alfa_draco

אין ספק שיש עדיין פער בין הפרסום לבין המכירות עצמן (אם כי המגמה של ירידה במכירת "מפלצות" כבר מורגשת), שברולט למשל מפרסמת חזק את ה"קוריאניות" שלה, אותן הקטנות שאפשר לראות בארץ, אבל עדיין ב-top ten היא מיוצגת ע"י מליבו, אימפלה וקובאלט (שהיא אמנם קטנה במונחי ארה"ב) המפורסמות פחות. כנראה שמכוניות בעלות צריכה נמוכה נותנות את אותו אפקט משיכה לאולם מכירות, שסובארו למשל מקבלת כשהיא שמה STI באולם...

באדיבות מועדון אלפא רומיאו... http://www.iaroc.org.il/modules.php?name=Forums&file=viewtopic&t=1849

לא, אני לא מתכוון למועמד השחור הראשון לנשיאות. חזרתי באחרונה מארה"ב לאחר כשנתיים וחצי שלא הייתי שם, ונדהמתי מהשינוי בפרסומות לרכב. כידוע, חלק גדול מאוד מהמדיה הפרסומית בארה"ב מוקדש לרכבים, בעיתונים, טלויזיה ושלטי חוצות. בעבר, הפרסומות התיחסו בעיקר לפרקטיות (שווה, באמריקאית, גודל), ביצועים, בטיחות ו- (בפרסומות לרכבים יפניים, לרוב...) איכות ואחריות. צריכת דלק נזכרה כעניין שולי, בד"כ בחלק קטן מהפרסומות שהתייחס לדגמים שוליים יחסית. הפעם לעומת זאת - לא ראיתי אפילו פרסומת אחת שלא התיחסה לצריכת הדלק כנושא המרכזי, לפעמים היחיד. מכוניות שאין להן במה להתגאות בצריכה שלהן פשוט לא מתפרסמות, או נוקטות טריקים מיוחדים (כמו מבצע קרייזלר ש"הקפיאה את מחירי הדלק ללקוחותיה" על משהו כמו 2.99 $ לגלון, בזמן שהמחיר בתחנות הוא 4 $ ויותר). הנושא גם תופס כותרות, ולמשל במשך 3 ימים כשהיייתי שם אחת הכתבות המרכזיות בחדשות, לצד נושאים כמו קמפיין הנשיאות והסרטן של סנטור קנדי, היה מישהו שנסע מוושינגטון לניו-יורק על מיכל דלק אחד, והכתבים הרבו להתפלסף על טכניקת הנהיגה החסכונית הדרושה לשם כך (כדרך האמריקנים הם גם המציאו לזה מונח, hyper-mileage). אז מה קורה בארה"ב? האם סתם שיהוק, האם מגמה, האם הם הולכים אחרי שאר העולם או - כפי שהאמריקנים יודעים לעשות - ילכו על זה בגדול ויעקפו את אירופה בדרך לחסכון?

יש לנו שני C4 במשרד, אמנם 2007. עושים רושם איכותי, בנויים היטב, ועד כה ללא כל בעיות. כנ"ל שני C5ים מעט ישנות יותר. סיטרואן מקבלים ציוני איכות טובים בחו"ל באחרונה, הן בהחלט השתפרו (וישנו גם הסקר בארץ שמפרסם שהן בעלות "עלות אחזקה נמוכה יותר מהיפניות", לא יודע מה הסקר הזה שווה אבל אני לא פוסל את האפשרות שהוא מדוייק). אגב אין טעם לדבר על "צרפתיות" בהכללה, יש לנו גם רנו מגאן חדשות שכבר עושות בעיות (בדיוק כמו המגאן II הישנות יותר. היבואן הבטיח שיפור באיכות בשנות הדגם האחרונות, לא שיפור ולא נעליים). משמח לראות שלפחות סיטרואן לקחו את עניין האיכות ברצינות.

