alfa_draco

אני לא יודע כמה זמן מקצים לך, אם חשובים לך היגוי והתנהגות, תתעקש ותוודא שאתה לא סתם מתגלגל באיילון אלא תופס כמה סיבובים קטנים. בשעה 11 לא צריכה להיות בעיה להגיע תוך 10 דקות לגלילות, שם אתה יכול לעשות כמה סיבובים בדרך שבין סינמה סיטי למחנות, ואם אתה לא מספיק - אפילו לרדת ברוקח לכיוון האוניברסיטה (העליה ה"אחורית", קרוב לגני התערוכה) ולעלות ולרדת איזה פעם פעמיים עד הכיכר השנייה. זה מה שאני עושה כשנשארים לי 20 דקות נטו לנסיעת מבחן...

תודה על המידע. אגב לבחור יש רק 2 ילדים והחלק האחורי ישאר מקופל, אני מניח, לטובת המרווח ומטענים, כך שאני לא רואה יתרון אמיתי ברכב עבורו, אני מתרשם מהמידע המועיל שנכתב כאן שמי שלא צריך את המושבים הנוספים, עדיף לו להצמד לאופציות מוכרות, איכותיות, ככל הנראה נוחות יותר וללא כל סימני השאלה. כמו ברלינגו.

אחד מעובדי מתעניין ברכב האמור, רנו "לוגאן" MCV כתחליף לטנדר להובלות קלות (צרכי העבודה), וכרכב משפחתי מרווח. שתי דרישות קצת קשה להעריך בנסיעת מבחן - נוחות לנהג בנסיעות ארוכות ולאורך זמן (נוחות הרכב ואיכות המושב), יכולת סחיבה סבירה כאשר עמוס ציוד. אני חייב לציין שטרם ראיתי אחד כזה על הכביש, אני לא יודע אם בכלל נמכרו כאלה ואם מישהו פה זכה להתנסות בכזה. אני לא מרוצה מהאמינות של רנו ברכבים פרטיים, אך בד"כ הצרפתים יודעים לעשות טנדרים שהם סוסי עבודה. השאלה אם ה-MCV הזו צפויה להנות מהאמינות של רכבי העבודה הצרפתים, או מזו של המגאן ושות' (אני יודע שזה במידה רבה ניחוש, והרכב עוד חדש). אמנם זו בעיה של חברת הליסינג כביכול, אבל אני לא רוצה לבזבז שעות עבודה של טכנאי בהמתנה לרכב חלופי.

עוד אופציה מעניינת לשיקולך - אלפא 166. מכונית יפה ומפנקת, סביבת נהג נהדרת כמו שאלפא יודעת לעשות (לטעמי עולה בהרבה על האופציות האחרות שהוזכרו, לפחות ברמה האסתטית). עלויות תחזוקה דומות לשאר הרכבים בסגמנט. רק המנוע קצת לא מתאים למי שלא אכפת לו מהמנוע... הוא פשוט טוב מדי...

א. שוטר עם שכל (יש גם כאלה, למען הסר ספק) ב. מהיום אני לוקח את יערה לכל טיול נהיגה (היא גם אוהבת את זה, בכל הזדמנות שאני מאיץ היא זועקת מאחור בחדווה "לרוץ לרוץ לרוץ!" וכשאני עוצר היא שואלת "למה מפריעים לרוץ?") ג. אני לא יודע באיזה שעה התרחש הסיפור שלך וכמה נהגים השוטר הזה כבר עצר באותו בוקר. אבל ברור שתמונת המצב המצטיירת היא טראגית (ואני מתכוון לזה במובן המילולי. ואצטט מויקיפדיה "הטרגדיה דנה בשאלות יסוד של הקיום האנושי: מה הם גבולות הסבל והייסורים שבהם יכול האדם לעמוד? מדוע העולם הוא כה בלתי צודק? ... הטרגדיה מסתיימת באסון צפוי מראש")

אני לא חושב שברכב מודל 2006 קורוזיה אמורה להוות גורם, אולי עוד כמה שנים טובות (אם כי ללא ספק ברכבים ישנים יותר, קורוזיה היתה מופיעה מהר יותר, ואף מילה על האלפאסוד...) לגבי התקנות, אני מסכים, גם התייחסתי לכך. בכל מקרה ניסיוני עם רכבים חדשים שהיו בהם תקלות חשמל - בד"כ כשזה קרה, זה קרה מהר (ע"ע רנו מגאן).

