BoazB11

חולק עליך בנושא העבריינים. עבריינים בשלילה נוהגים חופשי, אולי הכוונה לאנשים נורמטיביים בשלילה שפונים בלית ברירה לכלים ללא רישוי, אבל אלו הם מיעוט שבמיעוט, והם נהגים במקור - אז יש להם תרבות נהיגה מסויימת והבנה של הכביש והתנועה. העבריינות בכלים החשמליים נובעת לדעתי מההפקרות הכללית רבת השנים בכל מה שקשור לכלים האלה. אין אכיפה על הכלים עצמם - מבחינת הספק, מהירות, משקל, וחובת פידול להפעלת המנוע החשמלי. אני מעריך שהרוב המוחלט של האופניים החשמליים לא "יעברו טסט" אם היה דבר כזה. ובעיקר אין אכיפה על הרוכבים, לכן נערים ואפילו ילדים רוכבים ללא הכשרה או הבנה בסיסית של התנועה. אני בעיקר מתפלא על כ"כ הרבה הורים שמאפשרים לילדים שלהם להסתכן ככה בלי שום פיקוח. אז מבחינתי ברור שצריך לרשיין את הכלים האלה, ולאכוף באופן אינטנסיבי את החוקיות של הכלים והרוכבים. אשרי המאמין...

במפגש עם האספלט (מתישהו זה קורה...) האיברים שנפגעים ראשונים הם הקצוות של הגוף. ראש, ידיים, רגליים... אז ניהול סיכונים סביר יהיה להגן על אותם קצוות ככל האפשר בגבולות הסביר, וכל אחד מגדיר את ה'סביר' שלו. יש כאלה שהם מיסיונרים של מיגון ויצאו לכל רכיבה ממוגנים בציוד א"א מכף רגל ועד ראש, ויש כאלה שאתה בטח רואה עם ארגז כחול מאחורה, בוגרי אופניים חשמליים וכדו' שגופייה, מכנס קצר וכפכפים נראים להם סבבה (למה מה יקרה?!) ולפעמים גם הקסדה מונחת על הראש ולא עוטפת אותו כי חם וכי ככה יותר נוח לדבר בטלפון, וכי הם כנראה סוג של סופרמן שיודע גם לעוף בעת הצורך... נעל גבוהה וסגורה עדיפה על נעלי ספורט חצאיות או נעל/מגף רופפת שנשלפת בקלות מהרגל. אפשר כמובן נעל ייעודית וממוגנת, אפשר גם מגפיים, שוב - כל אחד וניהול הסיכונים שלו. מבחינתי נעלי הרים גבוהות ושרוכות היטב - זה פתרון סביר. מעיל - יש מעילי קיץ מאווררים ואיכותיים, וברכיבה מרגישים בהם יותר נעים מאשר רק עם חולצה, כי הם מגנים על העור מקרינת השמש ומאפשרים אוורור ואידוי זיעה. בדיקה לפני קנייה - אין מכונים כמו ברכב. רצוי לבדוק במוסך שמכיר את הדגם המסויים. כמו שכתבו לך קודם - בטרייד אין של הונדה אתה מקבל אחריות לכמה חודשים, ולי אישית, כמו גם לרבים אחרים, יש ניסיון מצויין איתם. הם עומדים מאחורי הכלים שלהם ולא מתנערים ממך אחרי שעבר הכסף. מפרטי - כמו ברכב, צריך לכתת רגליים, להבין קצת או לקחת למי שמבין שיבדוק.

מחפירה מכנית קצרה מסתבר שממיר מומנט אכן שימש כגיר רציף בראביט, אבל יש/היה גם מצמד צנטריפוגלי יבש... ואגב תמסורות משונות - להונדה היה אופנוע מוזר DN-01 עם גיר הידראולי רציף. המנוע היה מניע משאבת שמן שמניעה מנוע הידראולי, שמעביר כוח אחורה ע"י גל הינע. נגנז אחרי שנתיים. היה לא יעיל ולא חסכוני.

