malcishua

ברגע שאתה משתמש בגג בתור המרפסת (או הרצפה, לא משנה) שלך, זו האחריות שלך לדאוג שלא יהיו נזילות לדירה שמתחתיך. השטח הזה הוא חלק מהדירה שלך והוא בשימושך, לא בשימושו של השכן מתחתיך. כאמור, אם הגג הוא של הבניין, ועד הבית אחראי על האיטום.

אושריקו, אתה תולה תקוות במה שהוא ככל הנראה שאריות הרצון הטוב והרחמים של מישהי שלא נעים לה לנפנף אותך לגמרי. מה הסיכוי לדעתך שהיא פתאום תרצה מישהו שככה היא רואה אותו? תן לי לעזור לך: אין סיכוי. לא בריא להשאר בסיטואציה כזו. ככל שהזמן עובר הכאפה שתחטוף בסוף תהיה כואבת יותר (והיא תכאב, מאוד). או שתעשה ניסיון אחד רציני אחרון, או שתנתק קשר. כמה שאתה חושב שזה יבאס עכשיו - תאמין לי, אתה תצא בזול לעומת האלטרנטיבה.

לפי מה שאני יודע (מניסיון שלי - דירה בקומה עליונה עם מרפסת גדולה מעל השכן מלמטה) - השכן שלך לא מחויב לשלם אגורה שחוקה. קודם כל - במקרה שהגג הוא של הבניין (כלומר לא שייך לאף דירה), ועד הבית אחראי שיהיה בידוד לגג. במקרה והרצפה שלך היא גג של מישהו אחר, אתה תמיד זה שאחראי שלא יהיו נזילות מהדירה שלך לדירה שלו. זה לא משנה אם הרצפה היא מרפסת או דירה סגורה. האחריות היא תמיד של מי שנמצא למעלה. מי קורא לאינסטלטור כשיש נזילה? בעל הדירה העליונה, לא התחתונה. אם השכן מוכן להשתתף בעלות הבידוד הוא עושה לך טובה, או שהוא רוצה לטובתו שתבחר בבידוד איכותי ומוכן להתחלק איתך כדי לוודא זאת. בעיקרון הוא לא מחויב לשלם שום דבר. ובכלל - למה שהוא ישלם בגלל שאתה החלטת לשדרג את הדירה שלך?

יש מקרים שבהם השמאי יכול להעריך מי היה האשם בתאונה, אבל לדעתי זה דורש שהוא יבדוק את שני הרכבים. כמו כן מדובר כמובן רק בחו״ד (לצורך העניין, עדות חו״ד במשפט האזרחי) ולא בפסיקה משום סוג. אתה יכול לשאול את השמאי שלך אם הוא מוכן להעיד במשפט. האם השיחות בהן היא ביקשה מכם ללכת למוסכים וכו׳ מתועדות? כי אחרת זה לא שווה הרבה. אני מציע לך לפנות לבחורה במכתב (אם יש לך חבר עו״ד, עדיף ממנו) שבו אתה דורש ממנה לשלם לך את העלות (ולפרט אותה) ישירות או באמצעות הפעלת פוליסת הביטוח שלה תוך X ימים, אחרת אתה פונה לבי״ש ותובע אותה לא רק על הנזקים אלא גם על הפסד ימי עבודה, התניידות ברכב חליפי/תחבורה ציבורית ועוגמת נפש. מסרבת - הולכים למשפט. שים לב שע״מ לתבוע את כל האקסטרות הנ״ל בבימ״ש אתה תצטרך כמובן לספק הוכחות/קבלות. אבל בלי קשר, במכתב תרשום אותן.

אם קשה לך למצוא בסביבתך מישהי שמריחה טוב ו/או מצחצחת שיניים, נראה לי שאתה זקוק בדחיפות לשינוי סביבה.

אין ספק, דוגמא מצוינת לסרט נורא (אחד הנוראיים שראיתי, אם לא הכי) שאני לא מתחרט על כך שראיתי. במקרה הזה, גם בגלל ההקשר (ל. רון האברד, ג׳ון טרבולטה..). וגם כמובן בגלל הצחוקים הרבים מספור שהסרט סיפק לי. ד״א, את הספר של האברד קראתי בילדותי, לפני שבכלל שמעתי על הכנסייה המטורללת והקשר שלו אליהם. שאלתי אותו מספריית בית הספר...

לגבי סרטים גרועים - לדעתי יש דווקא ערך לא מועט בצפייה גם בסרטים כאלה. מעבר לעניין (הקלישאתי אך נכון) שזה עוזר לך להעריך סרטים טובים, הרבה פעמים יש בסרט רע איזשהו חלק טוב, למשל רעיונות יפים אבל משחק ממש גרוע (או להיפך) וכו׳. לפעמים מעניין לראות שחקנים שאתה מכיר בתפקיד שונה מהרגיל ואיך זה משפיע על המשחק שלהם. ואם זה ז׳אנר שאתה ממש אוהב, אתה רוצה להכיר גם את הסרטים הגרועים בז׳אנר ולא רק את הטובים, בין השאר (אבל לא רק) כדי להיות חלק מהשיח על הז׳אנר הזה. כמובן שעדיף להפעיל איזשהו סינון כדי לא להגיע ליחס המזעזע שציינת (1 ל-10)...