147 בהחלט עונה להגדרה של מתנהגת טוב אבל סלחנית. בפרט הדגמים בעלי בקרת אחיזה (2 ליטר, וכמדומני גם ה-1.6 120 כ"ס). ה-105 כ"ס אינה בעלת בקרת אחיזה אבל עדיין, מכונית מאוד נשלטת, בעל אחיזה מצוינת ומתאימה לדרישה. לדעתי בהחלט אופציה מומלצת לדרישותיך. אפשר למצוא 2 ליטר ידנית.

תודה לעונים. לצערי אבא של הבחור שכנע אותו שעדיף מזדה לנטיס...

מכר קיבל הצעה לפורד מונדאו 98', מתאימה לו לתקציב אבל יש לו שאלות ספציפיות לגבי הרכב: 1 - אמינות ועלויות אחזקה באופן כללי? 2 - מחלות ובעיות ידועות למודל הזה. 3 - בבדיקה ראשונית (שלו, עדיין לא מכון בדיקה) העברת גיר (אוטומטי) מהילוך קדמי לרברס מלווה במעין דפיקה, לא סתם נקישה אלא ממש רעידה של הרכב. האם תופעה ידועה, האם מרמז על צורך בהחלפת גיר ואם כן - כמה זה הולך לעלות לו? הערות כלליות מבעלי ניסיון על הרכב הזה יתקבלו בברכה.

147 מכונית בעלת פוטנציאל אמינות גבוהה אבל גם רגישות לטיפולים בלתי מקצועיים וחפיפניקיות בשמירה על המנוע. מחירון משקף ממוצע, אבל באלפא אין "ממוצע": רכב שטופל כמו שצריך בידיים אוהבות יהיה שווה מעל מחירון, וגם יקבל מעל מחירון - אם לא ממך אז ממישהו אחר שאוהב את המכוניות הללו ויעניק להן, בתורו, טיפול אוהב גם כן. רכב שהוזנח יהיה שווה מתחת למחירון, ואף אלפיסט אמיתי לא יתקרב אליו כך שהוא גם יישאר בפועל מתחת למחירון.

לא הבנתי בסוף אם נסיעת המבחן תהיה על 3 דלתות רגילה והתבלבלת בשם, או שבאמת אאודי מציעים לך נסיעה על ספורטבק. בנוסף למה שכבר נאמר, הספורטבק ארוכה יותר בכמה סנטימטרים וכבדה יותר מה-A3 ה"רגילה" וניתן להניח שיש לכך גם השפעה מסויימת על ההתנהגות, אם כי התוספת היא מאחור אז אולי ההשפעה לא כך כך גרועה... בכל מקרה נראה לי טפשי שאאודי מציעה למי ששוקל S3 לעשות סיבוב על הגרסא המשפחתית, הכבדה והארוכה. לא נותר לי אלא להצטרף גם להסתייגויות שהעלה falou ובפרט לגבי ההגה. אם אתה עושה נסיעת מבחן, עשה לעצמך טובה - אל תעשה את זה בשעה שתתקע באיילון ותצטרך לחזור בלי להגיע לכביש נורמלי. עשה את זה בשעת צהריים, קח את הרכב לסופרלנד או משהו כזה, ותראה בדיוק למה הכוונה בעניין ההגה. אני מניח/מקווה/מאמין שברכב ספורטיבי כמו S3 ההגה טוב יותר (משוב לא יצליחו לייצר, אבל אין סיבה שעם setup נורמלי ההגה לא ירגיש טוב יותר). אבל חובת ההוכחה על אאודי. לא הייתי קונה רכב כזה יקר בלי לוודא את הנקודה הזו.

