504L

מה אני אמור ללמוד מנתח השוק ביחס לטיב המכונית? שכדאי ללכת עם העדר? בשנת 87' סובארו לאונה היתה בחירת העם. מכונית אמינה ומגעילה כאחת. בשנת 88' סיטרואן BX היתה הבסט סלר, ב-89' מיצובישי לנסר. BX היתה מכונית נהדרת לנהיגה ונסיעה אבל לא איכותית במיוחד, מיצובישי לנסר היתה עגלה לא נוחה אבל הזדקנה יותר טוב ואובזרה לעייפה. מה אני אמור להסיק מזה? ולעניין 'טויוטה סוג ב', זו הדרך שלי להגדיר את המכוניות. אם יצא לך לנהוג בסיריון/YRV/מאטריה/טריוס, תבין למה אני מתכוון. אם תנסה להשוות אפלאוז לקורולה מאותו שנתון, תבין גם כן. גילוי נאות: כותב שורות אלו עבד מספר שנים בטלקאר, בתקופת ה-10% שתיארת. נהגתי על עשרות מכוניות דייהטסו, כל דגם ותת דגם. באמת שאין לי הערכה רבה למותג הזה. להבדיל, דגמי שנות השמונים שציינתי, בלטו בדרך זו או אחרת. השרייד של 1984-1987 היתה מכונית מצויינת, עם יכולת דינמית גבוהה ומנוע 3 ציל' יחודי(עוד מ-1977). לקורה של אותן שנים היה ניצול חלל פנים מדהים. אפילו השרמנטים האחרונים מדגמי 1987, ששווקו עם מנועי 1.6 והגה כח, היו זריזים וחביבים בדרכם (הרבה יותר זריזים מלאונה 1.6, למשל).

אלו הספקי BHP. לפי הספק אירופי מקובל הן מפיקות 300/350 כ"ס. המהרות המירבית היא 275/285 קמ"ש בהתאמה. משקל הבוקסטר 718 הוא 1335 ק"ג DIN. דגם S כבד ב-20 ק"ג, כך גם תיבת PDK. אממה? 718 קיימאן עם אותם מנועים תהיה יותר זולה. איפה אראלה כשצריכים אותה, קיבינימאט.

אין לי פיז'ו. לא יודע מה ניסית לומר באנלוגיה שלך... לענייננו, לדייהטסו מעולם לא היתה אמינות של טויוטה, הגימור היה זול, בידוד הרעשים לוקה בחסר וכיול המתלים היה טעון שיפור. לטעון ש-YRV היא בסה"כ יאריס מחופשת? אני מקווה שאתה לא באמת מאמין בזה.

בשנים האחרונות אני מוצא לא מעט מקרים בהם הכתבים האמריקאים נותנים תמונת מצב מאוזנת ואמינה יותר, בעוד האירופים משתתפים בפנפרת היחצ"נות כניצבים.

טויוטה סוג ב'. לא יותר, לא פחות. לחיוב, היתה להם תקופה מוצלחת בשנות השמונים עם השרייד והקורה - וגם הג'יפים שלהם רוקי ופרוזה היו נחמדים. וזהו, פחות או יותר.

לא תודה. לא מתגעגע.

כדור הארץ קורא ל-lolmit...

קצת על הקונספט, כאן: http://www.autocar.co.uk/car-news/motor-shows-geneva-motor-show/vauxhall-gt-concept-unveiled-ahead-geneva-show-debut אה - ולמי שתהה, ההנעה היא אחורית...

ובחזרה לנושא השרשור, עם מבט מפוכח לעניין עלויות; http://www.autocar.co.uk/blogs/new-cars/real-cost-ford-focus-rs-and-why-it%E2%80%99s-still-worth-it לעניין המשקל שצויין(1600 ק"ג), יש להפחית ממנו 75 ק"ג של נהג פיקטיבי.

האמריקן של 1966-1969 אכן נראתה כמו עוד נובה או פלקון, אבל היו לה גרסאות חמות ומעניינות(רוג, sc/rambler). במקביל, השיקה החברה, כמותג AMC, את הג'אוולין וה-AMX הספורטיביות. האמריקן הוחלפה ע"י ההורנט, אך מתחתיה זכינו להכיר את הגרמלין והפייסר. לא מכוניות מוצלחות במיוחד, אבל בהחלט חריגות ומענינות.

