Smiro

חברים אני חזרתי לחפש מתמללים. דרישות סף מינימום 60 מילים בדקה (קצב קבוע, לא שיא) עמידה בלוחות זמנים מוטיבציה וניהול עצמי (מי שקם ב-12 ומחפש את עצמו לא יתאים כנראה) 0547802256.

צליל אפשר לשנות. שום רכב בקטגוריה הזו לא ייתן לך צליל בסטוק.

אני דווקא חושב שזה סוג של הסחת דעת. קורה משהו אחר.

הבחירה הנכונה לטעמי היא הקורסה. כאמור - מבחינת אבזור לא רע בכלל. הרכב ייתן תמורה הכי גבוהה למחיר מבחינת פאן מנהיגה. אני אגב, כשהייתי בהתלבטות דומה, בחרתי כך.

קליאו RS איננה מתנהגת משהו. זה לא הקליאו של הדור הקודם. פיז'ו לא רעה, מחיר טוב. פולו GTI וכנ"ל קופרה - אחלה לקו ישר. מבחינת התנהגות לא משהו. זה לא מכונות נהיגה. הOPC תבלוט לטובה מבחינת הקרביות שלה ומבחינת ההתנהגות. כוח לא חסר (אם כי הפולו והקופרה מהירות יותר). המחיר שלה אמנם בגרסה המאובזרת - 180 א' ש"ח.

הזמן של המכונית הפרטית גם נחשב לצורך הניצחון?

מפקח זה יחידות הפיקוח כאילו? אלו שהולכים ובודקים שאין חריגות בנייה?

זה תלוי מה הבחורה אומרת על האקסים שלה. אם היא מבלבלת את המוח וכו', אז זה לא תקין. אם היא מציינת שהייתה במערכת יחסים לפני תקופה או יצאה ממערכת יחסים וכו', זה בסדר. כל עוד היא לא מדברת עליהם בלי הפסקה. לפי הסיפור שלך, הבחורה מבלבלת במוח בלי הפסקה על הידידים שלה, על האקסים, וממש זה מה שמעניין אותה לדבר עליו. נשמע כמו בחורה עם תסביכים. זה שהיא עזבה את הבית בגיל 20 וגירושין וכו' וכו', להתחיל לעבוד בגיל 16, לא קשור לכך בכלל. אני גם התחלתי לעבוד בגיל 16, במקדונלדס. מאז כל הזמן עבדתי. נו ו? זוגתי ואשתי לעתיד עזבה את הבית בגיל 16 ע"מ לגור לבד. נו ו? אתה לא מספר פה על איזה סיפור חיים מסובך ושובר לב, שיכול להסביר נפש פגומה. היא פשוט נשמעת בחורה הזויה קצת, לא בשבילך בקיצור. כמה עצות - לא יודע מה הלך אצלכם שם על הספסל וכו', אבל לשבת סתם צמוד יכול להתפרש כקצת creepy. אתה צריך לגרום לה לרצות שתגלה חום. סוג של משחק של קרבה - ריחוק כזה בהתחלה, לאחר מכן (בהמשך הדייט, בחלק ה2/3 נניח) תוכל להקרין יותר קרבה וחום. אם הבחורה מבקשת ממך שתתרחק זה מוזר.

012 מוצהר 100 מקבל 40 :/ דרך כבל.

לא תמיד רכב שמור מוצא קונה במחיר טוב. תשמע, אם אתה מעוניין במשהו אחר תמכור, אם לא אז לא. אני קיבלתי על האוטו מספר הצעות מפתות כשלא חשבתי בכלל למכור, סברתי לכולן (3 במספר). היום אני סוג של מתחרט. כמה מחבריי מכרו ככה את רכבם בהזדמנות. לא הפסידו כסף אלא אפילו הרוויחו כסף על האוטו. יכול להיות שזה חכם, יכול להיות שלא. בסופו של דבר רכב זה לא השקעה.

דייט בנאפיס ראשון? לא מתאים. המון אנשים, יותר מדי רועש, אין פרטיות. וגם האווירה בנאפיס היא של דיינר לאכול ולעוף, ולא לשבת ולהכיר מישהי.

רק בשר. לשם לקחתי בדייט הראשון את זוגתי. מקום נחמד, שקט, לא המוני. יש להם יין הבית טעים מאוד שאתה משלם איזה סכום וממלאים מחדש בלי תחתית.

