חן פרחי

מסכים עם כל מילה. 95' היתה שנתה האחרונה של ה W124 שהחליפה ב 85' את ה W123, והיתה המרצדס ה"מכאנית" האחרונה. ה W124 ידעה לשלב את איכות הייצור המופלאה של מרצדס יחד עם עיצוב מודרני שנראה מצויין גם היום, ואיכויות דינאמיות ברמה גבוהה מאד. היפה בה שגם הגירסאות המהודרות ביותר תמיד נראו פשוטות ותכליתיות, בלי שלל צגים דיגיטאליים וחגיגת מתגים. ה W210 שהחליפה אותה ב 96' היתה המרצדס ה"אלקטרונית" הראשונה, בנוסף לעובדה שהיתה המרצדס הראשונה שהשתמשה בהגה מסרק ומוט משונן, והפגינה אמינות נמוכה בהרבה, וגם הדגמים הבאים סבלו מאלקטרוניקה בעייתית, בעייה שנפתרה רק בשנים האחרונות.

תודה על הברכות החמות ! ובטח אתם שואלים "איך האוטו" ? המכונית הזו ספציפית במצב מעולה מכל הבחינות, למעט כמה נקודות חלודה לא קריטיות שיטופלו בעתיד. הנסיעה והנהיגה בה שונות מאד מהוולבו, הן ה 144 והן ה 240, והיא בהחלט מרגישה שייכת לקבוצה גבוהה יותר. כבר לאחר כמה דקות שמים לב לשני צדדים חזקים שלה - השקט ונוחות הנסיעה המצויינת. איכות ההרכבה המעולה דואגת לשקט בתא הנוסעים וההרגשה היא כשל נסיעה במכונית חדשה. קראתי בשקיקה את עלילות שושו השועל של דורון סגל, והחלטתי להקדים תרופה למכה; ירדתי לוולבו, רחצתי אותה, חפפתי לה את הגג ואפילו ליטפתי את הקרבורטור, שלא תיעלב מהשינוי שחל בחייה, מה גם שהיא כעת בשיאו של משבר גיל ה 40. יום שישי מתוכננת קבלת פנים צנועה במפגש השפלה, כולם מוזמנים.

תודה על הסקירה והתובנות. למרות שחלפו למעלה מ 20 שנה מאז שהחייתה המיאטה את רוחה של מכונית הספורט הבריטית, אף יצרן (כמעט) לא הלך בעיקבות מאזדה.

גם "פעם" מכוניות לא חיו הרבה מעל 20 שנה, וזהו לרוב הגיל שבו תיקון שעולה יותר משווי המכונית שולח אותה לעולם שכולו טוב. כדאי לזכור שתופעת הליסינג גרמה לירידת ערך מואצת, והעלייה המתמדת ברמת החיים הביאו לכך שמכונית חדשה היא בהחלט ברת השגה, מה שאומר שמכוניות בנות 14-15 שנה שוות אלפים בודדים, במקרה הטוב, וגם כאן, תיקון גדול יגרור לרוב השבתה. בכל זאת, ישראל היא לא מדינת עולם שלישי, וקשה לצפות לראות אלפי מכוניות בנות 25 שנה גודשות את הכבישים.

מניסיון של 3 חודשים, מצטרף להמלצתו של גיא משברולט. הסוניק מהווה תמורה ראוייה ביותר, ובמחיר בו היא מוצעת כעת היא אחת העיסקאות היותר טובות כרגע בשוק.

זו אכן רנו סאפרן. המכונית הזו היתה שייכת לשמעון מזרחי, שמאז אמצע שנות ה 70' תמיד נהג בדגמי הפאר של רנו. הסאפרן הזו היתה שייכת לתושב ראשל"צ, שקנה אותה ממזרחי. למיטב זכרוני היה לה מנוע V6 ורמת גימור גבוהה שכללה בין היתר מושבים חשמליים. בעיקרון, הסאפרן לא יובאה באופן סדיר לארץ, לאחר כשלון ה 25.

קנית במנו גום, רח׳ תושיה 3 ת״א. התושבת זהה, הן בידיני והן באוטומטי. תושבת הגיר ב 144 היתה זהה לתושבות המנוע. למיטב זכרוני, נותרו לו עוד כמה גומיות לגל ההינע, לא מייצור שלי.

היו לי כאלו, לקוח שלי קנה את כולן. לא יהיו לי כאלו כי נגמרו הפחיות, ולא כלכלי לייצר כמות גדולה מהן. כל בעלי ה 240 - שימרו על הפחיות הישנות, ניתן לחדש אותן. חג שמח לכולם !

מוכרת לי התושבת, מעניין מי היצרן..

