alfa_draco

על מה אתה מדבר נר - מה זה כל השאר? הסוד היתה עשויה הגה, שלדה, וזכרונות של מה שהיה פעם מתכת והחליד למולקולות עוד באונייה מאיטליה. ירון (Jhonston) - למען הסר ספק, זו לא ביקורת על קורולה. אני בטוח שהיא עונה היטב לדרישותיהם של לקוחות רבים. זו ביקורת על עולם שבו לקוחות רבים דורשים קורולה. אני מצר על השימוש התכוף במילה קקה שהשתרש פה באשמתי. לכל המעוניין, אפשר לעבור לאיטלקית (merda).

אתה צודק, בהחלט הייתי מוותר על הקורולה - זו לא רמה. אבל לא היה בסוכנות משהו יותר טוב במחיר הזה. tzvipper, אם אלפא איטלקיה מסכנה מתפרקת ומחלידה יכולה לאכול את היחס הזה, למה קורולת-על העשויה סגסוגת ברזל-יפניום לא יכולה? למה שאני עושה לקורולה קוראים "נהיגה", זה מערב לעתים לחיצה על הגז...

עוד חודש עם הקורולה ואני כנראה אתחיל לכתוב כמו שאתה מציע...

בראבו ידנית.

"מכרת את האלפא?" שואל אותי אחד מדיירי הרחוב שאני לא ממש מזהה, בבוקר, כשאני פותח את דלת הקורולה השכורה. כן, אני משיב, הגיע הזמן, ומתנצל: "הקורולה שכורה, זה בינתיים עד שתגיע המכונית החדשה". הוא אומר משהו על הסוד TI שהיתה הרכב הראשון שלו. אני מסתלק משם. בערבו של אותו יום אני יורד לחניון של המשרד, בדרך הביתה. שני רואי חשבון, מאחד המשרדים בבניין, מביטים בי. אחד מהם אומר "תשמע, התדרדרת מהאלפא". שוב אני מתנצל "זה בינתיים, אני לא הולך להשאר עם קורולה עוד הרבה זמן". עכשיו שאני עם הקורולה המסכנה הזו, כל העולם פתאום נהיה אלפיסטים. ואללה יופי. איפה הייתם כשלוי יצחק הכניס לי את הצינור? צער בעלי קורולה באמת לא מגיע לה. אני מתעלל בה, כמו אב מתוסכל שחוזר הביתה מלשכת העבודה שיכור ופורק את התסכולים על האישה. אף אחד לא סיפר לה שהמנוע שלה מגיע לסל"ד כזה, היא לא ידעה שלבלם היד יש בכלל שימוש כלשהו שלא במצב Parking. באחד הלילות לקחתי אותה להתחרע בכביש המשחקים, זה שאליו לוקחים מכוניות לנסיעות מבחן. אין מה לומר, היא הרגישה שם כמו דג במים. ליתר דיוק – כמו אמנון במי מפרץ מכסיקו. אחרי עשר דקות יצאנו משם, ואני בטוח ששמעתי אותה בוכה. Mediocre is the new Bad למרות הכל, אין מה לרחם עליה. תכל'ס, אוטו קקה. מדהים עד כמה בימינו ההבדל בין מכונית בינונית לטובה הוא דק. כמו שאומרים, באמת אין היום מכוניות גרועות בסטנדרטים של פעם. אבל זה לא אומר שצריך להתייחס לבינוניות בהבנה. ההגה בסדר. היה יכול להיות טוב אם לרכב הזה היה turn in שמתקרב, אם לא ל-156, אז לפחות לרמת ההונדה אקורד (דור קודם, לא מכיר את החדשה). אבל נראה שהלקוח הממוצע פוחד אם ההגה אשכרה מגיב לפקודה שלו ולא רק מהרהר בה, וטויוטה מתחשבים בלקוחות. הבלמים בסדר. בשלב מסויים הם ממש עוצרים ואפילו עוצרים היטב. היה נחמד אם היו מדלגים על 3 הסנטימטרים הראשונים של מהלך הדוושה שלא באמת עושים שום דבר. הלקוח הממוצע ממש נלחץ אם הוא נוגע בבלם והאוטו, "בום!", ממש עוצר. אז מתחשבים בו. השלדה... טוב, נו, אין לי מה להגיד, זה קקה. אחיזה בינונית, התנהגות שאין באמת טעם להתייחס אליה, על משוב או תחושות כלשהן אני בכלל לא מדבר. המנוע לא רע. עם גיר ידני וקצת תכנות מחדש היה יכול להיות אפילו טוב. הצליל שלו אפילו מצליח לא לעצבן יותר מדי אם מגבירים את הרדיו. ביי ביי אלפא שלשום נפרדתי מה-156 בפעם האחרונה, והשארתי אותה בטרייד אין אחרי ארבע וחצי שנים ביחד. היה נפלא, רוב הזמן. באחרונה קצת פחות. ה-156 בגרסת ה-JTS היא קצת כמו החבר הפסיכי שלך, זה שאתה יודע שהכי כדאי להסתובב איתו כי הוא לוקח אותך למסיבות הכי שוות, מספר את הסיפורים הכי קרועים וממגנט את הבחורות הכי שוות (ואת החברות שלהן). יש לו רק בעיה קטנה, לפעמים הוא לוקח איזו מנת יתר של משהו, דופק את השכל, ואתה מסיים את הלילה קצת מוקדם מדי, כשהוא מקיא על המושב האחורי של הרכב שלך וממלמל משהו על חייזרים. כשאתה צעיר זה סבבה. בשלב מסויים של החיים, כשהילדים שלך מתחילים לשאול על הריח המגעיל במושב האחורי, וכשאתה מבין שהוא לא באמת הולך להתנקות אלא להפך – המוח שלו כבר נהיה ספוג – זה כבר פחות סבבה. אז נפרדים, והוא – שלא מזדקן אף פעם – כבר ימצא חברים חדשים, צעירים שיהיו מוכנים לסבול את השטויות שלו למשך עוד כמה שנים. הקיצור, למי שיקנה אותו – לא נורא. צפויה לך החלפת מזרק, 3 כוילים, וממיר קטליטי בקרוב. כסף קטן בשביל הרבה פאן. יחזיק 3-4 שנים. אחר כך תעיף אותו, ויפה נורית check engine אחת קודם.

