zaf

פעם ראשונה, קורה, ממלא נוזל קרור 2 ליטר! במיכל העיבוי יש חצי או שליש מזה, זה לכשעצמו כבר מחשיד. פעם שניה, נוסע כבר ללא נוזל קירור ! (מה המרחק לתחנה הבאה?) פעם שניה ממלא ושוב נוסע ללא נוזל קרור, כך לפחות אני מבין. גם אם יש כשל ידוע במשאבות המיים בהם משתמש VAG (ויש כזה כשל) להמשיך בנסיעה ללא נוזל קירור זה כבר מעבר ל "לשימוש סביר" אני מקווה שצ'מפיון יחליפו או יתקנו את המנוע על חשבונם/חשבון VAG או איך שבא להם .

זה אף פעם לא נעים. לי היה דייר בדירה של אימי, על פניו נורמטיבי עד שפשט רגל. למזלי הוא התפנה אבל הותיר אותי עם חובות ועד בית (ארנונה וחשמל היו על שמו) ומעט על מיים שאת הרישום לא העביר על שמו למרות שגר בדירה כמה שנים. מה שסייע לפינוי היה שעקב פיגור בתשלום עבור המיים, הוצאה התרעה לפני ניתוק. סירבתי לשלם והודעתי לתאגיד המיים כי אין לי התנגדות לניתוק . מספר ימים אחר כך הוא פינה את הדירה. חשוב לעקוב אחרי מצב הדירה, לבקר לרגל חג, ולטפל בנכס. תיקונים שבאחריותי אני שולח בעל מקצוע שלי ומבקר יחד איתו.

מפתחות לרכב, יותר מפעם אחת. הפיג'ו 404 של אבי נקנתה מאוויס בזמנו, היה לה משום מה מפתח נפרד לכל מנעול דלת, ככל הנראה הוחלף מנעול רק באחת הדלתות. יצאתי מהופעה בצוותא לחנייה שהיתה מול , היכן שהיום עומד המגדל השופטים. אני ניגש ל404 הבורדו שחונה שם, פותח אותו ומתיישב. משהו לא מסתדר לי, יש מעין גדר על הדשבורד (היה מקובל לשים למנוע נפילת חפצים) שלא מוכרת לי. אני יוצא מהרכב ורואה שאישתי עומדת שני רכבים ממני על יד הרכב שלי , 404 בורדו 😉 בכרמל 12 שלי, מנעול תא המטען היה ידית T שכמותה השתמשו בארונות תיוק. משהו דומה לזה שכל מפתח שחוק יכול היה עם מעט משחק לפתוח. בהיותי חרד לרכבי הראשון, התקנתי בו אזעקה פשוטה עם מפסקי דלתות 😃 לחרדתי שמעתי את האזעקה ורצתי לתפוס את הפורץ. התברר שהבחור עזר לחבר להעביר דברים, ניגש לכרמל הראשונה שראה ופתח את הבגאז' על מנת לשים בו את החפצים, משהתחילה האזעקה לפעול הוא פתח את דלת הנהג שגם היא הייתה עם מנעול פשוט ביותר וחיפש את מפסק הכיבוי. את העימות ביננו הפסיקו עוברי אורח. הרכב של החבר שלו חנה שני רכבים לפני בהמשך הרחוב. אותה כרמל 12, היתה מתעוותת בפניות חדות, באחד המקרים פניתי שמאלה במהירות גדולה מידי ודלת ימין שלי נפתחה לרווחה. למזלי אישתי שישבה לידי לא עפה למרות שהמושבים היו עם ריפוד סקאי ( יעני leatherette של ימנו)

רוני אהרונוביץ סרב בתוקף להתייחס לנושא האמינות כנושא גורף. אבל במציאות שבה מתגלות תקלות בכלי רכב חדשים לא ניתן להתעלם מזה לגמרי. אלא שבארצנו ארץ כולם יודעים יותר טוב, הכללות בכל נושא מקבעות את דעת הקהל, ולא יעזרו עובדות או העמדת דברים על דיוקם. לא נצליח לשנות את זה או לתקן את זה. לצערנו, זה מה יש. המאפיין העיקרי כאן הוא "הזנחה" של הטיפול (בדיקת שמן, נוזל קירור, אוויר בצמיגים). יותר ויותר תחזוקת שבר, וציפייה לאפס הוצאות. אבל כפי שכולנו יודעים ואהרונוביץ כתב בכל פעם, כל עוד אין נתונים אמיתיים משום גורם בשוק , הכל מבוסס על "ידע אישי" (למי שזוכר את חידוני הטלוויזיה של פעם) מצטט: ישנה רק דרך אחת בדוקה ומוסמכת לדעת מי היא מכונית אמינה באמת: תביעות היבואנים מהיצרנים בגין תיקונים שנעשו במסגרת האחריות (לא מדובר ב'ריקול' שפורסם ברבים). תביעות אלו אכן מסוגלות לייצר ולצייר סטטיסטיקת אמינות תקפה ואובייקטיבית. יש לכם גישה לתביעות הללו? כמובן שלא. לאף אחד אין. מה שלא מונע מכל מיני שרלטנים להמשיך ולפמפם רכילות רחוב ואמונות טפלות.

