alfa_draco

קיבלת הצעה טובה. אם זה הכיוון אתה יכול גם לבדוק פולו GTI.

זה ונצואלה, חיידקים לא מפחידים אותם. אני עובד עם שותפים עסקיים באמריקה הלטינית, לפני כעשור הם באו לארץ להפגש והיתה אז תקופה מתוחה, מישהו שאל את הבכיר שלהם אם הוא לא פחד להגיע, ההוא ענה בגיחוך, "Come on. I was born in Venezuela".

הייתי חושב על כמה אמריקאיות שנותנות יחסית הרבה כוח וגודל לשקל. אבל לא בטוח עד כמה הן נחשבות סולידיות (מצד אחד רובן לא ספורטיביות או נוצצות למראה - מצד שני, "אמריקה ורסנו" לישראלים יש איזה עין לאמריקאיות).

קצת מפתיע לשמוע שגם זה מפריע לאנשים. בוא אגלה לחסרי הילדים פה סוד קטן: חלק גדול מהאבות יעדיפו להשאר עוד כמה שעות בעבודה ולא ללכת הביתה להתעסק עם הכנת ילדים לשינה (אמבטיות, אוכל, כואב לי, משעמם לי, לא נרדם לי). יש ימים שגם אני הייתי מעדיף להשאר במשרד ולהגיע אחרי שכולם נרדמו, או ממש כשהם כבר מוכנים לישון (מה שלא באמת קורה, אלה מחזיקים עד עשר בערב אם צריך - אני אשבר הרבה לפני...). למרות שהם חמודים ומחבקים, זה עדיין הרבה יותר קשה מאשר לקחת חופש בשביל לאכול פיצה ולשחק ב-PS2. אם אתם משווים את שני הדברים האלה אני ממליץ לכם פעם, כשבת הזוג תתלונן על זה שהיא עושה את כל עבודות הבית ומתעסקת עם הילדים, להגיד לה "כן אבל אני במשרד". אחרי שתקבלו סטירה או שתיים, תקבלו נקודת מבט חדשה ורעננה.

אני יכול רק לומר שבטיולי נהיגה, ימי מסלול, ערבי על האש ושאר ארועים עתירי משתתפים, לא ראיתי שמקומם של ההורים לילדים נפקד (גם לא שלי). הרוב מצליחים להסתדר. מי שלא, זה בד"כ פחות בגלל הילדים עצמם ויותר בגלל זוגיות בעייתית שהורה אחד "מעניש" את השני, מסיבה זו או אחרת, בכך שמונע ממנו זמן איכות בנפרד. הוויתור הוא יותר פסיכולוגי מאשר מעשי, אבל זה כמו רווקים שרוצים להשאר רווקים בשביל "החופש" (הגם שבפועל, אחרי גיל מסויים, הם מנצלים את החופש הזה בעיקר לרביצה על הספה עם פיצה ובירה). עבור רובנו גם ככה רוב היום מנוהל ע"י אחרים - מנהלים, לקוחות, בת זוג וכו'. הילדים שמצטרפים לעניין הזה, בהנחה שהם בריאים ותקינים, מוסיפים אמנם נתח נכבד אך סביר, שמתקזז גם אם העובדה שמקומות עבודה נורמליים (ואפילו לקוחות נורמליים. מניסיון) יבינו שאתה יכול להשקיע בהם פחות זמן כשהילדים מחכים לך.

לרצות להיות מאושר זה כמו לנסות לדגדג את עצמך, זה לא עובד. כשזה בא, זה בא. נכון שיש סיטואציות שבהן הסיכוי שזה יקרה אפסי (נניח, כשאתה ליד קו ייצור במפעל טקסטיל בשעה הרביעית מתוך 12 שעות עבודה, כנראה שזה לא עומד לקרות בשעות הקרובות). אבל לרובנו, בחיים נורמליים, זה יכול לתפוס אותך פתאום ברגע אחד של הרמוניה לא מופרעת. לא קשור לילדים, זה יכול לקרות איתם או בלעדיהם.

קחו טיפ: תנו לאישה שבוע חופש בשנה - תקבלו גם שבוע חופש. תנו שבועיים תקבלו שבועיים. העסקה שווה לשני הצדדים כי התרומה של החופש לכל אחד גדולה בהרבה מהאקסטרה מאמץ שהוא ישקיע. בנוסף, תנו לסבא/סבתא לשמור על הילדים לשבוע, ובתמורה הם ישמרו עליהם שבוע (זה העסקה הכי שווה כי סבא/סבתא תמימים, מבחינתם להיות עם הילדים זה רווח. אתם בעצם לא משלמים פה כלום).

