alfa_draco

חייבים ללמוד את רזי השיווק של MVMT. אולי לגייס את מנהל הקמפיין שלהם לטובת בוז'י או מישהו שבאמת זקוק לזה. איך "מותג" בן יומיים גורם לאנשים לחשוב שהעיצוב היעני-מודרני שלהם זה שעונים "קלאסיים". רוצה קלאסי באמת במחיר של MVMT - תסתכל אצל אוריינט או סייקו. רק להבדיל, שם לא תתפעל מכמה מהר החזירו לך כסף על השעון המקולקל - שם תתפעל מכמה יפה ומדויק השעון יישאר כשהבן שלך יעביר אותו לנכד שלך.

תנוחת נהיגה נכונה ברוב הרכבים (להוציא נמוכים במיוחד, פרארים וכו') היא אכן זקופה למדי לשם שליטה טובה ברכב (ולדעתי גם לטובת ערנות כללית). מושבי ספורט, לראיה, יאפשרו (לעתים יאלצו) ישיבה זקופה, וזאת ללא הפרעה של משענת ראש. אבל ברכבים מנהלתיים, ככה"נ היצרנים זורמים עם הנטיה של רוב הנהגים להתנמנם כשהם חצי שכובים לאחור והמשענת היא הדבר היחיד שקצת זוקף את ראשם.

שולי הרווח על שעוני אופנה הרבה יותר גדולים. שעון אמיתי - ויסלחו לי גס ואינוויקטה - בד"כ נמכר ע"י היצרן ב-40% ממחיר הטיקט כשהיבואן והחנות אמורים להרוויח 30% כל אחד. אחרי הנחות ממוצעות של 20-30% הם מרוויחים 15-20% כל אחד שזה גם יפה כשמדובר בשעון יקר. שעוני אופנה יש מרווחים כמו בצעצועים, חנות יכולה למכור בפי 5 ממה שהיצרן הסיני מקבל. או בפי 3, או פי 7. ככה זה גם נראה.

לגבי הרטרוגרייד, המחיר היה טוב יותר משראיתי אונליין, אם כי הוא אמר שזה מחיר משופר בתוקף עד סוף השנה.

תרגיל לקצין מודיעין מתחיל - לזהות כמה שיותר משתמשי פורום עפ"י התמונות שלהם בטיימלורד.

SARD 009 כמדומני JDM (בכל מקרה הוא מופיע בעיקר בחנויות יפניות), המנגנון מסדרת 6R וגימור משובח. עלה ככה וככה. גגל את המודל ותראה מה טווח המחירים, אני רכשתי דרך רם שעוני טוקיו במחיר הוגן ואספקה מהירה.

צודק צביפר, הבזל בול אותו מספור. לא יכלו לספור עד 70, המעתיקנים האלה? ואם כבר סייקו, הנה החבר החדש...

אבל אפילו המדבקות שלהם יורדות אחרי שטיפה ואז רואים למטה פיאט חלודה ):

כמו שאני רואה את זה, ונוהג בהתאם, בכיכר קטנה שמחליפה צומת (ובד"כ המעגל בלב הכיכר בקוטר של מטרים בודדים, אם בכלל) מאותת כמו בצומת: ימינה, שמאלה, לפי הצורך. אין משמעות לזה שכשפנית שמאלה יצאת, בסופו של דבר, ימינה. כל הסיבוב לקח שתי שניות, ועד שמי מאחוריך יבחין שהעברת מאיתות שמאלי לימני אתה כבר מחוץ לכיכר. בכיכר גדולה, מתיחס אליה כאל כביש טבעתי בפני עצמו. לא מאותת על כוונה עתידית לפנות אלא על הכוונה המיידית: עכשיו עומד לעבור מנתיב פנים/חוץ או להפך, מאותת בהתאם. עכשיו עומד לצאת מהככר, מאותת (ימינה מן הסתם) בהתאם.

אבארט 124 ספיידר נראית כמו יעד ראוי לרכב הבא, בתנאי שאני להצליח להשתחל לתוכה... ואם התמחור יפתיע לרעה, גם גרסת פיאט נראית כמו אופציה לא רעה (עם מנוע טורבו שמציע פוטנציאל שיפורים משמעותי, במידה ויהיה חסר כוח).