אופציה נוספת (כי אמרת "רכב קטן" ואני מניח שיש לכך מטרה) - פיאט פנדה, אפשר למצוא ידנית או "אוטומטית" (שהיא בעצם רובוטית, שעובדת לא רע). אמינות טובה, אולי לא ברמה של היפניות אבל לא פחות מהקוריאניות. עדיפה על היונדאי בכל פרמטר לטעמי. הסיריון נראית יותר "מכונית" אבל בתקציבך תמצא פנדה חדשה יותר, ולא מהשכרה. הפנדה חסכונית יותר מהאחרות שהוזכרו; נוחה מאוד בעיר, פחות מחוץ לעיר; כנ"ל ביצועים טובים בתוך העיר, פחות במהירות בינעירונית (אבל עדיין סבירים); בגאז' עשוי להיות קטן מדי לחלק מהמשתמשים, אבל אם אתה לא צריך להוביל ציוד בבגאז' היתרון הוא בחניה מאוד נוחה בעיר. עניין של טעם (העיצוב, והאוטו בכלל) אבל אופציה שכדאי לשקול בגלל היתרונות שנזכרו.

סליחה, ה-156 לא מתכופפת! היא מבצעת Plié!

בתור מטר שמונים ושמונה, אני יכול להעיד שלא פגשתי אף רכב שיוצר בעשר השנים האחרונות (להוציא אולי רכבי ספורט קיצוניים ונמוכים במיוחד, שלא ממש קשורים לדרישה בכל מקרה כי הם אוכלים 2000 סמ"ק ויורקים אותם על הרצפה בבוז) שלא יכולתי להתיישב בתוכו בנוחות סבירה ומעלה. בקיצור, תתעלם מעניין הגובה וחפש רכב שעונה לשאר דרישותיך. מה שכן - אם אתה מוסיף סאנרוף שלא היה ברכב עליו ערכת נהיגת מבחן, כדאי שתבדוק (לא חובה לנהוג, לפחות לשבת) איך מרווח הראש לאחר מכן - יש מכוניות שהן מלכתחילה לא גבוהות במיוחד, והסאנרוף הוא מהסוג הנכנס לגג, ואם יש לו גם בידוד כמו שצריך אז הוא לוקח כמה סנטימטרים טובים ממרווח הראש.

בגדול - מאותה סיבה שחושבים שבינבה קופה - סליחה, אופל טיגרה - היא רכב ספורטיבי. שזו אגב אותה הסיבה שחושבים שאלפא מבלה במוסך, שרכב גדול הוא בטיחותי, שיפני לא מתקלקל ושרמטכ"ל (כולל אך לא מוגבל ל-לשעבר) אמור להיות חכם. בגלל תדמית. ואגב - אם אני מפתח את התאוריה של DORKI מתגלה פרדוקס: אם נניח שרכב האמור לעמוד במהירויות גבוהות יותר (קרי - מהיר יותר) יהיה יותר יציב ושקט במהירות נתונה (קרי - ייתן תחושה איטית יותר) מאשר רכב הבנוי למהירויות נמוכות יותר באותה מהירות נתונה, הרי ש: ככל שרכב מהיר יותר בפועל, כך הוא ירגיש איטי יותר!

חן, ברור שיש חשיבות רבה לתכנון מודרני של אזורי ספיגה, כריות אוויר וכו'. אבל גם למשקל יש משקל (pun intended).

טוב שפורסמו המבחנים האלו, ובתקווה שרק מי שבאמת צריך טנדר כזה ירכוש אחד. אבל בכל זאת, בהתיחסות לתאוריה של יתרון המשקל: מבחן NCAP לא נותן כל יתרון או חסרון למשקל הרכב, בגלל הריסוק מול חתיכת בטון ששוקלת כמו ג'מבו. במציאות, לעומת זאת, אם טנדר ששוקל 2 וחצי טונות ייכנס ברכב קומפקטי ששוקל חצי מזה, חלק ניכר מאנרגית ההתנגשות תעבור לרכב הקטן, והחלק שיופנה למעיכת שלדת הטנדר יהיה קטן יותר מאשר בניסוי.

