבא מצבאות ערב לא מתקרב ביכולתו לצה"ל, וזה מקור העוצמה של ישראל. ולהסכמי שלום מגיעים תמיד מתוך עוצמה.

בשנת 83' מחירה של מרצדס 190E היה בדיוק כמחירה של ב.מ.וו 520I. המרצדס 200 הבסיסית עלתה 30% יותר, וכוונה לפלח שוק גבוה יותר. אין ספק שהצלחת סדרה 3 של ב.מ.וו לא נסתרה מעינהם של אנשי מרצדס, ועיתוי הופעתה של ה 190, ב 83', לא היה מקרי. הצגת הב.מ.וו סדרה 5 החדשה, ה E34, בסוף 88' פגעה מאד במכירות ה 190, מאחר והן תומחרו דומה מאד והב.מ.וו היתה עדיפה בהרבה בהיבט הדינאמי. ואם כבר מספרי מכירות אבסולוטיים, בשיא מחזיקה ה W123 (רזמוביל) שנמכרה ב 9 שנות ייצורה ב 2,700,000 מיליון מכוניות בקירוב, מספר מדהים בהתחשב בכך שגם דגם הבסיס היה יקר מאד.

הגיוס רק אושר, הוא עדיין לא בוצע בפועל, ואם לא תהיה פעילות קרקעית, ישוחררו רוב אלו שגויוסו. יום מילואים עולה למשרד הביטחון 1,000 ש"ח בממוצע, ולהחזיק עשרות אלפי אנשי מילואים עולה מיליוני שקלים מידי יום, מכסף שאין. בכל מקרה, וגם אם תתבצע כניסה קרקעית, כוחות המילואים יחליפו סדירים, ולא יכנסו לרצועה, לקח ממבצע חומת מגן.

אף אחד לא משלה עצמו לרגע שהחמאס יחוסל. ההבנות צריכות להיות זהות לאלו של סיום מלחמת לבנון השנייה - שקט מוחלט בגבול הדרום, כשכל הפרה, ולו גם הקלה ביותר, תענה בצורה לא פרופורציונאלית, כי אחרת ההפרות הקלות יהפכו לשגרה, וזה אסור שיקרה. בשלב זה יש לנו גיבוי מלא מכל מדינות המערב, וכדאי לנצל את חלון הזמן להפקת תועלת מקסימאלית.

http://www.carsforum.co.il/cars/מגזין-רכב/924/אספנות%20/%d7%9e%d7%a8%d7%a6%d7%93%d7%a1-190E-%d7%97%d7%95%d7%92%d7%92%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa-30---%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa תהנו. שבוע טוב ושקט לכולם !

הגומיות חדשות והן תוצרת שלי. שבתאי הוא אחד הלקוחות הכי נחמדים שלנו, תמיד עם חיוך, למרות שנפח העבודה בענף המפלטים בירידה חדה. תתחדש !

הפתרון שלך גרוע למדי. ראשית, כניסה מאסיבית של כוחות קרקעיים תגבה חיי אדם מחיילי צה"ל, וגם אם מספרי ההרוגים יהיו כבמבצע עופרת יצוקה, בכל זאת אנחנו מסכנים כוחות. שנית, כיבוש הרצועה לאורך זמן מצריך טיפול באוכלוסיה האזרחית, ומדובר על מיליון וחצי איש, וזה לא פשוט. כיבוש לאורך זמן לא בא בחשבון - מצריך גיוס מילואים נרחב לאורך זמן, חיילי צה"ל יהפכו למטרות ומיטוט מוחלט של מערכות השלטון האזרחיות יפיל את כל צרות רצועת עזה על ראשינו. אף מדינה או גוף לא יכול ולא ירצה לערוב לשקט; חמאס הוא ארגון טרור לכל דבר, ואין שום סיכוי שארה"ב או נאט"ו ינהלו עימם משא ומתן, ובצדק. בינתיים התקיפות האוויריות יעילות מאד, וכוללות פגיעה בסמלי שלטון ובאתרי שיגור. עוד כמה ימים כאלו הם יבואו על 4 לבקש הפסקת אש. עד העונג הבא.

הניצחון במערכה הזו אמור להיות כמו הניצחון במלחמת לבנון השנייה - שקט מוחלט בגבול הדרומי. צה"ל פגע קשות בכוחו של החמאס, בלי אף נפגע לכוחותינו, ונקווה שכך זה ימשך.

חמאס חטף מכה לא פשוטה, והפעם ישראל תדאג להשמיד את כל סמלי השלטון שלהם, כולל איצטדיון הכדורגל המפורסם שלהם. הסחר עם רצועת עזה הוא בראש ובראשונה אינטרס ישראלי; מאות המשאיות שנכנסות מידי יום לרצועה מובילות סחורות שמיוצרות בישראל, וגם החשמל והמים לא ניתנים להם בחינם. הסיכוי היחיד להתנתקות מלאה מרצועת עזה תלוי במצרים; אם מצרים תקח את רצועת עזה תחת חסותה, על כל המשתמע מכך, אפשר להתחיל בתהליך ניתוק הדרגתי.

