BoazB11

לא מכיר לוח אקריליק. מעניין... אבדוק. עם אפוקסי לא בא להסתבך. צריך משהו שמרני וסטנדרטי, רק שיהיה איכותי ויעמוד בתקציב

ברור, ושם אני רוכב עכשיו. לא חשבתי לרגע לחדול. אבל... היה לי מסלול שקראתי לו "סוכריה על מקל" - ככה הוא היה מצטייר על המפה של האפליקציה... מהרצליה לאורך המסילה עד בית יהושוע (זה המקל) ואז סיבוב תענוג בשמורת אודים/יקום (הסוכריה) וחזרה על המקל לאורך המסילה הביתה. החבר'ה הטובים טסים שם על +100 אין סיכוי שיראו אותי, וגם אם כן - זה לא יעזור אם אני לא זז מהשביל. אז החלטתי שהסיכון לא שווה את התענוג.

ה(תת)תרבות הזו של נהגי ה-SBSים ושות' היא אחת הסיבות העיקריות שהפסקתי לרכב עם האופניים בשטח. פחד אלוהים!

בוצ'ר יקר רצח, ושוב פעם יש לי עץ ומים. רוצה אבן...

תודה על הקרדיט אבל אני עובד על תשתית מעאפנה... אז אני מעדיף משהו בולט-פרוף. ובאירופה וכו' זה לא רק התקנה בלתי מתפשרת, אלא גם תחזוקה בלתי מתפשרת. כן, אבל שווה לי תפר קטן שיקל עלי את ההובלה וההתקנה, שמן הסתם אעשה לבד

לא יודע, זה עץ מצופה. ומתחת לברז והכיור יהיו פאות חשופות. פתח לצרות... אולי אני שמרן או מקובע, אבל מעדיף אבן. הבנתי שיקר. בכל מקרה פחות מתחבר, ופחות יתאים לסביבה. אבל כיור יכול בהחלט להיות נירוסטה, זה כן. האידיאלי מבחינתי יהיה למצוא מקום שיש לו עודפים חתוכים של גרניט. למעשה אפשרי 2 חתיכות של 95 ו-110 ס"מ על 60-65 ס"מ, ולחתוך כך שיהיה תפר באמצע הכיור. לא חייב חתיכה אחת. כך גם יהיה לי יותר קל ובטוח להוביל ולהתקין. וכיור בהתקנה שטוחה שפורק מאיזה מקום, והיה חבל לזרוק...

הדירה שלנו בתהליך תמ"א, ויצאנו לגור בשכירות לשנתיים-שלוש. שכרנו דירה נחמדה בבניין שמיועד בעצמו לפינוי בינוי בעוד 3-4 שנים. הדירה במצב סביר למעט המטבח שעשוי עץ. הדיירים הקודמים כנראה בישלו בעיקר ב-WOLT, אבל אצלנו המים עושים שמות בעץ, שכבר מזמן לא אטום. כשהחלו לבצבץ רימות מהסדקים בעץ זה כבר היה too much גם עבור חורנים כמונו... פנינו לבעל הדירה, והוא מסכים שצריך לסדר את זה, אבל מצד שני הבניין יהרס תוך כמה שנים, אז מבחינתו הוא מוכן להשקיע סכום סביר. משהו באיזור ה-1000 שקל. כל הסיפור הוא 2.10 מ' על 60 ס"מ עם חור לכיור. אפשר בסכום הזה למצוא אבן חברון, אבל אני מנסה למצוא במחיר הזה משהו איכותי יותר - גרניט בעדיפות ראשונה, אבל גם קיסר יכול לבוא בחשבון. אני גם מעדיף כיור חדש/משומש בהתקנה שטוחה, במקום הכיור הענתיקה הקיים. מה שאני מחפש בקיצור: פלטה "שיש" עם חיתוך לכיור בגודל הנ"ל 210X60 ס"מ - מעודפים/פירוק וכדו' וכיור בהתקנה שטוחה. תקציב בסביבות ה-1000₪, כשאת ההובלה וההתקנה אעשה בעצמי. יש קצת ניסיון. לחכמת ההמונים אודה

