alfa_draco

אני מניח שגם בתחום הזה, כמו בתחומים אחרים, המחקר המדעי מקדים את הפרקטיקה הנלמדת - בוודאי ברמת חובש (אני מניח שרופא אמור ללמוד, לפחות בשלבים מתקדמים של לימודיו, גם דברים עדכניים יחסית. אני מקווה!). נעשו בשנים האחרונות הרבה יותר מחקרים בתחום הזה, גם בזכות כלים כמו fMRI שנעשו נגישים יותר, וגם בגלל העניין הרב בתחום, אני רחוק מלהיות מומחה אבל קראתי לא מעט מאמרים בגלל העניין. עקרונית מבדילים בין רמות שונות של חוסר הכרה. אפילו במצב שינה רגיל יש מספר רמות של חוסר הכרה. ככל שחוסר ההכרה עמוק יותר למעשה נעשה ניתוק הדרגתי של חושים ומידע חיצוני מהמוח, ולאחר מכן גם חלקים פנימיים במוח העוסקים באיבוד המידע חדלים מלתפקד, עד שנותרות רק פעולות של מערכת עצבים אוטונומית (שאינן דורשות עיבוד). קשה מאוד - בוודאי לחובש ב"שטח" - לדעת מה רמת התפקוד של המוח רק מהתבוננות. יש כמה בדיקות של תגובות וכו' אבל כשבנאדם שקוע לאורך זמן בתרדמת, צריך סריקה מגנטית כדי לנסות ולזהות מה באמת עובד אצלו ומה לא.

תחפושת מינימליסטית לחמניה: קח שקית גרעינים שחורים ותעמוד עם הפנים לשמש.

זה לא שאראלה מתקשרת רק למזרחיים. פשוט, בפרסומת רוצים אנשים שמגיבים בהתלהבות וצהלולים, ואשכנזים הם ככה אדישים. נניח אראלה היתה מתקשרת אלי, בטח הייתי אומר משהו כמו "אה, ואללה, נחמד".

כן, גם אני מרגיש כאבים כשאני קורא את זה. גם חמותי שברה את הרגל באולם ארועים לפני כחודשיים, בנסיבות דומות. חודש בגבס אבל היא כבר רגילה (אני חושד שצילום רנטגן יגלה כמה פעמים היא סיימה טיולי סקי באלונקה). ההליך המשפטי כמובן כבר מתגלגל לקראת סיומו המוצלח. בכלל המשפחה שם מתפרנסת מתביעות, שיהיו בריאים בקיצור, גם זה יעבור.

סיפורים תמיד יש אבל רק בארץ מבדילים בין בורקסים לפי הצורה... חבר מהמשרד, חרדי, סיפר לנו בעצמו שהצורות מיועדות לצורכי שמירת כשרות. בכל מקרה, אני בטוח שהרבנים שלנו יאכלו הרבה בורקס כדי לפתור את הסוגיה.

מצחיק, הלינק לגלקסי פוקט מגיע לחולצה עם כיס וציור של גלקסיה... קרינה של טלפונים היא לא עניין תאורטי. נכון שקשה למתוח את הקו, לאנשים שונים ספי רגישות שונים שמושפעים אפילו ממבנה גולגולת, כמות נוזל מוח ושאר איזוטריה, אבל ההשפעה קיימת. ילדים קטנים מדברים פחות אבל רגישים יותר. לא הייתי מזלזל בעניין. טלפון סלולרי זה דבר טוב, והתועלת של יכולות איתור, ניטור וקריאת מצוקה הן טובות וחשובות. אבל בהחלט כדאי להזהר ממכשירים סינים ללא תו תקן (GCF, FCC) וחלקם אני מניח אפילו ללא מדידת SAR. בלי קשר למהות הערך הנמדד וחשיבות התקנים, ברגע שחברה אפילו לא מנסה לעמוד בתקן זה כבר אומר משהו. פגשתי ב-MWC המון יצרנים סינים חמודים עם מכשירים יפים שאפילו לא ידעו על מה אני מדבר כששאלתי על תקנים. ובהחלט כדאי לחנך ילדים לצמצם בשיחה, ודאי כאשר המכשיר צמוד לראש.

תמונת התינוק והאמא נהדרת. דוגמא מצוינת לערך של אמנות הצילום - היכולת להתעמק ברגע בודד כזה, לקרוא את הבעות הפנים, מעבר למה שהיית רואה אילו היית פשוט נוכח או רואה וידאו.