צפה למשהו אחר לגמרי. ה-159 הרבה יותר חדה, יותר חזקה, ועדיפה ברוב המובנים. ייתכן בתחום הנוחות נטו, אם זה חשוב לך, לא תרגיש הבדל גדול; בכביש משובש ה-159 תעביר יותר את תחושת המהמורות בכביש, אבל לא תוך "התרסקות" אלא באופן הרבה יותר קשיח ומעורר בטחון. ה-3.2 מכונית מעולה באופן כללי. אני מניח עם זאת שגם עלויות האחזקה יעלו - אולי משמעותית - בהשוואה ל-407.

"הספקת ללמוד" כלומר עשית עליו נסיעה, או למדת מקריאה בפורום? 159 מודל 2007 זה לא רכב בשני שקל ובכל מקרה דבר ראשון תבקש לעשות עליו סיבוב. זה גם יענה לך על השאלות לגבי נוחות (כרכב ספורטיבי הוא נוח, יש בסגמנט מכוניות יותר נוחות אבל פחות מהנות לנהיגה) ולגבי שקט (יש מי שיגיד שהוא שקט מדי, יש מי שיגיד שלא מספיק. תלוי אם אתה משווה לאלפא קודמת או ללקסוס). על איזה דגם מדובר?

זה בדיוק היתרון בנסיעה למסלול כמו בנחשונים, וזה גם מה שרשמתי בשרשור "פעילות בנחשונים" בפורום ספורט מוטורי - היופי בדבר שאפשר לנהוג בכביש הציבורי רגוע (יחסית. בכל מקרה רחוק מאוד ממגבלות הנהג, הרכב או הכביש). ואת הנסיונות לשמור למסלול הסגור. יכול להיות שנהג "מוכשר" במיוחד יצליח לגרום שם נזק לרכב, אבל לפחות לא יפגע באף אחד אחר. אגב, אני לא ניתקתי את הבקרה בסופו של דבר (אבל גל כן...).

יודע. יאמר לזכות "מאיר" על שלל מותגיהם, שהם נותנים ללקוח רציני יד חופשית. בזמנו לקחתי S40 T5 לחצי יום (בילוי בנס-הרים, אלא מה), וגם הונדה אקורד לסיבוב בשלל כבישים משעשעים. גם הפעם, איש המכירות עודד אותי לקחת את האוטו לנהיגה מאתגרת בשביל לקבל ממני משוב בסוף הנסיעה, איך הרכב מול האלפא. הוא אפילו הזכיר לי לנתק את בקרת היציבות בשביל להנות יותר... לדעתי - זו גישה בריאה שמוסיפה ליבואן נקודות זכות.

