חן פרחי

הוולבו הזו אינה משנת 86' אל 83' עד 85'. בשנת 86' עברה סדרת ה 240 מתיחת פנים קלה, במסגרתה שונה חרטום המכונית ונוספו מדבקות שחורות לספי החלונות, כך שהמראה דמה מאד ל 264\265. אכן מידע מרתק.

תודה על הערות והארות הבונות והמחכימות. קשה עד בלתי אפשרי לקבוע מה הופך מכונית לכושלת. מכונית יכולה להיות רעה לתפארת כמו הפורד אסקורט שהוצגה ב 90' אך עדיין להמכר מצויין, או מכונית מעולה לזמנה כמו ה N.S.U RO80 אך בעלת מכאניקה בעייתית. אפילו אם כל המכוניות הכושלות, הפורד אדסל, לא היתה מכונית גרועה בעת שהוצגה. עצמתם הכלכלית של היצרנים האמריקאיים אפשרה להם להציג דגמים בינוניים ומטה, בהנחה שבכל מקרה הם ימכרו היטב, ובעיקר מדובר היה בשלושת היצרנים הגדולים. יצרן קטן יותר כמו AMC איבד את עצמאותו עקב סדרת דגמים שלא הצליחה מסחרית. ולעיניין הפינטו - הפינטו היתה מכונית נאה ובעלת מכאניקה פשוטה, ולזמנה לא נחשבה לגרועה. באותה העת עיתונות הרכב האמריקאית נקטה בגישה פטריוטית מאד, ולא מעט מכוניות, וזה כולל כמובן את הפינטו, קיבלו "הנחות" די מפליגות. משנת 74' והילך, כשהגיעו הסיוויק של הונדה והוצגה הגולף הפכה הפינטו ללא רלוונטית בעליל, ורק מגוון דגמים שהלך וגדל שמר על רמת המכירות הסבירה. סיפור בעיית ההתלקחות של המכונית בפגיעה מאחור הוסווה היטב ע"י פורד, ולקח זמן לקשר בין התאונות לבין תופעת ההתלקחות, ורק תביעת ענק העירה את פורד. וחוץ מזה, פורד אשמה שבנזין דליק ?!

שאפו גם לרנו 9, אופל אומגה ופורד סקורפיו. כולן הצליחו וזכו בתואר מכונית השנה. הדבר האחרון שניתן להגיד עליהן הוא שאפו. סביר להניח שהגולף MK7 היא מכונית מעולה, וגם אם היא לא שיפרה מאום מהגולף MK6 היא עדיין הקומפקטית השלמה ביותר. השאלה היא מה גרם לשופטים, שכולם עיתונאי רכב, לבחור בה למכונית השנה ? ובעינייני שתייה, סבא שלך היה צריך לממוד מסבי עליו השלום. ביום שהוא נפטר בשיבה טובה, מפעל "אלוף העראק" בהחלט השתתף בצערנו..

לו פורד היתה מטפלת ברצינות בבעיה מיד כשהיא התגלתה, אולי היה נסלח לה. אך פורד התעלמה לחלוטין מהכשל התכנוני, והחשבונאות הקטנונית שלה שעדיף לה לשלם פיצויים ולא לשפר את המכונית, מרגיזה, כי מדובר בחיי אדם. כך פעלה תעשיית הרכב האמריקאית שנים ארוכות (מידי), כשכל מה שעיניין את מנהלי החברות הגדולות היו רק הרווחים בטווח הקצר. הגרמלין והפייסר יסקרו כמובן כבר בזמן הקרוב.

אתם מפספסים את הנקודה. מכונית השנה לא אמורה להיבחן רק על פי הטיב שלה, אלא על קידום עולם הרכב או על הצגת חידוש כלשהוא. על הקומבו TSI+DSG קיבלה הפולו ב 2011 את תואר מכונית השנה, כך שאני מניח שהגולף קיבלה אותו בשל ההפחתה הראוייה לציון במשקל המכונית. אם מכוניות כמו המאזדה מיאטה או הרנו טווינגו המקורית לא קיבלו את התואר, אז לדעתי יתחרות נעדרת כל ערך.

הגולף זכתה פעמיים בתחרות מכונית השנה - השנה וב 92', אז בעיקר בשל מנוע ה VR6 הנהדר. תחרות מכונית השנה איבדה בשנים האחרונות מחשיבותה, בעיקר מאז ששיקולים פוליטיים תפסו את אלו שלשמם נוסדה התחרות - חדשנות וקידום עולם הרכב.