המבצע לקרנות השוטרים הסתיים כמדומני. אבל גם כך אפשר בלחץ מתון להוציא מסמל"ת הנחה מסויימת, בעיקר לקראת סוף השנה הקרב ובא.

פיאט בראבו - אני מקווה שאין לך בעיה שהמנוע הוא 1.4 (טורבו) ולא 1.2 או 1.6... מכונית יפה, חסכונית, חווית נהיגה מצוינת (אם אני מחליף אלפא 156 בבראבו, שזה מה שאני עושה, אתה יכול להאמין לזה) ואבזור מצויין. עקרונית הגרסא הרובוטית המאוד מאובזרת - סנסיישן - עולה 130, אבל אם אתה מוותר על מבצע "פיאט relax" אתה זכאי ל-3,000 ש"ח הנחה מה שמביא אותך למחיר היעד. סנסיישן כולל דיבורית בלוטות', חיבור USB, שליטה מההגה, חלונות כהים מאחור, בקרת שיוט, פנסי ערפל ועוד כמה תוספות, והרכב בכלל מרגיש מצוייד בכל מה שאפשר לרצות. התחושה שלי לאחר נסיעת מבחן בריאה ומרשמים מחו"ל שזו כנראה הפיאט האיכותית ביותר עד היום (לא שהפונטו היתה בלתי איכותית, אבל פה יש קפיצת מדרגה). כך שיש מצב גם לסחירות טובה בעתיד.

מדובר ברכב של שכנה מבוגרת, אני מסנן עבורה פניות. הרכב ננהג על ידה בלבד, עשה 40,000 ק"מ, מנוע הוחלף באחרונה, צמיגים חדשים. מבקשת 22,000 ש"ח. אפשר לפנות אלי בה"פ. פניות רציניות יועברו אליה.

אני אפרגן ל-Derish שהשקיע איזה שעה מזמנו לחלוק איתי המלצות וטיפים לטיול בצרפת מניסיונו, ששימשו אותי אחר כחלק משמעותי בתכנון הטיול שלי - שהיה כמובן מוצלח מאוד (טוב, דרום צרפת, מה כבר יכול להיות לא טוב...)