(א) איפה בתל אביב יש אזור תעשיה נטוש... (ב) סטינו מהנושא

אני חושב שכשאתה מקבל 20 דקות לסיבוב באיילון, לא בהכרח תשקיע 5 דקות בכוונון מלא (מושב, הגה, מראות) אופטימלי. אבל אם נותנים לך שעה פלוס לסופרלנד בהחלט נדרש. רק נתתי דגש.

לדעתי סיאט לאון 1.2 תכנס בתקציב, אם אתה מוכן לידנית, תהיה חסכונית מאוד בעיר, טובה כרכב משפחתי, ובמהירות חוקיות גם בהחלט זריזה.

תשמע. מכיוון שזה רכב שני, וכל שיקולי הפרקטיקה/נוחות/סחירות הם משניים כאן, פשוט לך עם הלב. לא בהכרח מה שרשמת לעיל - הכוונה, מה שתרגיש אחרי נסיעות מבחן בשתיהן. אם תלך נגד ההרגשה בגלל שיקול "רציונלי", אחר כך פשוט תצטער או תרגיש דיסוננס עם הקנייה שלך, וחבל כי המטרה כפי שאתה אומר היא פשוט להנות. קח נסיעה בשתיהן, רצוי כמה שיותר צמוד (יום אחרי יום אם אפשר) באותו מסלול - אני בזמנו לקחתי גם גולף GTI וגם 500 אבארט לאותו מסלול בדיוק, סופרלנד. תעשה את מה שלא תמיד טורחים לעשות בנסיעת מבחן - תכוון לעצמך את המושבים ותנוחת הנהיגה הכי טוב שתוכל. תנסע, תחזור, ואז לך עם ההרגשה ועם מה שעשה לך הכי טוב.

אני פשוט מכחיש.

עוד דבר - דווקא בישראל, בעיני להעמיד פה 3 ילדים מחונכים, עם ערכים הומניים וליברליים, עם יכולת לכבד את האחר, עם רצון ללמוד ולהקשיב ולא רק לדבר, עם חיבור לעולם ולקידמה ולא רק להיסטוריה הרחוקה והמשוכתבת, עם יכולת לתרום למשק ולא רק ל"צבא העם" - זו הציונות האמיתית היחידה, והדבר היחיד שיכול (אם עוד אנשים בעלי ערכים יעשו אותו דבר) להציל את המדינה הזו מחורבן ודאי בעוד דור אחד. אי אפשר להשאיר את המקום הזה רק בידי הקבוצות שאצלן עשיית ילדים היא מצווה ולא רצון חופשי.

קודם כל, יצואנים משלמים פחות מס. כתלות באחוז היצוא מסך המכירות. אם ייצאו פחות - ישלמו יותר מס. אמנם זה לא קורה במיידית אבל אפשר להניח שתהיה קורלציה כשבוחנים את כלל המשק. שנית, למס יש מתאם לרבעון אחד אחורה, אני משער - כך שסביר שעצירת צמיחה ברבעון השני תתבטא בגביית המסים ברבעון השלישי דווקא. שלישית, ניתן לשער שעסקים ועצמאים חוזים עליה בנטל המס - כל אחד רואה לאן המשק הולך, חרמות בחו"ל, יותר קבוצות לחץ שמקבלות מימון ממשלתי, עליה בהוצאות הבטחון - והם מקדימים תשלומי מס היכן שניתן. דבר דומה קרה ביוון לאחרונה. אגב - מעניין, עד עכשיו היתה הכחשה גורפת ש-BDS וחרמות דומים נגד ישראל הינם בעלי השפעה ממשית על הייצוא. וזה בניגוד לתחושות של כל איש עסקים ישראלי שפועל באירופה בשנתיים האחרונות. אני מניח שבקרוב נתחיל לשמוע שלמעשה ההשפעה הזו לא זניחה בכלל והיא גורמת לייצוא נזק משמעותי מאוד.

האמת היא שהקושי האמיתי זה לא לגדל אותם, זה הדאגה לעתיד. אי אפשר לא לחשוב לפעמים על העולם שאליו הם יגיעו, הקשיים, הסכנות ובעיקר איזה מין עולם (בכלל, ומדינה בפרט) אנחנו משאירים להם. לפחות בשבילי, בתור אבא שלא מסוגל לראות אותם קופצים בג'ימבורי בלי לדמיין ראשים מתנגשים בפינות חדות נסתרות, המחשבה הזו מעיקה. אשתי הרבה פחות דאגנית ואני מקנא בה על זה.

