BoazB11

446 + 465 + 450 ו/או גוש שילה/ דרך אלון = תענוג צרוף! ושפע מסלולי ביניים, ולמי שיקפוץ "שומרון, שטחים, פלסטינים..." אז קודם כל - נכון. שנית - אז מה? אני מעדיף לחלוק כביש עם נהגי עולם שלישי שלפחות רואים אותי מאשר עם נהגים 'משלנו' שרואים רק את מסך הסלולר שלהם. אני משתעשע שם עם אופנוע, אבל גם עם רכב סבבה לגמרי. המשטרה שם לא משמעותית מבחינה תחבורתית, העומסים לרוב לא גדולים, והכבישים סלולים היטב לרוב ומתפתלים בתענוגות. אפשר בקלות להרכיב מסלול של 150 ק"מ ללא הרבה ישורות.

היה לי פעם סיפור כזה עם אופנוע. במקביל גם צריכת הדלק (בחישוב ליטר במשאבה מול ק"מ במד) היתה מוגזמת בעליל... בסוף הסתבר שלוח המחוונים היה מכוון על מיילים במקום ק"מ.

מצב אידיאלי. שים מודעה ביד2, תחליט מה המחיר שאתה רוצה וחכה למי שישלם. 'שוק של מוכרים' ובינתיים יש לך אוטו. מה רע?

לפני שנים היציאה ממתחם הלחי בבני ברק היתה כמו משפך ענק שמגיעים אליו מכל הכיוונים ומתנקז לנתיב אחד, שממנו צריכים להשתלב בתנועה העמוסה שבאה מכיוון צ'מפיון והסביבה. מי שלא שועל דרכים יכול היה להישאר שם שעות... אני במסחרית גבוהה קולט ביריון מצוי שנדחף ומצפצף, ועוד שנייה הוא מכניס את הטמבון שלו בסנטימטר שביני לבין הרכב שלפני. התחיל לצאת לי עשן מהאוזניים, ושנייה לפני שיצאתי מהרכב "לטפל" בו איכשהו, קלטתי את הבחור המגודל שהסתובב בתוך הפקק הזה וניקה חלונות מבלי שהתבקש ואז ברוב חוצפתו דרש 5 או 10 שקלים. עוד אחד שיכול להפוך לי את הראש לקומקום חשמלי עם מכסה פתוח... פתחתי חלון וקראתי לו. נתתי לו 5 שקלים והצבעתי על הבריון שנדחף לידי. הוא מיד קלט את הסיטואציה, ותוך שנייה החלון הקדמי של הבריון היה מלא מים מטונפים ובריון אחר מורח לו את זה עם מגב קרוע, ואגב כך לא נותן לו להתקדם. את הצפצופים והצרחות שלו אני לא אשכח, ועדיין אחרי שנים זה מעלה לי חיוך גדול. ומכיוון אחר - עם האופנוע מעלים לי את הסעיף הנהגים הסלולאריים, שמסכנים אותי בצורה מוחשית כמעט בכל רכיבה. אבל ברכיבה אני לא יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס הזה של להתעצבן. אני צריך 100 אחוז ריכוז לקראת האידיוט הבא. סיגלתי לעצמי מנטרה: "שכח! שכח!! שכח!!!" - מסכל את הסיכון וברגע שעברתי אותו - מדחיק בשנייה שבכלל קרה כאן משהו. קצת תרגול מנטלי וזה עובד ביעילות מדהימה!

כן. אם הבוכנה עולה (ויורדת) 200 פעמים, אז 100 פעמים לכל פעולה. 12,000 סל"ד אני מכיר רק במנועים של אופנועים ספורטיביים 4 ציל' (או מכוניות מירוץ) בהם הבוכנות קלות במיוחד והמהלך קצר מאוד. אלה מנועים ספורטיביים שמתוכננים לעבודה במהירות כזו מבחינת חומרים ותכנון מבני. מנועים קטנים של טיסנים מגיעים למעל 20K סל"ד (מתנול 2 פעימות) מגדשי טורבו של רכב עובדים במעל 100K סל"ד ובפרסומות של דייסון הם מתגאים ב-120K סל"ד במנוע הוואקום. כדור הארץ מסתובב ב- 0.0007 סל"ד...