סתם מתוך סקרנות, מדוע הגיר הרגיל שעושה לך אורגזמה באיטליה הופך לגיהנום בארץ? האם בכניסה לארץ מצפים את דוושת המצמד בנעצים? האם ידית ההילוכים בגרסא המשווקת באיטליה נמצאת במצב רטט? האם זה בגלל שבארץ הכל פקוק כל העת, לעומת רומא שכידוע אין בה בכלל מכוניות וכולם נוסעים על אופניים...?

לג'נד מכשיר מצוין, ולמשתמש מקצועי עולה בהרבה על אייפון (ולו רק בזכות העובדה שאפשר גם לנהל בו שיחות ולא רק לשחק...) אבל - אין ספק שממשק האייפון פשוט יותר ומתאים יותר למשתמש 'חובב'. גם ילדים קטנים מצליחים להשתמש בו. אישית, לצרכים שלך, הייתי מחפש מכשיר שהוא לא סמארטפון, סתם טלפון טאצ' שיעשה את העבודה.

ראשית, ניתן להניח שאפשר להגדיל את הספק המנוע עד למה שהוא מוציא בג'ולייטה QV - כלומר 235 כ"ס. אבל כדאי לבדוק אילו הבדלים נוספים יש בין המכוניות (גיר, חיזוקים שונים) כדי לוודא שאתה לא עובר את הגבול הסביר. אישית מנסה להשיג את הרכב הזה בגרסת TI שבפירוש מחדדת את השלדה (לפחות בגרסת 2.2 זה מורגש), או להתקין שיפורים מקבילים (הנמכה של ס"מ, הקשחת מתלים) ואולי לבדוק אם במקום כמו ה"מעבדה" בחולון אפשר לשפר טיפה את ההיגוי, האנמי למדי. כמו כן, אם בכל זאת לגעת במנוע, הייתי בודק אם אפשר למפות אותו מחדש לתת הספק גבוה בסל"ד גבוה יותר. עקומת המומנט ה"דיזלית" שלו (מתחיל חזק, מאבד אוויר ב-5 וחצי) פשוט משעממת אותי.

בלי להכנס להשוואת הרכבים עצמם (כולם כמובן מעולים) הייתי שוכר XJ ולו רק כי רוב הסיכויים שתתקל בהרבה פחות כאלה בארץ מאשר מרצדסים וב.מ.וו. לא עובר יום בלי שאראה בתל אביב 3-4 Sים ו2-3 7ים. XJ לא ראיתי מחוץ לחנייה של "מאיר" והאמת שאני גם לא ממש מצפה לראות... (ובלי קשר - אישית הייתי הולך על היגואר גם בהשכרה, גם ברכישה, וגם ב-wallpaper למחשב...

גם אני לא תוקף, רק מסביר, אני מדבר על העקרון. בהנחה שאתה באמת רוצה לחסוך, וכל שקל חשוב לך, אז תרכז את האנרגיות שלך בעיקר (מה שאתה משלם) ולא בטפל (מה ששילם, אולי, מישהו אחר). חוץ מזה מקושרים זה יחסי, אחד מאוד מקושר ויוריד 10,000, אחר קצת מקושר ויוריד 1,000. כולם עם ישראל, כולם "מתחרים שלך", אבל בסופו של דבר אתה משלם את מה שאתה משלם.

התשובה לכל שאלה מהסוג "האם מישהו קנה מוצר X בפחות כסף" תהיה כן. מי ששואל שאלות כאלה לא מספיק מקושר לספקי המוצר X כדי לקבל את המחיר שקיבלו מי שכן מקושרים. אז בהגדרה: כן, אתה פראייר, מישהו קנה בפחות ממך, אולי הבן של מנהל האולם, אולי אחיין של בעלי חברת הליסינג שקונה 1000 מכוניות בשנה, אולי הנכד של מר פרדיננד פייך שעלה ארצה למטרת שרות לאומי. עכשיו, מה הקשר בין מה ששילם מישהו אחר למה שאתה משלם? ההנחה שתוכל להוציא תלויה בכוח הקניה שלך, לא בזה של מישהו אחר. תנסה להוציא הנחה, ותראה אם שווה לך לקנות או לא. מה ששילם מישהו אחר - עניינו הפרטי בלבד. בהצלחה.

יש עוד הרבה מה לעשות אבל זו התחלה מצוינת, וגם משפר במקצת את מצבנו מול "פרויקט המצלמות". לגבי נמיר: להזכירך, מדובר בדרך עירונית במהותה, ובה לא מעט הולכי רגל ורוכבי אופניים, שכבר לא מעט תאונות התרחשו בה - גם כאלו שבהם נפגעו הולכי רגל, וגם סתם שומאכרים שריסקו את האימפרזות שלהם כנראה בניסיון לבלום ברגע האחרון מול הולכי רגל.