גם אני מצפה לביקורות נוספות, ממך ומאחרים. אולי יתברר בסוף שפשוט, ישראל קיבלה את הגרסא ההודית.

זה עוד כלום לעומת החרטא הכי גדולה, מעשה רמיה ונוכלות שאין כמותו: הרי המכונית תוכננה מאפס, על בסיס חדש, אז באיזו חוצפה היפנים האלה של מאזדה מעזים לקרוא לה "מיאטה" הרי אין לה שום קשר לדורות הקודמים של מיאטה, חוץ מהסמל! ואז באים לקוחות תמימים, אבל פראיירים, שחושבים שהדבר הזה שמוכרים להם קשור איכשהו למיאטה המהוללת מהעבר, ומתלהבים. אישית זה מביך אותי. אני אומר, עוברים לאופניים, ויפה שעה אחת קודם. שם הכל גלוי ואין מכסה מנוע.

לא עיינתי בביקורות עיתונות על XE קודם לכן, כך שאין לי הטייה. מעיון בביקורות כעת - לא נותר אלא לשער שהעיתונאים היו מאוד מושפעים מהממבו ג'מבו השיווקי שהם הוזנו בו. ואם כבר, לא דיברתי על הרעשים המאוד מורגשים בנסיעה - רעשי רוח, צמיגים ואף מעט צקצוקי פלסטיק - לא בדיוק ה-GRACE שלו ציפיתי. לא שיש לי אג'נדה כלשהי נגד יגואר, להפך - אני מחבב את המותג ואת היצרן, אני חושב שה-XF מכונית מרתקת, XJ מדהימה בעיני (אם כי ישבתי בה בתצוגה בלבד), ואני כבר לא מדבר על F TYPE. הגעתי בציפיות גבוהות וחשיבה חיובית - אבל, כאמור, הציפיות לא נענו...

חייב לציין שלא נהגתי בסדרה 3 הנוכחית (לאחרונה נהגתי ב-3 לפני 2 דורות). אבל נהגתי בסדרה 4 הנוכחית, והגם שמדובר ברכב שעולה 100K יותר מדגם ה-XE שנבחן, ההבדל הוא שמיים וארץ. ב-4 יש יחידת כוח מנוע/גיר שעובדים פרפקט, היא מורידה את הכוח לכביש באופן מושלם, ליניארי, שעושה את העבודה בלי להרתיע נהג שרק התיישב מאחורי ההגה שלה לראשונה, ובעיקר ההיגוי וחלוקת המשקל מרגישים ללא דופי. לדעתי ההבדל המשמעותי הוא שב-XE אתה חושב על הגיר ואיך להוציא ממנו את המיטב, בב.מ.וו אתה בכלל לא חושב על הגיר; ב-XE אתה חושב על ההגה ומה לעשות כדי לכוון את הרכב לאן שאתה רוצה, בבימרית - אתה בכלל לא צריך לחשוב, אתה פשוט נוהג. אני מאוד מקווה שדגמים ספורטיביים יותר של היגואר הזו מתנהגים יותר טוב.