השאלה שאולי צריכה להישאל היא, למה רק בארצנו (כי אנחנו מיוחדים) המגזינים מתו הרי Auto motor und sport' , Car and driver, Auto express ודומיהם חיים ובועטים. גם שם דור המייסדים כבר לא כותב במרץ. (ג'ורג כאשר, כתב לאחרונה ב 2017) אבל המגזין והאתר חיי וקיים.

סוללות 20V וכעת גם 40V כבדות באופן משמעותי, אם אתה לא נזקק לציוד נטען לעבודה קבלנית של 8 שעות ביום אין כל הצדקה לכי עם סוללה מעבר ל 12V. ככל שהעבודות הן במסגרת DIY ופרוייקטים "ביתיים" אין צורך בקיבולת הסוללה הגדולה. יצרנים שונים מתחרים ב"למי יש יותר גדול" כחלק ממיצוב שיווקי. אם אתה רוכש כלים לפי הצורך שלך, השיקול צריך להיות לפי מידת השימוש והנוחות שלך.

אנשים משלמים על תוכן איכותי וכזה שמיוצר על ידי צוות מוערך בעיני הקוראים. דה מרקר זוכה בקהל משלם בזכות עורכו , גיא רולניק. טורבו היה בזכות רוני אהרונוביץ. ובעבר היו מי שאהבו את הכתבות והניתוחים של סבר פלוצקר ונחמיה שטרסלר. לצערנו קשה עד כמעט לא ניתן לבדל מגזין או עיתון אינטרנטי בזכות כותב מוביל ובעולם הרכב זה כבר הפך לכמעט בלתי אפשרי. אז כן, העיתונות שהכרנו לא דועכת היא פשוט מתה. ואולי כי הכותבים פשוט הזדקנו או פשוט מתו ואין מי שיכול להמשיך את דרכם ולהתקיים מזה.

בבלוג שלו בדה מרקר מסכם דניאל שמיל את מה שכולנו כבר רואים ומרגישים. עיתונות הרכב איננה עוד, הכתיבה בנושאי רכב היא כבר עיתונות צרכנית ואין בינה לבין "אהבת רכב ונהיגה" קשר אמיתי. אני מצטט מתוך הבלוג: בהודעה לעיתונות ששיגרה מימון ישיר, כינתה החברה את המהלך "סל שירותים", ו"מרכז תוכן וידע", אבל אין שם מילה על עיתונות ועל התפקיד הביקורתי שלה. גם אם זה מאכזב, זה לא מאוד מפתיע - מימון ישיר לא עוסקת בעיתונות. החברה גם אינה שחקן חיצוני ונייטרלי לענף הרכב, אלא קבוצה פעילה עם הרבה אינטרסים. כך למשל, החברה מספקת מימון ברכישת רכבי טסלה בישראל. האם אפשר יהיה לצפות לביקורת על טסלה באתר "אוטו"? ומה יקרה במבחן השוואתי? יותר מכך, הבטוחה להלוואה של מימון ישיר היא המכונית עצמה - ולכן לחברה יש אינטרס שמחירי הרכב לא יירדו. מה יקרה, למשל, אם תתגלה תקלה סדרתית במכונית מסוימת, כזו שעלולה לפגוע במחירי היד השנייה של המכוניות? האם יהיה לה ביטוי באתר ששייך לחברת המימון? https://www.themarker.com/blogs/daniel-schmil/BLOG-1.10453339 BLOG-1.pdf

דניאל שמיל פרסם בדה מרקר למעשה סוג של רקוויאם לעיתנות הרכב כעיתונות רכב ולא כעיתונות צרכנית https://www.themarker.com/blogs/daniel-schmil/BLOG-1.10453339 המאמר הזה מסכם יפה את כל שנאמר על רוני ועל פועלו. הוא היה אחרון עיתונאי הרכב . מכאן והלאה, מה שרואים ונראה זו כבר צרכנות גרידה. בכמה הספדים, אהרונוביץ' הוגדר כעיתונאי הרכב האמיתי האחרון בישראל. הוא בוודאי האחרון מסוגו. עיתונות הרכב השתנתה מאוד בשנים האחרונות. אתרים רבים נפתחו, יש בלוגרים ויוטיוברים והרבה אנשים שמפיקים תכנים מעניינים. זה מוסיף לגיוון בעיסוק בתחום, ובקוראים - כאלה שמתעניינים בכלכלה, חובבי שטח, שוחרי מכוניות חשמליות וכן אוהבי נהיגה - כל אחד יכול למצוא מידע שמעניין אותו. אבל יש רק דבר שהופך מישהו לעיתונאי, ולא לסתם "יוצר תוכן", וזו לא האהבה למכוניות. השאלה היא עבור מי הוא עובד. אלה שמשרתים את הקהל שלהם - הקוראים והצופים - הם עיתונאים; ואלה שמהדהדים מסרים של יבואנים וקבוצות אינטרס אחרות, הם לא. BLOG-1.pdf

