BoazB11

כן. בדיוק זה. וה"מים עומדים" למטה, זה לא מים עומדים כי הם מתחלפים מדי יום/יומיים עם ההשקייה. את ה'באלאנס' של המערכת עושים גם בעזרת המפלס של המים ה"עומדים". אדניות צמנט-אפוקסי תוצרת "העציץ נתניה". 2 צינורות ניקוז (למפלס העליון מאחור, למפלס התחתון מלמטה) כשכל האדניות של אותו מפלס מחוברות לאותו צינור. השקיה מצינור 16 אליו כל אדנית מחוברת עם צינור 4/7 לטפטפת מיקרודריפ. ראש מערכת גלקון עם דישון ומז"ח שמנוקז גם הוא לאותה צנרת. = אפס נזילות. הגינה הזו בת קרוב ל-5 שנים. מחליפים קצת עונתיים כשצריך. כל השאר קורה לבד...

הצינור של ה-4" הוא מעל הנקז כלפי מעלה, נותן לך אפשרות להכניס את היד עד לנקז כדי לשחרר שורשים ובוץ ולשמור אותו נקי. זה די הכרחי לאדניות עמוקות, מעל 25 ס"מ גובה, או כאלה עם רב שנתיים שבהן קשה עד בלתי אפשרי לחפור ולהגיע לנקז. הצינור הזה שומר גם על 'שטח סטרילי' סביב הנקז, כך שהוא לא קבור בתוך המצע. זה תופס מקום באדנית, נכון. לכן מתאים לאדניות גדולות יחסית. אם יש חורי ניקוז באדניות - צריך לאטום עם סיליקון ולקדוח בצד קדח 22 מ"מ לנקז. משרשרים צינור 20 מנקז לנקז ולבסוף אל פתח הניקוז ברצפה. כמובן שהאדניות צריכות להיות גבוהות יותר מהפתח... ראש מערכת עם משאבת דישון (ומז"ח חובה) יתן את 'פעימות הלב' של הגינה, ואז הכל בעצם עובד לבד. כמובן שמשנים את זמני ההשקייה ע"פ העונה והדרישה. אשתדל בערב להעלות צילומים שימחישו בצורה ברורה.

אכן - השקייה היא גורם קריטי בהצלחה של גינה. אני מדמה את ההשקייה לפעימות הלב של הגינה... באדמה זה יותר קל מאשר במצע מנותק. עשיתי בעבר כמה גינות גג, וכשיש תשתית טובה ומושקעת - אפשר להגיע ל'גינה אוטומטית' שלא דורשת כמעט התערבות, למעט גיזומים והחלפה של עונתיים כשצריך. השיטה הכי מוצלחת מבחינתי כוללת ראש מערכת עם דישון קבוע, מיכלים גדולים ככל הניתן, אטומים עם נקז בגובה 2 ס"מ, שמחובר לצנרת ניקוז, עם מצע אינרטי (טוף גרוס או קוקוס, אפשר עם תוספת של ורמיקולייט/פרלייט) וכמובן טפטפות (אני מעדיף מיקרודריפ שפחות רגיש לסתימות). הרעיון הוא ליצור מערכת שמקבלת דישון קבוע בהשקייה, ללא חומרי הזנה במצע שזה הכי קרוב להידרופוני מבלי להיכנס למערכת של הזרמת מים. הניקוז מונע הצטברות מלחים במצע (השקיית יתר קבועה), המצע מחלחל את מי ההשקייה די מהר, אבל בגלל שהניקוז מוגבה מהתחתית תמיד יש בה מים, וכשהמצע מתייבש הם עולים בקפילריות ושומרים על לחות קבועה, וגם על הרבה אוויר במצע, שחשוב לא פחות לבריאות השורשים והצמחים. רצוי מאוד גם צינור 4" עם מכסה - לביקורת ופינוי שורשים מפתח הניקוז. המיכלים חייבים להיות אטומים לגמרי, ומתאימים לחיבור נקז. דרושה אמנם השקעה ראשונית גדולה במערכת השקייה ובתשתית אבל מתקבלת גינה יציבה עם תחזוקה מינימלית.