אנחנו ממשיכים במסורת ובחשיפת המותג האמריקאי הפחות מוכר לרבים, AMC. AMC, הידועה גם כאמריקן מוטורס קורפוריישן, נוצרה ממיזוג של שתי חברות מכובדות, נאש והדסון, בשנת 1954. לנאש היתה מכונית קומפקטית חלוצית בשם רמבלר, שיצאה לשוק ב-1950. בעקבותיה, הציגו גם המתחרים מכוניות משלהם; הנרי ג'יי, אירו וויליס ו...הדסון ג'ט, שהיתה מכונית טובה אבל מכוערת להפליא - ומכירותיה כשלו. לאחר המיזוג, נאש - שהיתה הגורם הדומיננטי בעסקה - הורידה מפס היצור את מוצרי הדסון והמשיכה למכור מכוניות נאש ורמבלר, הן כנאש והן כהדסון(דגמי ההדסון בגרסאות 6 ציל' שמרו על מנועי החברה המקוריים ועל השם הורנט). בשנת הדגם 1956 הוציאה החברה דגמי רמבלר גדולים יותר - ובסוף שנת 1957, הפסיקה כליל את השימוש בשמות המותג נאש והדסון, תוך הימור על המותג רמבלר. המותג רמבלר הציע כעת 3 משפחות דגמים: -אמריקן, מכונית קומפקטית שהיתה בעצם הרמבלר הקטן והמקורי שהוחזר ליצור(אורך כ-4.5 מ'). -רמבלר 6, רמבלר רבל 8, משפחתית בינונית ועדיין קצרה מהנורמה האמריקאית(אורך כ-4.8 מ'). -אמבסדור 8, מכונית הדגל, באורך של כ-5 מ', עדיין קצרה בכ-20 עד 30 ס"מ מאמריקאיות מקבילות(ובחצי מ' מקדילק או לינקולן תקופתיות). הסידור הזה המשיך למשך שנים רבות, אך משנת 1966 החל מעבר הדרגתי לשימוש בשם AMC, תחילה באמבסדור וכלה באמריקן. 1969 היתה שנתו האחרונה של המותג רמבלר. בקישור להלן תמצאו תמונות יח"צ מקוריות של רמבלר. ססגוניות, צבעוניות, ברוח התקופה. http://www.autoweek.nl/fotospecial/1166/persplaat-rambler-special

קדט GT - היתה רמת גימור כזו בקדט E(הקדט האחרונה, עליה נתבסס הדייהו רייסר). החליפה את צמד האותיות SR. בשנות השבעים היתה קדט קופה -ולגרסאות הספורטיביות שלה(שלא יובאו) קראו ראלי או GT/E. באותן שנים לאופל באירופה היתה תדמית דינמית, עם הרבה דגמים ספורטיביים ומעורבות פעילה בספורט מוטורי, בעוד שבארץ אופלים יובאו בגימור בסיסי עם מנועים חלשים ונמכרו לקהל בורגני ושמרן, רובו ממוצא אשכנזי. התוצאה היתה שדבקה באופל תדמית זקנה, שבהמשך עמדה לה לרועץ.

עזבו אתכם מכל הסטיגמות המטופשות האלו. צריך להתייחס לזה כקטע הומוריסטי ותו לא. מתחברים לרכב? עושה לכם את זה? קנו. בעבר, גם אודי TT נבחר כחביב הקהילה הגאה, רק ששם לא נורו כאלו חצים מורעלים.

הסרן האחורי בגרנד צ'ירוקי הוא משחק ילדים לעומת המערכת המשוכללת על הסרן האחורי בפוקוס RS. ואם אתם חושבים שלשימוש תכוף ב-drift mode לא יהיה מחיר בדמות בלאי מכני, אז מישהו חי בלה לה לנד. נקודה נוספת למחשבה; אני בספק אם המצמד יחזיק יותר מ-50KKM ברכב כזה, עם הכח, המשיכה והצמיגים האימתניים שלו. הביאו בחשבון גם שלעתים, החלפת מצמד לא נגמרת רק בזה אלא יש גם חריטת גלגל תנופה וכו' וכו'. וטרם דיברנו על צריכת דלק ברמות של EVO/STI, המתחרה במכוניות שרירים אמריקאיות עם V8 אימתני. ועל החלפה של סט צמיגים משופשף... בקיצור, רכב מהמם אבל נראה לי שכדאי להשאיר לא מעט בצד לתחזוקה, ביטוח וכו' - מעבר למחיר קניה שיכול להיות אטרקטיבי ברמה כזו או אחרת.