הפרסום של יגואר X-TYPE משך את תשומת לבי - הנה מכונית מנהלים האמורה להיות מהנה לנהיגה, מיצרן בעל מסורת של ספורט, עיצוב, אלגנטיות וייחוד, שקצת איבד כיוון לאחר שנרכש ע"י יצרן גדול אבל באחרונה מוצא לעצמו שוב כיוון מקורי (ראו XF)... ומחירה, לאחר הוזלה משמעותית ע"י היבואן, 270,000 ש"ח. נשמע מוכר? בהחלט - מתחרה לא צפויה במגרש של אלפא 159, שאותה כבר בחנתי בעבר לעומק. מיד החלטתי לקחת X-TYPE כזו לסיבוב ולבחון את יכולותיה - במסלול בנחשונים. היגואר הקטנה יפה מבחוץ, לטעמי. באולם ליד אחיותיה היקרות יותר, בעיקר ה-XK, היא נראית מעט אפרורית אבל ברחוב היא מתבלטת. לא כמו 159 שחורה, למשל, אבל עדיין בולטת ונראית טוב. מבפנים, המראה לא מושלם - אלגנטי, חומרים איכותיים, עור נעים וקצת עץ, אבל משהו בעיצוב קצת מרובע מדי עבורי. בקיצור, היא לא מספיק יפה כדי להרשים אלפיסט מצוי, אם כי בהחלט עדיפה בעיני על רוב הגרמניות. לעומת זאת, במפתיע, היה לי הרבה יותר קל למצוא תנוחת נהיגה מושלמת ביגואר מאשר ב-159, וגם מרחב הראש עדיף על האלפא. מאחור דווקא המרווח מעט צפוף בהשוואה ל-159, ולא יתאים למבוגרים לנסיעה ארוכה. בדרך - בתוך ת"א ובאיילון - אני מתחבר ליגואר מהר, הרבה יותר מהר משציפיתי. תנוחת הנהיגה המצויינת, השלדה המעולה (של המונדיאו הישנה, אבל מקוצרת ומוקשחת) והגה מצויין בלי טיפת שטח מת עושים את העבודה. מנוע ה-2.5 ליטר דוחף את היגואר היטב, היא מרגישה מהירה יותר מה-159 בעלת מנוע ה-2.2. המנוע די שקט אבל האגזוזים משמיעים צליל נהדר תחת לחץ, ובסה"כ העסק גם נשמע טוב. חסרון ראשון גם מתגלה די מהר - בלמים ספוגיים באופן מפתיע, עם מהלך דוושה ארוך מדי עד קבלת האטה משמעותית. כמה סיבובים מהירים בדרך לנחשונים מדגישים את האחיזה המעולה של המכונית. אולי אין פה את הנדסת המתלים המתוחכמת של ה-159, אבל בסה"כ ה-4X4 עושה את העבודה, והמכונית נותנת שילוב ראוי ביותר של נוחות וקשיחות. לפני הכניסה למסלול אני נכנס לכביש משובש המקיף את איזור התעשיה המקומי, מעין מסלול ראלי. כאן שוב מודגשת האחיזה והנוחות, בקרת האחיזה פועלת בצורה מאוד עדינה כמעין המשך טבעי להנעה הכפולה, והתחושה היא שהמכונית נשלטת ברמה מאוד גבוהה בכביש המשובש. אני נכנס למסלול. כאן הופכת בעיית הבלמים למשמעותית יותר. אין לפסול את האפשרות שהבלמים במכונית המבחן כבר התעייפו, אבל הקילומטרז' הנמוך שלה (כ-7,000 ק"מ, רובם ע"י ג'נטלמנים רגועים ולא אלפיסטים עצבניים...) מעורר חשד שהבעיה מהותית יותר. נראה שהם מעט מתקשים לעצור את המכונית הכבדה (1,600 ק"ג, בערך כמו 159 4X4 שעוצרת הרבה יותר טוב). יחד עם הספוגיות בתחילת מהלך הדוושה, זה בהחלט מונע אפשרות לנצל את הקטעים המהירים במסלול במלואם. סיכום מבחן המסלול מבחינתי מדגיש את היתרונות והחסרונות של הרכב - מנוע, שלדה ואחיזה מצויינים, הגה מדוייק מאוד אם כי לא מעביר הרבה משוב, והבלמים הלא משכנעים. וישנו כמובן הגיר האוטומטי, שהוא מבחינתי חסרון מהותי ועמוק - אין אופציה ידנית בארץ, כמובן, וזה חבל. נראה ששילוב של ה-V6 הנחמד הזה עם תיבה ידנית היה יכול לשפר את החוויה ביגואר הזו בהרבה. בשורה התחתונה, בהשוואה ל-159 היגואר ה"בסיסית" מפתיעה אותי לטובה. זו מכונית מנהלים בנויה היטב, עם איכות חומרים והרכבה מהשורה הראשונה, המציעה חווית נהיגה ראויה. לאוהבי תיבה אוטומטית, שאינם מתכוונים לבחון את ביצועי הרכב עד הקצה, מדובר בהצעה שאינה נופלת מהאלפא אלא בסעיף העיצוב בלבד, וגם זה - לא בנוק-אאוט אלא בנקודות מעטות (יצויין כי גם הביטוח ליגואר יקר משמעותית). לבעלי הנשמה הספורטיבית יותר, שאוהבים להריח גומי ועשן בלמים בסוף טיול, ה-159 היא בכל זאת מכונית יותר חדה והחלטית.