אני אגיד לך מה רוב האנשים עושים עם הפתקים האלה. מקללים, מפנטזים על שיחה למשטרה ועל העונש שתקבל, מוציאים קצת קיטור ואח"כ זורקים את הפתק לפח בלי לעשות כלום כי הם מבינים שברוב המקרים אין להם זמן להתעסק בזה, ולמשטרה אין זמן להתעסק בתלונות מהסוג הזה שבד"כ מדרדרות לרמה של "ריב שכנים" ו"הוא אמר / היא אמרה" בלי שיש באמת יכולת להכריע בעניין. אם אין תאונה, עדים או סימנים לנהיגה מופרעת ומתמשכת של ממש, בד"כ לא קורה כלום. (זה לא אומר שהיית בסדר או לא - צריך להיות שם כדי לדעת. וזה בדיוק העניין)

פוקוס 2 ליטר, אם תמצאו (פחות נפוצה מה-1.6 העגלתית) תיתן מענה מצוין. גם הג'טה - גרסת ה"מנג'ר" שהגיעה לליסינג מעט אפרורית אך בהחלט איכותית ועונה לדרישות, הגרסאות המאובזרות מעט יותר יקרות ולדעתי שוות את זה. המגאן - מאוד נוחה אבל לצערי מניסיוני האיכות עדיין לא מושלמת, איכות ההרכבה נמוכה משאר האופציות שצוינו והאמינות אינה ברמה של הפוקוס ושל הג'טה (אין לי ניסיון עם הקורולה). הגיר האוטומטי לא חסין תקלות (קרתה לנו תקלה גם ברכב בן חודש, וגם ברכב לאחר כמה עשרות אלפי ק"מ). נכון יש גם מגאנים מוצלחות ללא תקלות, עניין של מזל - אני לא מוצא שהנוחות שלה עד כדי כך מצדיקה את זה (ואם כבר הייתי מעדיף C5 2008 על מגאן 2009, נראה לי שאם ירידת הערך של C5 ההפרש במחיר לא יהיה משמעותי והסיטרואן מניסיוני יותר אמינות וגם יותר נוחות).

M של אינפיניטי קיבלה ביקורות מצוינות בחו"ל, והמנוע המומלץ הוא דווקא ה"חלש" יחסית, ה-3.7, שמצוי גם בסדרת G. המנוע שמקורו בדגמי הספורט של ניסאן הוא נפלא, והשילוב שלו ברכב בעל מראה סולידי יחסית נותן משהו שאפשר ויקסום לבעליה של וולוו לשעבר - "זאב בעור כבשה". תוסיף על זה את האיכויות והאמינות של אינפיניטי והיותה פחות המונית מלקסוס (וכמובן הרבה פחות מהגרמניות המקבילות) ותקבל תמורה מעולה לכסף. M לדעתי משדרת משהו שעשוי גם להתאים לבעלי וולוו, מין מסר של "אני לא מתבייש בכסף שלי - אבל גם לא בא לנגב לכם את הפרצוף בזה". אם בכל זאת יש נכונות לרכב בעל נוכחות בולטת יותר, יגואר XF בהחלט נותנת תמורה מלאה - לדעתי היתרון היחסי שלה הוא בעיצוב הפנים ותחושת האקסקלוסיביות שהוא מעניק. לא נהגתי בדגם ה-5.0 אבל מסיבוב ב-V8 הקודם לא צפויה אכזבה גם בסעיף הביצועים. נוסף על כך, לפי כתבות בחו"ל אני מבין שהרכב גם מפגין אמינות גבוהה. אגב בשכנותי מסתובבת יגואר XF לבנה וזו אולי אופציה מתאימה למי שמחפש להצניע נוכחותו - מרחוק היגואר הזו לא מושכת יותר מדי תשומת לב, אבל מקרוב - היא יפה כמו כל XF אחרת. עוד דבר לפותח השרשור - אני מכיר יועץ, בעל ותק בתחום רכבי היוקרה, המתמחה בסיוע למתלבטים ברכישת רכבים בטווחי המחיר הללו, ויכול לסייע רבות - הן בהתאמת הרכב, הן בהשגת הנחות משמעותיות, ובמידה ויהיה רלבנטי - גם בתחום הייבוא האישי. הוא אוביקטיבי ולא מתפרנס מטעם יבואן זה או אחר. אם אתם רציניים אתה מוזמן לפנות אלי בה"פ לפרטים נוספים.