לאחרונה הזדמן לי לנהוג מעט ביגואר XE, דגם הבסיס. הרכב שנסעתי בו היה מאובזר מעט מעבר לבסיס כך שמחירו אמור להיות מעל 300,000 ש"ח. לא אלאה אתכם (ואת עצמי) בפרטים מרובים, וגם יש מן הסתם דברים רבים שלא בחנתי, ביניהם צריכת דלק, נפח האחסון, נוחות המושב האחורי ואיכות מערכת הסאונד. מה שניסיתי בעיקר לחוש זה האם 300,000 ש"ח קונים לך יגואר זולה - או סמל יקר? ראשית, הנהיגה ברכב אינה מלהיבה. זה לא דווקא המנוע הבסיסי - 2.0 טורבו מפיק כ-200 כ"ס, ומאיץ את הרכב בקו ישר באופן שאינו נופל משמעותית מהאבארט שלי. הרכב פשוט מרגיש די רך, עם שליטה לא מספקת בתנועות המרכב, ובמצב הספורטיבי ביותר, זה לא מרגיש כאילו שהרכב מחודד - זה מרגיש יותר כאילו הרכיבו שריון קוצים על בלון, אם אתם מבינים את הכוונה. ההגה בלתי מתקשר בעליל והשלדה מתקשרת באיחור, בד"כ כשהתחת או האף כבר לא במקום שבו הם אמורים להיות. אני לא אשווה את ה-XE ל-XF מבחינה דינמית - ה-XF (נהגתי על דור קודם) הרגישה כבדה ולא התיימרה להתחרות בהוט האצ' אבל כן היתה הרמוניה במרכיבים שאפשרה שליטה דינמית טובה ולחלוטין נתנה לנהג להנות מהכוח - בכלל זה מנוע ה-5.0 ליטר שיצא לי לנסות. אני כן אשווה, למרבה המבוכה של יגואר, ל-TYPE X הישנה. מכונית שלדעת כלל הציבור היתה "לא יגואר", מונדאו בתחפושת עם מנוע 2.5 והנעה 4X4. היא היתה כבדה עוד יותר מה-XE ועם עיצוב פנים לא מרגש במיוחד - אבל כן היתה מהנה בהחלט לנהיגה! וזאת למרות שהX שנהגתי עליה בזמנו היתה רכב מבחן במצב מכאני ירוד משמעותית מה-XE שעליה נהגתי. אבל לעניין היוקרה וה"יגואריות", כאן העניינים נעשים עוד יותר בעייתיים. להוציא כמה סממנים מוכרים בקונסולה המרכזית (חוגת בורר ההילוכים למשל), אין כל תחושת יוקרה. החומרים לא איכותיים יותר מאשר בכמה מכוניות שמחירן חצי מזו. הפלסטיקים מרגישים חלולים, ובמקומות הרחוקים מעט מעיני הנהג כבר ניכרו סימני התרופפות. עיצוב סביבת הנהג אפרורי למדי. האם המכונית הזו מרגישה יוקרתית יותר מאשר, נניח, מאזדה 6 חדשה? אני בספק. וזה מביא לשאלה שבפתיח - האם ניתן עוד בכלל להציע "יוקרה למתחילים"? רמת האבזור והחומרים ביפניות וקוריאניות בסיסיות עלתה לרמה גבוהה, ואם מתקדמים מעל לבסיסיות ביותר ומגיעים לאזור ה-150,000 ש"ח פלוס מינוס, אפשר לקבל פינוקים מרשימים ואיכות משכנעת. פולקסוואגן מציעה איכות גבוהה ביותר - לפחות ברמת התחושה והחומרים הנגישים לנהג - כבר ברמת הבסיס. איטלקיות מציעות עיצוב פנים מרשים כמעט בכל דגם (אני לא חושב שמישהו יתווכח עם רמת היוקרה שמשדרת סביבת הנהג בג'ולייטה, אפילו בסיסית יחסית). כלומר, על מנת להציע לנהג ולנוסעים משהו שייתפס כיוקרתי - צריך היום יצרן להתאמץ הרבה יותר. הדבר הזה לא אופייני רק לתעשיית הרכב. לדוגמא בטלפונים סלולרים, אם לפני עשור יצרן כמו VERTU היה מציע מכשיר חלקלק ועטוי עור ומוכר אותו ב-10,000 דולר - היום זה פשוט נראה מצחיק כש-LG G4 מגיע עם עור איכותי וכשמכשירי אייפון ואחרים עטופים מתכת וזכוכית בגווני זהב שנראים הרבה יותר יוקרתיים מרוב מכשירי ה"יוקרה". ואז יצרני היוקרה מנסים להתאמץ עוד יותר ולהוסיף יהלומים והשד יודע מה עוד. אז בקצה העליון, אין ספק שרכב כמו יגואר XJ מציע יוקרה אמיתית, מרגישים את זה ברגע שמתיישבים בתוכו. אין גם ספק שרכבי הקצה העליון של ב.מ.וו לדוגמא, גם אם לא כולם משדרים את רמת היוקרה הגבוהה ביותר לנוסע, יודעים להחצין עליונות טכנולוגית באופן שתורם לתחושת היוקרה לא פחות מאשר עור נאפה רך בתפירה אישית. אבל ב-ENTRY LEVEL, במקום שבו יצרן מנסה לתפוס לקוחות חדשים, עם תקציב ברמת ביניים (כזה שמתאים ל-XE למשל) - נראה שחברה כמו יגואר מתקשה מאוד. לתחושתי, יצרן בעל יכולות ייחודיות יצליח כנראה ליצור דגם כניסה לעולם היוקרה שישלב מעט מהיכולות הייחודיות. ולכן (בלי להכנס לויכוחים הקבועים על איטלקיות וכו') אני אופטימי לגבי האלפא ג'וליה, שנולדה אמנם לאבא אלפא אבל באה מרחם של מזראטי. לעומת זאת, ה-XE גורמת לי לחשוב שיגואר היא הרבה יותר "DNA", והרבה פחות יכולת הנדסית עשירה שמאפשרת לאנשי שיווק לברור מהפורטפוליו פיצ'רים לדגם ENTRY LEVEL. וכשבונים רכב על בסיס DNA, נשארים עם בורר הילוכים וסמל על ההגה.