אני מבין שבעינייך גם דמוקטיה היא ״קשקוש ניו-אייג׳י״. כי חופש הביטוי (ה״סיסמאות אה-לה ניו אייג׳״ של חן שציטטת) הוא חלק מעקרון חופש הפרט, שהוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה.

גם אם אין לה מישהו עכשיו, מתישהו בעתיד הקרוב היא תפגוש מישהו (בטח אם היא התחילה ללמוד). אתה צריך להבין שהיא ממש לא מחכה לך (כמו שאתה מחכה לה), אתה בכלל לא אופציה מבחינתה. אתה משלה את עצמך, וזו - כמו שכתבתי קודם - הדרך לשברון לב. עדיף ״סירוב עצבני״.

לגבי מסדרון - כנראה שאתה צודק. לגבי פורום - זה מאוד תלוי באנשים מהם מורכב הפורום. כנראה ששפר מזלך בעניין הזה. אצלי זה לא היה המקרה.

כלומר אם אתה נאמר מסמס לה (או מתקשר ואומר) שאתה בסביבה שלה כל היום מחר ומציע לה להפגש לחצי שעה היא תסרב? אם כך, מציע לך בחום (עוד יותר מקודם) לסגור ענין ולנתק קשר. אתה בדרך לשיברון לב רציני.

מבין אותך לגמרי, אבל גם אתה חייב להבין משהו: זה לא משנה שאתה נשאר ״ברקע״, מכיוון שאתה לעולם לא תתקדם משם. זה רק ימשיך ככה ואתה תשאר תלוי באוויר עד שפעם אחת אתה תקבל הודעה בסגנון ״טוב, חייבת לרוץ לפגוש את החבר שלי״ וסתם ישבר לך הלב. לגבי אסרטיביות - כמו שכתבתי, אם אתה הולך בכיוון הזה זה צריך להיות תמיד בחיוך ואתה חייב להיות מאוד רגיש כדי להבין רגע לפני שזה הופך להטרדה. אם אתה חושש אז באמת עדיף שלא תעשה את זה. אם אתה עדיין אופטימי אתה יכול לנסות פעם אחת אחרונה - אבל לא בווטסאפ, אלא בשיחה רצינית, in person, שבה תבהיר לה שאתה מאוד מעוניין בה ורוצה שתתן לך צ׳אנס אחד להראות לה שיכול להיות ביניכם משהו טוב. אם לא הולך - ממליץ לנתק קשר.

הבעיה עם מירי רגב היא שיש לה תמיכה מאוד חזקה (כיום לפחות) בעם. האמירות הכוחניות והפופוליסטיות שלה מדברות להרבה לבבות בישראל. אני אישית לא אתפלא אם היא תתמודד על ראשות הממשלה בעתיד הלא רחוק, ואפילו תנצח.

בלי קשר לכלום - ״אחותנו הקטנה״ אכן סרט מעולה, מומלץ בחום.

איך שאני רואה את זה, יש שתי דרכי פעולה כאן: 1. להיות עקשן ואסרטיבי, ולהמשיך לנסות להציע לה לצאת (אבל לא כל חצי שנה, אלא כל שבוע). מניסיון, יש זן של בחורות שאוהבות ואפילו מחפשות את זה, בקטע של ״הוא נלחם עלי״. רק לא בטוח שאתה רוצה לצאת עם מישהי כזאת. חשוב מאוד! - אם אתה נוקט בשיטה הזאת, זה חייב להיות תמיד באווירה טובה משני הצדדים ואתה חייב להיות מאוד רגיש לתגובות - כדי שזה לא יהפוך להטרדה. 2. לנתק קשר ולהמשיך הלאה. מה שאתה עושה כרגע זה לא זה ולא זה, וזה ממש לא יקדם אותך לשום מקום. רק יגרום לך לכאב לב.

אז אתה אומר שכל מה שצריך כדי לשכנע אותך במשהו זה לבקש מסרוניס להביע את דעתו על זה בפוסט? ד״א, הדיון הזה על חשבון הבית

מעניינים אותך מספיק כדי שתטרח לכתוב מה ״דעתך״ עליה (המרכאות משום שדיעה בד״כ מבוססת על איזושהי היכרות עם הנושא, לפחות אצל אנשים שפויים).

נותר רק לקוות שבנושאים החשובים בחיים (ולא סתם דיון בקארספורום) אתה מבסס את דיעותיך על בירור עובדות ולא לפי מקבץ של רנדומלי של דיעות סובייקטיביות של אנשים אחרים על הנושא. אין הרבה קשר בין מה שכתבת למציאות.