ראיתי כמה סוגי קיטים של מערכות הידרו כאלה, וכולם נראו לי חובבניים מאוד או יקרים מאוד או שניהם יחד... מנסיון רב שנים עם אקווריומים אני יודע שמים עומדים זה מתכון לעוגמת נפש בד"כ, לכן לדעתי רצוי להשקיע לפחות במשאבת אוויר, ועדיף גם במשאבת סחרור. במקביל חייב גם נפח משמעותי של מים בכדי שהמערכת תהיה יציבה. היה לי בעבר פילודנדרון יפה שמאוד אהבתי, אבל תמיד היה לו צפוף בעציץ שלו והשורשים מהר מאוד בצבצו אל קערת הניקוז וסתמו את העציץ. החלטתי 'לזרום' איתו ופשוט להגדיל את קערת הניקוז ולא את העציץ... קניתי דלי גדול(70 ליטר) עם מכסה מחומרי בניין, עשיתי חור במכסה שהעציץ ישב עליו, בפנים שמתי 2 אבן אוויר מחוברות למשאבה, והוספתי משאבת סחרור (ראש כוח) שמחובר לצינור חליל (צינור השקייה 20 מ"מ שקדחתי בו חורים בהיקף) שיצר בעצם 'גשם' תמידי בתוך הדלי שהיה מלא במים עד החצי בערך. העציץ היה מעל גובה פני המים שבדלי, והשורשים גדלו בתוך ה'גשם' והלחות ועם הזמן שקעו להם בתוך המים, והצמח הזה ליבלב וצמח כמו בסיפור על ג'ק ואפון הפלא... כמובן שהוספתי דשן למים באופן קבוע, ומעבר לשמירה על מפלס המים לא היה צורך לעשות כלום. פעמיים-שלוש בשנה הייתי מרוקן את המיכל, קוצץ קצת את גוש השורשים הענק ממלא מים מדושנים והשישו ושמחו היה ממשיך... מבחינת עלויות יש השקעה ראשונית סבירה: דלי עם מכסה כ-80₪ משאבת אוויר טובה כ-200₪ משאבת סחרור ראש כוח כ-150₪ ועוד כמה שקלים לצינור ומחברים. אח"כ קראתי קצת חומר מקצועי על שיטות גידול במים, ומסתבר שעשיתי מעין שילוב של הידרופוניקה DWC (Deep Water Culture) עם אירופוניקה (aeroponics) ואם אתה מתכוון להיכנס לעובי הקורה בתחום כדאי לגגל את המושגים האלה, יש מלא חומר ברשת.

אפשר לראות?

יש לי את נטען של שיאומי. מכשיר חמוד שיכול גם לנפח גלגל של רכב, אבל לוקח לו מלא זמן. אני משתמש בו לאופניים. באוטו יש לי קומפרסור חד בוכנתי פשוט מאייס. הרבה יותר חזק מהשיאומי הנטען. הכבל אמנם דורש התעסקות קטנה, אבל זה לא מכשיר בשימוש תדיר, אלא לחירום, ככה שלא מפריע לי.

בפיאג'ו של הבן שלי טיפלנו בזמנו ב'גארד רייסינג' שהתמחה באיטלקים האלה, אבל הוא כבר לא פעיל היום. וגם במוסך המרכזי של אבניר כשהיו בעיות של כלי 'לימון', כך שבמקרה אחד הם ספגו חלק מעלות הטיפול, למרות שכבר פגה האחריות. בהרצליה אני מכיר את גילי ושדי - מקצוען באיטלקים וגם הגון וישר.

זה טוב שהמכניקה אמינה מאוד, אבל מה זה עוזר לנו אם למשל... בגשם נהיה קצר איפה שהוא והקטנוע כבה באמצע הנסיעה ורק אחרי שעתיים שלוש כשמתייבש הוא חוזר לאמינות המכנית שלו. ואף מכונאי לא מצליח לאתר את התקלה ו/או לסדר אותה על הליפט. (Xevo שהגיע כמעט למאה אלף ק"מ עם הבוכנה המקורית)

מסכים לגבי העיצוב היפיוף של הבוורלי. ראיתי אותו הרבה בחנייה בבית, במיוחד כשהיה מסרב להתניע והבן היה לוקח את ה-SH שלי...) סחירות של שניהם לא משהו. צפיפות - לא היתה לי בעיה עם זה ב-SH, כולל בהרכבה, וגם אני וגם זוגתי לא קטנים במיוחד. אחסון - לבוורלי יש קצת יותר מקום תחת המושב, סבל יש לשניהם, בהונדה הוא אפילו גדול יותר, וגם יש לו מדרס שטוח קטן שאפשר להניח עליו שישיית מים. מעבר לזה יש את איכות החומרים, העמידות והאמינות המכנית, שם הונדה SH לוקח בגדול, ומבחינתי אלו תכונות חשובות יותר מהעיצוב. זו אגב הסיבה העיקרית שאני (שוב) על הונדה, למרות שחשקתי בדוקאטי...

למה ככה DJ ? על הוו תלייה אתה שם ים שקיות, מאחורה יש ארגז, ואם אתה פחות בענייני סבלות והובלות - בפנים יש מנוע שד משחת שמעיף את הציפלון הזה בעיר כמו שד טזמני... SHל נעליך...!