רק כדאי לזכור שתכניות מסוג זה, פיאט מציגה בקביעות מזה שנים רבות. מה שמשתנה זה רק התאריך. אגב ההצלחה של ה-500 לא היתה בן לילה, לקח להם שנה להחדיר את הרכב אפילו ברמת הרעיון לפני שאמריקאים קיבלו אותו. בהתחלה זה היה ממש קוריוז על הכביש. גם היום זה לא בדיוק פולקסוואגן... אבל מתקדמים יפה. גם אבארט.

אם הילדה היתה לוחצת על סמארטפון, אולי היה קשה לך להציע לה משהו אחר. מכיוון שזה לא המצב, אני ממליץ: http://www.mobee-cell.co.il/ 450 ש"ח - ומה שצריך בשביל קשר עם הילד, ובעיקר נוח לשימוש ולא יתמלא באפליקציות לא רצויות.

לא התעמקתי בכל האופציות, אבל בגדול לגבי רפואה ותכנון קדימה: רפואה זה לא משהו שבנאדם מחליט לעשות, ככה בשביל גיוון, בגיל 30. רפואה זה for life, לוקח הרבה שנים ללמוד, להתמחות ו(עם קצת כשרון ויכולת שיווק עצמי) גם להתחיל להתפרנס מזה כמו שצריך ולהנות מה"כיבודים" של המקצוע. זה גם מקצוע שצריך מאוד מאוד לרצות אותו, צריך לבוא מבפנים ואני חושב שדי הרבה רופאים התחילו להתכוונן לתחום בגיל צעיר יחסית - במקרים רבים, בגלל הורים או רופאים אחרים במשפחה. אולי בגלל שהתרגלנו למקצועות של "לופט גשעפט" שכחנו כבר מה זה לרצות משהו מגיל צעיר כשאיפת חיים. אולי בגלל זה חסרים רופאים במדינה, אבל יש המון עורכי דין, מתווכים ויועצים. אם הבחור רוצה לעשות בתחום, מודע לקשיים, מבין את המשמעות - לא צריך לדחוף אותו ל"כיוונים פרקטיים" ו"להתפרנס בינתיים" ואני מקווה שבקרב משפחתו וחברים הוא יקבל עידוד ללכת בכיוון הזה.

בביקור האחרון בג'נבה לנתי במלון IBIS ANAMASSE, שהיה בסדר גמור ולא יקר יחסית. הייתי עם רכב אבל הוא על הרחוב הראשי שיש בו תחבורה ציבורית ישירה לג'נבה. לידו, אגב, מצאתי מסעדה חמודה ביותר ומומלצת - Le Viand'art מחירים עממיים יחסית לאזור, והמומחיות שלהם זה מבחר בשרים שמביאים לך לשולחן ואתה מכין על מנגל קטן בעצמך. נתתי ביס לאחת החתיכות לפני העשייה כדי לעמוד על איכות הבשר - והיא היתה טעימה להפליא במצב נא לגמרי... מה שמלמד משהו. אם אתה אוהב נהיגה - אז שווה לשכור רכב למרות העלויות, ולעלות לרכס ה-jura (מתחיל אולי שעה נסיעה מג'נבה) הכבישים שם כל כך כיפיים... הרכס יחסית שטוח ועגלגל, פחות משונן מהאלפים, כך שבהרבה מקומות אתה יכול לראות כמה וכמה פיתולים קדימה - מה שמאפשר נהיגה הרבה יותר משוחררת. זה גם הצד הצרפתי, פחות מצלמות נסתרות ... כמובן רצוי לבדוק את מצב השלג כמה ימים לפני. כשאני הייתי במרץ, לא ירד שלג בשעות היום ובבוקר הכבישים כבר היו מפונים משלג, כך שאפשר היה לנהוג בחופשיות על צמיגים רגילים. ועוד דבר - למיטב זכרוני, את הגיחה שלי לכיוון צרמט ומאטרהורן עשיתי מג'נבה, זה בהחלט טיול של יום אחד שכדאי להתחיל מוקדם בבוקר. מגיעים עם הרכב עד עיירה בשם Tasch אם אני זוכר נכון, לוקחים את הרכבת ל-ZERMATT (אי אפשר להגיע אליה ברכב) והשאר היסטוריה. זה אחד המקומות היפים באירופה, וכתלות במזג האוויר ובכושר שלך אפשר גם לעשות מסלול הליכה די ארוך לכיוון המאטרהורן. וחוץ מזה - כל מה שדריש אומר !