בשישי האחרון היינו אמורים ( אבא שלי ואני) להגיע למפגש השפלה, כמעט כרגיל. SMS שקיבלתי מרז שינה את התוכניות, ונסענו למפגש בגעש. הגענו וראינו את המרצדס של רז שעל שמשתה הקדמית הוצמד שלט "למכירה". אבי שחשק מזה זמן במרצדס W123, יצא עם רז לסיבוב קצר. חזר מהסיבוב, הוציא פנקס צ'קים, אסף בקר הביא עט, ותוך רבע שעה כל החפצים היו באודי של בקר. היום בבוקר הומר הצ'ק בכסף אמיתי, ובשל העובדה שסניפי הדואר סגורים היום, העברת בעלות תתבצע רק ביום ג'. עכשיו נחזור אחורה 7 שנים. ידעתי שרז מחפש מרצדס W123 עקב צורך בתא מטען גדול. אחר צהריים קיצי אני מקבל טלפון מרן האדמוני שמודיע לי שיש מכונית כזו למכירה בירושלים, והיא מפורסמת בקלאסיקאר של ליאור ברוך. מיד הודעתי לרז, והוא יצא מיד לירושלים, ולאחר שעה היא היתה שלו. כמובן שאבא שלי כעס עלי, איך לא חשבתי עליו, אבל הרצון למרצדס כזו רק הלך וגבר. הבודדות שהוצעו למכירה, או שהוצעו במחיר מופקע או שהיו עגלות מוחלטות. שקלנו לייבא כזו, אך הסתבר שרוב ההיצע בארה"ב מורכב מדגמי הדיזל, שאסורים ביבוא. ביום שישי האחרון סגרנו מעגל, והשבנו אלינו את המכונית שהיתה אמורה להיות שלנו כבר לפני 7 שנים, מה שאומר שבעצם השאלנו אותה לרז, ששמר עליה יפה מאד. המכונית עצמה רשומה כרכב השכרה, והיתה רכבו האישי של חיים שיף, שהיה בעליו של חברת ההשכרה טריפטי, ואני זוכר אותה כשהיתה חונה מול מלון מרינה ז"ל בבת ים. מה שבטוח, היא הגיעה לידיים טובות שישמרו עליה בקפידה.

כמכונית, בוודאי שהפולו עדיפה, אבל היא מישתייכת לקבוצה גבוהה יותר. עם כל הכבוד, ויש כבוד, לעיצוב הרטרו הכל כך מוצלח, ה 500 היא סה"כ פנדה משודרגת. בניגוד לחיפושית החדשה של פולקסווגן, פיאט תמחרו נכון את ה 500 ולכן היא זכתה להצלחה.

היה וכלו כל הקיצים, תמיד עדיף לרדת לשוליים, לאחר בלימה חזקה כמובן, כך שגם אם הרכב יפגע בעצם קשיח, עץ נניח, הנזק יהיה לרכוש בלבד.

אשמח לדעת מה עלה בגורלן של 3 מכוניות. 79-315, מכונית פתוחה לא מזוהה עם הגה ימני. 617-000 פורד מוסטנג קונברטיבל. 258-137 פולקסווגן חיפושית. בתודה מראש !

אני עוקב בעיניין רב אחר השרשור הזה, ויותר משמעניין לדעת מה עלה בגורל המכוניות שהמשתמשים ביקשו לדעת מה עלה בגורלן, מעניין אורך החיים של המכוניות. אז כהיום, מכונית חיים 20 שנה, פלוס מינוס, כשהחיפושיות והוולבו למינהן חיו יותר, ומעניין שדווקא הלארקים סיימו את חייהם מוקדם יחסית, סביב ה 15 שנה לערך.

למסירה שני זוגות אופני ילדים כמעט חדשים + אופצייה לגלגלי עזר. 052-5582717 חן.

ישראל יכולה למוטט את הרשות הפלסטינית בדיוק תוך 3 ימים. הרשות הפלסטינית אמנם תעלם, אבל הפלסטינים לא, וכל צרותיהם יפלו על ראשינו פר אקסלנס. ואז נצטרך להחזיר את המנהל האזרחי, לנהל את מערכת הבריאות שלהם ולהחזיר את כוחות השיטור לרחובות הערים הפלסטינאיות. אף מדינה לא תסכים לקבל ולו גם פלסטינאי בודד אחד, ואם פעם פינטזנו על ירדן, אזי הקשר המתהדק שלה עם ארה"ב מונע אפילו חשיבה בכיוון. לא בשרשות הפלסטינאית יושבים חובבי ציון, אבל עדיין הם הרע במיעוטו.

