BoazB11

קרה לי הרבה פעמים עם כל מיני דברים. אני מתייחס לזה כאל שכר לימוד...

תנסה. מה כבר יש לך להפסיד מעבר לעלות זניחה של הדבק? מה שכן, בגלל שלדבק יש בקושי 2 מ"מ של רוחב לתפוס את הסדק, סביר להניח שהוא יישבר או ייקרע, תלוי בסוג הדבק. מה שהייתי עושה אם אזיקונים לא מתאימים מבנית או אסתטית - מדביק מתחת למדף קיבוע חזק מפלסטיק או מתכת, כך שהדבק יצטרך לשאת בעיקר את עומס ההצמדה של שני החלקים מעברי הסדק והקיבוע מלמטה ימנע או יפחית את העומס האנכי, זה שמראש גרם לשבר. יש עוד כל מיני אילתורים שאני משער שיעשו את העבודה, אבל בהתחשב בעלות הלא כ"כ נוראית של מדף חדש - אולי כבר עדיף וזהו...

הרבה אמוציות ברווז. כמו בוויכוח על איך לקדוח בקרמיקה או אם לקנות צרפתייה 1.2 טורבו... אני לרוב לא עם הרוב, אבל רק אספר לך שאתמול פירקתי את המקלדת* עם האימפקט. 14 ברגים קטנטנים וקצרים שברור שאימפקט הוא לא כלי בשביל זה. אבל אני לא מבריג ביד אם לא חייב, ופיתחתי מספיק רגש עם השנים בשביל לעשות גם עבודות עדינות עם אימפקט בלי לשבור כלום (וגם לקדוח בכל קרמיקה עם פטישון או רוטטת עם וידיה רגיל, בלי דרמות ובשניות בודדות). אם אין לך רגש והבנה במה שקורה לחומר, לא יעזור לך גם מחסן שלם של כלים מכל הסוגים. *למקלדת אגב שלום. כמו חדשה עכשיו. לא מפספסת קליד. אף בורג לא נשבר או שבר משהו. אחרי הפירוק שטפתי אותה בכיור עם מים וסבון ומברשת שיניים, ואחרי ייבוש ארוך עם פן ומאוורר היא חזרה לעבוד פיקס. אז כן, רגש זה לא מילה גסה...

במקרה דומה (מדף בקבוקים בדלת מקרר) הדבקתי עם דבק מהסוג השני שבקישורים, תפס חזק, אבל נשבר מהר מאוד שוב, כי זו נקודת תורפה שנושאת הרבה עומס. אפוקסי לא ניסיתי, כי מהיכרות הוא יוצר שכבה עבה יותר וגם מועד לשבירה. מה שפתר לי את הבעייה היה שילוב של הדבק המהיר יחד עם 2-3 אזיקונים. קדחתי 3 חורים קטנים מצד אחד של הסדק ועוד 3 ממול, ו'תפרתי' עם אזיקונים קטנים לבנים בנוסף לדבק. אילתור שהחזיק יפה עד שהמקרר עצמו שבק והוחלף. *אם תחליט לקדוח, שים לב עד איפה מגיעה הזכוכית... יש גם את השיטה שרואים בהרבה סרטונים ביוטיוב, של להטמיע קיבוע מתכת לתוך הפלסטיק על ידי חום, אבל מעולם לא ניסיתי.