מצחיק... בדיוק הרגע ראיתי את הפרק הזה. ניחוש לא כ"כ פרוע: לרכב במקור יש לוחית אספנות, וזה לא בא להם טוב בצילומים - אז החליפו ללוחית שלקחו מפיג'ו של מישהו מההפקה. אבל מה זה פיג'ו-איטליה? J5/בוקסר?

היי מאי (או האיוש מאיוש... ) שאלת שאלות טובות וקיבלת תשובות נאות. יש לי שאלה קטנה אחת: נסעת על הרכב הזה? (או על אחד אחר מקביל?) אם לא - אז ממש כדאי. אם כן - איך הרגיש לך? מבחינת רעש, נוחות, והרגשה כללית? כלומר, האם החסרונות שציינו למעלה הם אכן חסרונות מבחינתך. לדעתי כרכב ראשון לצעירה בתחילת הדרך, יש משקל גדול לאמינות. יש רכבים מצויינים (כמו אופל אסטרה למשל...) שיסחבו אותך לביקורים תכופים במוסך ואז מה שווה כל הנוחות, האיכות והביצועים, אם האוטו מבריז לך במקום לשרת אותך. בקיצור - תעשי נסיעת התרשמות באותה סביבה שאת מתכוונת לנסוע בה ביום יום, בעיר ומחוצה לה, ותראי מה החיבור האישי שלך לרכב הזה. אני מצטרף להמלצה על השברולט ספארק, תעשי סיבוב גם עליה, ואז יהיה לך בסיס טוב להשוואה ולהחלטה. בהצלחה!

קניתי כזו 2012 לפני 3 חודשים וכל נסיעה אני מברך על הבחירה. באמת רכב נהדר. פזלתי גם לפורסטר, אבל הם יקרים יותר כמשומשים, וגם נמכרים קרוב יותר למחירון, לפעמים גם מעל. לאאוטבק יש פחות ביקוש, כנראה בגלל הפוזה הלא כל כך ג'יפאית, והמחירים בהתאם. הרכב שלי נרכש עם 175 אלף ק"מ, ב-42,000 ₪ ויישור קו של 4 צמיגים וטיפול קטן עלו עוד 2700 ₪. ראיתי עוד כמה אאוטבקים שהיו מתוחזקים פחות טוב. צריך לבדוק אם ומתי עשה טיימינג - עניין של כ-2500 שקל, כל 100K ק"מ בערך, ולשים לב לפנסים קדמיים. הקסנון המקורי מחליד ודורש החלפה יקרה - כ-3000 ₪ לכל צד. אצלי כבר הוחלף להלוגן. ספורטיבי הוא ממש לא... בעיקר בגלל ההגה הקליל (בסגנון אמריקאי של פעם) והגיר רציף, אבל הוא גם ממש לא עגלולה. המנוע סוחב יפה, משייט על 120 בכ-2000 סל"ד, וכולו רוגע ונועם ונוח ובניו. הוא מרגיש אמנם כמו יפני מבוגר, אבל אחד שכן התאמן בקראטה (או ג'יו-ג'יצו) אבל לא בתאי-בוקס... חבר שהיה לו את דגם ה-175 כ"ס אומר שאין הבדל מוחשי בביצועים. אני מבסוט עליו לגמרי. אני כיוונתי לדגמי 2010 בתקציב של כ-35 אלף, אבל אלו שראיתי דרשו במיידי השקעה של עוד כמה אלפים טובים, אז העדפתי להשקיע קצת יותר ברכב עם היסטוריית טיפולים מתועדת. לפי הקבלות של הבעלים הקודם, במשך כשלוש שנים הוא הוציא 16,000 ₪ על תחזוקה (ללא דלק,טסט,ביטוח וכו') מבחינת המנוע אין לו בעיה לעשות גם כפול ק"מ ויותר, אבל לגיר למשל יש בלאי והתיקון יקר - באיזור העשירייה פלוס לשיפוץ. ה-B4 זהה מכנית, והסטיישן כמעט 1:1 כמו האאוטבק למעט הגובה. לי זה היה חשוב... אבל אם ישיבה נמוכה ורכב נמוך לא מפריעים לך - אז ה-B4 יכול לתת אחלה תמורה בפחות כסף. היו לי עוד אופציות (ניסאן מוראנו - נפסל על עלויות אחזקה ונדירות חלפים, ומאזדה 6 סטיישן - כמו ה-B4: נמוך לי) ובסיכום אני מבסוט אש על הבחירה. בהצלחה!