עצוב לשמוע, אבל מה דעתך להציע את המסלול לנסיעות מבחן - לאותן סוכנויות רכב שיש להן לקוחות רלבנטיים (אלפא, הונדה, סובארו, כל מי שיש לו רכבים ספורטיביים בהצע). כפי שאני לקחתי את היגואר למסלול. הטיעון המנצח הוא שלמי שמתכוון לבחון רכב שהוא לא מכיר בנסיעה קיצונית (עלק...) הכי בטוח שיעשה את זה לבד על מסלול מוקף חול ושיחים ולא על כביש ציבורי עם עוד מכוניות.

יש גם 147 2 ליטר ידנית. אם כוונתך למשומשת יש כאלה (אני מעריך שכ-20-25% מה-147 בנות 2 הליטר הן ידניות) אם חדשה אז אפשר להזמין אך יש לחכות כמה חודשים. ה-WRX דווקא שלמה מאוד למטרותיה שלה אבל אני מבין את כוונת הכותב; אם אתה מחפש רכב רגוע ונוח ליום יום עם אפשרות לנהיגה ספורטיבית מזדמנת, אני לא חושב ש-WRX תתן מענה אופטימלי. ברוב המצבים היומיומיים ה-147 תהיה נוחה וידידותית יותר.

מסלול חמוד ביותר, עושה חשק לעוד (עוד איזה 900 מטר...) בהחלט שווה כל שקל. אני גם מוצא שלהבדיל מג'ימקנה, שאתה מחכה חצי שעה, נוסע 40 שניות, יוצא בלתי מסופק ורוצה להתחרע על הכביש עוד קצת, פה אתה באמת יכול להוציא את האדרנלין על המסלול, ובסופו של דבר יוצא לכביש רגוע כמו חתלתול על שמנת. כשחזרתי לכביש 444 מצאתי את עצמי זוחל בכיף אחרי איזה טנדר ושמתי לב לזה רק אחרי 2 דקות. המסקנה - תישלח הזמנה ליום מסלול למר אבי נאור, ויפה שעה אחת קודם!

כן, ומופז יאבד מצביעים והירוקים יזכו בשלטון. NOT. את דעתי על אור-ירוק כבר הבעתי בבלוג, ואני רואה שהם ממשיכים. אורנג' כחברה גם כן רחוקה מאוד ממה שהיתה פעם (ואת זה אני אומר גם כמי שמכיר אותם היטב מבפנים), ההתדרדרות התחילה די מזמן, ומאז שעמיקם כהן עזב את כסא המנכ"ל נראה שהם באובדן דרך מוחלט. אני מתקשה להבין כיצד ארגון מסודר מקבל החלטה שהיא כל כך מנוגדת כל הגיון מסחרי, שיווקי, שרותי ומשפטי. אם אורנג' רוצה שלקוחותיה יכבו את מכשיריהם כשהם עולים לכביש המהיר (וליתר בטחון גם יוציאו הסוללה. אתם יודעים, אפשר לגרום למכשיר לשדר גם כשהוא "כבוי") - סבבה. פחות שיחות תוך כדי נהיגה, יותר טוב לנהג, יותר בטוח וגם פחות הכנסות לחברת הסלולר. ו-אלעד, אתה בכלל צריך לדאוג - עליך יעלו שאתה נוסע בשבת, ואפילו מודה בזה.

אלפא אחת תהיה שם... מפליא שהצלחת להבין אותי, אני כל כך צרוד היום שלא הצלחתי לתקשר עם אף אחד בטלפון...