תתחדש ותהנה

התברכנו בלא מעט מדריכי נהיגה מתקדמת שיודעים גם לדבר היטב ויכולים לתת הרצאה מאוד מעניינת לקהל מגוון. כמה שמות שעולים על דעתי וכולם ראויים מאוד - און יעקבסון, דני גלטר, ערן אביבי, ואני מתנצל בפני רבים וטובים שלא ציינתי. תחפש אותם - תמצא, גם בפורום הזה וגם בפורומיהם ואתריהם.

http://www.anagog.com/otoheb.html אמורה להתריע על מכמונות, תהיתי אם מישהו יודע להעיד על טיבו ועדכניותו של בסיס הנתונים שלהם. ובאופן כללי על האפליקציה הזו או משהו דומה. אני נוסע אולי פעם בחודש מחוץ לכבישים המוכרים לי ולא מוצא כדאיות בקניית גלאי, ולכן מתאימה לי "סתם" אפליקציה כזו שתרוץ ברקע על הטלפון בלי צורך לפתוח GPS.

מה זאת אומרת מה עושים? מתפשטים. בשביל המאמרים.

דרך אגב לעניין הסיפור של שמר על הספינה - כל מי שניסה פעם לבצע עבודה באתר בארה"ב שמתופעל על ידי ה-unions, נתקל באותו דבר בדיוק. בנמל לא המציאו שום דבר חדש... מה לא הופך את זה ליותר טוב.

היה קטע יפה בראיון הטלביזיוני עם יו"ר הוועד של נמל אשדוד לפני כמה ימים. שאלו אותו על השביתה, והוא הצביע מאחוריו ואמר לכתב "איפה אתה רואה שביתה? כולם עובדים". אלא מה, התמונה מאחורי האיש היתה יכולה באותה מידה להיות תמונת סטיל, עמדו שם במרחק איזה 4-5 מנופים, כמה וכמה פול-טריילרים, ושום דבר לא זז - מילימטר. אפילו ציפור לא צייצה (מהפחד, כנראה). גם הכתב, כנראה, פחד אפילו לומר משהו... אני לא רוצה לדבר על המשכורת. יש בנמל אנשים שאחראים על שינוע סחורות במאות מיליונים, אולי מיליארדים בשנה, הנתב שמכניס אוניות לנמל יכול היה כנראה מבחינת ניסיונו להיות קברניט אניית סחר גדולה בחברת ספנות ולהרוויח לא פחות - אולי יותר. אם היו עובדים כמו בני אדם, אפשר היה לומר שחלקם מצדיקים את רמת השכר. הבעיה כמו שנאמר היא השחצנות המושרשת, "אני ואפסי עוד". אני רק מתאר לי מה זה להיות שכן של עובד נמל כזה - בטח חצי מהחניות של הבניין תפוסות בג'יפים ב.מ.וו שלו, של אשתו ושל הבנות שלו. אני מעדיף להיות שכן של איש ארגון פשע מאורגן - אני בטוח שאחד כזה ינסה לפחות להיות הוגן לשכניו כדי לא להסתבך עם משטרה על שטויות; עובד נמל כזה, כבר לא מפחד מאף אחד. שהתרופות שלהם יהיו במכולות שהם תוקעים.

תשמע, אחרי 5 שנים על 147 (ועוד 4 על 156) אפשר לומר שנעשיתי די מפונק בכל מה שנוגע להנאה שאני מצפה להפיק מרכב. כמו שאמרת בעצמך, כוח זה לא העיקר. ה-147 שהיתה לי היתה 1.6 105 כ"ס - ממש לא רכב חזק. ועדיין התכונות הדינמיות שלה גרמו לכך שגם תוך נסיעות מבחן על רכבים חזקים בהרבה שום דבר לא גרם לי לרצות להחליף אותה. ככה שאם תמצא 147 ידנית שמורה היטב, זו יכולה להיות אופציה מאוד מעניינת. בעוד כמה שנים כבר יהיה לך הרבה יותר קשה למצוא רכב שמרגיש ככה. בין האופציות שהזכרת, הבראבו מהנה בהרבה ביותר מהליאון (וכן, נהגתי על ליאון לא מעט). הבראבו מרגישה חיה יותר וזה מורגש בכל מובן - דרך השלדה, דרך ההגה, בכל תחושה. הליאון רכב מצויין, משרה בטחון ובעל יכולות גבוהות, אבל בלתי מרגש בעליל. אני לא אוהב קלישאות אבל אין מה לעשות, השוואה בין בראבו לליאון מדגישה את כל ההבדלים הקלאסיים בין רכב איטלקי לגרמני, ועפ"י השיקולים שאתה מתאר (וגם אלה שלי) איטליה לוקחת בגדול. חוץ מזה שהבראבו פשוט מפתיעה לטובה באיכות ההרכבה והאמינות, ולטעמי נותנת את העסקה הטובה ביותר במחיר, בקטגוריה שלה.