אני מאוד מזדהה עם מערך התחושות שציינת. אנחנו אנשים מורכבים שצריכים להתאים את עצמנו למציאות די קשוחה. ולא תמיד זה מצליח, וגם כשכן מצליח לתקופה - אז באה נפילה, וחוזר חלילה. אבל ממה שכתבת ראיתי גם לא מעט דברים חיוביים. אתה עובד ומתפרנס, יש לך קורת גג בטוחה, משפחה תומכת, חברים, אבל יותר מכל יש בך פתיחות ושאיפה לשפר. נתנו לך למעלה אחלה עצות, מצטרף בחום לזו של דובצע - ספורט! אני נכנסתי לזה לפני 4-5 שנים, והשינוי הוא עצום וגדול. בזמן פעילות ספורטיבית המוח משחרר אנדורפינים, ומשחרר אותך לזמן מה מהרגשות המפילים. איך למנף את זה למציאות? קטונתי מלייעץ. מה שמתאים לאחד פחות יתאים לאחר. דימיון הוא כלי מנטלי רב עוצמה. לא מכיר אותך, אז לא יודע כמה אתה שם. על עצמי אני יכול להגיד שרק בשנים האחרונות הבנתי שאני 'דימיונר'. (מונח אישי שלי, אל תחפש בוויקיפדיה...) העולם הדימיוני שלי פיתח פיגומים בהם הוא מחובר למציאות, (להבדיל מפנטזיונר - אצלו רוב הסיכויים שהמציאות לא תיתן לו להגשים אותן) ואני די מצליח לחיות בשני העולמות ואפילו לשלב ביניהם בצורה סינרגית. לפני 3 שנים מצאתי את עצמי בנקודה מאוד נמוכה, כבר ממש בדלת לצאת החוצה מכאן. שיחה עם אדם שאני מאוד מעריך שלחה אותי לקורס NLP. חידד והגדיר לי טכניקות שבחלקן כבר השתמשתי בלי לדעת מה בדיוק אני עושה. השיטה הזו מלמדת להגיע למטרות צעד אחרי צעד, לקחתי משם 'ארגז כלים' שאני משתמש בו מאז כמובן עם הרבה התאמות אישיות, ובשילוב עם הרבה דימיון מוביל שמתורגם לאט לאט למציאות. להגיד לך שהכל דבש וסוגה בשושנים..? ממש לא! אבל הרבה יותר טוב מפעם וזה כבר משהו. באותה תקופה העליתי על הכתב התמודדות עם מצב בו הרגשתי שאני יותר מזיק מאשר מועיל, שילוב של נסיבות חיצוניות יחד עם דיכאון שהוביל לזעם ואגרסיות. מצב שלא הייתי מוכן לחיות איתו. זה היה בערך לפני 20 שנה, אז הייתי בערך בגילך. בדיעבד הבנתי שעשיתי 'ריסטארט'. היום הריסטארטים שלי הרבה פחות דרמטיים ו/או מסוכנים - https://www.doogigim.co.il/ריסטארט/ חפרתי, אז אסיים עם שיר שהוא שיר המנטרה שלי: (ארז הלוי מילים ולחן) כך ברא אותך הטבע עם קצת דמיון ומחשבה חופשית אז תן לזה לגדול מהתחלה בבקשה אל תנסה להילחם בזה אל תנסה להשתנות כי זה תמיד יבוא מהתחלה פתאום כי כך ברא אותך הטבע... https://www.youtube.com/watch?v=fH64t5J-Io0 אני מאחל לך הצלחה, נגעת ללב עם הפתיחות והכנות. אחרי שתעבור ותסתדר, אשמח להקדיש כמה שעות ואת כישורי כהנדימן, ולסייע במה שאוכל בסידור הדירה.

זה נכון. הכוונה שלי ב"קרש" = שהמושב תומך את עצמות האגן בנקודה אחת קבועה. תזוז טיפה קדימה/אחורה, אתה עדיין נתמך באותן נקודות. אני רוכב נפח מה שנקרא. 3-4 פעמים בשבוע מעל 40 ק"מ כל פעם. המושב המקורי של שני הזוגות האחרונים גרם לשפשפת באותן נקודות, ובגלל התכיפות של הרכיבות שלי זה לא נרפא והפך לפרונקלים. (סליחה על השיתוף האינטימי...) המושב של SMP (ניסיתי 5 שונים לפניו) פתר לי את הבעייה הכאובה כי הוא מאפשר תמיכה של עצמות האגן מכמה כיוונים, ובנוסף הריפוד שלו מרכך קצת את המכות שהשילדה מעבירה (זנב קשיח). זה כבר המושב השני שלי מאותו סוג (ותמיד עם טייטס משובח ומשחת אקילן-ספורט) ומאז הת@ת שלי סוגה בשושנים...😁