אני עם סט אימפקט ופטישון 18V של בוש כחול כבר 6 שנים. עובדים נהדר והסוללות כמו חדשות. 4AH מחזיקות הרבה ונטענות מהר. עבורי 2 הכלים האלה מכסים את כל מה שאני צריך. לעתים רחוקות אני מרגיש צורך במברגה, לחבר סנטף לפרגולה למשל, אבל האימפקט עם הרבה רגש בתפעול עושה את העבודה בלי נזקים עד כה. היתרון של האימפקט על מברגה, שהוא חזק ומהיר יותר, ולא מעייף את שורש כף היד. הפטישון קודח חופשי בבטון, לא מתרגש אם הוא נתקל בברזל בדרך, ושוב - עם רגש ועדינות אני קודח איתו גם בקרמיקה או בבלוק שנוטה להתפורר. אחרי שנים בהן מקדחת מקיטה פשוטה מילאה את תפקידי הקידוח וההברגה, לפעמים באופן מתסכל, 2 הכלים האלה מהווים עבורי שידרוג רציני, מה גם שבגלל בעיות בכתף אני משתדל לא להבריג בכלל עם מברג ידני. טיפ קטן לבעלי הכלים הנטענים - לפרק את הסוללה מהמכשיר כשלוקחים אותו בתיק עם עוד כלים. אצלי נשרף וסת המהירות במברגה כי לא נעלתי את ההדק, ומשהו בתיק לחץ עליו והוא כנראה עבד כל הלילה על מהירות נמוכה ונשרף. שלחתי לבוש ותיקנו תוך יומיים. 300₪.

אז יש עוד משאבה דוחפת למטה, או שאני מפספס משהו מהותי בקונספט?

אם המשאבה ממוקמת בקומה 20 נניח, היא מייצרת ואקום מספיק חזק למשוך בטון לגובה +60 מטר?

עשר שנים. איך שהזמן עף... ב-2013 השבתתי את ה- GMC ואנדורה שהגיע לשנתו ה-20 (ש.י. 1993) שירת אותי בנאמנות 17 שנים, כרכב עבודה וכצימר נייד לטיולים עם הילדים. במקביל נרכשה טויוטה קורולה בת 13 (ש.י. 2000) 1.6 סטנדרטית, וב-2015 התווספה עוד יפנית 1.6L - ניסאן אלמרה, גם היא מודל 2000. ב-2021 נמכרה הטויוטה ב-4K₪, והאלמרה הלכה לפירוק במצב נסיעה, 1500₪ +החזר אגרה. ובמקום הצמד חמד נרכשה סובארו אאוטבק 2.5L מודל 2012 שעד היום משרתת בנאמנות. (משהו באופי של האאוטבק מזכיר לי את הוואנדורה זצ"ל - רכרוכי וקשוח בעת ובעונה אחת ומשדל לנהיגה רגועה) - מה שמנחה אותי בבחירה של רכב הוא בעיקר הפרקטיות, האמינות, ועלויות תחזוקה סבירות. באגף הדו-גלגלי הפרקטיות והחשק חייבים לשתף פעולה, כי שם נמצא הקיק המוטורי שלי. אני משתמש באופנוע באופן יומיומי כמעט, אז הוא חייב להיות פרקטי מצד אחד, אבל גם כיפי מצד שני, ולא יקר מדי מצד שלישי... אז ההונדה ווראדרו XL1000V (איתי מ-2010) היה קצת (הרבה...) מגושם לשימוש עירוני, ודרש תחזוקה יקרה מצד אחד, אבל מצד שני הקרנף קל הרגליים הזה שימח אותי מאוד בטיולים ארוכים בזוג ולא הייתי מוכן להיפרד ממנו. ב-2015 נרכש לו אח קטן - הונדה SH300 בן שנתיים. קטנוע קליל וחזק. שד עירוני שכיף לתזז איתו במרחב העירוני העמוס. אבל... להחזיק 2 דו"ג במקביל זה גם יקר, וגם מתסכל לפעמים. כשאני יוצא מהעיר עם הקטנוע אני מייחל לאופנוע, ואם אני נכנס במקרה עם האופנוע לעיר אני מתבאס. כבד, מסורבל, מתחמם. כל הזמן חלמתי על רובוטריק... שבעיר הוא יהיה קטנוע ובחוץ הוא יהפוך לאופנוע. פינטזתי ופתאום זה התגשם! ב-2017 הונדה יצאו עם ה- XADV750 - אופנוע/קטנוע אוטומטי DCT ולא וריאטור. עשיתי לו מבחן דרכים ב'קטנופדיה' שערכתי באותה תקופה ונדלקתי ברמות על. קניתי. (הווראדרו וה-SH נמכרו). 5 שנים אחרי הייתי בבעיה. רציתי להתקדם, אבל הרובוטריק הזה הציב רף מאוד גבוה, ולא מצאתי לו תחליף. מפה לשם ובלי יותר מדי היגיון - ב-2022 נרכש XADV750 חדש, אפילו באותו צבע (אדום). דור חדש עם יותר אלקטרוניקה וכוח, יומולדת 60, תירוצים לא חסר... אבל בשורה התחתונה זה היה more of the same, ו- more of the same זה קצת משעמם... בקושי סגרתי שנה עם הרובוטריק החדש, שבינתיים כבר הפך ללהיט בשוק, התרבו הגניבות והתדמית התלכלכה, והתחיל לדגדג לי שוב בבלוטת החשק. דגמתי כמה וכמה אופנועים ברכיבות מבחן, ושוב הדילמה הזו - הרובוטריק כמעט מושלם ומציב רף גבוה לכל אופנוע הגיוני ובטח שלכל קטנוע, וכבד עלי כלכלית לחזור לקומבינציה של 1+1. ואז שוב הונדה פתרו לי את הבעייה... ב-2023 יצא אופנוע חדש עם שם ישן - הונדה טרנסאלפ 750 (XL750T). על הנייר הוא לא התאים לי. צמיגים עם פנימית, מפתח במקום קי-לס שהתרגלתי, עיצוב קצת אנמי, אבל... רכיבת מבחן בלי יותר מדי ציפיות גרמה לי להתאהבות מיידית. חזק, קליל, ידידותי, נוח, מנוע שמח וסאונד מגניב. גם המחיר היה נגיש עם תוספת קטנה מעל ה-X שלי בן השנה. כשחזרתי מרכיבת המבחן כבר היה לי ברור שזה=זה, ופתחתי הזמנה בלי היסוס. עוד חודשיים אני סוגר שנה איתו והאהבה רק פורחת...