תשמע. בעיות חשמל, להבדיל ממכאניות, בדרך כלל מתחילות ביום הראשון - הן לא מתפתחות עם הזמן אלא אם כאמור נובעות מהתקנות מקומיות גרועות. אם היו תקלות כאלה (לכל יצרן יכול להיות לימון) יכול להיות שתוכל לראות אותן בגיליון טיפולים, כדאי לבקש מהמוכרים. בכל מקרה, ההמלצה בעינה עומדת. C4 מרגישה הרבה יותר טוב על הכביש מהיפניות המקבילות במחיר.

ואללה - ככה זה כשכותבים תוך כדי טלפונים. תרשה לי לתקן רטרואקטיבית...

זה ממש מוזר, אני מתחיל לחשוב שאנשים מגיעים לחשמלאי רק כשיש להם בעיות חשמל ! C4 רכב אמין מאוד, יש לי 3 כאלו בעסק כשנתיים, שום בעיה אפילו לא נורית שרופה. כנ"ל, אגב C5 (מעל 3 שנים). סיטרואן היום בצמרת החברות האירופאיות בכל הנוגע לאמינות ואיכות הרכבה (והשאירו את רנו רחוק מאחור).

שילוב של קורס בסיסי קבוצתי והדרכה אישית אידיאלי. הקורס הבסיסי נותן רקע כללי לגבי הפיזיקה של הרכב ואימון ראשוני - כן ESP או לא, אימון החלקה זה דבר טוב שמחבר את הנהג בצורה מיידית לפיזיקה של הרכב (וחלקנו עדיין מחזיקים רכבים בלי ESP...). זה גם מאפשר להדרכה האישית אחר כך להיות יעילה יותר, ולהתמקד בתרגול יותר מתקדם ולא "לבזבז זמן" על דברים הבסיסיים. זו ההמלצה מניסיון. חוץ מזה, דני G מנוע מלהמליץ על עצמו אז אני אמליץ, יש הרבה נהגים מעולים אבל מעט שיודעים באמת ללמד ודני הוא אחד מהם. און יעקבסון הוא עוד אחד שיודע, ועוד איך, ללמד אבל למיטב ידיעתי (ואשמח לתיקון אם אני טועה) לא עוסק היום אישית בהדרכות בסיסיות.

על מה אתה מדבר עמיקם, האבא הזה צדיק - גם הילד בכסא בטיחות וגם מכיר את החוק. בוא נטפל קודם בכל עמך ישראל שילדיהם קופצים חופשי בלי כסאות ובלי חגורות במושב האחורי ("כי הילד שונא להיות חגור"). מה שמזכיר לי לפני ימים ספורים בכתבת חדשות על טלי פחימה, הכתבת מראיינת אותה בצידי הכביש, לפתע עוצר לידם רכב והנהג אומר את דעתו (שאותה ניתן לנחש) על פחימה. במושב האחורי של הנהג, זוג ילדים בלתי-חגורים בעליל. וזה כביש מהיר. חשבתי לעצמי, מיהו לעזאזל הבנאדם הזה, שמספיק חשוב לו לעצור באמצע הכביש להביע את דעתו על פחימה (שהיא אכן טיפוס נאלח במיוחד, אבל נכון לעכשיו לא מהווה איום ישיר על חיי ילדיו של הנהג הזה) אבל לא מספיק חשוב לו לחגור את הילדים. התגובה המקובלת במקרה זה היא "דרווין", הבעיה שאבולוציה היא כנראה תהליך איטי מדי ולא מספיק ממוקד.

אני קורא לעצמי חובב רכב ! לפעמים אני מצטער שאני נוהג בסוד, רק כי אני לא יכול לשמוע את עצמי מתקרב לשכונה מרחוק (לא יודע, איכשהו יש לי תחושה ששומעים אותי... בעיקר כי אני אוהב למשוך את ההילוך השני עד הסוף כשאני עובר במנהרה מתחת גשר הירקון... ) הצלילים הכי טובים ששמעתי עד היום - שמעתי בלונדון. האחת היתה פרארי 430 סקודריה שפתחה לידי ברמזור, צליל מדהים לגמרי שהרעיד את הכביש. חוץ ממנה - אני חושב שכל אסטון מרטין ששמעתי בלונדון (ושמעתי כמה) השמיע מוזיקת מנוע מופלאה, זה לא צליל מרטיט כמו הסקודריה או מפחיד כמו כמה מהגרמניות אבל הוא כל כך נכון ויפה.