קשה מאד להשיג הכרעה צבאית ברורה, כי אנחנו לא מנהלים מלחמה מול צבא סדיר, אלא מול ארגון גרילה שמנהל את מלחמתו מול אזרחי ישראל. בכל מקרה העימות יסתיים כשידה של ישראל על העליונה, כל עוד הוא לא ימשך זמן רב מידי ולא יהיו אבדות אזרחיות רבות מידי בצד השני. עד עתה חוסלו היכולות לשגר טילים לטווח תל אביב וצפונה ופוצץ ביניין ממשלת חמאס, איתות ברור להנהגה. בניגוד לשמועות המכוערות שהופצו ערב הבחירות בארה"ב, אובמה אינו שונא ישראל, ההיפך הגמור מכך, ולפחות בשלב זה מעניק לישראל גיבוי מלא, שנקווה שימשיך כך, שוב, כל עוד המבצע ינוהל בחוכמה ובתבונה ראוייה, ללא דברי רהב או הבטחות חסרות כיסוי. כבוד גדול מגיע לרפא"ל על פיתוח מערכת כיפת ברזל, שיירטה חלק ניכר מהשיגורים, ובהחלט מגיעה מילה טובה לשר הביטחון לשלעבר, עמיר פרץ על היוזמה לפיתוח המערכת.

על אותו משקל, כנראה שהרום היא הדגם הכי איטלקי שיש. ידיות הדלתות של פיאט והפנסים האחוריים של אלפא ג'ולייה.

רציונאלי וחצי. נראה למישהו שמצרים תאבד את התמיכה האמריקאית, שחיונית לכלכלתה, על מנת לתמוך בחמאס ? המטרה היחידה בדברי הרהב שלו היא הרגעת הרחוב.

התיבה בוולבו שלך נקראת M46 והיא החליפה את ה M41 שהיתה אופצייה ב 144. למיטב זכרוני, בגירסה האוטומטית החל משנת 85' סימון ביטול הילוך היתר, שלא היה בעצם הילוך יתר אלא "סתם" הילוך רביעי, נעשה ע"י נורית בסימון חץ צהוב, שליווה את מכוניות וולבו עוד שנים רבות. בוולבו שלך לא אמורה כלל להיות נורית OD OFF. בסוף שנות ה 80' קיבלו כל מכוניות וולבו תיבת 5 הילוכים שגרתית, והאוברדרייב נעלם.

הגיבוי העיקרי מגיע מהנשיא אובמה, ויותר מזה, הוא מפעיל לחץ על המיצריים בצורת איומים מפורשים בהפסקת התמיכה האמריקאית, על מנת להביא את החמאס להסכם הפסקת אש. ומיצריים, בניגוד אלינו, לא יכולה להיתקיים ללא הסיוע האזרחי האמריקאי.

גיוס 30,000 אנשי מילואים, אפילו ליום אחד, עולה המון כסף, שבסוף שנת תקציב ברור שאין, ומיועד בעיקר להעברת מסר לחמאס. זכור לי מצויין הגיוס הגדול שאירע כהכנה לפעולה קרקעית ברצועת עזה ב 2002; אלפי אנשי מילואים גוייסו לאימון מקדים בצאלים, וכשהפעולה בוטלה שוחרננו ביום ראשון וסרבו לשלם לנו את יום שבת.

ובהזדמנות זו, בנוסף לאיחולי השקט לחברינו בדרום, אבקש להמנע מכל סוג של אמירה פוליטית. בתקווה לימים שקטים וטובים יותר.

תושבי עזה סובלים לא פחות מאיתנו, והכל בשל שלטון החמאס אותו הם הביאו על עצמם. רובם המוחלט של תושבי רצועת עזה רוצים חיים שקטים, חלקם עבד בישראל והתפרנס בכבוד, והיום חלק גדול מהם נתמך ע"י אונר"א. אבל אין להם שום דרך להתקומם כנגד שלטון החמאס, ובין אם הם ירצו ובין אם לאו, הם משתפים פעולה עימם, אם בצורת מיסים דרקוניים, עבור דרך הכרחת בעלי מקצוע לשיתוף פעולה כפוי עימם וכלה בגיוס נערים שטופי מוח.

אולמרט היה ראש ממשלה טוב יותר מנתניהו, למרות שב 06' לא בחרתי בו. מבחינה ביטחונית זו היתה תקופת שיא מבחינה מבצעית, וזה כלל, לפי מקורות זרים כמובן, את השמדת הכור בסוריה וחיסול עימאד מורנייה. אובמה זכה בבחירות ברוב מוצק, שנבע בעיקר משביעות הרצון היחסית של האמריקאים מתפקודו והתיעוב שהם פיתחו כלפי הרפובליקנים בעקבות המצב הכלכלי הגרוע שהוריש לאובמה בוש האידיוט.