אם כך אתה כנראה צריך קצת התאמות. אני עשיתי את זה באופניים הקודמים, והעברתי לנוכחיים. התקנתי סטם גבוה, יש בכל מיני אורכים וזויות, מושב נוח יותר - גם יש מבחר גדול. המקורי בד"כ הוא סוג של קרש... וגריפים עם הרחבה רכה שסופגת הרבה ויברציות ומקלה על שורש כף היד. גם הכידון שלי קצר יותר מהמקור. 65 ס"מ לעומת 70 או 75 במקור. אני מצרף כמה תמונות, תתעלם מהמתקונים הפרוביזוריים שלי...😁

אולי היית צריך לבחור אופני עיר ולא הרים? אופני הרים מיועדים לפעילות ספורטיבית והגיאומטריה שלהם בהתאם. אפשר לעשות התאמות כמו סטם מגביה לכידון ומושב רך יותר, אבל עדיין אתה נשאר עם אופני הרים, עם כל הפלוסים והמינוסים. תבדוק היכן שקנית, אולי לא מאוחר להחליף. ראיתי בקטלוג שלהם כמה סוגים של אופני עיר. לגבי ההילוכים, אני עברתי לפני כמה שנים מסט של 3X9 ל- 1X11 ומהר מאוד התרגלתי להעביר הילוכים לפי הרגש ולא לפי המספר בצג. לעתים רחוקות, כשאני כן צריך לדעת באיזה הילוך אני (נניח בסוף ירידה ללא פידול ולפני עלייה תלולה) אני פשוט מציץ אחורה אל המעביר ורואה בעין אם צריך להוריד וכמה. ממש לא חסר לי החיווי (מתרגלים מהר), ולעומת ה-3X9 זה מרגיש לי חצי אוטומט...

יש לי מילים טובות על דינמומטר ברעננה. פעמיים בדקו שם רכבים שמכרתי, והם עלו על כל הפגמים, ופעם אחת בדקתי אצלם רכב שקניתי. קח בחשבון שאצל כולם יש את הכסת"חים הרגילים (גיר בלוי, מנוע דולף וכו') כך שמבחינתי זה טוב בעיקר לשלול תאונות שילדה משמעותיות ובמקרה של הסובארו שקניתי - לוודא שלא קרעו אותו בשטח אצל בעלים קודמים.

חחח... כשאספתי מידע לקטנופדיה זה היה כמעט בלתי אפשרי למצוא "אורים ותומים" בעולם הקטנועים הטייוואנים, ותכלס הייתי יכול למצוא את אותם שמות על קטנועים שונים, וההיפך - קטנועים זהים עם שמות שונים. הכל תלוי בשנתון ובארץ בה שווק אותו קטנוע. הנה למשל "קימקו ג'וקי" מודל 2014-15 https://www.autoevolution.com/moto/kymco-jockey-ck-125-2014.html#aeng_kymco-jockey-ck-125-2014-124 ואם הוא נראה לך קצת מוכר, אצלנו הוא שווק לזמן קצר כקימקו VIVIO... יש לפעמים (כמו בעולם הרכב) שדגם חדש נושא את אותו שם כמו הקודם, עם תוספת קטנה להדגיש את ההבדל, ואחרי כמה שנים של שיווק התוספת נעלמת לה, כי אין בה צורך יותר. ע"ע - דיוק, ניו-דיוק, דיוק-קלאסיק, ועוד רבים כאלה. המובי במקור היה 50 סמ"ק. דגמי 125-150 נקראו מובי XL, ובהחלט יכול להיות שבמקומות אחרים היו שמות אחרים. ולגבי הספר שהעלית תמונה ממנו - זה רק מחזק את דעתי שלא הרגו את הג'וקי, אלא פשוט שדרגו אותו קצת וקראו לו מובי (עם XL או בלי) בקטנועים הסיניים אגב זה בכלל כאוס. הם יבנו לך מה שתרצה ויקראו לזה איך שתרצה... בליץ 6000 למשל (החשמלי ה"ישראלי") - השילדה והפלסטיקה מקורה בקטנוע בנזין סיני די מיושן, ההנעה והבקרה החשמליים היא מפיתוח ישראלי, והשילוב נעשה עבור היזם/יבואן הישראלי. אני בכלל לא אתפלא אם הם משווקים מאחורי הגב שלו את אותו מוצר בשמות אחרים...