תכלס! אין על החמישיה...😂

עזוב מה העובדים שלך חשבו עליך. הם מכירים אותך מעבר לרכב. השאלה איזה רושם אתה עושה כשאתה מגיע ללקוח בפעם הראשונה, ואז כן בהחלט - להגיע עם אופניים זה הצהרתי לא פחות מאשר להגיע במרצדס S-קלאס. באיזה קורס שעברתי נכנס אלינו בחור עם הרצאה מלומדת ומנומקת על איך להיות מיליונר. נתן לנו את עצמו כדוגמה לצעיר שעושה מיליונים. ניסה לשדל אותנו להירשם לקורס שלו וללמוד ממנו איך עושים את זה. הוא הרצה בשעה האחרונה וירדנו יחד לחניון. שם הוא נכנס למאזדה 3 2008. באותו רגע נמחק לי מהמוח כל מה שהוא דיבר במשך שעה, ומה שנשאר זה - כן, בטח...

אולי בעוונותי אני אשמע כמו חסידי ה'טויוטה בחיים לא מתקלקל', אבל כן - הונדה בדו"ג = אמינות, ובפער לעומת המתחרים ובפער עוד יותר גדול ככל שהכלי עבר כבר כמה עשרות אלפי ק"מ וידיים. לבן שלי היה Xevo כשהיה סטודנט, וליווה אותו בנאמנות מלאה 5 שנים, עד שב-90K ק"מ החלה קריסת מערכות שכבר לא היה משתלם לתקן. הוא הוחלף ב-בוורלי 300, בהנחה שזו אותה יחידת הנעה עם קצת יותר נפח, והוא היה אכזבה גדולה מלאת תקלות מעצבנות שעלו לא מעט לתקן. כיום עם פורזה 250 יש לו נחת מלאה. אמינות מוחלטת ואיכות חיים משובחת. אישית - אם הייתי צריך היום לחזור לקטנוע עירוני שימושי בלי להסס הייתי חוזר לדגם שהיה לי שמשך 3 שנים בעבר - הונדה SH300.

קטנוע מצוין לדעתי. בחנתי אותו כשהגיע לארץ https://katnoim.co.il/test-piagio-beverly-350/ לגבי אמינות אני לא יודע, אבל כחדש אני זוכר שבקצוות הוא קצת איכזב. במהירות מקסימלית על כביש מהיר הופיעו נדנודים שלא ציפיתי מקטנוע פרמיום עם "16 מלפנים ובתנועה ממש איטית בעיר היו קצת קרקושים מהתמסורת. לא משהו קריטי, אבל בכל זאת... כיום לדעתי (מבלי לעשות השוואתי ראש בראש) - הפורזה 350 וה-XMAX 300 עדיפים עליו. מודרניים ועדכניים יותר ובלי הבאגים הנ"ל. מעבר לזה הנוכחות שלהם בשוק משמעותית הרבה יותר - ומזה נגזרת גם סחירות טובה יותר, זמינות חלפים וכו'. מצד שני - כמשומש במחיר נמוך הוא יכול להיות קנייה טובה.

עבדתי בעבר הרחוק במשק פרחים שגם מכר זרים ללקוחות פרטיים. מטבע הדברים היתה הרבה סחורה בסוף חיי המדף שהלכה לפח, אבל עדיין היה אפשר למצוא מציאות חינניות במכולת הזבל. בסטונרים וכל מיני קשי יום היו מדי פעם אוספים כמה חבילות מהזבל ובעל המשק העלים עין. בשלב מסוים זיהינו לקוחה מוכרת ניגשת למכולה, מחטטת ואוספת כמה צרורות, ואז חוזרת למרצדס שלה ומפליגה לדרכה. כשזה חזר על עצמו מדי שבוע, בעל המשק נתן הוראה לפועלים למעוך ולשבור את הסחורה לפני ההשלכה לפח...

לא יודע... אישית אני לא סובל את כל הריחות הסינטטיים האלה, לא במכוניות וגם לא בשירותים/חדרי מדרגות וכדו'. גם לא סומך על כך שהחומר הנדיף שנושא את הריח, אכן לא מזיק לבריאות לאורך זמן. היה לי חבר שבאופן קבוע היה מחזיק באוטו שקית של קפה טחון ריחני עם הרבה הל. שקית נייר עם כמה חורים קטנים... תענוג!