זה שהן צחקו לא אומר שאתה יכול להזרים אותן למיטה. ואני אגב, גם לא מדבר על בחורים בני 25 ומעלה שמפלרטטים עם בנות 18-20, שזה בכלל משחק ילדים, ברור, אבל זה קצת "לא הוגן" וגם לדעתי מגעיל. להשכיב ילדה בת 20 כשאתה בן 25 זה לא בעיה. אני אישית תמיד נגעלתי מכזה דבר, לעולם לא יצאתי עם מישהי שהיא צעירה ממני ביותר משנה. בכל אופן, אני שוב, לא אמרתי שקשה, גם עם בנות גילך וגם עם מבוגרות ממך, ברגע שהוסרו המגננות. יש כאלו שלהצחיק אותן יעזור, יש כאלו שסתם להיראות טוב, יש כאלו שזה יוסר רק אם תכיר אותן דרך חברים וכו' וכו'. יוסי, אפשר להשיג סטוץ גם עם יחסית איכותית. אל תשכח שבנות עושות "טעויות". אפשר לגרום לעשות את ה"טעות" הזאת. (טעות במובן של זה שהיא שכבה עם גבר סתם, ללא מערכת יחסים, מבלי שהיא בעצם ש*מוטה שמחפשת ז*ן). השאלה היא למה לעשות את זה כטעות, ולא כמשהו מעבר לזה? בכל אופן, לא סיבה לפסול זוגיות או לצאת לדייטים בגלל חוסר יכולת להסיר את המגננה הזאת. לכל סיר יש מכסה, וראיתי גם מכוערים שמשיגים בחורות שנראות טוב, ולהיפך.

זה ברור, מסכים איתך. אבל נניח ואתה לבד, אתה רואה בחורה נחמדה בבר, בסופר, בקניון, ברחוב, בכל מקום שהוא - אתה רוצה לגשת לשוחח, לנהל שיחה נעימה ולראות אם יש כימייה שאפשר לעבוד איתה. רוב הבחורות בארץ לא נותנות לזה לקרות. רוב הבחורות מרגישות "למה שתיגש אליי יא חתיכת creep". וכאלה. כי לרוב הבחורות יש מגננה מסוימת, מעין חומה שהן מסתתרות מאחוריה. החומה ניתנת להסרה בכל מיני דרכים כמו שציינתי, ואז כן אפשר לנהל שיחה ואף יותר מזה, בקלות יתרה. הבעיה בשביל רוב האנשים היא להוריד את המגננה הזאת.

לא קל למצוא סקס ולא קל למצוא זוגיות. לא קשה, אבל גם לא קל. מקס, חלק ניכר מהבחורות בארץ, גם הכוסיות וגם הכונפות, ברגע שאתה ניגש אליהן בתור אחד שלא מכיר אותן דרך חברים או משהו, זה קשה. לרוב זה דחייה אוטומטית. בוא נאמר שבחורות שיגיבו בחיוב אם תיגש בצורה שתראה כסף, אוטו וכו' אז לבחורה כזאת בכלל אין מה להתקרב. כן, זה לא קשה ברגע שהבחורה מסירה מגננות. לגרום לבחורה להסיר מגננות יש מספר דרכים. בכל אופן, קל זה לא. בחורות מסירות מגננות די בקלות אם אתה חתיך (הן משחקות אותה כאילו הן לא מעוניינות, אבל זה שקוף), או אם יש לך דרך כל שהיא להסיר לה אותן במהירות. לא מדבר על החשות עצמן בצורה מוגזמת, ה"נסיכות" שעושות פן פעמיים ביום עם ציפורניים של מכשפה שחושבות שהן "כוסיות עולם" ומחפשות "נסיך". בכל מקרה, לגשת לבחורה וסתם להתחיל לדבר כי היא נראית לך נחמדה, וליהנות אחד עם השנייה ובאמת לפתח את זה משם - זה גובל בבלתי אפשרי בארץ, לעומת למשל באסטוניה או בהרבה מקומות בחו"ל. את זה לדעתי דווקא פותר טינדר. לכל אלו שתומכים בחיי בדידות ושלא חוו זאת, אני מציע לחוות קודם כל ואז לפסול. בלי שחווית אתה לא יכול לדעת. אמרתי, זוגיות זה קשה, זוגיות לפעמים זה חרא, זוגיות זה מעצבן. אבל זוגיות זה גם טוב, ברגע שאתה מוצא את האדם שמתאים לך. לכן חשוב מאוד לא לקפוץ קדימה זריז ולא למהר להתחתן, אלא להכיר את האדם שאתה מולו.