כי מחשבים הם טמבלים ומיטו זה גם מיתוס באיטלקית

בחירה מצוינת. אציין רק כי ההבדל בין גרסת 105 / 120 כ"ס לא כזה משמעותי מבחינת ביצועים (יש הבדלים מבחינת האבזור, זה עניין לשיקולך האישי כמה משמעותיים) ולכן אם אתה כבר מוכן ללכת על 120 - אז הייתי אומר ככה, עדיפה 105 שמורה היטב על 120 פחות שמורה מאותו שנתון. מכיוון שהצע ה-147ים לא כל כך גדול, אז קח את זה בחשבון. בהצלחה, לכשתמצא מועמדת אתה מוזמן לפורום / מועדון IAROC להתיעצויות נוספות בדבר תוצאות בדיקה, מוסכים, לשאול אם מי מהחברים מכיר את הרכב הספציפי וכו'.

על אחת הנהגות שצויינו בכתבה נאמר כי פיתחה חרדת נהיגה לאחר שהיתה מעורבת בשתי תאונות קשות (לא זוכר מה נאמר לגבי נפגעים וכו'). לא נאמר אם היתה אשמה או לא, בוא נניח שלמרות שתאורטית ייתכן ולא היתה אשמה באף אחת מהן ואף לא יכלה לחמוק מאף אחת מהן, הרי שסטטיסטית - אם הייתי צריך להמר הייתי אכן מהמר על כך שיש בעיה ביכולות הנהיגה שלה. אולי היא גרמה לתאונות או אחת מהן. אולי לא היתה מרוכזת דיה כדי להשמר ממצב שעמד להיות בעייתי, או לחמוק ממצב שהפך לבעייתי. הנהגת הזו לא נולדה עם חרדת נהיגה, היא פיתחה אותה כתגובה שהיא לטעמי טבעית ביותר. חלק מסויים במוח שלה אומר לה "חברה, את לא אמורה להיות על הכביש". אני לא חושב שצריך להתווכח עם החלק הזה של המוח. אני חושב שצריך להשלים עימו. מצד שני יש באמת נהגים שפיתחו חרדת נהיגה ללא סיבה אמיתית ואף ללא קשר ליכולותיהם. אולי זה בגלל מורה גרוע לנהיגה. אולי זה בגלל הורה מלווה שהלחיץ אותם יותר מדי. אולי זה בגלל חברים שירדו עליהם שהם נוהגים כמו דודה (בזמן שלמעשה הם נהגו כמו שנהג צעיר צריך, ולא השתוללו כמו חבריהם). אולי חוו טראומה בגלל תאונה שעבר חבר (גם שלא היתה קשורה כלל לנהיגתם). אנשים כאלה יכולים, עם הדרכה מתאימה, לגלות את יכולותיהם ולהפוך לנהגים טובים. למעשה, בגלל הרמה הגבוהה יותר של מודעות לסכנות האפשריות בנהיגה, מודעות שחסרה ליותר מדי נהגים על הכביש, הם עשויים אף להפוך לנהגים טובים בהרבה מהממוצע. אני מאמין שמישהו שהתגבר על חרדותיו תוך למידה עם מורה טוב (מישהו כמו דני, או מורים מקצוענים טובים אחרים ויש לא מעט) יוכל לנהוג הרבה יותר טוב מאשר רוב האנשים שלמדו לעבור טסט עם מורה נהיגה ממוצע.

תסעו פעם באיילון בשעות הצהריים, ותשימו לב מה קורה. כל הנתיבים מלאים רכבים, ולמתבונן הלא מרוכז זה נראה כאילו "הכביש עמוס ולגיטימי לנסוע בכל נתיב". אך זה ממש לא כך - מבט מרוכז מגלה שהנתיבים מלאים חורים, שבפרט בנתיב הימני, זה שלאף אחד לא בא לנהוג בו, אפשר להכניס 3 משאיות בין רכב לרכב. המצב הזה לא נקרא עומס, ועפ"י החוק היבש - במצב הזה צריכים כולם לנסוע בנתיב הימני. אני לא מדבר על שעות העומס האמיתיות (בוקר / ערב) שבאמת הנתיבים עמוסים לעייפה במהירות זחילה, ואזי אין בעיה חוקית למלא את כל הנתיבים (וגם לעקוף מימין יחד עם כל השיירה אם הנתיב השמאלי נעצר לפתע). יתרה מכך, מעבר לבעיה הברורה שהנסיעה הרב-נתיבית בשעות לא עמוסות מייצרת בכך שנהגים נאלצים לעקוף מימין, זה גם מוריד את יעילות התנועה. כל הנתיבים בכביש הופכים לאיטיים. זה יוצר מצב שכביש תלת-נתיבי שיכול היה לאפשר לכל אחד לנסוע במהירות המועדפת עליו בין 60 ל-160 בלי בעיה, הופך לכביש עמוס שכל נתיביו מתגלגלים להם באזור ה-80-90. טיפול משטרתי הולם בבעיית הנהיגה בשמאל ישפר משמעותית את מהירות הנסיעה באיילון ובכבישים דומים במשך רוב שעות היום ויחסוך כסף רב למשק (בהנחה שרוב מי שנוהג במהלך שעות שאחרי פקקי הבוקר ולפני פקקי הערב, עושה זאת לצורך עבודתו).