למיטב זכרוני המובי הישן זהה מכנית לג'וקי, והוא פשוט דגם מעודכן עם גלגלים גדולים יותר, ואלי עוד כמה שינויים מינוריים. המובי הזה שווק באירופה עד 2006, אצלנו עוד הרבה שנים אחרי. המובי החדש הוא למעשה קטנוע אחר, עם הזרקת דלק ומערכת בלימה משולבת או עם ABS כנדרש בתקנות האירופאיות שמחייבות גם בארץ. לפני המובי, סאן-יאנג דיוק 125 שלט בשוק ללא עוררין בתור קטנוע העבודה האולטימטיבי. כשהוא ירד סופית מפס הייצור, מטרו עשו טעות שיווקית (נדיר אצלם...) ושמו כמחליף את הקומביז שנקרא כאן דיוק-קומביז, אבל נראה כמו משהו אחר לגמרי. הם פיספסו את ה'ראש' של השליח הישראלי שמעדיף קטנוע 'פרייבט' ולא קטנו-טנדר. מה שקרה הוא שהשוק כולו עבר לקימקו מובי כמחליף, והקומביז ננטש במטרו למרות שהוא יותר פרקטי. גם ל-TGB היה פעם קטנוע עבודה פרקטי לא רע בכלל שנקרא 'דליברי' עם מושב יחיד ושפע מקום להעמיס, וגם הוא לא תפס בכלל. העדר רץ עם המובי... עופר-אבניר למדו את הלקח, וכמחליף למובי הוותיק בחרו משהו הכי דומה שהיה זמין, ומיתגו אותו כ...מובי. והעדר ממשיך לרוץ איתו.

הג'וקי עלה עלה עקבים והפך למובי... (גלגלי "12 לעומת "10) ובגלל זה הוא היה "סוג של קרוסאובר" - מרווח גחון גבוה, אבל גם 'רצפה' גבוהה מדי ביחס למושב. סאן-יאנג דיוק (התאום של הג'וקי) המשיך להיות מיוצר בלעדית עבור השוק הישראלי איזה 5 או 6 שנים אחרי שנגרע מההיצע של היצרנית. ככה זה כשיש יצרן קטן ויבואן גדול (בתקופה ההיא מטרו היו הלקוח הגדול ביותר של SYM). לא הרגו אותו בגלל שהיה מוצלח מדי, אלא החיו אותו במיוחד עבורנו למרות שכבר לא עמד בתקנות הבטיחות והזיהום. זו אגב גם הסיבה שהמובי הקודם ירד סופית מפס הייצור.

לקיה סיד יש גיר דו-מצמדי והתחזוקה שלו יקרה מאוד בגלל תמחור חזירי של היבואן והיעדר חלקים חלופיים

לפי אבניר המשקל של המובי החדש הוא 114 ק"ג (יבש מן הסתם, ללא דלק ושמן) המובי הקודם לפי אתרים בחו"ל שוקל 120 ק"ג יבש. הג'וקי זצ"ל 105 יבש. סאן יאנג דיוק ששלט בשוק קטנועי העבודה לפני המובי שקל 97 ק"ג יבש. https://katnoim.co.il/katnoim-items/sym-duke-125/ אם מעניינים אותך כל מיני פרטי פרטים על רוב הקטנועים בארץ, תוכל לשוטט קצת ב'קטנופדיה' כל עוד הוא עדיין באוויר. (האתר לא פעיל מעל 5 שנים) 80 ק"ג זה משקל שאני מכיר רק מאופנועי MX לילדים/נערים, כמו ימאהה YZ85 (75 ק"ג 'רטוב')

מובי (דור קודם) אוכל שמן באופן טבעי, ודי הרבה. המדידה נעשית מבלי להבריג את המדיד, ואמורים להיות סימנים למינימום ומקסימום. אם יש הרבה מעל המקסימום, בקש מהמוסכניק שישאב את העודף. אפשר לבד עם מזרק וצינורית, ואפשר להיות חורני ולשפוך בהטייה הצידה... אם יש קצת מעל, לא נורא. המנוע כבר ישתה את העודף די מהר. נסה ב'אבניר' , אבל אחרי 10 שנים איתו אתה יכול לכתוב בעצמך את הספר... ברשת זה יהיה בעייתי כי הדגמים האלה מקבלים כל מיני שמות בכל מיני מקומות. המובי החדש למשל, הוא קטנוע שהיה קיים הרבה קודם לכן בשם אחר. בארץ מיתגו אותו כ'מובי' כדי לשמור על המוניטין של הדור הקודם. בגדול המנועים האלה ברובם מבוססים (ברשיון) על מנועי הונדה ישנים, ובעבר למשל הסאן יאנג דיוק והקימקו ג'וקי היו למעשה עם מנועים זהים.