מזכיר לי סיפור מצחיק שרץ בפייסבוק שאיזה מישהו בא לעבודה, רצה להחנות במקום פנוי ואז נכנס לו מישהו בחניה, קילל אותו והראה לו את האצבע המשולשת. לאחר מכן התברר שהפרחח הגיע לראיון עבודה עם אותו הבן אדם שאליו התייחס רע. הסיכוי שדבר כזה יקרה, כמו הסיכוי שיראו תמונה שלך עם ג'וינט וכו' (שצריך להסיר דברים כאלה) לא גבוה כמו הסיכוי שאי-שירות בצבא יסגור לך דלת. לך לראיון עבודה, תבוא עם תואר והכול, ישאלו אותך איפה שירת ותגיד לא שירתי, ישאלו למה. לא משנה איזו סיבה תיתן - א. במידה והאדם לא פטריוט מטורף ששירת בקרבי וחי ונושם לוף, אתה עדיין תיראה כנחות מבחינתו ורוב הסיכויים המוחלט לא תתקבל לעבודה. ב. אם האדם כן פטריוט מטורף ששירת בקרבי וחי ונושם לוף, אתה תעוף משם באותו רגע.

צבא זה חרא. עשיתי צבא, הגנתי, שירתי, בזבזתי זמני. אכן לגמרי. בזבוז זמן לגמרי. אני מאוד מלין על כך שהייתי צריך לעשות צבא וזרקתי 3 שנים מהחיים. לא אומר שלחינם, אבל זרקתי. אבל מה לעשות? צריך. כן, כן. צריך. גם למס הכנסה וביטוח לאומי אני משלם כסף סתם. לחינם. אבל צריך. תחשוב על זה ככה - לא תעשה צבא, יכול להיות שסגרת לעצמך דלת כל שהיא בחיים, שאתה לא יודע על קיומה היום, שתשנה את חייך לרעה. אנשים מסתכלים על זה. הדעה הרווחת בארץ זה "אני עשיתי צבא, אכלתי ז*ן במשך 3 שנים ואתה לא עשית? יא משתמט יא מניאק". ואגב, בצדק. אתה לא יותר טוב ממני או מאף אחד אחר בארץ שיש לך את הפריווילגיה לא לעשות צבא. אם לא עשית צבא, אתה תסומן כל חייך. עוד נקודה למחשבה - אתה כרגע מדבר על עצם העובדה של צבא, שזו עצם שתקועה לך בגרון במשך 3 שנים, שתמנע ממך להתפתח בחיים. בוא נסתכל על זה מנקודת המבט השנייה - יש לך אפיק התפתחות כל שהוא ב-3 שנים האלה? משהו ודאי שאתה יכול להתפתח בו? לעבוד בארומה ולהרוויח 4K בחודש, לא נחשב כאפיק התפתחות. אני מתכוון משהו שיקדם את חייך לכיוון שאתה רוצה. משהו שלולא ה-3 השנים האלה, היה מתעכב/לא היה קורה בכלל? האם אתה בעל איזו חברה שאתה צריך לנהל? מתכנן לפתוח סטארט אפ? אני אהמר ואומר שלא. אתה פשוט חושש שב-3 שנים האלה אתה היית יכול לכבוש את העולם, או לקדם את עצמך לשם, והצבא ימנע ממך. אז תתעורר, ב-3 שנים האלה רוב הסיכויים שלא תכבוש את העולם, לא תסיים תואר, לא תתקדם בעבודה לתפקיד מנכ"ל וגם לא תפתח תוכנה שתשנה לנו את החיים. אתה פשוט תחייה בסתלבט שלך במשך 3 השנים האלה. לי היו מטרות מאוד גבוהות בחיים, שאיפות, אפיקי התפחות שרציתי ללכת בהם, והכול נדחה אצלי ב-3 שנים האלה. אין מה לעשות. אני הייתי כמו אצן שמחכה על קו ההתחלה ליריית האקדח, להתחיל לרוץ. עמדתי שם 3 שנים בפוזיציה, מחכה בקוצר רוח להתחיל לרוץ. אם אני המתנתי, גם אתה יכול להמתין. מה גם, אל תשכח שגם בצבא, למרות שזה ברובו חרא, יש יתרונות. אתה לומד המון בצבא. זה יכול להיות מאנשים שתכיר שיכול להיות שיעזרו לך בחיים (קשרים וכו'), זה יכול להיות באנשים חכמים שתוכל ללמוד מהם המון, זה יכול להיות במקצוע שלך, זה יכול להיות שתגלה דברים באישיות שלך שלא ידעת על קיומם, שתכיר חברים לחיים שפשוט יהיו חברים הכי טובים שלך, וזו יכולה להיות גם חוויה מעצבת בכללי. לצבא יש אחלה קטע בעיצוב אישיות האדם. לא מובטח, לא לכולם זה קורה, לא כל אחד יוצא עם חברים לחיים ועם קשרים עם ורטהיימר, אבל זו בהחלט אחל'ה חוויה. בקיצור, אל תהיה ילדה. תעצור חייך ל-3 שנים, תעשה צבא, תסיים ותחזור למסלול. בעוד 3 שנים תיגש לשרשור הזה, לדעתי אתה תופתע לראות כמה השתנה בדעתך מאז שפתחת אותו.