10-12K ק"מ בשנה זה סביר וטוב לקטנוע 250. הונדה בתחזוקה מוקפדת יעבור בקלות את ה-100K ק"מ, קימקו אולי יצטרך תחזוקה אינטנסיבית יותר ויהיה רגיש יותר לשימוש אגרסיבי, אבל יגיע גם לקילומטראז' מכובד. טיפולים = חשוב מאוד. עם דגש על תיעוד ממוסך אמיתי ולא מוסך מדרכה, חבר מכונאי וכדו'. חשוב שבטיפול השמן יהיה בהתאם להוראת היצרן, ויש דגמים בהם זה קריטי לאורך חיי המנוע (בקימקו ופיאג'ו למשל) קטנועים מעבירים בעלות בתכיפות גבוהה יותר מרכב. במחירון מוטו https://motomagazine.co.il/magazine-pricelist/#magazine-interactive כתוב ש-2 ידיים בשנה זה סביר. לדעתי זה הרבה. יד אחת לשנתיים נראה לי סביר יותר. אגרת טסט זולה יחסית - 311₪. ביטוח חובה רק דרך הפול, ותלוי ותק ותביעות. אפשר לחשב בקלות במחשבון הביטוח = https://car.cma.gov.il/ קסדה מלאה תקנית באיכות טובה אפשר למצוא בסביבות ה-600₪, ל-LS2 או MT, ואפשר גם בהרבה יותר כשההבדל הוא בעיקר בנוחות, משקל ואיכות ריפודים, משקף וכו'. בטיחותית - אם יש תו תקן בשבילי זה מספיק טוב. מעיל ממוגן - כנ"ל. 400-500 לזולים, לארט וברוש לדוגמה, ומעלה בהתאם לאיכות והמותג. הרבה חנויות ציוד ואביזרים נמצאים ב"ביצה"... כינוי למשולש הרחובות שוקן-הרצל-סלמה. כמעט כולם שם. תגדיר לעצמך תקציב, 2000₪ זה סבבה לגמרי להתחלה. יש מעילים רב-עונתיים שיכולים להתאים לחורף/קיץ, והרבה חנויות ישמחו לתפור לך דיל-קרוקודיל לכל הציוד במקום אחד. לפעמים זה טוב, לפעמים עדיף ללקט בכמה מקומות. גוגל יתן לך כיוונים. כיוון אחד שאני יכול לתת: אל תתפתה למתקן טלפון לכידון. הנייד בכיס, ו100% מהריכוז לכביש. באוטו זה פח. אצלנו זה בשר ודם...

כן, 250 זה הבחירה ההגיונית, עקב מדרגת ביטוח שקופצת באלף ₪ + בנפח מעל זה. המדרגה הזו בנפח היא שריד מהעבר, וקיימת במעט מאוד מקומות בעולם, לכן אין היצע גדול של קטנועי 250. למעשה רובם הם גרסאות מוקטנות נפח של קטנועי 300/350. אצלנו ההיצע בקטגוריה מתמצה בשני דגמים טובים: קימקו דאונטאון 250 והונדה פורזה. לבן שלי היה דאונטאון כזה, והוא עבר לפורזה, שהוא קטנוע איכותי ומאובזר יותר. פורזה כזה ייכנס בתקציב שלך בשנתון 2018-19, ומניסיון אישי רב פעמי - ממליץ בחום על הטרייד-אין של הונדה. הבטיחות בדו"ג היא בעיקר אקטיבית, לכן מומלץ ביותר לעשות קורס רכיבה מתקדמת אחרי מספר חודשים של התרגלות לכלי. יש שני קטנועים תלת גלגליים (תל"ג) - של פיאג'ו וימאהה בנפח 300/400 סמ"ק. יקרים משמעותית, כבדים ומסורבלים מעט בתמרונים צפופים, אבל יש להם יתרון על דו"ג רגיל בבלימה ובאחיזה בפניות, שוב - סוג של בטיחות אקטיבית, כי פסיבית הם פגיעים כמו כל דו-גלגלי אחר. כמובן שצריך להכניס בתקציב קסדה מלאה, מעיל מגן, כפפות, ונעליים גבוהות

מצד שני רכב זול מאוד "יד אחרונה" יכול להפתיע ולסחוב עוד ועוד עד שתגיע התקלה שמולה מרימים ידיים ואומרים עד כאן

איזה רישיון? מה התקציב? קטנוע או אופנוע? בינעירוניים זה טוב ולא טוב. במקרה הטוב יש שוליים, בפחות טוב צריך להשתחל בין הטורים. לפעמים דווקא יותר נוח שיש רמזור, ובזינוק בירוק הכביש קצת יותר פנוי כי כבר השתחלת לראש הטור כשכל הרכבים 'חיכו לך'...