עממית בסטנדרטים של רודסטר ספורטיבית - אני יכול לחשוב על הרבה רודסטרים ספורטיביות, עד רמת רכבי ספורט של ממש, יקרים יותר, לא מצליח לחשוב כיום על זולים יותר.

שהספיקו להציג אותה לפני שהיא החלידה :\

מה שבאמת מפתיע זה איך המיאטה, חלומם של חובבי הרכב, הgo to car בכל שרשור "מחפש רכב מהנה לנהיגה", הרודסטר העממית האהובה ביותר מזה שנים שעל פי כל הביקורות השתפרה עוד יותר בדור הרביעי, הופכת ברפרוף קל של סמל פיאט לפחנוע חסר נשמה, משעמם וטפשי ששומר נפשו ירחק ממנו. ואללה באמת מזל שלא הוציאו אותה כאלפא, בטח היתה מתפרקת אחרי הקילומטר הראשון.

הבעיה עם דאע"ש שהם מהווים מין מטרה צבעונית ובולטת שקל להתמקד בה, ועוזרת לאירופאים יפי נפש להגיד שהם נלחמים בטרור ע"י זה שהם קוראים "לחסל את דאעש" אך באותו זמן "אסור לפגוע ברוב המוסלמי שהם אוהבי שלום" וכו'. אין באמת הבדל אסטרטגי בין זרמי האיסלם, מטרתם אחת, ההבדל הוא טקטי. ואני בטוח שהזרמים הללו גם מסונכרנים יפה. בזמן שהאירופאים עכשיו יפציצו קצת מטרות דאעש, שום דבר לא יפריע לאימאמים ה"תמימים" ומיליוני העוקבים שלהם להמשיך לעשות מה שהם עושים היום - להשתלט על מערב וצפון אירופה, לפתוח את השער לעוד ועוד מהגרים ש"בורחים מדאעש" ואשר, תמימים ככל שיהיו, אחרי שנים ספורות של אבטלה והשפעת האימאמים המקומיים יהפכו גם הם לכנופיות איסלמיסטיות קיצוניות. שום דבר אמיתי לא ישתנה באירופה עד שלא תהיה שם ירידה קיצונית בהכנסות מתיירות. ניתן רק לקוות שלא רק לישראלים אלא גם לשאר העולם יימאס בשלב כלשהו לטייל בשדרות האליזה מוקפים ב"אמא טליבאן ומשמרות המהפכה".

עוד סיכום מצוין - http://www.pcworld.com/article/242037/mechanical_keyboard_faq_pick_the_right_switch.html