התכוונתי לאינטראקציה האנושית - אחד על אחד זה אינטנסיבי, בהשוואה לעבודה בקבוצה עם מדריך למשל - ולא לעצימות של האימונים. אבל זה באמת אינדיבידואלי לגמרי, יכול להיות שטעיתי. עריכה: לגבי הלימודים, מחזק את זה שמעלי. אני למדתי בחוג ריאלי שאחוז הבנות בו היה נמוך מאוד אבל בכל שלב בלימודים ההרגשה היתה שכמות הבחורות (אפילו החדשות) שאני פוגש ביומיום היא אינסופית. גם בקמפוס וגם מחוץ לו (פעילויות, מסיבות). בסביבה כזו, ממש לא חייבים להיות Max.M כדי שיקרה משהו

סליחה, צודק! ההתייחסות שלי היתה לממזר השמן כמובן.

ברור שזה פתרון טוב (מאמן אישי), אבל לא כל אחד (ולמעשה הרוב לא) יכול להרשות את זה לעצמו. בנוסף, דווקא לטיפוס כמו פות״ש נראה לי שעדיף להתחיל לבד ולא באימון אחד על אחד, לדעתי זה יכול להיות אינטנסיבי מדי בשבילו (מבחינת האינטראקציה עם המאמן). אני עדיין חושב שהליכה זה הפתרון המיידי הטוב ביותר, ע״מ לייצר איזושהי שגרה התחלתית. כמובן שאפשר אח״כ להתפתח לענפים אחרים, אבל בהליכה יש מינימום של אוברהד - אתה מתלבש ויוצא מהבית. זה הכל. אני ממש חושב שרק הפעילות המינימלית הזו באוויר הצח תעשה טוב למישהו שרגיל לשבת במשרד/סלון בבית כל היום. אני ממש ממליץ על זה לכולם - אפילו בלי קשר לכושר, אלא סתם להתייחס לכך בתור טיול בחוץ כמה פעמים בשבוע (לא חייבים כל יום), במקום לרבוץ כל היום מול המחשב/טלוויזיה. למי שיכול ויש לו מסלולים ליד הבית - אופניים גם כן מומלצים מאוד (עצה שאני לצערי לא שומע לה כל כך ).

ממזר שמן - המטרה באימון אירובי היא להעלות את הדופק. הכוונה שלי היתה - לא טיול ״בניחותא״ שלא מזיז לדופק אלא כן הליכה זריזה שמעלה את הדופק. אבל לא צריך להגזים בהתחלה - תמצא קצב שאתה מרגיש איתו נוח פיזית ותנסה פשוט להתמיד. תזכור, הדבר הכי חשוב בהתחלה הוא לא להעמיס על עצמך יותר מדי מהר מדי - זה מתכון בטוח להתייאשות וויתור. עדיף אפילו שתכנס לשגרה של טיולים בניחותא מאשר שתעשה שתי הליכות מאומצות ותוותר. לאתגר את עצמך עדיף אחרי שתכנס לשגרה ולא בהתחלה. ברגע שתכנס לשגרה של הליכות (שזה בעצם המכשול העיקרי מבחינתך כרגע) - תוכל להעלות את העצימות של ההליכות בקצב שאתה תחליט עליו. מסכים עם הכתוב מעלי לגבי אביזרים - זה ״מכניס״ אותך לעולם המושגים ומעודד להתמיד.

הצעתי לפות״ש להתחיל מהליכה אפילו רק כדי לחלץ עצמות ולעשות איזושהי פעילות רציפה 40 דקות ביום. כמובן שלא התכוונתי להליכה תחרותית אלא הליכה בקצב סביר שהוא מרגיש איתו נוח (לא טיול בניחותא מן הסתם אבל גם לא בעצימות גבוהה). אם הובנתי אחר, אני מתנצל. הליכה בקצב סביר (שוב, סובייקטיבית, כזה שלהולך נוח איתו) עם נעלי ספורט נוחות לא אמורה להוות בעיה אלא במקרים קיצוניים, ולפי תיאורו של פות״ש (גובה, משקל, גיל) זו ממש לא אמורה להוות בעיה. אבל אם בכ״ז יש ספק, אין שום בעיה לבקר אצל הרופא ולקבל אישור. הרעיון הוא לא להתחיל ממשהו שקשה לעמוד בו (זכור שמדובר במישהו שלא רגיל לשום סוג של פעילות גופנית) אלא משהו שקל לעמוד בו ולהתמיד, שיהיה שער לפעילויות רציניות יותר בהמשך.

אני מסכים איתך שזה חסר הגיון, אבל אני מניח שמבחינת החוק גם אם הרכב חונה הוא עדיין נמצא בדרך ולכן חלים עליו חוקים מסוימים כמוגדר לרכב בדרך. בניגוד לקיר הבית שלך שהוא לא רכב בדרך ולכן החוקים לא חלים עליו.

שים לב שבכל התרחישים שציינת תמיד הברירה היא ללכת ו״להגיד״ למישהו לעשות משהו. הכל שחור או לבן. ״ולאף שכן אין זכות למנוע את זה ממני״. מה לגבי לנסות לדבר ולהגיע להסדר? או אפילו סתם לדבר, בתור התחלה? ולא ללכת ו״להגיד״. אתה אומר שאני טועה, אבל תוכן הפוסט שלך רק מחזק את מה שאני כתבתי.