סתם נכנסתי לשירשור. לפי הכותרת חשבתי שמדברים על תשדירי בחירות.

אני חושש שוויקיפדיה ידחו את הרעיון בנימוס. אבל אפשר להפוך את הרעיון למצע של מפלגה חביבה-אך-נאיבית קיקיונית לבחירות 2017. כמובן שעד אז, המילים תודה ובבקשה יחשידו את המפלגה בהשתייכות לשמאל יפה-נפש קיצוני ויקטינו את פוטנציאל הבוחרים שלה מ30 ל-3 (כולל קרובי משפחה) כך שגם על זה לא הייתי בונה יותר מדי.

נראה לי שכל מי שהתאכזב, פשוט תולה ציפיות במקום הלא נכון. כמו כל האמנויות (מוזיקה ספרות וכו') גם יוצרי הקולנוע מתחלקים לאלה שבאים לעשות קופה ולתת בידור פשוט ואפקטיבי, ואלה שבאים מתוך רצון אמיתי להביא לקהל משהו שונה ומאתגר. בתחום הבידור הפשוט והאפקטיבי יש אכן בעיה רצינית - "מרוץ חימוש" שגורם לכך שכל הפקה מנסה לשרוף כמה שיותר כסף על כמה שיותר כוכבים ו/או אפקטים רצוי בשילוב תלת-מימד וכמה שיותר פיקסלים, והתוצאה הסופית היא לרוב כאב ראש כאב ראש כאב ראש. בד"כ גם מתלווה לזה רצון לעשות סרט "רציני" "כבד" והקללה החדשה, "אפל". WTF? למה כל סרטון באטמן צריך פתאום להיות "אפל"? זה גם גורם לכך שהסרטים נהיים רציניים כמו מופז וארוכים באופן בלתי סביר, מגמה שנמשכת כבר כמה שנים. לשמחתי, אלה סרטים שבד"כ מלכתחילה לא מעניינים אותי, מבחינתי הם משמשים להעברת הזמן בטיסות. בתחום היותר רציני ומאתגר, למרבה השמחה, אין שום התדרדרות, יוצרים רציניים היו ויהיו - פשוט צריך לזכור לחפש גם קצת מחוץ לאמריקה. גם לאמריקאים יש יציאות מעולות לפעמים (סרטים מהשנים האחרונות למשל winter's bone, monsters) אבל יש אוצרות בשפות אחרות - "הניצוד" הדני, שראיתי באחרונה הוא סרט ענק שיהפוך לקלאסיקה בוודאות, "היו זמנים באנטוליה" התורכי נפלא, ומרומניה יצאו בשנים האחרונות סרטים פשוט פנומנליים (יום שלישי אחרי החגים אולי הטוב שבהם, בימוי שחקנים שצריך ללמוד בחוג לקולנוע). בקיצור אם אתה רוצה בידור - כנראה שעדיף לך לחפש בתחום משחקי מחשב מרובי משתתפים. אם רוצים קולנוע יצירתי, המצב מצויין.

אחותי קיבלה סמארט לסופ"ש מהיחצ"נים של היבואן, וכתבה את חוות דעתה בבלוג שלה (שהוא בעקרון בלוג אופנה ולא קשור לרכב). אמנם לא "מבחן דרכים מקצועי" אך זו חוו"ד של מי שאמורה להיות קהל היעד האידיאלי של המכונית הזו - תל אביבית fashion minded, שאינה זקוקה לרכב גדול. http://sharonabaaron.blogspot.co.il/2013/01/blog-post_8.html אציין שגם אני עשיתי סיבוב קצרצר בסמארט הזו והתמלאתי פליאה - מהאנטי-דינאמיות של הרכב, חוסר יכולת הבלמים לעצור רכב שאמור להיות קל משקל, מהקשר שלו למרצדס - חברה שאני בד"כ מעריך.