מהכרות עם 2 בעלי 4C, אחד מהם לפחות הכרות די קרובה וטיולים משותפים - הבעיה העיקרית ב-4C היא הרעש הנוכח תמידית. זה מגניב בהתחלה אבל בשלב שאתה בנסיעה מנהלתית ומתגלגל בין רמזורים או בפקק, זה מטריד. אחד מהבעלים שאימץ את ה-4C כרכב "כמעט יומיומי" פשוט החליף מערכת פליטה לשקטה יותר (הפוך ממה שרובנו נוהגים לעשות...) ואומר שעכשיו הרכב הרבה יותר הגיוני ביומיום. לרכב סופש יכול להיות שזה NON ISSUE. מעבר לזה הוא אומר שהרכב דווקא נוח יותר מהצפוי, ובהנחה שאתה מצליח להשתחל פנימה - הנסיעה בסדר גמור, לא שוברת את הגב. הדברים טובים כולם כבר ידועים, זו מכונית נהיגה נהדרת, עם חווית נהיגה מאוד ישירה ומחוברת (לכביש, לגלגלים, למנוע), והמראה שלה ממשיך להדהים מכל זווית - לא משנה כמה פעמים ראית אותה. הנושא ההשוואתי (כן קיימן לא קיימן) רלבנטי אם אתה הולך לימי מסלול וחשוב לך ביצועים מול חברים אחרים, או אם צריך הסכמה של בת זוג. אחרת, עניין אישי ואמוציונלי. אני - בשביל הנאה אודיו ויזואלית מוטורית נטו, לעצמי ובשביל עצמי ולא בשביל לנצח אף אחד אחר, בסופ"ש - הייתי מעדיף את האלפא ללא קשר ליתרונות כאלה ואחרים של הפורשה.

כדאי לשים לב שלפי המחקר, מה שגורם לבשר מעובד להיות מסרטן כפי שהוא אלה הכימיקלים שמוספים לו. אין לזה קשר ישיר לבשר ולמידת טחינתם של איברים או חיות פחות אטרקטיביות לתוך הנקניקיה.

אני חושש שהפיאט 500X באמת מאוד מתאימה לדרישות. ציינת ביצועים - מה שבד"כ לא ממש ברשימת הדרישות בסגמנט אבל ה-500X נותנת יפה מאוד. הגרסא המאובזרת תכנס לתקציב בכיף. אם לשפוט לפי פיאטים ואלפות (הרכב עושה שימוש ביחידת הנעה של ג'ולייטה) מהעשור האחרון צפויה הן רמת אמינות גבוהה מאוד והן איכות הרכבה גבוהה מאוד, כך שהעובדה שעיניו של המהנדס שתכנן אותה אינן מלוכסנות לא צריכה להדיר שינה מעיניכם.

קודם כל חשוב להדגיש, פיליפ פאטק ב-5K ש"ח הוא אכן שעון מהתחנה המרכזית, זאת לעומת פאטק פיליפ שמתחיל במקרה הטוב ב-50K (לכמה דגמי קוורץ ENTRY LEVEL ומהר יקפוץ לאזור ה-100K לדגמי הבסיס הסבירים). לאדם הפשוט שמחפש תכשיט, התשובה לדעתי ברורה: חפש משהו שנראה לך יפה ומתאים לסגנונך האישי, ואל תשבור את הראש יותר מדי, במיוחד אם אתה נשאר בטווח של 3 ספרות בשקלים. מעבר לזה, בהנחה שאתה רוצה משהו שיחזיק כמה שנים טובות ומוכן לעבור ל-4 ספרות, שווה כבר להשקיע קצת בחיפושים ופורומים רלבנטיים כדי לוודא שקנית משהו סביר. 5 ספרות ומעלה, אתה כבר הולך לשעונים רציניים וזה כבר סיפור אחר.

אולי לא פגאני אבל כן רכב אספנות במובן מסוים, ראשון ואחרון מהדגם הזה בארץ, מכונית מרשימה ושמורה מאוד ובהתאם לכך סביר שהמחיר שיבקש עליה, גם אם יראה אולי גבוה בהשוואה לרכבים מקבילים (נניח, GTI או קליאו RS או משהו כזה מאותו שנתון) עשוי להיות הגיוני בשקלול הייחודיות ואילן היוחסין של הבעלים הקודמים. אין לי מושג באיזה סכום עשוי להיות מדובר אבל אין טעם לשפוט במונחי "לוי יצחק" או לזלזל במחיר גבוה לדעתך. רכב ייחודי וערכו ייקבע רק לפי דבר אחד - מה שהקונה מוכן לשלם ומה שהמוכר מוכן לקבל.