ובהפוך על הפוך, אין להם הרבה מה להפסיד. לסוניק יש שלדה לא רעה כלל והגה כוח הידראולי (כמו ב 1.4, ל 1.6 יש הגה כוח חשמלי), כך שבתמחור נכון היא יכולה להיות אופצייה מעניינת.

הסנט מוריץ מסיר שומנים מעולה, רק כדאי לעבוד איתו במקום מאוורר ולהשתדל לא לגעת בו בידיים. ספריי קרבורטורים הוא סוג של מסיק שומנים ופיח עדין בהרבה.

מהירות לא הורגת, היא מחמירה תוצאות תאונות, עם חוקי הפיזיקה קצת קשה להתווכח. השאלה הנשאלת היא מה המהירות המתאימה לשנת 2013, ולדעתי אין שום סיבה שלא לעדכן את מהירות הנסיעה בהתאם לאיכות הכביש ונפח התנועה בו, ואני בהחלט שבע רצון מהעידכונים שנעשו בתקופה האחרונה, ונקווה שהמגמה הזו תימשך.

מודה באשמה.. משרדי "המערכת" היו באיזור התחנה המרכזית הישנה, והמשרד היה נראה כמו שמצפים ממשרד "פולני" למהדרין, ריהוט עץ מתקופת הצנע, והעורך, יחיאל קימלמן, ישב בראש השולחן העתיק, חבוש קסקט ענק, וענה באדיבות ואריכות לכל שאלותי, ואפילו צייד אותי בכמה חוברות.

זו כלל לא 127 אלא דגם מפיתוח ברזילאי עצמאי שנקרא 147. המנוע היה בנפח 1050 וגם הוא מפיתוח ברזילאי עצמאי, וכך גם התיבה בעלת 5 ההילוכים. לארץ היא יובאה בין השנים 84' ל 87', ונקראה 127.

למרינה היתה גירסת קופה נאה יותר למראה, והיה דגם בעל אוריינטצייה ספורטיבית שנקרא TC. ל TC היה מנוע 1.8 מסדרה B, זהה לזה של ה MGB שסיפק 90 כ"ס. כמעט כל המכוניות הללו הפכו לתורמות איברים עבור ה MGB.

פיאט לא מכרה את פס הייצור של ה 127 מעולם. הלאדה הראשונה היתה פיאט 124 שיוצרה ברישיון בבריה"מ, בתקופה שה 124 עדיין נמכרה באירופה. פיאט ללא ספק היא אלופת העולם במיחזור מכוניות; כמעט כל דגמי פיאט שירדו מפסי הייצור באירופה, עברו להיות מיוצרים במדינות מתפתחות. ה 126 הקטנטנה יוצרה בפולין, וכך גם ה 125, ה 131 יוצרה שנים ארוכות בטורקיה, הפנדה בספרד וכולי. אולי הרבה כבוד זה לא הביא, אבל כסף כן. מדרום לסהרה שוכנת ניגריה, בה הורכבו שנים ארוכות דגמי ה 504 של פיג'ו, כמו גם בארגנטינה.

המרינה היתה מכונית טובה יותר מהאלגרו, או לפחות גרועה פחות. אמנם המרינה היתה מכוערת וחסרת חן יותר מהאלגרו, הישג מכובד לכל הדעות, אך בקבוצתה, משפחתיות בינוניות, שכללה את הפורד אסקורט, אופל אסקונה MK1 וווקסהול ויוה, מצבה היה טוב יותר. לדעתי המרינה 1.3 לא נפלה מהאסקורט MK1 במאום, והיתה אף נעימה יותר לנסיעה ומרווחת יותר. בשנת 80' פנו ראשי בריטיש ליילנד למעצב המהולל ג'יאוג'יארו האיטלקי, על מנת שזה יעניק למרינה מראה מודרני יותר, מאחר ובכל מקרה תוכננה לה מחליפה - המונטגו של אוסטין. המרינה 80' נקראה מוריס איטל, והיתה נראית מעט טוב יותר. ב 84' הוחלפה האיטל במונטגו, שלפחות עיצובית היתה מוצלחת.

ה 240 הספציפית הזו היא מדגם GLE, כלומר רמת הגימור הגבוהה ביותר. לכל דגמי ה GLE היו בעלי מנוע 2.0, ולפי התמונה יש לה הגה כוח ומזגן. ה GLE היתה מצויידת ב 4 חלונות חשמל, נעילה מרכזית, צבע מטאלי, חישוקי אלומיניום וריפוד מהודר. בנוסף, לוח המחוונים כלל פאנל משני שהכיל מד סיבובי מנוע, מד טעינה ומד לחץ שמן.