כל שנה מאז 64' נבחרת מכונית השנה בחודש מרץ. מכוניות שפספסו את התאריך יתחרו בשנה הבאה. הפיא אונו, לדוגמא, הוצגה בינואר 83' והתחרתה בתחרות מכונית השנה ב 84' וכך גם הפיג'ו 205.

http://www.carsforum.co.il/cars/מגזין-רכב/1069/%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94---%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%95 קריאה מהנה !

כפי שכתבת בשרשור אחר,שדן בסיטרואן 'CX גם עיצוב הפנים הנקי של ה 144 עד שנת 73' היה סקנדינבי קלאסי ,עם לוח מחוונים נמוך ומינימאליסטי, שהפך ב 73' לכבד ומסורבל, למרות השיפור בהנדסת האנוש ובמערכת האיוורור. עיצוב הפנים ב 240 היה מדכא, וקו לוח המחוונים הגבוה הקנה תחושת קלאסטרופוביה.

גמל הוא יונק, וטרם נתקלתי ביונק אוכל סיבי זכוכית.

חלק ממקור הנהמה היה במאוורר המנוע הענק שהיה נתון בתוך כונס. מנוע ה 1.8 היה ייחודי לישראל ולעוד כמה שווקים אניני טעם כמו היווני והפורטוגזי. בשנת 85' עברה ה 240 מתיחת פנים קלה, שנגעה בעיקר בצד המכאני. מנוע ה 2.0 עבר סדרת שינויים, במסגרתו הופחת החיכוך הפנימי, ההצתה הפכה לאלקטרונית ואילו את מאייד הסטרומברג החליף מאייד כפול. ההספק עלה מ 96 כ"ס ל 103, וגם המומנט שופר, כך שלפחות הדגם הזה הציג ביצועי תאוצה סבירים ושיוט נינוח מחוץ לעיר עקב הוספת הילוך רביעי לתיבה האוטומטית. בשנת 87' נמכרה בארץ ה 240 בגירסת GLE שהיתה מוזרקת דלק. המנוע המוזרק הפיק 118 כ"ס, וכמובן שהביצועים שופרו. גירסת הטורבו המצויינת, 155 כ"ס, כלל לא נמכרה כאן עקב חששו של היבואן מפגיעה בתדמיתו המבוגרת של המותג. אפשר להתווכח אם ה 240 היתה מכונית מכוערת, אבל ללא ספק עיצובו של יאן וילסגרד השיג בדיוק את האפקט שרצה. שימו לב למבנה הנפחי של הדלתות ולאחורי המכונית שמיסתיימים בצלעות עבות מאד. וולבו המשיכה להשתמש במבנה הנפחי של הדלתות גם ב S80 ו ה S60, ורק בדגמים האחרונים של המותג הם לאט לאט נסוגו מהרעיון.

במקרה שלי, הוולבו אכן מלאת חן, תרתי משמע.

ובאותה נשימה - חבל ש UMI לא מייבאים את הסוניק RS. לאחר שנת צניחה במכירות, דווקא כאן עשוייה מכונית אטרקטיבית לסייע להם מאד מבחינה תדמיתית.

1. כי יכול להיות שיהיו לאון 5 ילדים. 2. כי המכונית במצב נדיר. 3. כי הדגם הזה, 1.8 אוטומטי, יוצר בסדרי גודל של אקזוטיות איטלקיות. 4. כי אי אפשר להרוג את המכוניות האלו, בשום מצב. 5. כי אתה מקבל לוק של עורך דין שפשט רגל. 6. כי הביצועים של הדגם הנ"ל מקנים פוליסת ביטוח מפני מצלמות המהירות. 7. כי עם מנוע נכון, תתקבל דריפטרית מעולה. 8. כי הוא ירגיש כמו שר בדימוס. מכונית יפה, תתחדש !

כריות הצד נמצאות בדופן המושב, לרוב בחלקו העליון. מאחר ובצדה של המכונית אין אזורי קריסה, לרוב מה שמסייע במקרה תאונה צידית הוא קשיחות המבנה וכריות האוויר, כשמערך כריות הווילון אמור לתמוך בהן. כריות הצד אמורות להפתח גם במקרה של תאונה חזיתית קשה.

כצפוי, נתניהו קיבל מנשיא המדינה ארכה של שבועיים. במקום להבין שבבחירות האחרונות חל מהפך במערכת הפוליטית, הוא עדיין מנסה לפרק את הציר בנט-לפיד, אחרי שנואש מהקמת ממשלת פורשים ופליטי מפלגות. סביר להניח שבסוף יכנע לדרישותיהם ויקים עימם ממשלה, שתבצע, או לפחות תנסה, את מה שהבטיחו לבוחריהם. גם אם הנשיא ייתן לנתניהו ארכה של שנתיים, ללא בנט ולפיד אין לו ממשלה. אג, גם מרצ לא בממשלה, אז מישהו בא בטענות על "פסילת והחרמת ציבור גדול" וכנ"ל גם לגבי חברי הכנסת הערבים. נתניהו מיתייחס לחרדים כאילו הם חלק מובנה מכל ממשלה.