האם יש הבדלים משמעותיים בצריכת דלק, תחזוקה, אמינות, עלויות שוטפות? התקציב 55K פלוס מינוס. נסועה כ-25K ק"מ בשנה, הרוב המוחלט במישור החוף, לפעמים עם 4 מבוגרים. האם יש סיבה להעדיף אחד מהם?

הנה כאן, מהפורום הזה

לא יקרה. גם בגלל שלא תמיד הנהג ברכב צדיק תמים, וחקיקה כזו עלולה לדרבן נהגים מסויימים 'להוריד מהכביש' רוכבי דו"ג בכלל. מה שלדעתי צריך לעשות הוא יישור קו חוקי בכמה שלבים: 1. פיקוח על מוכרי האופניים האלה. כל מי שמסדר מצערת או פותח הגבלות - יחטוף קנס כבד, נניח 5000₪ בפעם הראשונה וכפול בשנייה. 2. חיוב במספר זיהוי כמו שהיה בשנות ה-70 לאופניים בכלל. 3. פרסום נרחב וברור של התקנות - חובת דיווש להפעלת סיוע המנוע, מגבלת וואט ומהירות, מגבלת גיל, וחובת ציות לחוקי התנועה. 4. מתן תקופת "גרייס" של כמה חודשים לכל בעלי האופניים החשמליים להחזיר את הכלי שלהם שלמצב חוקי. 5. אחרי תקופת החסד - מבצעים עירוניים (ע"י פקחי הרשויות המקומיות שיוכשרו לכך) בהם ייבדקו האופניים ותינתן התראה לתיקון. 6. במקביל - כל רוכב שקיבל התראה ולא התייחס ונתפס שוב - החרמת האופניים ותשלום קנס. 7. הסדרה של "חוק הקלנועיות" שדרכו מסתננים כל ה"טנדר אופניים" רכבי גולף, טרקטורונים חשמליים וכו'. 8. חיוב הרשויות העירוניות למצוא פתרונות תשתית לכלי ה"קילומטר האחרון" 9. אכיפה על גיל הרוכבים ע"י הסברה וקנסות/שלילת רשיון להורים שמפקירים את ילדיהם בכבישים. 10. ליווי של כל הנ"ל בקמפיין תקשורתי ברור וענייני שיבהיר לציבור שנגמרה ה"חגיגה".