וואי איך אני שונא שטוענים טיעון כזה. אני יכול לעטוף חרא בעטיפה של פררו רושה ולתת לך, גם אם תמשיך להגיד לעצמך ולכולם שזה פררו רושה, אתה עדיין אוכל חרא. זה אחלה בולשיט שהממשלה מוכרת לנו ומסתתרת מאחורי הנתוני האלה, אבל להזכירך אתה עדיין משלם המון כסף על דירה מסריחה בעיר שלוקח לך שעה וחצי או כמה שזה היה שם, להגיע ממנה לעבודה. אה, וזה אחרי תואר. אם הנתונים האלה מניחים את דעתך אז יפה לך, אתה ישן רגוע. זה לא פותר את הבעיה במציאות.

מיתר זה לא בצפון? קיצר השאלה זהה גם לגבי הדרום.

שטויות. לך תטייל בירושלים, תל אביב או כל מקום מרכזי הומה אדם נראה אותך רגוע מתהלך בכיף בלי להסתכל מעבר לכתף. אתה חי במציאות שבה האויב נמצא בתוך המדינה, מתהלך בינינו. יכול מחר לעמוד מאחוריך בתור במכולת או לבוא להתקין לך משהו בבית. זה איום קיומי. אתה לא יכול לדעת מי בסדר ומי לא.

בקיצור אני מניח אתה נמצא הצפון הרחוק. השאלה מה הקרבה למרכזי תעסוקה כגון חיפה או יקנעם? בכל אופן כנס תבדוק ביד - 2 או משהו, מה מחירי הבתים בסביבה וזו אינדיקציה.

1. איפה הישוב נמצא? (קריטי בחישוב השכר) 2. להשכיר אני מניח לשוכרים ולא למסיבות וכאלה? 3. אתה רוצה לחלק אותה למשל ל-2 יח' דיור, 3, או להשכיר את כולה ביחד? 4. מה יש בחצר? סתם דשא, בריכה, מגרש טניס?