מי שאומר שהוא "לא מתחבר לילדים, לא אוהב ילדים"... זה לא באמת רלבנטי. אני ורבים מחברי לא הטיפוסים חובבי התינוקות ולא התחברתי אף פעם לילדים או תינוקות או ענייני הורות עד שזה "נפל עלי". בדיעבד זה זה קצת כמו אנשים שפוחדים מנהיגה לפני לימודי נהיגה, אצל רובם מן הסתם זה נעלם אחרי שלומדים ומבינים. תכל'ס זה לא משנה. אני עדיין לא מתחבר לילדים ולא אוהב אותם... חוץ מאת שלי שהם הכי חמודים בעולם כמובן. האהבה בין הורה לילד נוצרת באופן טבעי, הורמונלי / כימי או איך שתקרו לזה, בין אם תרצו או לא. אלא אם מדובר בהורה עם מבנה אישיות סוציופתי או נטול רגשות באופן קיצוני, ואני חושב שלא זה המקרה אצל המשתתפים בשרשור זה. לגבי הקושי - נו, אין קשר בין קושי לאושר. שעתיים נהיגה על מסלול זה קשה גם למי שאוהב את זה (מי שלא בכלל לא ינסה) וזה לא מוריד מתחושת ההתעלות. טיפוס על הר זה קשה. קושי מאמלל רק כשאין לצידו מטרה, כשזה נעשה רק עבור מישהו אחר שמעביד או מאלץ אותך. כשאתה בוחר במשהו קשה שיש בצידו או בסופו תגמול חיובי, זה לא מאמלל. מקסימום מעייף. אני כמדי שנה נשאר באוגוסט רוב הזמן בארץ כשאשתי והילדים מעבירים את הקיץ בחו"ל. שבוע הראשון לבד זה מנוחה, עכשיו אחרי 3 שבועות אני כבר מת שהם יחזרו, עם כל הבלגאן שלהם.

לא בטוח לגבי המשפט האחרון. ברומא, לפחות במרכז העיר, כל המסעדות שדגמתי באופן מקרי היו גרועות (מן הסתם מלכודות תיירים, אבל מה לעשות ומרכז העיר הוא כולו אתר תיירות). לעומת זאת כשמקומיים לקחו אותי לארוחות, זה באמת היה די טוב - אם כי לא מדהים במיוחד.

כגודל הציפיה וכו'. אני מניח שיש לא מעט אנשים בלי תחושת מטרה בעיסוקיהם השונים בחיים, עובדים בעבודות אפורות וללא תחביבים מרגשים (בניגוד לכולנו פה ) והם בונים ציפיות שילדים ייצרו להם את המטרה הזו וישפרו להם את החיים באיזשהו אופן מסתורי, וזה לא עובד ככה. זה מתכון לאכזבה ברמה מאוד עמוקה שגם יוצר מערכת יחסים בעייתית עם הילדים. האמת היא שגם כשיש לך ילדים אתה לא אמור לאבד את עצמך. אתה לא אמור להפסיק לחשוב על עצמך ולהפוך את הילדים לדבר היחיד שחשוב. האושר המשפחתי דורש מכל אחד קצת אגואיזם, לצד הדאגה לבני המשפחה.

נו טוב, אם mystopp מעלה יצירה חדשה אני חייב להגיב... עם Tressa Lux, סבנטיז כזה.

כאמור, בכל האיטלקיות (לפחות שאני ראיתי) זה ככה. אם ב-500 לא, אולי זה בגלל הרצון לחסוך קצת מרווח ראש (שגם כך הינו מצומצם בגרסאות עם סאנרוף). בבראבו, כאמור, גם בגג הפנורמי יש שני מדפים לכיסוי מלא, אחד מאחור ואחד מלפנים (אבל, טוב, זו הרי מרכבת האלים ) בכל מקרה, הפולו הזו נשמעת עסקה טובה. הגולף GTI היא אחת המכוניות החביבות עלי, ואם הפולו GTI מוסיפה עוד אופציה להצע הקטנות החמות הרי זה בהחלט משמח.