הג'טה מנג'ר מגיעה אמנם עם אבזור מאוד מינימליסטי, אבל בסה"כ הרכב טוב, ומצליח באופן כלשהו לשדר איכות גם לנהג וגם לנוסע למרות האפרוריות של עיצוב הפנים. יש לי בחברה עובד שירד לג'טה מ-C5, ובסה"כ הוא די מרוצה מהתמורה לכסף (שווי שימוש נמוך משמעותית מה-C5) למרות הירידה המשמעותית באבזור ובנוחות הכללית. קאיה פורטה משמשת את אחד העובדים והוא מאוד מאוד מרוצה ממנה בכל מובן. בשבילך אולי קאיה סיד הקומפקטית יותר תהיה מתאימה, אם אוויס מציעה, דומה ליונדאי אבל הסט-אפ שלה מעט יותר אירופאי ומיועד לתת קצת יותר הנאה בנהיגה בהשוואה לאחות מבית יונדאי. אבל בסה"כ למרות שהיא לפני החלפה - יש אצלנו קונצנזוס שה-C4 היא האופציה הטובה ביותר בסגמנט ! גם בהשוואה לחדשות יותר (פלואנס ושות').

לגבי בחירת מכונית, באמת עניין של טעם ומכיוון שאני לא מניח שמישהו כאן נהג על A1 תצטרך כנראה להמתין ולגבש דעה. מבחינה כלכלית, לעומת זאת, כל העניין נשמע קצת לא סביר. אם אתה רוצה להצטמצם, לא בטוח שתחסוך הרבה מבחינת דלק והוצאות שוטפות על המכוניות שציינת, ומבחינת עלות קניה ומכירה אתה בעצם מפסיד את ירידת הערך הגדולה על ה-A3 שלך, וקונה מכונית חדשה מהיבואן שהיא לפני ירידת ערך נוספת. כדי שה"וויתור" שאתה עושה יהיה כדאי, תצטרך כנראה או לרכוש מכונית זולה משמעותית (נניח באזור ה-120K, באזור הזה יכול להיות שפיאט בראבו חדשה תיתן מענה סביר - מכונית איכותית למדי ובעלת ביצועים לא רעים בכלל) או לרדת בשנתון לאזור 2008-9 ולרכוש מכונית אחרי ירידת 25% פחות או יותר (באזור 120K נניח, יהיה לך מגוון מכוניות לא רעות).

גם אני תמיד מריח ריח ברקסים מעושנים באזור צומת נס-הרים, יש למישהו הסבר לתופעה? אגב, אם תיסע ליד משרד התחבורה תרגיש ריח רע של קומבינה ושחיתות (אליבא דאחד השרשורים האחרים בפורום זה...)

תודה, אני שמח לשתף. ותודה גם לאשתי שעמדה בכל זה ללא כל סימני בחילה... למרות תזונה שבועית שהורכבה מכמות בלתי סבירה של שבלולים, צדפות ושאר שרצי-ים...