גם אצלנו זה היה המצב. ההסכם היה בע"פ ולא בכתב. אלה היו 2 בניינים בגוש טאבו אחד עם 24 דיירים בסה"כ. אצלנו נוצרו 4 ועדי בית (אחד לכל כניסה) כך שבמקרי סכסוך, הייתי צריך להסתדר מול 3 אנשים ולא מול 24 (אני הייתי הוועד ה-4). אבל המצב הזה נוצר אחרי כמה סיכסוכים ארוכי שנים, כשלאנשים כבר נמאס לריב, אז אני בהחלט יכול להבין את הגישה שלך. מאיר שלו כתב באחד הספרים שלו על הבית שהוא מחפש - כזה שצומחים בו קצת עשבים בין המרצפות בחצר, ושהשכנים כבר גמרו לריב את כל המריבות הגדולות. אתם כנראה עדיין לא שם...

בעבר במצב דומה של חניות שאינן משוייכות בטאבו לדירות, אבל משוייכות בהסכמה, היה סכסוך בין 2 שכנים שלי על חנייה מסויימת. זה הגיע לרשמת הבתים המשותפים והיא קבעה שלהסכמה בין הדיירים יש תוקף משפטי. בגלל שבאותו מקרה לשני הצדדים הייתה טענה צודקת (אחד חנה שם בעבר שנים, והשני נכנס כשלראשון לא היה רכב כמה שנים אח"כ). היא פסקה סוג של משפט שלמה, אבל הפוך... מי שבא ראשון נכנס פנימה עד הסוף, ומשאיר אחריו מקום פנוי לשני, ועליהם להסתדר ולעדכן אחד את השני אם הפנימי רוצה לצאת בשעות חריגות. קצת הציק להם בהתחלה, אבל בסוף הסתדרו. ובגלל שהיה להם פסק דין כתוב על אותה משבצת מסויימת - כשהיו עוד סכסוכי חנייה בהמשך, המשבצת שלהם הייתה היחידה עם חסינות חוקית מהשתלטות של דייר שלישי...