הפקרות מוחלטת. ואת ההשלכות של זה אנחנו עוד נראה בעתיד. אין שום התייחסות של גורמי האכיפה לכלים החשמליים, כאילו מנוע חשמלי הוא לא באמת מנוע. הרעה החולה הראשית היא אכן האופניים החשמליים שעוד לפני שהם יוצאים מהחנות מותקנת בהם מצערת שמבטלת את הצורך בפידול שלא לדבר על האופניים החזקים יותר מ-250W שהם כבר ממש גובלים באופנוע. מעבר לזה יש את ה"טנדרים" החשמליים שמציפים את דרום ת"א ועוד מקומות. זה כלי רכב לכל דבר, אבל משום מה אין לזה רישוי ולא אכיפה, והבלגן בכבישים חוגג. עוד הצטרפו לטרנד כל מיני טרקטורונים חשמליים - שהם אשכרה כלים מוטוריים לכל דבר, וגם עליהם אין שום אכיפה. הורים חסרי בינה ודעת נותנים לילדים קטנים ממש לרכב עליהם ואם זה לא האמא של ההפקרות אז אני לא יודע מה כן... תוסיפו את שלל הכלים שנראים כמו הכלאות בין קורקינט לסקייטבורד וטרקטורון, חלקם גדולים חזקים ומסיביים, אבל היי... זה חשמלי אז זה בטח צעצוע תמים, ואף אחד לא מתעסק איתם. אני מסתכל בעיר על רוכבי האופניים החשמליים, שלומדים מההורים שלהם שבנהיגה חייבים סלולרי ביד, ובשביל להיות "קול" רצוי גם לרכב בשלל תנוחות מוזרות, וכמובן לשים 'ז' על חוקי התנועה, ואני רק חושב מה יקרה כשהם יוציאו רישיון נהיגה - איזה מין נהגים הם יהיו?!? אם הייתי מאמין הייתי אומר אלוהים ישמור... אבל אז אני רואה בפארק את ה'דורסים' - ילדים/ות קטנים על כלים חשמליים ללא השגחה הורית ומבין שגם מהגיזרה הזו לא תבוא ישועה. ההיפך. אני כבר נפגעתי כשילדה בת 10 על קורקינט חשמלי נכנסה בי כשרכבתי על אופניים בפארק. נעלה עלי מבט והעיפה אותי לקיבינימט. למזלי ולמזלה היא לא נפגעה. לא טרחתי לחפש את הוריה. פשוט ליקקתי את פצעי וסחבתי את האופניים המעוקמים ברגל הביתה. לתפארת מדינת ישראל. או שלא.

והמבחן השני של המקסים 600: https://katnoim.co.il/sanyang-maxsym-600-abs-test/

קימקו סבבה לגמרי. דאונטאון דגם מוצלח מאוד, ולנסיעות שלך ה-350 יעשה אחלה עבודה. ה-AK550 הוא תואם טימקס, עם פחות איכות והרבה פחות מחיר, ועדיין אחלה כלי. לגבי הסילברווינג - אחלה קטנועים מבחינת נוחות ואמינות, אבל מיושנים מבחינת שילדה/מתלים ושתיינים יחסית בדלק, במיוחד ה-600. הונדה אינטגרה 700/750 יכול להיות אופציה מעולה בגירסת A1 וכנ"ל NC700/750 אוטומט A1, ואפילו עם גיר רגיל אם אתה לא הרבה מדי בעירוני ובפקקים. מקסים 600 יכול להיות אופציה לא רעה, אבל יש שמועות על אמינות לא משהו אחרי כמה שנים על הכביש.

אז אותה אזהרת גיר של הפלואנס תקפה גם לגבי הקשקאי עם אותו מנוע/גיר? ומה לגבי דיזל מול בנזין בקיה סיד? בעיקר מבחינת עלויות שוטפות (תחזוקה, ביטוח, טסט וכדו') תודה!

או שבכלל רנו פלואנס? האלמרה הקשישה (מודל 2000 עם 360K ק"מ) קצת מפג'עת בזמן האחרון, גם 2 טסטים בשנה צריך כבר אז התחלתי לחשוב על תחליף. את הקיק המוטורי שלי אני מקבל מדו"ג אז הרכב צריך להיות סוג של מקרר או מכונת כביסה - שיעשה את העבודה בצורה יעילה - שיהיה נוח, מרווח, ולא עגלולה. חסכוני ברמה סבירה זה מספיק טוב, כי הנסועה השנתית נמוכה - 7-8K ק"מ בשנה. הרוב עירוני קל, ופעמיים שלוש בחודש עולה לגוש עציון לביקור הורים. לאחר חפירות בלוח נראה לי שקיה סיד עונה בצורה הטובה ביותר על הדרישות. יש היצע גדול, הרוב מליסינג, ויש דיזל ובנזין. 2016 נסחרות סביב ה-35 אלף שח שזה פחות או יותר הרף העליון של התקציב. אני מחבב יותר את האופי של הדיזל. האם כרכב פרטי עם נסועה נמוכה יש יתרון דווקא לבנזין, מבחינת הוצאות שוטפות? אופציה נוספת שעלתה על דעתי היא רנו פלואנס 2010-13 עם מנוע 2000 וגיר רציף של ניסאן (אותה יחידת הנעה של הקשקאי). על פניו שילוב מושלם של נוחות צרפתית עם אמינות יפנית ומחיר סופר אטרקטיבי של כ-20 אלף פלוס מינוס. יש כמה שמוצעות אפילו באיזור ה-10 אלף שקל. מה דעתכם?