רוני, עם בזבוז מצומצם מאוד על אוכל בסיסי ביותר, נסיעה בתח"צ וחיסכון של תקופה, אתה יכול לרכוש דירה בטאלין, עם שכר של 800-900 לבן אדם (מדובר על משק בית להזכירך, משמע זוג). אני משלם המון כסף למיסים. מיסים כמו כולם (דלק, מע"מ על כל רכישה, מיסי הכנסה, ביטוח לאומי, ועוד) וגם מיסים לא כמו כולם (מס שבח, מס רכישה, ומס הכנסה גבוה, מע"מ שקשור לעסק). מה אני מקבל בתמורה? מישהו ידאג לי כשיהיה לי רע? לא. אם אני אפול ואשבור את היד, מה יקרה? אני צריך ביטוח שגם עליו אני משלם. לא המדינה הרי. אני לא אהיה זכאי לקבל ביטוח, לאומי כי בשביל לקבל אותו אני צריך להיות במצב גרוע ביותר. למה לי לשלם על ביטוח שאינני מקבל ממנו כלום? ממש כלום. אם מחר אפול ולא אוכל לעבוד יותר מסיבה כל שהיא, במקרה הטוב אקבל כמה גרושים שלא יעזרו לי בכלום. גם מזון לחודש לא יכסו לי. מה יקרה לי לעת זקנה? כשלא אוכל לעבוד? אני צריך לבנות את העסק ככה שימשיך לתפקד, שאמשיך להכניס רווח, אחרת אוכל צינור, לא? מי ידאג לי? פנסיה? לא. ביטוח לאומי? לא. אני צריך לדאוג לעבוד קשה, להשקיע, לפתח, שאני אוכל להמשיך לחיות. לשרוד. אני מקבל ביטחון במדינה? אי - אפשר להסתובב ברחוב מבלי להסתכל מעבר לכתף, שאולי איזה פאנאט יחליט שהוא עושה פיגוע וידקור אותך בגב. שלא לדבר על מלחמות ומבצעים אחת לשנתיים. תשתיות כבישים טובות? בוא, סע בתל - אביב, אני נסעתי שם ביום רביעי בפעם האחרונה - הרמה זוועתית. כמות הבורות והסלילה הגרועה זה אבסורד. אני נוהג להתחמק מבורות בכביש, אבל שם זה היה בלתי אפשרי פשוט. על מה שילמתי מס שבח כאשר מכרתי דירה? על מה תסביר לי? על כבישים? תאורה? אבל לשם הולכת ארנונה, לא? על גן ילדים שאינני זקוק, וגם זה אמור להיגזר מהארנונה, לא? על מה שילמתי מס רכישה? שהבית שלי יקר? אז מה? מה אני מקבל מזה? כלום. סתם זרקתי המון כסף לפח. אני (וגם אתה) משלם על רכב פעמיים - רכב לך ורכב לממשלה. למה? מה יוצא לך מזה? כלום. לא קיימת פרופורציה בין כמות המיסים שאתה משלם לבין מה שאתה מקבל. בכל מקום יש עניים ואומללים. אבל לא בכל מקום אתה לא יכול לקנות דירה לא משנה ומה תעשה. דירות לא נופלות מהשמיים, אבל אם תעבוד קשה ותחסוך תוכלל לקנות. בטאלין למשל, לא בארץ. בארץ אתה תאכל חרא אם תעבוד קשה ותחסוך.

כן. יש עוד מלא ומלא מיסים שלא דיברתי עליהם ומה מטרתם אמורה להיות. לא אמרתי שאין מיסים באירופה, אמרתי שבארץ ביחס למיסים שאתה משלם אתה מקבל צינור. לא מקבל שירות נורמלי. ביטוח לאומי זה לא קופת חיסכון? נכון. אבל כשמו כן הוא ביטוח. אתה אמור להיות מבוטח במקרה וקרה לך משהו. שידאגו לך לחיים נורמליים. הוא לא נותן שום רשת ביטחון סבירה. בעלות על דירות זה לא פרמטר כי אתה לא מחלק את זה במספר הפריטים באוכלוסיה. יש קומץ שמחזיק בדירות הללו. הקומץ מחזיק ביותר מדירה אחת, ולכן זה לא פרמטר. זה שכולם קונים מכוניות זה אחל'ה ויפה (וקצת דופק אותי) אבל זה הכול בחובות. 99% מרוכשי המכוניות הללו לוקחים הלוואה שהיא לחלוטין קפיצה מעל הראש בשבילם. כמות הצעירים שרכשה מכוניות דרך זיבי מוטורוס כל שהוא או לחלופין דרך הבנק, היא מטורפת. כולם פה נוסעים לאילת וממלאים מסעדות ולא יודעים איך לסגור את החודש ואת המינוס שטופח מחודש לחודש. על מה אתה מדבר לעזאזל. גיבוב של שטויות? הרמה בארץ הגיעה לאבסורד. אנשים מארחים בחגים וקונים באלפי ש"ח , בגדים, סמרטפונים ומה לא, ומתביישים ללכת לבנק כי מפחדים להסתכל לפקיד בעיניים. הכול פה צבוע בצבע אדום.

משפחה, חבריהם, מכרים, וכן הלאה. לא אומר שכולם חיים שם טוב. ברור שלא. אבל אני אומר שביחס למקרים שאני מכיר, ומכך אני גוזר הבנה מסוימת (שכן אנו כאנשים מסתמכים על דברים שאנו מכירים ומבינים), אומר ששם ניתן לחיות יותר טוב מאשר בארץ. ולא מדובר על luxuries אלא על רמת מחייה בסיסית יחסית, שאליה לא ניתן להגיע בארץ עם משכורות ברמה מקבילה.