אני מתנצל מראש שאני מעלה שרשור כה עתיק (בן יומיים...) אבל הנה מצאתי את המטאפורה המתאימה (יותר מהשוואה הדבילית לאטארי שהבאתי לפני כמה ימים). מכונית ישנה זה טיפוס למצדה בשביל הנחש. מכונית חדשה זה עלייה ברכבל. אין שום סיבה פרקטית לעלות בשביל. הרכבל נוח יותר, מהיר יותר, בטוח יותר. אם הייתי צריך לעלות ולרדת ממצדה כל יום ברור שהייתי עושה את זה ברכבל. אבל כשאני מגיע אחת לכמה שנים לראות את הזריחה, לא יעלה על דעתי לעשות זאת בכל דרך אחרת חוץ משביל הנחש, עם האבק, הזיעה וההתכווצות הקלה ברגל. אני חושב שהיום ההנאה שלנו מנהיגה ברכב ישן דומה לעליה בשביל הנחש, זו חוויה, ולמען הסר ספק - ההנאה בחוויה הזו היא אמיתית, זה לא הנאה מזוכיסטית של מי שנהנה לסבול. אבל רובנו יעדיפו להחזיק רכב חדש ליום יום כי עם כל הכבוד להנאה הזו, עברנו את הגיל של לטפס על ההר כל יום...

לפני 30 שנה, היית מחבר את האטארי לטלביזיה, ומשחק "פונג" פרימיטיבי (שני קוים שמקפיצים ביניהם נקודה) במשך שעות, יום אחרי יום. עד שיום אחד היה מגיע לשכונה "פאקמאן" - לזה כבר היה אפשר להתמכר ולשחק 800 שעות רצוף (עם הפסקות לשרותים). היום 99% מהמשחקים זה "השתמש וזרוק", לוקח יותר זמן להוריד אותם מאשר לשחק עד שמשתעממים או מבינים שהמשחק קשה מדי (חוץ מגיימרים מקצועיים שאוהבים את קשה...) אתה מתרשם מהגרפיקה, מההשקעה, מהביצועים אבל מתגעגע לאטארי הענתיקה. וכן, לפעמים אתה מגיע ל-1% של המשחקים (כל אחד וטעמו. אני חושב על GTA לדורותיו...) ואז אתה אומר ואללה, היה שווה לחכות 30 שנה. אותו דבר עם המכוניות, כשאני נכנס לאלפאסוד היום זה כמו לשלוף אטארי מהבוידעם. ברור שזה הרבה יותר פרימיטיבי מכל יונדאי מצויה שנוסעת על הכביש, ברור שזה פחות "טוב" אבל לעזאזל זה הרבה יותר ט ו ו ו ו ב !!! אין כמעט מצב שאני אצא מהסוד בלי חשק לעוד סיבוב. בבסיס צריך להפריד בין "טוב" במובן איכותי, בטיחותי, אמין לבין "טוב" במובן "לא מעניין אותי איכותי בטיחות אמין, זה עושה לי טוב". המכוניות של היום הרבה יותר טובות במובן הראשון. המכוניות של פעם (לא כולן. אבל היו ביניהן כמה וכמה) הרבה יותר טובות במובן השני. כשאני לוקח את המשפחה מעניין אותי ה"טוב הראשון". כשאני נוסע לבד בלילה בכביש ריק - רק ה"טוב השני" מעניין אותי. ועוד דבר, היום צריך לשלם אקסטרה (נניח, לחפש לוטוס אליז) בשביל לקבל את המשקל הקל, הישירות והעדר הפינוקים שפעם היו הבסיס. אז נכון שלא כל מכונית ישנה היא לוטוס אליז, אפילו לא קרוב; אבל גם רוב המכוניות החדשות הן לא ניסאן GTR. אפילו לא קרוב.