מאוורר זה למפונקים. אני מתגעגע לחלון המשולש הקטן בדלת נהג הקדמית. כשהוא במצב פתוח לגמרי הוא מכניס ים של רוח פנימה, ובמצב חצי פתוח הוא מושך אוויר החוצה מהאוטו ואפשר לעשן חופשי. אהה... ואם כבר אז איך לא?! - למאפרה אמיתית (כזו שנכנסת ויוצאת כמו מגירה) ואם להיות עוד יותר ענתיקה... אז למנואלה - כי מצבר וסטרטר זה לחלשים...

לא ברור מדבריך מה מצב ההלוואה הקיימת. את המימון לרוב עושה חברה חיצונית ולא החברה שעושה את הטרייד-אין. בגדול יש כל מיני אפשרויות שבכולן בסופו של דבר תשלם יותר מהפרש המחירונים, כלומר איך שלא תסובב את זה תשלם יותר מה-70K₪ הפרש. בשורה התחתונה חברת הטרייד-אין צריכה להרוויח מהעיסקה, ואתה צריך לוודא שה"אלמנט" לא גדול מדי...

עיצוב קלאסי אמיתי הוא על זמני. להזניח כזה רכב זה פשע...

באמת תהיתי אם 'דובצע' מגיע מ-דב (DUBCHE) או מ-דוד (DUVCHE) האקסטרים האמיתי בתחום הזה לפי מה שראיתי, הוא דווקא בהקמה ובפירוק של המבנה ההנדסי הגאוני הזה. מגיע מנוף נייד ענקי שמניף את חלקי העגורן, ובסוף החבר'ה המתקינים מטיילים על הזרוע ועושים את כל החיבורים כשהם תלויים בין שמיים וארץ כשלידם מתנדנדים טונות של ברזל ובטון...

לפי משרד העבודה יש 5 דרגות, כשעגורן צריח היא הדרגה הבכירה, אבל כדי להוסיף את הדרגות האחרות יש לעבור מבחן מעשי ותיאורטי על כל דרגה. עוד מידע כאן - https://www.gov.il/he/pages/cer-cranes-atatim

S600 V12 בת 17 עם מספר תואם. קלאסה...

ווסטרן יוניון. מעבירים גם לחורים נידחים באפריקה. יש להם דלפקים בהרבה סניפים של דואר ישראל. לגבי המוטיבציה שלהם לעבוד מסביב לשעון כמעט: אם בסין או תאילנד כפרי מרויח 50-100$ לחודש, פה הם עושים מעל אלף דולר חודשי בצורה מסודרת, ואם אחרי העבודה הוא מרביץ עוד משמרת פרטית בשחור - הוא יותר ממכפיל את הסכום. ולפועל מוכשר וחרוץ יש ביקוש גדול, וכשהם מבינים את זה אז גם המחיר עולה בהתאם. נראה לי שביחסיות כזו, היו הרבה ישראלים מוכנים לסחוב בלוקים או לקטוף פלפלים תמורת 50-100K₪ בחודש...

הם בורחים מאתרי הבנייה או מתקמבנים עם מנהל העבודה. הם לומדים מהר מאוד את הקומבינות הישראליות. חוקי זה לא, כי לחברות הבנייה או למשקים חקלאיים יש מכסה של פועלים זרים לפי קריטריונים, אבל בפועל, לפחות בענף החקלאות שאני מכיר - בעלי מכסות מעבירים פועלים מאחד לשני לפי הצורך, ומכאן הדרך לעבודות חוץ בשחור הופכת קצרה יותר. לגבי עובדי סיעוד, גם אני התרשמתי שהתנאים שלהם טובים משמעותית משל פועלי בניין או חקלאות.