5 בתי קלייה ממכרים שאחריהם הקפה שלכם לא יהיה אותו דבר https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001393614

תקציב?

אגב 30 מ"מ זה קוטר הקדח במוצרים ארופאים. במוצרים אמריקאיים 16 ממ זה המקובל

זה באמת יחודי לגרונג של בוש - https://www.mmsr.co.il/items/2753454 משום מה זה גם מושך את המחיר למעלה. אני זומם כבר כמה זמן על גרונג/פנדל של FEMI , שנראה שיחס עלות תועלת שלו טוב מזה של בוש. מתקשר לדיון אחר של כלים זולים לעומת מותגים.

האיות הנכון הוא BESSEY . עשיתי חיפוש בהתחלה לפי האיות שלך הגעתי לחנות גדולה בגרמניה 😉

בנוסף על מנת להרים דלתות יש את הזרוע הזו יש זולות במחיר של פחות ממאה שקלים אבל מנסיון הזולה שהזמנתי נפגמה כשניסיתי להרים משקל של למעלה מ 20 קילו 😏 תוסיף גם כריות כמו אלו

נורבגיה זה מקרה יחודי, כי הסקנדנבים שונים בגישה שלהם מסעודים למשל. לכן הנפט לא קילקל אותם. בנוסף יש להם מקורות אנרגיה "זולים" מעבר לכל מקום אחר בעולם. חשמל הידרואלקטרי נותן "חופש" ו"משחרר" תקציבים לדברים אחרים כמו רווחה למשל. אבל ואדים צודק, בממפעל יצור העובדים הם "ברגים" ושם תמצא את הפוליטיקה האירגונית ואווירה רעילה. בהיי-טק זה שונה כי המוצר תלוי מאד בעובדים לא במכונות . אבל עדיין לא חסרות פינות אפלות של פוליטיקה של מסדרונות, וצורך להתבלט על מנת להתקדם.

מכיוון המראה?

אני מניח שהרעש שאתה שומע מגיע מהגג ומהדלת האחורית, וזה בעיקר בימים חמים מאד. קנה לך ספריי סיליקון למשל כזה פתח את הגג עד הסוף רסס על המסלולים ובצע שתיים שלוש חזרות של פתיחה סגירה. כנל עם הדלת האחורית . אצלי זה פתר את הרעש. ומאז מידי כמה חודשים אני חוזר על התהליך, על מנת לשמר את הסיכוך.

נתקלתי היום בתמונת כלי רכב של מובילאיי. לא מצליח לזהות איזה רכב משמש אותם. יש לא מעט כאלה על פי התמונה.

יובש בגומיות, במסילות הגג. מעט ספרי סיליקון וזה נעלם כבמטה קסם. אצלי זה קרה רק כשהרכב עמד חשוף בשמש ישירה כמה ימים ולא פתחתי את הגג. נזקי שמש לגומיות ופלסטיק זה תופעה מוכרת. היום דרך אגב, טויוטה מחליפים ברכב של המשפחה את גומיות האיטום של חלונות בדלתות שדהו ברכב בן שנה. מריחת סיליקון עליהן,בזמן, הייתה מונעת או מעכבת את זה.

זה עדיף על שיוף הרכב עם מברשת וחול אפילו שכבר כתוב 10 שנים "מכונה חדשה"

הרצתי חיפוש זריז, מסתבר שיש יבואן אפילו : https://www.oz-b-g.com/מכונת-שטיפה-לרכבים-גשר-tracer

נתקלתי בזה (בכלל באתר שסוקר טכנולוגיות) touchless car wash system. מסתבר שדי נפוץ כבר לא רק בקוריאה וסין גם בכמה מקומות באירופה (אפילו רומניה 😄) מתי נראה את זה כאן ונפסיק לסבול מ swirls ?

מחירים מקובלים בשוק. המשתנה הוא מחיר שעת עבודה בין מתמחה למורשה יבואן.

האירטאג בסך הכל מוביל את הגנבים אל חניית הרכב ליד הבית למשל. מצמידים את התג כשרואים את הרכב בחניה בסופרמרקט למשל. עוקבים אחרי הרכב ובאים בלילה שיש יותר זמן "לעבוד" על הרכב.