לא ברור לא משהו בעניין הגג - היו לי 3 רכבים עם סאנרוף (147, 156, בראבו) ובכולם היה מדף שמאפשר לאטום את הגג לחלוטין. ואז אין שום תחושה של חום מיוחד הבוקע מהגג (א) אם בפולו זה לא ככה, נראה לי בעייתי משהו, לפחות בקיץ, (ב) עוד פחות מזה לגבי הגג בג'ולייטה של bar72 שהרי גם אצלך אמור להיות מדף כזה, לא?

אבל ברור שילדים ברכב 3\2 דלתות זה פשרה ושעדיף דלתות מאחורה. השאלה אם הפשרה מתאימה לזה או להוא היא עניין אישי. אני, כשנולדה בתי הבכורה, הספיקה פעם אחת לנסוע ב147 שלוש דלתות שהיתה לי. אני חושב ששבוע אחרי זה הייתי ב156 החדשה. גם היום הילדים הגדולים נוסעים בפונטו כי הם מסתדרים וחוגרים לבד, אבל התינוקת נוסעת רק בבראבו. ועדיין, אני חושב ש 500איקס אבארט תהיה תחליף נחמד לבראבו או למשפחתית באופן כללי, אבל לא לפונטו. אם יהיו לי רק שתי ברירות, 500 קטנה או איקס כזאת, לא בטוח מה אני אבחר.

מידת הנוקשות של 99% מהפלסטיקים ברכב מעניינת את מי שעוסק בליטופם. אותי מעניין ההגה, ידית ההילוכים וזהו בערך. השאר, כל עוד יושבים במקום ולא מתפרקים, יכולים מצידי להיות מכוסים בעלי סרפד. היתרונות האבסולוטיים של הפונטו הם לטעמי, בכל זאת, המראה (עניין של טעם אבל אני מכיר יותר אנשים שמעדיפים את המראה של הפונטו על המיטו מאשר להפך, בפער ניכר) והקיט. לדעתי מדובר ברכב מוצלח ונכון, בוודאי הרבה יותר "אבארט" מאשר 500X שלא משנה כמה יהנדסו אותה תשאר כבדה מדי בשביל להיות הארד קור כמו העקרביות הקטנות יותר. אכן, סביר שהטעות האסטרטגית שמדובר עליה נובעת מזה שהיא "איימה" על אלפא, רק חבל שפיאט לא השכילו להבין שאין בכך יותר איום מאשר גולף R מאיימת על S3 - בסה"כ כשנותנים ללקוח יותר אופציות, מושכים יותר לקוחות. ובאותו אופן אין לי ספק שאם הקונצרן היה מנוהל על ידי גרמנים היינו רואים גם בראבו אבארט (שילדה עם פוטנציאל גבוה משמעותית משל הפונטו) לצד הג'ולייטה ושתיהן היו מצליחות.

האמת שהעיר היפה והמעניינת ביותר במזרח אירופה היא סנט פטרבורג. למעשה זו אחת הערים היפות והמעניינות שהייתי בהן בכלל. אפילו קל להסתדר בה בלי רכב. הבעיה היחידה היא שכתייר, אתה תשלם הרבה יותר בכל מקום כמעט (לא שעובדים עליך, זה רסמי. לפחות כך היה לפני כעשור כשהייתי שם), והשימוש באנגלית לא נפוץ כפי שאפשר היה לצפות בעיר תיירותית. הכי טוב לנסוע יחד עם חברים רוסים, אם יש לכם...

ביצועים לשקל זה לא הכל. לפחות בדור הקודם ה-GTI היתה מכונית נהיגה הרבה יותר שלמה מהקופרה. איזון הרבה יותר נכון ובוגר של ספורטיביות ונוחות. הקופרה היתה קשה מדי ופחות נוחה (והקופרה R, שמבחינת ביצועים דומה יותר לקופרה החדשה, היתה ממש קרש ובאופן כללי מכונית בלתי-נעימה בכל מובן). הגולף פשוט היתה טובה יותר. גם בדור שלפניו הגולף היתה טובה יותר מהלאון המקבילה. אני אתפלא אם זה ישתנה פתאום בדור הנוכחי. בקיצור, נסיעת מבחן הכרחית. האוקטביה פחות מהנה מהגולף ופחות ספורטיבית באופן כללי, ויתרונה הוא בשימושיות (למי שצריך את זה). אם אתה לא נדרש לממדים הגדולים, אתה יכול להסתפק בהשוואה בין גולף ללאון. אגב - גולף GTI לבנה היא מכונית סולידית בהחלט ולא מושכת עין מרחוק יותר מגולף סטנדרטית. זה גם צבע שמאוד מתאים לה.