לא בהכרח. לא יודע איך זה הולך עם הסינים, אבל כשעבדתי עם תאילנדים לפני שנים הם הסבירו לי שעולה להם הרבה כסף ה"רישיון" לעבוד בחו"ל, ולרוב אלה היו כפריים שחיים מהיד לפה, לכן כל הכפר היה מגייס כסף לשלוח כמה בודדים, וחלק גדול מהמשכורת שלהם היה הולך להחזר ההלוואה הזו ולתמיכה במשפחה המורחבת. נכון לאז, עם כל הרעלים שהם ספגו כאן בריסוסים חקלאיים, לא צפויים להם חיים טובים בהמשך. גם לרצף שמבלה שעות על הברכיים ונושם אבק באופן קבוע, יהיו השלכות בריאותיות בעתיד. השחיתות שיש אצלנו עם חברות כוח האדם וקשרי ההון-שלטון שלהם, היא כאין וכאפס לעומת מה שהולך במדינות פחות מפותחות. לא חושב שיש פועל שהתעשר מהעבודות האלה.

תודה לאלבר התכוונת, לא?

מצטרף להמלצה על ניסאן אלמרה. שנתון 2006 נכנס בקלות בתקציב ומשאיר קצת עודף... לא פחות אמינה מקורולה, (החזקתי את שתיהן במקביל כמה שנים) ונסחרת במחירים נמוכים יותר. גם מבחינת נסיעה העדפתי את הניסאן על הטויוטה. דלק אל תצפה ליותר מ-10 ק"מ לליטר בשתיהן.

לדוגמה? (מזמן לא קראתי במגזין כלשהו כתבה עם מעל 2500 מילה...) אז מה, סתם 'נשמה טובה' ?

הכלים של בוש בסידרה הירוקה הם ברמה די נמוכה. מכיר גרניק ירוק שלהם ששבק די מהר. פחות משנה בשימוש ביתי מתון מאוד. גם מברגות שיצא לי לעבוד איתן - עשו עלי רושם של כלי זול מכל הבחינות. הסידרה הכחולה שלהם לעומת זאת - יש בה כלים מקצועיים ומצויינים. אני כבר מעל 5 שנים עם פטישון ואימפקט שמדי פעם נותנים עבודה מאומצת בצורה מעולה. ראיתי שגם 'גרניק' יש להם בסידרה הכחולה, לא התנסיתי אבל נראה יותר רציני מהירוק ובטח גם עולה בהתאם.

זה פורום לא מגזין. הכותב לא אובייקטיבי. הוא מספר על רכב שהוא אישית קנה ומסביר את מערכת השיקולים שלו. הוא לא ערך בפוסט הזה שום מבחן דרכים, ולא פסק ש BYD עדיף אבסולוטית על טסלה, אלא שעבורו באופן אישי ה-BYD יותר מתאים ועליו הוא שם את מיטב כספו. התגובה שלך רומזת ש'מישהו' שילם לו "יותר מקפה" כדי שיכתוב מה שכתב, והוא בעצם עושה סיבוב על חברי הפורום התמימים שילכו בעקבותיו, ויקנו בי"ד ולא טסלה. נו באמת... (ובמיוחד כשזה בא מניק חדש שכנראה נרשם במיוחד כדי להגיב ככה)

מגניב התת-פורום עגורנים שמתפתח פה... אז כמה שאלות: יש עגורנים עם זרוע אופקית שלרוב מכסה אתר בנייה סטנדרטי, ויש עגורנים עם זרוע בזווית אנכית יותר, לרוב על רבי קומות. מה ההבדל העקרוני ביניהם? בצילום יש אתר נמוך יחסית עם לא פחות מ-3 עגורנים אנכיים (לא מכיר את המונח המקצועי, בטח יש כזה), כשעל פניו נראה כאילו עגורן אחד אופקי היה מכסה בקלות את כל המבנה. מה יכול להיות השיקול בלהקים 3 מנופים במקום אחד? (צולם אמש במרינה הרצליה)