צהריים, שמש חמימה, שמיים כחולים של דרום צרפת. כבר מזמן כיביתי את ה-GPS ואני מנווט לפי הנוף. מוקדם יותר הבוקר ירדתי מהכביש לעבר השבילים הצדדיים שעוברים בין כפרי אזור ardeche, משם גלשתי לעבר סכר קטן כדי לרדת קצת למים, ומשם חיפשתי ומצאתי נתיב המטפס אל הגבעה המשקיפה על הנחל, להביט בנוף. הגיע הזמן להמשיך ליעד הבא, העיירה marvejols. אני מדליק את ה-GPS שוב, ומבקש נתיב. תהיתי אם הוא יחזיר אותי מיד לדרך המהירה. אבל אלוהי הכבישים היה רחום אותו יום. לא אל יהודי, ככל הנראה, לאור כמות השרצים שאני וזוגתי טרפנו במהלך ראש השנה, אבל בכל זאת רחום. הנתיב המתגלה על המסך לא מסגיר הרבה, אני מתחיל לזרום איתו ובתחילה אנו מתגלגלים קצת בשבילים הכפריים, כאשר לאט מתקרב אלי נופו של הר אמיתי. לא גבעה. צוק. אני מרוצה, יהיה נחמד לטפס על הדבר הזה. לפני נוסעת פיג'ו 205 ישנה, בתוכה נהג חבוש מגבעת בוקרים. הוא נוהג בקצב סביר אבל אני מקווה שבמידה והעלייה בהר תתגלה כחביבה אוכל לעקוף אותו בהקדם. אנחנו מתחילים לטפס במעלה ההר ומהר מאוד אני מתחיל לשמוח שהפיג'ו לפני. הנתיב צר, בחלקו מכוסה חצץ והרעיון של בלימת פתע עקב רכב שיגיח מולי מאחורי סיבוב עיוור לא נראה לי. אבל הפיג'ו מפלסת את הדרך והנהג ככל הנראה מכיר את הכביש היטב. הוא מתחיל ללחוץ וקובע קצב טוב, שאין לי סיבה לעבור. אני שומר ממנו מרחק של כמה עשרות מטרים ומשאיר אותו בטווח הראיה. הנהיגה מעייפת, העין עוברת בין אור לצל ללא הפסק עקב העצים שסביב, הפניות חדות ואין כמעט יישורות. הכביש מתחיל לטפס, ולאט לאט מתחיל להתגלות נוף עוצר נשימה מסביב, הרים ירוקים וגאיות מכוסי דשא מאופק עד אופק. אין עוד מכוניות על הכביש. הקצב עולה. הכתפיים מתחילות לכאוב, הצוואר מציק עקב הצורך להביט כל העת לצדדים בכניסה לתוך ההייר-פינז, ואני לא בטוח אם אני נהנה או לא. עדיין. כעבור חצי שעה זה פתאום קורה. כמו בריצה ארוכה, בשלב שבו העייפות והכאבים נעלמים והאדרנלין הופך את המאמץ להנאה. הסיבובים חוזרים על עצמם בעת שהכביש מטפס במעלה ההר, זה אותו מתווה שעולה כל פעם בכמה מטרים, ואני מרגיש כמו בהקפות של מסלול מאתגר במיוחד. הכאבים והעייפות נעלמת. הקצב מהיר במיוחד ואני כבר לא מבחין בנוף, רק מתרכז בפנייה הבאה ובאחוריה החבוטים של הפיג'ו המתאמצת עד קצה יכולתה. אני מרגיש חיוך רחב מתפשט על פני. אשתי כבר שותקת כמה דקות - היא מבינה שעכשיו זה אני, המכונית והכביש. כמה זמן זה יכול להמשך? פתאום אני רוצה שזה לא יפסיק. העליה נגמרת, ומתחילה ירידה, ושוב - תחושה של הקפות מסלול, עוד הקפה ועוד הקפה במתווה שונה, תחושת הזמן מתמסמסת. וכעבור כחצי שעה - עוד עליה, מאתגרת עוד יותר, ועדיין הנוף ירוק מאופק עד אופק, ואין מכוניות אחרות על הכביש - רק אני והפיג'ו. אני אומר לעצמי שזה יותר מדי טוב. שלא יכול להיות שזה ימשיך עוד הרבה, הכביש חייב להסתיים. אבל זה ממשיך. ככל שהזמן עובר אני מתחיל להעריך את הסיאט ליאון השכורה. אין לה את התחושות והריגוש שהאלפא שלי נותנת גם בנהיגה פחות ספורטיבית אבל כעת אני לא נוהג על המגבלות ולא מחפש הקפה מהירה, אלא סיבולת ואורך נשימה. הליאון נותנת את זה - היא יציבה בכל מצב, אוחזת, הבלמים מסרבים להתעייף, מנוע הדיזל נותן את הדחיפה הרצויה בכל עת (וזה שהוא לא מטפס בסל"ד ממש לא משנה בכביש הזה, שאין בו ישורת רק סיבובים וסיבובים). זה לקח שלושה ימים אבל עכשיו, על הכביש המדהים הזה, אנחנו כבר חברים. כעבור מעל שעתיים של נהיגה רצופה הכביש מתחיל להתיישר והדרך נעשית מישורית. אני מתחיל להוריד קצת את הקצב ונושם עמוק, האדרנלין מתחיל להתפוגג. אני מתחיל להרגיש את הכתפיים והצוואר הדואבים, אבל זה לא מוריד לי עדיין את החיוך שתקוע לי על הפנים כבר כל כך הרבה זמן. אני עוצר בצד ונפרד מהפיג'ו המתרחקת. אני מבין שחוויתי כעת את הנהיגה האולטימטיבית. לא שברתי אף שיא מהירות, לא שמעתי צמיגים חורקים, לא קרתה שום דרמה. אבל באופן לא ברור הכביש העלום הזה, שאני לא זוכר אפילו את שמו ומספרו, העניק לי תחושת התעלות שלא דומה לשום דבר שחשתי בעבר. היו הרבה חוויות מוטוריות בשבוע הזה - נהיגה בלתי נגמרת בכבישי הפירנאים בלי אף כלב על הכביש, גשר מילו (viaduc de Millau) המדהים, הכבישים המהירים הנפלאים (המישוריים וגם המתפתלים) שבהם מגבלת 130 הקמ"ש החוקית מאפשרת לנהג להנות בלי להיות עבריין, הפליאה לנוכח העובדה שבמשך שבוע שלם לא ראיתי ולו מקרה אחד שבו נהג נאלץ לעקוף נהג אחר מימין, והעובדה שכל התרבות המוטורית הזו מצליחה להתקיים מבלי שראיתי אפילו שוטר תנועה אחד. אבל אותן שעתיים וקצת על כביש צר ומתפתל יישארו חקוקות בראשי לעד.