כל הכבוד למארגנים, למשתתפים ולזוכים. באופן אישי - כל הפרגון לראובן התותח (פדיחה שלנו במועדון IAROC שנתנו לו להתחרות בשם ה"אופוזיציה") אם כי יש לו יתרון לא הוגן - הג'וליה נראית אותו דבר מלפנים ומאחור

לא בטוח לגבי גיל 24, אבל כמעט בטוח שלא נותנים ל"נהג חדש" (ואני מבין שאתה עוד צריך מלווה) ובטוח שרק מי שרשיונו מצולם בסוכנות רשאי לנהוג (כמו בכל סוכנות רכב). סמל"ת בד"כ מצרפים מלווה מטעמם לנסיעה, אלא אם מדובר בלקוח שהם מכירים או שנראה להם רציני - במקרה זה אני מבין שהתשובה היא שלילית לשתי האפשרויות.

"ואלס עם באשיר". ולמי שלא ראה, אל תדאגו, זה לא יהפוך אתכם לעוכרי ישראל שמאלנים ויפי נפש. להפך. זה ימלא אתכם גאווה שאחת היצירות הכי מקוריות, חזקות ויוצאות דופן שנוצרו בקולנוע בשנים האחרונות, בעולם, היא made in israel.

הורים של אשתי מבלים הרבה בצ'כיה ובכל פעם שחוזרים מביאים לנו סטוק של זה (שמחוסל מיידית ע"י בתי הקטנה, שמגלה את הגנים הרוסיים שלה). אבל כנראה שיש משהו בגרסא הרוסית. נתקלתי בזה פעם ראשונה ב"שוק איכרים" בסנט פטרבורג וזה אכן היה הכי טעים שם, והסבירו לי שהם מעשנים את הדבר הזה יחד עם נקניקים וזה נותן את הארומה הייחודית. זה עושה לי חשק, יום אחד כשאפרוש מההיי-טק, לפתוח מין מקום כזה שבו בן אדם יוכל לשבת על וודקה או בירה, מעליו יעברו כמו בראנינג סושי, רק מהתקרה, כל מיני דגים מיובשים וגבינות מעושנות בסגנון רוסי, ויתלוש לעצמו חתיכה ממה שבא לו ללעיסה בריאה.

אם בכיוון הזה, אז נסה 147. גרסת 2 ליטר מגיעה מאובזרת היטב, ותענה לדרישותיך - הרכב לא "כוחני" אבל בהחלט זריז. ל-147 יתרון על 156 בכל הנוגע לעלויות התחזוקה, התנהגותה מכויילת יותר לצד הסלחני (נוטה יותר להרחבת הקו בפניות, ועדיין מרגישה מאוד ספורטיבית) והיא מתאימה יותר לנהג בעל ניסיון מועט יחסית. ובכל הנוגע למראה, פוזה ושיפורים - ובכן, אני מקווה שתסכים איתי שכמו שהיא נראית - פשוט אין מה לשפר. 147 סטנדרטית נראית כמו פוסטר ויושבת על הכביש כמו שום דבר אחר במחיר הזה.

רועי, גם כאשר מונדאו החדשה הוצגה, נאמר שהיא שייכת מבחינת גודל (ולדעת אחדים, גם בהרגשה) לסגמנט מעל קבוצת הרישוי שלה. ועדיין היא הושוותה למכוניות באותה קבוצת מחיר, וההשוואה עשתה לה רק טוב. לעתים קרובות, כניסה של רכב "משודרג" כזה לקבוצת מחיר נמוכה יותר, היא מבוא לשדרוג של כל הקבוצה, וסימן לכך שכל הקבוצה תיישר קו. לכן, הצבתה של ה-G בקבוצת המחיר של IS והאחרות שהוזכרו, היא סיבה טובה להשוואה בינן, ולא מול GS או בימר סדרה 5. וכן, צודק, ההשוואה בהחלט עושה טוב מרוב הבחינות ל-G. לגבי הביקורת של YNET, זו התיחסה ל-X (גרסת 4 על 4) שהיא כבדה יותר ב-100 ק"ג, וניתן גם להניח שהדיפרנציאל שלה לא נועד לשוות לה התנהגות של איבו אלא אחיזה ובטיחות נוספות. לכן בהחלט ייתכן שהיא אכזבה את הבוחנים ב"ספורטיביות" שלה. אני נהגתי על הדגם בעל הנעה אחורית "בלבד".

כבדה, בעיקר במובן של מהירות וחדות התגובה לשינויי כיוון, היגוי, Turn In. בכל הקשור ליחס משקל-כוח אין טענות. בהחלט לא במובן של חוסר בתאוצה... המנוע לא התלונן על כבדות, כלל וכלל לא!