אתה יכול לשלם את האגרה און-ליין, לפי מספר רכב ות.ז., אין צורך היום ברישיון רכב מודפס לטסט ובכלל, זה מופיע למכון הרישוי במחשב. ביטוח בתוקף צריך להיות מודפס על נייר.

מה הבעייה עם ב.מ.וו? לא שמעתי על בעיות מיוחדות במנועים שלהם... אבל תכלס - קטנועי ה-650 שלהם הם אמנם אחלה של קטנועים, אבל מב.מ.וו הייתי מצפה ליותר, בעיקר באבזור ובגימור. המנועים לטעמי הם דווקא נקודת חוזק אצלם. הדאונטאון הוא לא ממש קטנוע פרמיום, אבל בטח לא "כלי פשוט". אין להם באמת את העידון של הפורצה, או את העיצוב המגניב של האיקסמקס, אבל אחלה קטנוע של אמצע הדרך עם ביצועים, אמינות, ותמורה למחיר - ברמה גבוהה מאוד.

אולי השוואה נכונה יותר תהיה - "מרצדס מתוצרת טויוטה"?! (קוראים לזה לקסוס, ובעיות אמינות הן בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם). קימקו התגלחו כבר על ה-MyRoad 700 שהיה עדיין בוסר, וגם לא שווק גלובלית אם בכלל. ה-AK עושה רושם של מוצר בשל ומוצלח, ולזכותו (או לרעתו - תלוי מאיפה מסתכלים...) הוא בעצם מבוסס על ההנדסה המאוד מוצלחת של הטימקס (כן, סוג של חיקוי) ויחד עם כושר הייצור המוכח של קימקו (יצרן הקטנועים החמישי בגודלו בעולם) שמייצרים גם מנועים עבור יצרנים אחרים (ב.מ.וו למשל) ובעבר גם קטנועים מושלמים (קוואסקי J300) - לא הייתי חושש מתקלות כרוניות או בעיות אמינות לא שגרתיות. נכון - אין לו את ההילה של הטימקס, וגם לא את הגימור שלו, אבל גם המחיר נמוך בהרבה. ואם כבר - יש גם את ה-TL500 של סאן יאנג, שמבוסס על אותה השראה ברורה של הטימקס, אבל ממוקם דדרגה אחת מתחת ל-AK מבחינת כוח ואבזור. מצד שני - הוא עולה כמעט חצי(!) מטימקס מאובזר, ונותן אחלה תמורה למחיר.

אם אתה מתייחס לעלות/תועלת - ה-250 עדיף על ה-300 וה-400. בינעירוני רגוע הוא יעשה בכיף. אם הרכיבות שלך הן באופן קבוע בינעירוניות וארוכות - עדיף באמת ה-400 שישייט בכביש מהיר בסל"ד נמוך יותר מ-250/300 ויהיה לו יותר רזרבה של כוח לעקיפות. הביטוח זהה ל-300 וגם בתחזוקה שוטפת לא צריך להיות הפרש גדול.

ה-250 סבבה לגמרי, גם מחוץ לעיר מגיע בקצה לכ-140 על השעון, ומשייט על 120 בלי בעייה. ל-300 יש עוד קצת כוח, שזה תמיד נחמד - אבל כמו שאמרת, יש לזה מחיר בביטוח חובה - משהו כמו 100 שקל בחודש בהתאם לנתונים האישיים שלך, גיל, ותק רישיון, ותביעות בעבר. לדעתי - אם אתה רוכב רגוע ומשלם את הביטוח מכיסך, ה-250 עדיף על ה-300. ה-300 אגב יוחלף השנה בדגם ה-350 עם עוד קצת כוח, אז אם כבר שווה לחכות לו ולא לקחת את ה-300.