מסכים עם כל מילה. הולכי רגל שמים נפשם בכפם כאשר הם חוצים כבישים סואנים באור אדום, כאילו היו 2 הדקות שהם ממתינים לאור ירוק משולים לנצח. כמובן שאם מבוגרים מרשים לעצמם, בעיקבותיהם חוצים גם ילדים ונערים באור אדום. לצערי, אין כמעט אכיפה אפקטיבית וקנסות מרתיעים וחבל.

ראשית, זה לא סבא פרחי אלא סבא ניניו, אבא של אימי. עד שנת 82' לסבי היתה ב.מ.וו 2000 שנת 71' שיובאה ע"י הולנדי ששב לארץ והביא אותה עימו. לב.מ.וו הזו היה סאנרוף מקורי ורדיו סטריאו של בלאונקפונט. סבי וסבתי התגוררו בבת ים ברחוב בן גוריון, בקו ראשון לים, מה שאומר שהב.מ.וו החלידה למוות, והגיעה העת להחליפה. בשנת 82' סבי החליט לקנות מכונית חדשה, ועקב זכרונות טובים מהמוריס מיינור שהיתה לו, הוא החליט להשאר נאמן לתוצרת הממלכה המאוחדת. נגשנו ביחד לסוכנות ששכנה בדרך פתח תקווה, היכן ששוכן היום אולם התצוגה של UMI, ומטרו 1.3S זהובה הוזמנה. המחיר היה 9,000$, וסבא הוציא מהמזרון של כסאות הנוח חבילת שטרות ירקרקים שהגיעו היישר מארצו של הדוד סם, ואלו הועברו לאחר כבוד לידיו של איש המכירות. המטרו שירתה אותו בנאמנות כמעט 3 שנים, וסבא החליט להשתדרג. השנה היתה 85', ובחברת המזרח החלו להרהר באפשרות יבוא ה MG מטרו טורבו, והתחלנו אני ובן דודי לשכנע את סבא לשדרג את המטרו שלו בעוד 30 כ"ס. אולם הסתבר שלמכונית לא היתה עדיין תקינה ישראלית, וזה יקח כמה חודשים. אז הוחלט "ללכת" על המאסטרו. גם מבחן הדרכים הלא כל כך חיובי שהופיע אז במגזין טורבו ז"ל לא שכנע את סבא לנסות לחפש מכונית ראוייה יותר. סוכן המכירות הסביר לו שדגמי 85' שונים מאלו שהופיעו במבחן, ואם הוא מחליט עכשיו הוא מקבל ממנו רדיו טייפ רודסטאר ! דמי קדימה הועברו חיש קל, ותוך שבועיים סבא קיבל מאסטרו 85' חדשה ונוצצת בצבע אדום דובדבן. כבר ביום המסירה סבא הבחין שהרדיו אינו קולט טוב, וחיפש את האנטנה. היתה כמובן אנטנה, רק שהיא היתה בצד ימין, כמו גם ידית פתחית מכסה המנוע, כיאה לאנגליה אמיתית. השנה הראשונה עברה בשקט, ולקראת השנה השנייה החלה "מערכת פיקוד הדלק האלקטרונית" להשתגע קלות. המשנק גילה עצמאות מפתיעה, מה שאומר שבבקרים קרים הוא לא נכנס לפעולה, ובימים חמים הוא נכנס לפעולה, וגרם לחנק וכיבוי המנוע. במוסך המרכזי ניסו להתנער מהבעיה, שהסתבר שכל (מעט) רוכשי המאסטרו סבלו ממנה, ורק פניה לכלבוטק זירזה את פתרון הבעיה. כל המערכת האלקטרונית, מתוצרת לוקאס, כמובן, פורקה, והותקן משנק ידני. מיומה הראשון נקודת ההפרדה של המצמד היתה גבוהה מידי, והסתבר שאין אפשרות כיוונון, נשמע מוזר אבל אמיתי לחלוטין. בסוף 86' הוצאתי רישיון נהיגה ןאחת המכוניות הראשונות בהן נהגתי היתה המאסטרו, כמובן. זכור לי מנוע נחמד, ביצועים לא רעים, אחיזת כביש טובה מאד והיגוי מחורבן ברמות שלא יתוארו - כבד, מסורבל וחסר רגישות לחלוטין. כמובן שאיכות הייצור המשובחת של האנגלים התבטאה בריפוד גג שקיבל צורה של אוהל בדואי, גומיות שנשרו ממקומן ואין ספור קירקושים. למרות זאת לא היו שום תקלות מכאניות עד שנת 93', בה סבי, שהיה חובב הטיפה המרה (שם מכובס לאלכוהוליסט) היה במצב טעינת יתר של עארק, והמאסטרו סיימה את חייה בתוך עץ ברחוב סלמה.. סבא, שהיו 19 נשמות, יצא ללא פגע מהתאונה, ומהמאסטרו נשארו רק זכרונות. למרות שהיא היתה מכונית רעה לתפארת, יש לי זכרונות טובים ממנה, בעיקר בשל המושבים הקדמיים הנוחים שהיו ניתנים להטייה מלאה..