מזכיר לי משהו משני הצדדים:
מקרה ראשון, חבר שמחפש אופנוע משומש. הלך לראות, התקשר, לא קנה שום דבר ועדיין מחפש. למה? כי הוא לא מוכן "לצאת פראייר ולשלם מחירון או קרוב".
אז החבר ישאר "לא פראייר" במשך חצי שנה, ללא אופנוע, עד שימצא איזו גרוטאה בחצי מחירון רק כי הוא לא היה מוכן להוסיף 1,000-2,000 ש"ח.
מקרה שני, לפני שנים חנה בסוכנות ZX-12R שבעליו רצה לקבל מחירון בלבד. בזמנו האופנוע היה שווה למעלה מ-70K. מישהו הציע לו מספר פעמים מחיר נמוך בכמה אלפים אך הבן אדם לא רצה לשמוע על זה.
האופנוע חנה בסוכנות לא מעט זמן כשהמחירון שלו צונח לאט לאט ביותר מ-20K. זה אופנוע שגם כך רק מעט מאוד אנשים קונים - מה הטעם להיות בול עץ?
תתגמשו, תמצאו משהו במצב טוב, לא כל דבר בעולם צריך להיות מוכתב ע"י המחשבה "לא לצאת פראייר".