מה זה קימקו מקסר? מה זה טורבו לד? ולמה?🙄

בוא נתחיל עם זה ש-400₪ לצמיג כולל עבודה זה מחיר סביר לגמרי. תוסיף לכך את העובדה שמיסבי היגוי ל-א כלולים באחריות (רכיב מתבלה) והם בד"כ 'הולכים' בעקבות טראומה, מכה בפרונט, כניסה לא טובה לבור בכביש וכדו', מסוג הדברים שלא תוכל להוכיח שלא קרו לך ולפעמים אתה באמת לא מודע לכך שבור עם שפה חדה ביציאה גרם נזק. נכון - יש אפשרות שהמיסבים היו תקולים מהייצור, אז מניסיוני כל יבואן אחר היה בוודאות מתנער מאחריות על תקלה כזו, וכאן קיבלת אישור לתיקון לפנים משורת הדין, אבל אתה מתנהג כאילו ב-100% חייבים לך את התיקון הזה, וזה ממש לא ככה. אני מניח שההתעקשות שלהם נובעת מחשד שהצמיג גרם לבלאי במיסבים בגלל איזה עיוות או משהו, ושלא תמשיך להשתמש בו ולדפוק שוב את המיסבים, ובמקביל לסכן את עצמך ברכיבה על כלי שהוא לא תקין במאה אחוז. עצה שלי - שתה מים, תירגע. במקרה הזה אף אחד לא מנסה לדפוק אותך. כנראה שבדיוק ההיפך. תרים טלפון ותאשר החלפת צמיג, ובסוף גם תגיד תודה יפה. אציין שאני לא עובד אצלם או בשבילם, אבל אני לקוח מרוצה לאורך שנים רבות, כולל כמה פעמים שהפעלתי אחריות וקיבלתי שירות ויחס מצויינים.

קצת סדר בדברים: - קסדות: קסדה טובה ובטיחותית היא כזו שיושבת טוב על הראש, לא הדוק מדי ולא רופף, עם תקן רשמי כמובן, והכי חשוב שתהיה רכוסה כמו שצריך ולא תעוף מהראש בדיוק כשצריך אותה. אין שום קורלציה בין המחיר לבטיחות. הקסדות היקרות עולות כך בעיקר בגלל המיתוג, הצביעה, איכות הריפודים והמשקף. אפשר להיכנס לאתר של sharp ולראות דירוג בטיחות. אני מעדיף להחליף קסדה זולה כמו LS2 פעם בשנה שנתיים, מאשר להשקיע הון בשואי או אראי ולהחזיק אותה 10 שנים. בטיחות תל"ג - התלתים בטוחים יותר אקטיבית, יש יותר אחיזה בפרונט, חלוקת המשקל טובה יותר, הבלימה חזקה יותר, ותיקול מהמורות ומכשולים עדיף. בצד השלילי כמו שאמרו יש את המשקל הגבוה יותר וזה נכון בעיקר לכלים הגדולים של פיאג'ו. הטריסיטי מרגיש קטן ונוח וקל להסתדר איתו. צריך לקחת בחשבון שהבטיחות שלהם היא בצד האקטיבי. פסיבית הם פגיעים בדיוק כמו דו"ג מקביל. אופנוע מול קטנוע - עברו הימים שבהם הקטנועים היו קטנים ונחותים. יש קטנועים שמתנהגים טוב יותר מאופנועים מקבילים, וגם לרוב המוחלט של הקטנועים הקטנים יש התנהגות כביש בטוחה, וכמובן יש את התפעול הקל והנוח שתורם גם הוא לבטיחות. דיבורית קסדה - תעשו טובה לעצמכם ואל תתקינו דיבורית. כנ"ל עם לשים את הנייד על הכידון. מספיק לראות את כל הנהגים הסלולריים איך הם נוהגים כמו שיכורים. להם יש פח מסביבם שמגן עליהם. לנו לא. כשיש שיחה עוצרים בצד, או שחוזרים אחר כך. ווייז - כן, אני יודע... אני אישית לומד את המסלול וזוכר בראש. או שמדי פעם עוצר להתאפס על המשך המסלול וממשיך הלאה. בגדול אנחנו צריכים 100% מהריכוז לטובת ההישרדות על הכביש. מדריך לרכישת קטנוע יד שנייה https://katnoim.co.il/second-hand-scooter-guide/