Koby Millo

כאן תמצא את כל מה שאתה רוצה... http://www.aztlanbicycle.com/lowrider-steering-wheels-and-handle-bars.html

הייתי קונה אותה בכיף, אבל הם ניטרלו את מושב המפלט. זה לא זה בלעדיו.

התכוונת לכזה?

פרטים נוספים מ- YNET, בעברית צחה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3176004,00.html ולכל מי שרץ לשבור תוכניות חסכון - אי-אפשר לייבא אותה לארץ - היא עם הגה ימני... בברכה, קובי

אם אתה כל-כך לא בטוח, וחושש שאתה טועה, אז אולי עדיף לא לענות? לעצם העניין - אתה טועה. כפי שנאמר קודם, פלדה היא ברזל עם אחוז קטן של פחמן (ועוד כמה תוספות קטנות יותר). הפחמן משפר את עמידות החומר למתיחה, גמישות, קושי ותכונות נוספות. הסברים נוספים: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%93%D7%94 בברכה, קובי

לא בדיוק - השילדה עשויה מברזל או פלדה. משתמשים בעץ רק עבור המסגרת שעליה בנוי המרכב. באנגלית זה נקרא Ash Frame. ראה תמונה של Bugatti Atlantic שעוברת שיפוץ: וכמובן Morgan, שמייצרת עד היום מכוניות בשיטה הזו: בברכה, קובי

מממ... מוזר - אצלי במחשב היא דווקא עולה. בכל מקרה, מצ"ב תמונה אחרת של קופה:

זו פאסטבק: וזו קופה: בברכה, קובי

http://en.wikipedia.org/wiki/Carroll_Shelby http://www.carrollshelby.com/about.htm

אני יודע... בגלל זה נירתמתי לעזרה . גם אני לא פריק של אמריקאיות, אבל כל בני דורי יזהו דודג' דארט בקלי-קלות - בתחילת שנות השבעים, הן היו מכוניות המנכ"לים האולטימטיביות (צה"ל השתמש דווקא באחות הכמעט תאומה - פליימוט וליאנט). מי שנסע במכונית כזו נחשב כאחד ש"עשה את זה". היו זמנים. קובי

האמריקאית הירוקה הזו היא דודג' דארט משנת 1973.

תבדוק כאן: http://www.classiccar.co.il/Ads/subAds.asp?cat_id=14&sub_id=128

מדובר בגרוטאה חלודה, שצריך לשפץ או להחליף בה כל חלק וכל מיכלול. המחיר סביר עבור פרוייקט שיקום. ע"פ מחירון קראוס, מצב 6 הוא 650$, ומצב 5 עומד על 1900$, כך שהרכב הזה נופל לא רע באמצע. הערכה שלי - קנה אותה מישהו עבור החלקים. תוך חודש הוא יפרק אותה לחתיכות וימכור הכל ב-EBAY. להערכתי החלקים שווים יותר מה-1000$ ששולמו עבור הרכב. בברכה, קובי

היום - לא. בעוד 10 שנים - לך תדע... יש באנגליה אפילו מועדון של אספני מוריס מרינה ואוסטין אלגרו. מי היה מאמין...

התשובה הקבועה היא "כמה שהמשוגע דורש וכמה שהפסיכי מוכן לשלם- בהנחה ששני המספרים משתווים". אם אתה רוצה הערכה סובייקטיבית לחלוטין, אני יכול לומר שלדעתי האישית רכב שאינו נדיר או אקזוטי במיוחד, שאינו במצב נסיעה, ללא טסט, עם חלודות וכולי וכולי, מצדיק מחיר של אלפי שקלים בודדים. כמה אלפים? - ראה שוב את משפט הפתיחה של התשובה שלי... אמנם לא נשארו הרבה 127 ספורט בארצנו הקטנטונת, אבל זה עדיין לא הופך את המכונית לרכב אקזוטי. לשם השוואה- עבור לוטוס אלאן במצב דומה המוכר ביקש 30,000 ש"ח. הלוטוס היא בפרוש מכונית מיוחדת ונדירה שמצדיקה סכומים כאלו במצב לא משופץ, וכנראה שיש לה כבר קונה רציני. בברכה, קובי