סוחר מבקש 12K על רכב שבלוח מבקשים עליו 8-10 אלף יותר? משהו לא מריח טוב פה... עריכה: עכשיו ראיתי שיש בלוח גם זולות יותר, מן הסתם תלוי במצב. אמינות בגילאים כאלה של רכב תלויים מאוד בכמה השקיע הבעלים הקודם בטיפול ותחזוקה, ומניסיון עם 2 אמינות ישנות כאלה (קורולה ואלמרה בנות 20) - קשה להעביר טסט (השתמשתי בשירותים של מאכר) וביקור במוסך יכול להיות יקר יותר משווי הרכב

יחסוך לך הרבה זמן זה בטוח, אבל... רכיבה על דו"ג בתנועה העמוסה של גוש דן זה עסק קשוח. המון ריכוז נדרש, הרבה מתח מצטבר. הרבה עצבים למי שמצפה להתחשבות מצד ה'פחיות'. שלא לדבר על החום בקיץ וקור/גשם בחורף. כמה ניסיון יש לך על דו"ג?

שני דברים אתה מפספס. 1. אל תאמין לווייז, בטח לא עם דו"ג 2. בת"א רבתי היום, גם עם דו"ג התנועה היא סיוט. והווייז משום מה תמיד ימשוך אותך לאיילון, גם כשכביש החוף חצי ריק ואיילון עמוס.

קטנוע 170/200 סמ"ק... מן הסתם אין מה להשוות לקטנועים הקטנים של היום מבחינת תאוצה, אבל אני זוכר אותם בכבישי ילדותי בשנות ה-60 וה-70, היו מרשימים ומפנקים לעומת הווספות והלמברטות של אז. קטנוע אוטומטי זה לא היה דבר של מה בכך בזמנו, כן - הילוך אחד עם ממיר מומנט ש'מורח' את הכוח עד למהירות מרשימה של קרוב ל-100 קמ"ש, וזה בעליל מהיר יותר מהקטנועים של אז... https://en.wikipedia.org/wiki/Fuji_Rabbit

אכן, הקומבינציה של ה-CVT בקטנועים עם קלאץ' צנטריפוגלי יבש - היא יעילה מאוד וזולה לייצור ותחזוקה. לכן ברוב המוחלט של הקטנועים בנפח קטן ובינוני יש מערכת כזו. ממיר מומנט דווקא היה קיים בקטנוע מהעבר הרחוק - פוג'י ראביט. קטנוע מתקדם מאוד לזמנו עם סטרטר חשמלי, פנסי איתות, וגיר אוטומטי שהיה בעצם ממיר מומנט, וכמו שאמרו קודם - הוא היה מכוייל בצורה כזו שהקטנוע לא נע קדימה בסרק. עניין של תכנון ובחירה. בקטנועים המודרניים הגדולים יש קלאץ' דיסקיות בתפעול אוטומטי מכני, למרות שקלאץ' צנטריפוגלי יכול לטפל גם בהספקים גבוהים - כמו באפריליה SRV800 עם 75 כ"ס.

אז תיכנס למוסך שיסדרו לך את זה. לא תקין אם האופנוע זז כשידית הגז 'סגורה'. יש לי את התאום של הפורזה עם יחידת הנעה זהה, והוא לא זז ב-D בלי גז ואותו כנ"ל עם הדגם הקודם שלו ועוד לא מעט כאלה עם DCT שרכבתי עליהם ב-10 שנים האחרונות. אם אתה מתכוון מצב של ג'ק אמצע וגלגל אחורי באוויר - אז כן, הוא יסתובב בהילוך בלי גז אבל בכוח מינימלי שאתה יכול להחזיק עם היד ולעצור את הסיבוב. בכל מקרה - עם גלגל נוגע בכביש לא אמור לזוז בכלל, וגם יידרדר אחורה אם אתה עוצר בעלייה. ב"רברסים" אני לא חש צורך או יתרון בלהעביר ל-N. זז חופשי אחורה גם ב-D