אין שום בעיה עם מנוע ה-2.0 ב-XV ובפורסטר. יש מספיק כוח, ומרגיש אפילו קצת יותר נמרץ ממנוע ה-2.5 שבאאוטבק, לפחות ברכבים שיצא לי לנהוג עליהם עם מעל ל-200K ק"מ. בכולם יש את הגיר הרציף שדורש הסתגלות לאופי הפעולה שלו, שהוא באמת די מבאס ומרגיש עצל למי שמחפש אופי טמפרמנטי ונמרץ.

את זה עם הרוביקון הדנדש לקחתי מ'יצאת צדיק' עם חיים אתגר. ניכל קשישים ועשק אותם באלפי שקלים. המבוגר עם האופניים עשה אצלנו תיקונים חאפריים, אבל לקח בזול. נשארנו עם הברלינגו...

נניח ויש לך בבית נזילת מים, אתה יוצא לרחוב ויש שם שני אינסטלטורים חונים... אוקיי? אחד עם שעון זהב וג'יפ רוביקון חדש נוצץ, והשני עם ברלינגו וסרבל עבודה. למי תפנה? אהה... והנה עובר אינסטלטור מבוגר על אופניים ישנים, ומתוך ארגז תנובה ירוק שקשור לו לסבל מרשרשים כלי עבודה ישנים... אולי דווקא לפנות אליו שיטפס על הגג ויתקן את הדוד"ש?? לא אומר שזה משקף באופן מלא את המקצועיות של כל אחד מהם, אבל לדעתי בכל זאת יש בזה אינדיקציה מסויימת.

אפשר לגמרי להבין דרישה כזו, זו התדמית של העסק, אבל תסכים איתי שגם ספורטאג' או אוקטביה יעמדו בקריטריון של 'אוטו יפה'. למרצדס, ב.מ.וו ושאר מותגי היוקרה יש כבר הצהרה אחרת לגמרי מ'אוטו יפה'.

אני לא אקטלג אותו מיד כנוכל, אבל... אני אבין שני דברים: שהאיש 'טווס', ושבע. 'טווס' - אחד שמתעסק חזק בתדמית שלו, ואולי אפילו מתנשא על הזולת, ושבע - אז מבחינתי בטח ישקיע פחות תמורת כל שקל שיקבל ממני. אני הייתי מעדיף מישהו שייראה לי יותר ענייני ומחובר למציאות שגם אני חי בה. מצד שני - בטח לא הייתי רוצה עו"ד שנוסע ברכב בלאי ונראה מרושל. * זה ברמת הסטיגמה. כשמכירים אישית ומקצועית מישהו, איזה רכב יש לו פחות משנה. (הרו"ח שלי ז"ל נהג בסוזוקי וואגוןR, ונראה די שלומפר, אבל היה מקצוען סופר דופר ואיש משכמו ומעלה. יהי זכרו ברוך.)

כנ"ל עם קיה סיד שהיתה במשפחה עד לפני 3 שנים. סבלה מהרבה דפיקות חנייה שתוקנו, כולל החלפת דלת (למקורית), נמכרה מעל המחירון בגלל ק"מ נמוך ופנים שמור במצב חדש. הראינו לקונה את מסמכי התיקונים בשקיפות מלאה, ואם הוא היה מהסס, היה בחור נוסף שממש התחנן שנמכור לו אפילו בתוספת נוספת למחירון, אבל כבר סגרנו עם הראשון, ולדעתי הוא עשה עסקה מעולה - למרות המחיר הגבוה ותיקוני הפח והדלת.

מנסיון עם דגמים דומים/מקבילים - אאוטבק 2.5 שלי ו-XV 2.0 של חבר קרוב, שתיהן 2012 עם 200K ק"מ פלוס, עלויות תחזוקה ואמינות דומות, וכך גם צריכת הדלק - כ-10 קמ"ל

לגמרי לא. עדיין אין לי את הפרטים, אבל השאלה הזו עלתה בדיונים מול היזם. לדבריו יש פתרון טכני שיאפשר חיבור טעינה לרכבים חשמליים, וירידתם לבור מחוברים למטען, והוא כמובן כרוך בתשלום נוסף. כשנקבל תשובה מלאה אעלה אותה לכאן עם כל הפרטים.

בבית שלי בהרצליה שנמצא כרגע בתהליך תמ"א 38/1 יהיה חניון רובוטי ת"ק לכ-40 רכבים. העלות המוערכת לתחזוקה ותפעול שוטף היא כ-3000₪ לחודש. אם מחלקים ל-50 דיירים זה יוצא 60₪ לחודש. לא נורא כ"כ... לא חתמתי על הסכמה עד שלא ראיתי אחד כזה פעיל, בירושלים. הוועד שם אומר שהעסק די אמין וזריז, כך שאין הרבה 'פקקים' בשעות העומס, והבעייה העיקרית אצלם היא עם דיירים שמסרבים לשלם בכל מיני טענות.