הגיע הזמן שחילונים יגלו קצת דבקות באמונתם, נכון שלאדם חושב קשה ללכת ישר כמו חמור מכוסה עיניים - אבל בכל זאת אי אפשר להשאיר את המגרש בשליטת אלה שעוורונם אומנותם. צריך להפנים - אם אתה חילוני ולא מאמין באלוהים, דת וכו' - אז "מפעל חייו" של עובדיה אינו שונה, ודאי לא טוב יותר, מסתם סופר פנטזיה. אישית אני מעריך יותר את פועלו של מישהו כמו ג'.ר.ר טולקין שאשכרה יצר עולמות חדשים ושפות שלמות (ולא ניסה לשכנע אף אחד שזו היסטוריה אמיתית, או שכולנו צריכים לחיות לפי עקרונות ההוביטים) מאשר מישהו שבילה את חייו בלפרשן משהו שנכתב לפני עידן ועידנים וראוי היה שייתנו לו להעלות אבק בשקט. אני יכול לכבד אדם דתי כמו בחור חרדי שעובד אצלי, למד (תכנות, QA - לא תושב"ע) עשה צבא וכמובן עובד לפרנסתו, יושב באופן ספייס שיש בו גם נשים בלי לעשות מזה בכלל עניין, לחלוטין אחד מהחבר'ה והרבה פחות "מיסיונרי" (למעשה, בכלל לא) מאשר כמה סיינטולוגים למשל שעברו אצלנו. כלומר - אני מכבד אותו, ללא קשר לאמונה דתית, מכיוון שהוא לא הופך אותה ל-issue אז גם אף אחד אחר לא. ברגע שמישהו מנסה לגרום לי בכוח להתחבר לחבר הדמיוני שלו, אני אומר "עד כאן". אין לי יותר סימפטיה או כבוד ליהודי שמנסה לשכנע אותי בסיפורי אגדה - מושרשים היסטורית בתרבותו ככל שיהיו - מאשר לנרקומן שמנסה לשכנע אותי שהוא צריך כסף בשביל אוטובוס לבאר שבע. פעם הייתי סבלני יותר, ונאיבי יותר, אך תודה לש"ס ולעוד כמה חבר'ה מהסוג (גם אם מעדות שונות) איבדתי את הסבלנות, את הסובלנות, את הרצון להתנצל על כך שאני אדם רציונלי, ואת ההבנה לכך שכספי מסים שאני משלם הולכים לממן את התחזוקה המתמשכת של ההיסטוריה המומצאת הזו על אגדותיה ויצירי דמיונה הבלתי סבירים. ולכן אני גם מקפיד, בכל פעם שילד חוזר מבית ספר או מהגן ומדבר על "אלוהים" או "שצריך להתפלל" להדגיש בפניו שמדובר בשטות מוחלטת.

גם אם זה היה ב20:00 ... התשדירים הללו יהפכו כל שעה שהם ישודרו בה מפריים טיים לגרבג' טיים. אגב, קולגה שלח מייל כועס למנכ"ל משרד הפרסום הנ"ל מוקדם יותר היום, וקיבל תשובה מתנערת בסגנון "זה לא אנחנו, זו חברה בת שאין לנו ממש השפעה עליה"... קצת מביך. אני מכיר פוליטיקאים ואת יחסיהם עם יועצי תקשורת ורובם לא ממש מקשיבים אלא מה שהם רוצים זה מה שישודר, דפוק או לא. פרסומאי יכול היה להודות בזה ולומר "זה מה שהמפגרים רצו", התשובה המתחמקת מלמדת משהו...

אם אתה רוצה רכב מיוחד ששונה מהליסינגמטיות שהיו לך, יש הרבה אופציות פחות יקרות ועדיין מעוצבות ואיכותיות. אני מניח גם שאתה לא חייב רכב גדול, ושלרוב אינך מסיע את הילדים (הגדולים מן הסתם) ברכב. לדעתי סיטרואן DS3 יכולה להיות אידיאלית - בתקציב, נוחה, יפה ומיוחדת.