בסליל ההצתה ("קויל") יש שני סלילים - ראשוני ומשני. ע"י שינוי הזרם על הסליל הראשוני נוצרת השראה מגנטית על הסליל המשני. בסליל המשני יש הרבה יותר ליפופים מהסליל הראשוני, ולכן נוצר בו זרם רגעי, אבל במתח גבוה מאד, שמגיע אח"כ דרך הרוטור לפלאג המתאים. תפקיד הפלטינה הוא להפסיק באופן ריגעי את הזרם לסליל הראשי, וע"י כך ליצור את שינוי הזרם הדרוש ליצירת ההשראה בין הסלילים. כיוון ההצתה נקבע ע"י המיקום היחסי בין הפרופיל המרובע שעל ציר המפלג (שמסתובב בחצי סל"ד המנוע) לבין הפלטינה שיושבת על גוף המפלג. הפרופיל פותח את הפלטינה לרגע, ויוצר את הפסקת הזרם. הפרופיל מרובע במכוניות עם 4 בוכנות, משושה ב-6 בוכנות, מתומן ב-8 וכן הלאה. שינוי כיוון ההצתה מתבצע ע"י סיבוב פיזי של גוף המפלג ביחס לציר שלו, וע"י כך משתנה נקודת פתיחת הפלטינה עבור כל פלאג. יש מנגנון נוסף שמקדם את ההצתה ככל שהסל"ד עולה. הוא מופעל ע"י וואקום ו/או משקולות צנטרפוגליות שמזיזות פיזית את הפלטינות ביחס לציר וגורמות לקידום ההצתה. הסברים נוספים ודיאגרמות תמצא כאן: http://auto.howstuffworks.com/ignition-system.htm . בברכה, קובי

5 תווים.

לדרור גריידי שלום, קרא בבקשה את זה: ועכשיו את זה: וגם את ה"פנינה" הזו: ולסיום את זה: ועכשיו לעניין - ברוך הבא לפורום. אני רק יכול לספר לך איך אני ניסיתי להתנהג כשהתחלתי לשוטט כאן - קודם כל בשקט, בנימוס, ותוך נכונות ללמוד את "רוח הפורום" ודרך ההתנהגות המקובלת בו. לפני שהתחלתי להפציץ בהודעות שבהן אני דעתן ,נחרץ, ציניקן ושנון, למדתי קודם מי-נגד-מי והשתדלתי לתת קצת כבוד לוותיקים בפורום שמכירים טוב ממני את האווירה ואת צורת הביטוי המקובלת. אין כאן "מעמדות" חס-וחלילה, אבל לעניות דעתי ראוי שחברים חדשים יגלו קצת אורך רוח, סבלנות, וקצת כבוד לחברים וותיקים שהם חלק מהקהילה הקטנה שלנו, וכבר תרמו כאן דבר או שניים. כך גם אפשר יהיה לשמוע ולהבין את מה שאתה אומר, מבלי שה"מוזיקה" הרעשנית תסיט אותנו מהנושא. בברכה, קובי

בשנות השבעים, פורד אסקורט וסובארו "פשע" היו מקבילות למאזדה לאנטיס, ומיני-מיינור היתה מקבילה לטויוטה יאריס. הזמן משנה את נקודת המבט, והיום אלו מכוניות שאספנים משפצים. כשאני הייתי ילד, הערצתי מכוניות משנות הארבעים והחמישים, ולא העלתי על דעתי שיבוא יום וישפצו אסקורטים, קורטינות, פרינצים, חיפושיות וכו'. אם היום יש בארץ מועדוני סובארו, פורד ו-NSU משנות השבעים, אני לא אתפלא בכלל אם בעוד 20 שנה יפתח מועדון בעלי מאזדה לאנטיס. זו דרכו של עולם. בברכה, קובי