הקלאץ' ב-CVT (גיר רציף) של רכב שונה משל קטנועים. ברכב (לפחות בסובארו שאני מכיר) הוא קלאץ' ויסקוזי (ממיר מומנט) שמתנהג כמו אוטומטי רגיל (פלנטרי) שגם הוא מבוסס על ממיר מומנט והעיקר זה התכנון. ככה זה מתוכנן בייצור כי ככה הלקוח רגיל ורוצה. ב-DCT (תיבה דו-מצמדית) של רכב גם יש את תכונת הזחילה עם עזיבת הבלם, למרות שזה לא כ"כ בריא למערכת כי היא פועלת בעצם במצב של חצי קלאץ', מה שמייצר בלאי מואץ למערכת. באופנועי הונדה האוטומטיים יש גם DCT, אבל לא מוטמעת בו תכונת הזחילה. אפשר לעזוב את הבלם והאופנוע לא 'ירצה' לזוז מ"מ. רק עם פתיחה קלה ומעלה של הגז. שוב - ככה זה מתוכנן ונתון לבחירה. ברכב זה רצוי - באופנוע בכלל לא.

חח.. פיינשמקר מילולית = אנין טעם. אבל גם משמש תיאור כללי למי שמקפיד על הפרטים הקטנים ביותר וכל גרגיר מפריע לו - כמו הנסיכה עם העדשה... היתה לי קורולה - יש לה מנוע נמרץ ששמח לעלות בטורים וזה בסדר גמור. לגבי התחושה - צריך לעשות סיבוב על רכב כזה, ונראה לי שהרוב המוחלט של המכוניות היום יטפסו את העליות לירושלים בלי בעיה ובלי לעשות 'דרמה' של טורים גבוהים מדי גם אם יש לה גיר רציף. אני נוהג על סובארו עם גיר כזה, ואני די 'פיינשמקר' מוטורי, אבל סבבה לי לגמרי. טוב, נו... אני נהנה לקטר מדי פעם שהגיר 'מעצבן', אבל זה בחיבה. מת על האוטו הזה (אאוטבק) בקיצור - תתארגני על נסיעה בג'ז ותסגרי את הפינה אם זה מתאים לך או לא.

נו... נו... לא צריך להגזים! גיר רציף זה לא כזה נורא. מתנהג טיפה שונה מאוטומט רגיל, אבל מתגמל בצריכת דלק ואמינות טובה, והרוב המוחלט של הנהגים בכלל לא ישים לב. מתרגלים לתחושה וזהו. התחושה היא שהכוח יותר "נמרח" מאשר מגיע בשלבים של הילוך אחרי הילוך. מרגישים את זה בעיקר כשרוצים בוסט של כוח, לעקיפה או האצה בעליה תלולה, אבל גם גיר אוטומטי רגיל עושה 'קיק-דאון' של הילוך או שניים ועולה לטורים גבוהים. נקודתית זה לא מזיק למנוע, ויש הטוענים שדווקא בריא למנוע מדי פעם לעלות לטורים גבוהים ולהעיף קצת פיח או משקעים שהצטברו. בגיר רציף דווקא רוב הזמן הטורים נמוכים יחסית כי רובם מתוכנתים לנסיעה חסכונית ככל הניתן. אם את כזו "פיינשמקרית" אז כדאי שתעשי סיבוב על רכב כזה, אפילו לשכור אחד ליום ואז תביני את התחושה הרבה יותר טוב מכל הדיבורים...

אגב מודעות על רכב ברחוב, רובם של סוחרים קטנים ולא מורשים שלא מחזיקים מגרש אלא מחנים במקומות חשופים לעוברים ושבים ומחכים כמו דייגים... זה נפוץ עד כדי כך שהרבה עיריות אוסרות הצבת רכב עם שלט למכירה באיזורים מסויימים.