לפעמים צריך גם לתת חיזוק חיובי - בלי זה לביקורת השלילית אין הרבה ערך. רח' הרצוג הוא ההמשך של יהודה מכבי בתוך שכונת בבלי בת"א,קצת לפני הרמזור של נמיר הוא נחצה ע"י רחוב הזוהר (המקביל לנמיר). בבוקר מגיעים רבים המשתלבים מתוך שני צדי רח' הזוהר לתוך הרצוג, בכיוון נמיר והיציאה מהשכונה. למשתלבים משני הצדדים ישנו תמרור עצור. בנקודה הזו מתמקמת לעתים קרובות ניידת מתנ"ע, ובה 2 שוטרים - מתנדבים ככל הנראה, עפ"י מראם וגילם. אז למה מגיע להם ח"ח? (א) הם לא מתחבאים ואורבים למי שלא עוצר עצירה מלאה. הם מעמידים את הניידת במקום הכי גלוי ברחוב. (ב) הם לא רובצים בניידת. הם עומדים משני צדי הרחוב, ומשקיפים על זרימת התנועה. (ג) הם לא מתעסקים עם "עצירה מלאה או לא". הם עוצרים רק את מי שממש נדחף בחוצפה וגורם לתנועה ברח' הראשי (הרצוג) לבלום. כשהרצוג פנוי, הם לא מתעסקים עם מי שמגיע מרח' הזוהר. בקיצור - עושים בדיוק את מה שצריך כדי שהתנועה תזרום בצורה הטובה ביותר, שזהו תפקידם! (ד) קצת לפני ההצטלבות עם הזוהר, יש בהרצוג כמה מטרים של קו הפרדה רציף. מטרתו הברורה, למנוע עקיפה מסוכנת במקום שבו אנשים פונים לרחוב הצדדי או משתלבים ממנו. בבוקר, לעתים קרובות נהגים חותכים את הקו הזה כדי לעקוף 2-3 מכוניות ולשפר את מיקומם ברמזור של נמיר. הבוקר, נהגת שביצעה עקיפה כזו - נעצרה מיד ע"י אחד השוטרים שכיוון אותה מיד לעצור במקום שאינו מפריע לתנועה. שוב - זו בדיוק הפעולה ששוטר תנועה צריך לבצע, שכן העקיפה הזו אמנם אינה מסוכנת כשהרחוב זורם באיטיות אבל היא מפגינה חוסר תרבות בסיסי כלפי הנהגים הנעקפים, הממתינים בנתיבם בסבלנות. התוצאה הלא מפתיעה היא, שכאשר הניידת במקום, זרימת התנועה טובה ויעילות הרמזור גבוהה בהרבה מאשר כאשר היא אינה שם. אני לא יודע מה הדרך היעילה להעביר משוב חיובי לממונים על השוטרים הללו, אבל אם מישהו יודע, מכיר או מקושר למי שצריך - אנא העבירו את המסר!