רומן, מדובר על הדור הקודם של הלנסר, שיוצר עד 2009. שלי היתה מודל 2008 והיא היתה מחפירה, מעבר להיותה סתמית ואפורה להחריד. המושבים היו גרועים, הביצועים חלשים, צריכת הדלק בהתאם והמכונית באופן כללי היתה מאוסה עלי.

אמנם לא פרסומת למכונית, אבל נוסטלגיה מוטורית אדירה לילדי שנות השבעים ומטה, שזכו לנסוע ב'טייגר':

מגיע לך מזל טוב כפול; גם על המונדיאו, שהיא אחלה רכב - וגם על זה שסוף סוף נפטרת מהמיציבוש (הטעות במקור ובמתכוון, רכב החברה הכי גרוע שהיה לי אי פעם).

אז ככה: -מחקתי את האם בהתחלה. -חברים, זה לא דגם חדש. זו מתיחת פנים לדגם קיים. -נהגתי לפני מספר שנים על DS3 רייסינג בחו"ל. רחוק מאוד ממכונת שום כלום. גם דגם הטורבו הרגיל היה נחמד מאוד. -שום כלום זה מהות המותג DS, ללא החיבור לסיטרואן.

ומקבלת ביקורות בינוניות למן היום הראשון. לזכותה עומד מחירה האטרקטיבי ועיצוב מעניין.

בעשור הראשון שלו ב'טופ גיר', כל היגוי יתר של קלארקסון היה נגמר ב-fishtailing... בהמשך, הנהיגה שלו השתפרה. גם אוונס ילמד לנהוג ולדבר בו זמנית, או שיעשה קריינות מהאולפן, כמו שהוא רגיל מהרדיו. מקסימום, גם הוא יוחלף.

יש עדיין לא מעט תחומים, חלקם מהותיים, בהם יונדאי נופלים מיצרנים אירופים ויפניים; -בנוחות/מבנה המושבים -בכיול נכון של המתלים -בהגה -בתפוקת המנוע, שנמדדת בסוסונים מורעבים -ביכולת בלימה בינונית בקיצור, מבחינה דינמית עוד ארוכה הדרך. ומי שלא מאמין, מוזמן לנסות וולוסטר טורבו, למשל - ולחוש את הפיספוס. אגב, למרבה המבוכה, לחברת הבת קיה דגמים מוצלחים יותר מהמקבילים להם בחברה האם...

כרגיל, לא נסחפת... מה כל כך מצחיק בזה? כמעט כל אחד שיעלה עם בטן מלאה לרכב שננהג מהר ומפתח כוחות G ברמות כאלו יחוש בחילה ברמה כזו או אחרת. ההבדל במקרה כזה בין לנהוג ולהנהג הוא מהותי.

מה שאתה מדבר עליו זה מעבר למתיחת פנים. זה כמעט דגם חדש; הפרונט, האחוריים והדשבורד עוצבו מחדש - ולא בהכרח לטובה - והמכונית הגיעה סוף סוף עם תיבה אוטומטית עם 4 הילוכים שנמכרה מתחילת חיי הדגם בחו"ל, אך נמנעה מהעם היושב בציון. מה שאני מדבר עליו זה שינוי קל בגריל כפי שניתן לראות בתמונה העליונה בעמוד הויקיפדיה. זהו. https://en.wikipedia.org/wiki/Daihatsu_Applause

זה כאילו חדש, אבל רק בגריל ובמיתוג נעדר הזיהוי הסיטרואני. בולשיט שיווקי, לדעתי - ומותג שלא מחזיק מים. מוטב שהיו שומרים את הזיהוי הסיטרואני ולא מעלימים אותו. אגב גריל 1 - הקודם היה הרמוני ונאה יותר. אגב גריל 2 - הקריצה לשוק הסיני כל כך ברורה. אגב גריל 3 - בדגמי 94' או 95', שינו לדייהטסו אפלאוז את הגריל באופן מינורי, כזה שרק חדי עין היו ישר מבחינים בו. כמובן שזה לא הפריע ליבואן, 'טלקאר', לפרסם בכל מדיה את המכונית עם "גריל משופר"...

ועוד כתבה מעניינת. מאוד. http://www.pistonheads.com/news/ph-driven/ford-focus-rs-review/33617