ויש לזה סיבה. לכל מכוניות שמיובאת ארצה בצורה סדירה חייבים לספק חלפים 7 שנים לאחר תום ייבואה. כולנו רוצים מכוניות ספורטיביות (כולל אותי, כמובן), השאלה היא כמה אנשים ישלשלו בידי היבואן המחאות, וזה המפתח לתמחור. וכאן נולדת שאלת הביצה והתרנגולת; אם היבואן יתמחר נכון את המכונית, הוא ימכור הרבה ממנה, יחסית, ואז עלות אחזקת מחסן חלפים ייחודיים לא תהייה נוראית. כל זה בהנחה שהמכונית תמכר היטב. אם לא, היבואן יפסיד משני הכיוונים. בנוסף, ברור שמחיר טוב אפשר לקבל מהיצרן כשקונים כמויות גדולות, לא 20 מכוניות בחודש.

הבריטים והאמריקאיים אינם בודקים תאוצה מ 0-100 אלא 0-60 מייל שעה, כלומר מ 0-97 קמ"ש, ולכן התוצאות שלהם לרוב טובות יותר מנתוני היצרן הרישמיים. תאוצה 0-400, כלומר לרבע מייל מקובלות לבחינת ביצועי אופנועים, שבהם נתוני תאוצה מ 0-100 אינם נפוצים. בלא מעט מכוניות צרפתיות, בעיקר כשהנתון אינו מחמיא להן, מציגים נתוני תאוצה "עם נהג בלבד", ולא כמקובל, נהג + נוסע ו 50 ק"ג מטען.

בראייה לאחור, תואר מכונית העשור מגיע דווקא לזו שהפסידה את תחרות מכונית השנה 75' - הפולקסווגן גולף. אך בניגוד לגולף שבעצם לא חידשה מאום, אלא צירפה את מעלותיהן של כמה מכוניות יחדיו באריזה אטרקטיבית, ה CX פתחה את עידן המכוניות האוירודינאמיות והצליחה לשלב הנעה קדמית במכונית סאלון גדולה, וזה היה בהחלט חידוש. ה CX היתה מכונית מהנה לנהיגה בדרכה שלה, בדיוק כמו כל הסיטרואנים ההידרופנאומטיות שבאו אחריה; השילוב של תכונת הריחוף, ההגה החד והמהיר והבלמים הנקודתיים יצרו מכונית מהירה בהחלט בנהיגה בכביש מפותל, וזאת בצירוף אחיזת כביש גבוהה מאד.

עונג אמיתי ! תודה על הקישור הנהדר. אהבתי את הסרטון על הניסאן סקייליין, יפנית קלאסית שהציעה ביצועים מצויינים והתנהגות כביש טובה מאד.

המנוע נלקח מההורייזן, 1.3 ו 1.5, 85 כ"ס ל 1.3 ו 90 כ"ס ב 1.5, שהושגו בעזרת זוג מאיידים כפולים. ההספק לא היה גבוה אמנם, אך משקל קל יחסית סייע להפקת ביצועים טובים למדי. כצפוי ממכונית בעלת מנוע מרכזי, התנהגות הכביש היתה הצד החזק של המכונית; אחיזת הכביש היתה מצויינת וההיגוי גם, ולמרות ההספק הצנוע המכונית היתה מהנה מאד לנהיגה. במובנים רבים הזכירה הבגרה את הפיאט X1\9, ונבנתה באותו קונספט. הבגרה יתה מרווחת יותר וכללה אפשרות להסעת זוג נוסעים לצד הנהג.