אמנם טחנו כאן כבר הרבה פעמים את נושא ה"תמחיר" של רכב קלאסי, אבל אני אזכיר נקודה שלדעתי היא משמעותית, וזה נושא "כח הקניה הזמין בשוק". יכול להיות שהעלות הכוללת של רכישת הסובארו, יישור קו, פחחות, צבע, מכניקה, חשמל ושאר ירקות מגיעה בקלות ל- 15-20 אלף ש"ח. השאלה היא אם יש כרגע מישהו שמחפש דווקא כזו מכונית, ויש לו את הסכום הזה זמין לרכישה. כאן מתחילה הבעיה - מתעניינים יש הרבה, אבל קונים עם כסף, יש הרבה פחות. יש כרגע לא מעט מכוניות למכירה, במחיר זהה או נמוך מהמחיר שהיה עולה לשפץ אותן או לייבא אותן, תוך חסכון של כל הבלבול מוח שקשור בייבוא - ועדיין הן לא נחטפות, כי אין כרגע מישהו שיכול "לשים על השולחן" 40-50 אלף ש"ח בשבילן. לכן, נשארים בתוקף הכללים הידועים: אם בעל הרכב לחוץ בכסף, הוא ימכור במחיר יותר נמוך מעלות הרכישה והשיפוץ. אם הוא לא לחוץ - הוא לא ימכור. אם יש ברנש עם מזומנים פנויים והוא חם על דגם מסוים, הוא ירכוש צ'יק-צ'ק, במחיר שיגרום לחלק מאיתנו להרים גבה (ויש הרבה תקדימים). הבעיה של המוכרים היא שאי-אפשר לדעת אם יהיה ברנש כזה בשטח בדיוק כשהם ירצו למכור... וכמובן, כלל הזהב: "מחיר של רכב קלאסי נקבע לפי מה שהמשוגע דורש ומה שהפסיכי מוכן לשלם, בהנחה ששני הסכומים משתווים". יום טוב, קובי

מברוק לבנצי על הקניה - היא נראית יפה מאד, והחישוקים מוסיפים נופך ספורטיבי. מעניין איך הזמן משנה את ההתייחסות - בשנות השבעים והשמונים הדגם של 2 הדלתות היה יותר זול ופחות מבוקש מהדגם של 4 הדלתות. הסיבה היתה משום שהוא היה יותר זול כרכב חדש מה-4, ופחות שימושי למשפחות עם ילדים. היום המצב התהפך, וה-2 דלתות נחשבת למין וורסית "קופה" עם תדמית ספורטיבית. מה שבטוח, לדעתי לפחות, הוא שהשתי דלתות הרבה יותר יפה, במיוחד על 2 גלגלים... בברכה, קובי

אתה כמובן צודק, אבל רק ניסיתי להסביר מדוע קיים בארץ בלבול בין המותגים. צריך גם לזכור שהמותג סאנבים לא היה נפוץ בארץ כמו באנגליה, ולכן היה נוח יותר לאנשים "לתייק" את המכונית תחת הילמן. אגב, במושג badge engineering משתמשים בדרך-כלל כדי לתאר מספר מכוניות זהות, שכל ההבדל ביניהן הוא בשם ואולי גם בגריל (למשל - אוסטין קיימבריג', מוריס אוקספורד, MG מגנט, ריילי 4/68, וולסלי 16/60). במקרה של הסאנבים אלפיין לא היתה "הנדסת תוויות" - למיטב ידיעתי היא נקראה סאנבים בלבד, ולא הדביקו לה שום שם אחר. בברכה, קובי

המותג "סאנבים" היה בבעלות של הילמן, והמכונית גם צוידה במנועים זהים למכוניות הילמן הפרטיות של אותה תקופה (למשל, מנוע ה-1700 של סריה V היה מורכב גם בהילמן הנטר). למעשה, המכוניות זכו לשם "סאנבים" רק לצורך מיצוב. אפילו להילמן-אימפ הקטנה היה תת-דגם ספורטיבי בשם סאנבים.

כתבה על השיפוץ + תמונות מפורטות אפשר לראות כאן: http://arnonglass.no-ip.com/sunbeam.htm בברכה, קובי

לא שכחתי - זו מכונית די שונה, למעט המנוע. ה- Sunbeam Rapier היתה דגם 2+2 שהיה מבוסס על ההילמן-הנטר, עם בסיס גלגלים הרבה יותר ארוך מה-Alpine. הרכב גם יועד לפלח שוק אחר שחיפש מכונית בסגנון GT ספורטיבי, להבדיל ממבנה הספורט הקלאסי של ה-Alpine. החברה המשיכה להשתמש בשם Alpine לדגמים מסויימים של ה-Rapier, כדי לנצל את הערך המסחרי של השם הזה גם לאחר הפסקת ייצור הדגם הפתוח. אגב, היה כבר שירשור שעסק במשפחה הזו בעבר: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=66929&highlight=%F1%F0%E1%E9%ED בברכה, קובי