לא איפה, אלא איך... בפינצטה! (מחט בערימת שחת). עזרתי לחבר לחפש רכב 7 מקומות, לא היינו נעולים על דגם מסוים, אלא על אחד פרטי, שמור ומטופל, הגבלנו ק"מ ויד, הגמשנו תקציב, ולמרות הכל - לקח בערך חצי שנה למצוא את הכלה המבוקשת. עברנו על כל הלוחות (בעיקר יד2 ופייסבוק) באופן אובססיבי, עשינו עשרות טלפונים וסיננו את רובם עוד בשלב השיחה למרות נתונים טובים במודעה. אחרי הסינונים ראינו בערך 10 מכוניות, לפעמים אחרי נסיעה ארוכה, ופסלתי אחת אחרי השנייה. ביקשתי מהחבר שיתאזר (או שיזדיין...) בהרבה סבלנות, אם הוא רוצה משהו באמת ראוי. כשהגענו סוף סוף לאחד ראוי (במודעה בת 3 שעות) כבר קבעו איתו לבדיקה למחרת בבוקר, אבל לא התחייבו. נסענו ב-9 בערב, והיה ברור שזה =זה! סגרנו על המקום קצת מעל המחירון ולמחרת בבוקר העברנו בעלות, ועד שלא נחתמו הניירות - עדיין חששתי שיבוא מישהו, יציע קצת יותר ויחטוף לנו... היה מתיש - אבל שווה. רכב פיקס במצב מעולה.

החלפים המקוריים אכן יקרים (לא בטוח שבאופן חריג בהשוואה ליצרנים אחרים) אבל יש שפע של חלקים תחליפיים במחיר סבירים לגמרי. בטסט האחרון נאלצתי להחליף צירייה (800 כולל מעמ ועבודה) ומשולש (700 כולל) אז סה"כ הגיוני לגמרי מבחינתי. תיקון של הגיר הרציף (והמעצבן...) זה כבר סיפור באמת יקר אבל עדיין לא יותר יקר משיפוץ של גיר דו-מצמדי, ומחזיק מעמד הרבה יותר.

לפי מה שהבנתי מהכתבה הם תושבי דובאי עם דרכונים זרים (אחד אמריקאי השני לא זוכר) הרכב עם רשיון אמירתי והם חוזרים לשם באותה דרך פחות או יותר. כלומר ישראלים עדיין לא יכולים לעשות את זה עם דרכון ישראלי

לא כזה נורא האאוטבק. זה שלי (2012) עושה בממוצע 10 ק"מ לליטר במשאבה (9.6 ליטר ל-100 ק"מ לפי מחשב המנוע) שזה בערך אותו דבר כמו שעשו הקורולה והאלמרה הישנות שהיו לנו קודם

אז אולי כדאי לחפש מורה אחר? נשמע לי מוזר שמורה לא מתקשר עם התלמידים

ביד 2 מופיע במודעה גם דרגת הרשיון (A/A1/A2) L - הוא הסימן לדרגה ברשיון הרכב. L1 - מתאים לרשיון נהיגה A2 (באירופה A1) L2 - מתאים לרשיון נהיגה A1 (באירופה A2) L3 - מתאים לרשיון נהיגה A לגבי לימודי הרכיבה - נסה לקבל הדרכה אישית מהמורה, רק שיסביר לך מה בדיוק נדרש, ושיתקן לך טעויות אם יש. אחרת - בשביל מה הוא מורה בכלל?! בכל מקרה - רמת לימודי הרכיבה בארץ היא... תת-רמה. אחרי הוצאת רשיון ורכישת דו"ג - מומלץ בחום לעשות קורס רכיבה מתקדמת. שווה כל אגורה.

ל-A1 אין מגבלת נפח מנוע, אלא רק הספק - עד 47 כ"ס. בכל מקרה - ברשיון הרכב מופיע הסיווג שמתאים לרשיון נהיגה L2 מתאים ל-A1 ( דרגת L3 דורשת רשיון A, ו-L1 מתאים לרשיון נהיגה A2) למה זה הפוך מאירופה? (A1 ו-A2) אל תנסה לשאול את משרד התחבורה כי אם אפשר לבלבל ולהטעות - אז למה לא?

2.07... וואו! עובד בשירות המטאורולוגי..? הספלאש מלפנים מרווחת יותר מה-i10, למעשה גם יותר מהוואנדורה שהיתה לי. הרכב שלי כיום יתאים לכל גובה (על)אנושי - סובארו אאוטבק (גם B4 זהה לצורך העניין) ואז יש גם שפע מקום לגבוהים ורחבים גם מאחור. אגב, כשחיפשתי את הרכב הנוכחי, שקלתי גם פלואנס וקשקאי ונחשפתי להרבה עדויות על בעיות יקרות בגיר הרציף הזה של רנו/ניסאן, ונסיעה בקשקאי של קרוב - הרגיש לי צפוף וקלאסטרופובי.