כל המכוניות שמניתי היו מכוניות מנהלים אבל לא מכוניות פאר. מה שקובע את מיצוב המכונית הוא בראש ובראשונה מחירה, ולאורך השנים ה CX תומחרה בדיוק כמו הוולבו 240 GLE ודגמי ה CD של הרקורד. סיטרואן "נשרפו" היטב עם ה SM שהיתה מכונית יקרה מאד וניסתה לפנות לפלח שוק גבוה בהרבה. לכן הם כנראה הגיעו למסקנה שפלח השוק הגבוה באמת סגור עבורם. די קשה, גם במונחי אותם שנים, לראות מישהו קונה סיטרואן CX במחיר של מרצדס S שהוצגה כשנה לפני ה CX. לא ישבתי במועצת המנהלים של סיטרואן באותה התקופה, מהטעם הפשוט שהייתי צעיר מידי באותה העת, וברוב חוצפתם אפילו לא היתייעצו עימי.. יכול מאד להיות שהכוונה של סיטרואן היתה להתחרות בפלח השוק הגבוה יותר, וטוב שזה לא קרה. ב 76' הוצגה הב.מ.וו סדרה 7, ויחד עם המרצדס S הם הובילו את שוק מכוניות הפאר. לסיטרואן לא היה שום סיכוי מולן, והחל מהשלב הזה פתחו הגרמנים פער שלא נסגר עד ימינו. בשנת 75' הוצגו בצרפת הפיג'ו 604 והרנו 30, שתיהן התהדרו במנועי V6 שאתה טוען בלהט שבגלל העדרם ב CX היא פיספסה את המטרה, ושניהן גם יחד לא נמכרו במחצית ממספר ה CX, כך שהיעדר מנוע V6 פגע במכירות ה CX רק בשוליים. גם הלנצ'יה תמא הוצגה בגירסת V6, שהיתה קיימת בעיקר בקטלוגים. ה CX לא היתה מכונית מפוספסת בשום היבט, ובפלח השוק שלה היא נמכרה היטב, ויכול להיות שלו היתה מנסה לפנות לפלח שוק גבוה יותר היתה נכשלת מסחרית. גם אם ה CX נכנסה לשוק עם ידיים קשורות, בדרכה שלה היא הצליחה היטב. ולעיניין האישי - אנחנו מנהלים כאן דיון. אני לא כופה, לא כפיתי ולא אכפה לעולם על איש את דעתי, ובטוח שלא תמיד אני צודק. לא ביצעתי מחקר אנתרפולוגי על ה CX, זו לא עבודת גמר לצורך קבלת דוקטורט, אלא ניסיון להזכר במכונית חשובה שיש ליפינה חמה בלב אליה. מה שהעלית זו השערה ותו לא, ויתכן מאד שהיא נכונה.

ראשית, סביר להניח שלא ישבת באותה העת במועצת המנהלים של סיטרואן, אני בטוח לא, כך שכלל לא ברור מדוע הגעת למסקנה שה CX יועדה להתחרות בסדרה S של מרצדס, למשל. סיטרואן נשרפו היטב עם ה SM, מה שסביר להניח הביא אותם למסקנה שפלח השוק העליון באמת יהיה מחוץ לתחום עבורם. מה שקובע את מיצוב המכונית הוא בראש ובראשונה מחירה ולא הכוונה שמאחוריה. אני די בספק אם תמחור גבוה יותר כתוצאה ממנוע גדול יותר היתה עוזרת למכירות או לתדמית. ה CX תומחרה במרבית שנותיה בדיוק כמו הוולבו 240 GLE וגירסאות ה CD של האופל רקורד. בשנת 75' הוצגה הפיג'ו 604, שלמרות ממדים מכובדים ומנוע V6, ויחד עימה הוצגה הרנו 30 שגם בה היה מנוע V6, ושניהם ביחד לא נמכרו כמו ה CX, כך שמנוע V6 לא היה האישו פה. ונעבור לעיניין האישי - במרבית המקרים, כשניגמרים הטיעונים האמיתיים, עוברים לפן האישי, ותתפלא, אין לי בעייה. אפילו אני, רחמנא ליצלן, טועה לפחות 3 פעמים ביום. אני לא מעתיק מויקיפדייה מהטעם הפשוט שאני לא יודע אנגלית, בטח לא ברמה גבוהה, וחוץ מזה וויקיפדיה שורצת טעויות. לא ביצעתי מחקר אנתרפולוגי, אלא סקרתי את הדגם בכללי. סה"כ טענתי שה CX היתה הצלחה גדולה של סיטרואן, גם אם פיספסה את פלח השוק העליון באמת, מה גם שספק גדול אם היתה מצליחה להעביר אליה לקוחות ממרצדס.

מכוניות המנהלים עדיין השתמשו במנועי 4 בוכנות - וולבו 240, אופל רקורד, המרצדס 200-230 והפורד גרנדה. שוק מכוניות היוקרה היה אכן בעייתי עבורה, אולם סיטרואן ניסו לנצל את העובדה שהמנוע מעולם לא היה לב המכונית, כמו באלפא לדוגמא, אלא המערכת ההידרופנאומטית. סה"כ זכתה הCX להצלחה לא מבוטלת וכמעט 1,200,000 מכוניות יוצרו. אף מכונית סאלון\יוקרה צרפתית שהגיעה אחריה לא זכתה להצלחה דומה.

נורת הסליל פעילה רק בדגמי הדיזל, ומסמל את פעולתו של קדם החימום. נורת המזרק אמורה להתריע על בעייה בהזרקת הדלק. הנורה המיסתורית, כנראה מיועדת למכוניות שגוררות, והן מוציאות מתח לנגרר.