מאמר מרתק של יובל נח הררי בנושא: https://www.ynet.co.il/digital/technology/article/r1xp0i143

מדבקות - לתיקון פנימיות. תולעים - לתיקון בשטח של צמיגי טרקטורונים ושות', צמיגים עבים ולחץ אוויר נמוך. באופנוע אני מחזיק סט תולעים לחירום. הציל אותי כמה פעמים לאורך השנים מתקיעה. אבל נוסע עם זה בזהירות ודי לאט, ולמחרת מתקן בצורה תקנית בפנצ'ריה/מוסך. באוטו לא מזמן היה לי בורג בגלגל במיקום דומה לזה של פות"ש. בפנצ'ריה הקרובה סירבו לתקן, אבל לא היה להם צמיג זהה לסט שאצלי. נסעתי ליפו למקום שקניתי את הצמיגים. גם שם סירבו לתקן, והחלפתי לצמיג זהה.

נסה אצל סוכן ביטוח, לא מוקדן. כנראה שצריך קצת יצירתיות, והם מכירים את נבכי המערכת.

כן, בטח. יש מאכילים אוטומטיים. אפשר לקבוע מינון ותדירות, אבל אף פעם לא היה לי דבר כזה, אז לא יכול להמליץ על משהו מסוים. בגיגול מהיר יצא לי את זה שהוא זול יחסית https://www.anipet.co.il/product/1546 אבל בטח בעלי/אמזון אפשר למצוא במחיר טוב יותר

פעם הייתי ואנדורה. שמן עם הרבה סיבולת שתיין עם הרבה קיבולת ודי חביב על הבריות בסך הכל. היום כבר לא כל כך. הנדימן - אז ידני. מעשן - אז דיזל. קצת זקן - אז דור ראשון. חוש הומור מוזר - אז... פיאט מוטיפלה! אבל תכלס אין מצב שהייתי איזה אוטו. לא אוהב קופסאות, לא אוהב להיות חלק מהעדר. רוח חופשית. נון קונפורמיסט. חסר סבלנות. מדוייק וממוקד. בטוח אופנוע! השאלה איזה...? פעם זה היה שטח. היום GT טכנולוגי, רגוע, נוח וחזק. הונדה NT1100

תרשה לי לחלוק עליך... חלק מהבטיחות האקטיבית של דו"ג זה להיות קצת יותר מהיר מהתנועה. בכביש 6 מהירות מעשית היא בסביבות 130-140 - זה הקצב השוטף של רוב הרכבים. כשאני על האופנוע בכביש 6 אני בד"כ משייט על 140-150 ונעקף לא מעט ע"י רכבים שנוסעים יותר מהר וגם הרבה יותר מהר. לפעמים אני 'בורח קדימה' ועולה לאיזור ה-170, לא תמיד זה עוזר... אבל 'קונה' לי קצת מרחק וזמן לזוז נתיב. נכון - ברור שמהירות גבוהה מחמירה נזקים במקרה תאונה, אבל מצד שני - נסה לנסוע 90-100 על כביש 6 ותראה שאתה מסכן ומסתכן. משאיות ופול-טריילרים נוסעים שם 100-110 בימני, ועם אופנוע אני רק רוצה להתרחק מהם כמה שיותר מהר.

קצת. נראה לך מעט מדי? שים חצי מזה... בגדול (או בקטן בעצם...) תדמיין שהעין של הדג זו הצלחת של המנה היומית שלו. לא מדע מדויק, אבל נותן אינדיקציה לכמות. איזה מזון? צף או שוקע? אני משתמש כבר שנים ב"אנין נון" של חוות דג הזהב בנווה ימין. זה בא בכל מיני גדלים. ויש צף/שוקע בחלק מהגדלים. והמחיר שווה לכל נפש, לעומת כל מיני מותגים שעולים פי כמה. (אולי הם יותר טובים, אבל בשביל הדגים והתקציב שלי לתחביב, האנין-נון מספיק טוב) לקטנטנים אני מוסיף גם צ'ופרים מזינים כמו תולעי דם או טוביפקס מיובשים.