pooh-bear

גם הקשקאי לא ממש מרווח, לפחות הקודם (לדעתי החדש לא בתקציב). ה-2008 בתקציב הזה כנראה יהיה לפני מתיחת הפנים, כלור מנוע 1.6 אטמוספרי וגיר AL4 (אוט' רגיל 4 הילוכים) הגיר לא תמיד מאוד חלק, ובסה"כ זה שילוב סביר, אבל לא הרבה מעבר. הרכב עצמו קצת יותר "מקורי" מהאחרים, בדיוק היום התפרסם פה מבחן השוואתי שלו לקרוסאובר, מומלץ להסתכל. ובאותו עניין, הייתי מוסיף גם את הקרוסאובר, שנהנה משמירת ערך ומוניטין אמינות יפניים למהדרין. בהצלחה!

אתה יכול לנסות גם סיטרואן c1 או פיג'ו 107. ירידת ערך צרפתית ואמינות יפנית (מנוע וגיר של טויוטה). בתקציב שלך תוכל למצוא רכב מ-2014, ובמתיחה קלה תוכל למצוא רכב מ-2015, שזה כבר הדגם החדש (ואז הפיג'ו היא 108), עם ק"מ נמוך ועדיין באחריות יצרן!

איתות שעובד מהר יכול להיגרם מנורה לא מתאימה, למשל. אם אתה נמצא במרכז, יש פה מוסכים מומלצים (גבע, אורן, שאפט), אני מניח שכולם יוכלו לחוות את דעתם על הרכב, ובטח לטפל בתקלות פשוטות כאלו.

אני מניח שיהיו פה מגוון דעות. מגאן דור שני לא ידועה כמתחרה העיקרית לקורולה באמינות. בגדול זה מאוד תלוי איך הרכב נסע (עירוני / בין-עירוני), איך הוא ננהג ואיך הוא טופל. אי אפשר להשוות רכב כזה שעשה כל יום כמה שעות בפקקים, ננהג בגסות וטופל בתחזוקת שבר פר אקסלנס לרכב שעשה נסיעות בין-עירוניות רגועות, טופל כל שנה בחלקים איכותיים ובנוסף נכנס למוסך כל פעם שהתעוררה בעיה. אם מדובר על רכב מתוחזק, לדעתי יש סיכוי לא רע שתוכל להמשיך ולהשתמש בו עוד שנה שנתיים ואולי יותר. ברור שיהיו תקלות כאלו ואחרות, אבל לא בהכרח קטסטרופות. בכל אופן, תתכונן לתחזוקה מסוימת, גדולה מאפס. זה נכון לכל רכב בגיל כזה. אם מדובר על רכב מוזנח, שהמוטיב העיקרי בטיפול בו היה לחסוך כמה שיותר כסף, הכל יכול להיות. לא ממש בטוח שכדאי להכנס להרפתקה כזו. אם תרצה, תוכל אולי לקחת את הרכב לבדיקה במוסך מתמחה כדי להבין את מצבו המכני. לפני שתעשה את זה, כדאי לשאול האם אתה מקבל את הרכב כי הבעלים הנוכחי שלו נתקל בתקלה שלא התחשק לו לתקן, או כי הוא נוהג בו כבר כמה שנים, החליט לשדרג ולא הצליח למכור. אם כבר יש תקלות ידועות שמצריכות טיפול מיידי כדאי לבדוק את עלות התיקון לעומת עלות אפשרית של רכב אחר. לגבי ביטוח, מכיוון שאתה מקבל את הרכב בחינם, קשה לי להאמין שתעשה מקיף, ולכן עלות הביטוח (חובה וצד ג') תלויה במאפיינים שלך כנהג בלבד. בהצלחה!

תודה על הסקירה הממצה. דבר אחד לא ברור לי: למה צריכת השמן הזו סבירה ברכב חדש, ומה הקשר לתצורת המנוע? למה בוקסר צורך יותר שמן מארבע בטור, או בכלל (כשהוא תקין כמובן)?

אלא אם תיפול על לימון, לקנות רכב יד 2 חדש יחסית יהיה משתלם יותר. אם רכב מזדקן מפחיד אותך, אפשר לקנות רכב בן 3, למכור אחרי 3 שנים ולהמשיך באותה שיטה. ככה אתה אמנם מאבד קצת יותר בירידת ערך, ונאלץ לעשות עוד החלפה באמצע, אבל לא נכנס לתקלות של רכב בן 8 (שגם זה לא כזו קטסטרופה כמו שזה נשמע, אבל בכל זאת, לא כולם אוהבים להיות במוסך). בכל רכב שלא תקנה, אתה לא יודע בדיוק מה תהיה ירידת הערך. ככל שיותר רכבים חדשים יעלו על הכביש, ירידת הערך (באחוזים לשנה) תלך ותעלה. אם קנית רכב חדש, ירידת הערך האבסולוטית תהיה גבוהה יותר במקרה כזה , כנראה. מצד שני, אם ההפרש בין חדש למשומש יהיה בערך 5000₪ לשנה, יכול להיות שזה לא כזה נורא, ועבור מישהו ספציפי זה מחיר משתלם לאחריות, לחיסכון בזמן בחיפוש רכב ולתחושת הרכב החדש באופן כללי. השאלה אם במקרה שלך הקרוסאובר הקודם שקול לנוכחי (עבורך), שזה גם שיקול שבשבילו אולי כדאי להוסיף עוד כמה אלפים כל שנה.

לא כל כך מתחבר לי, למה צעיר בן 24, ללא משפחה או מחויבות, צריך לגור 70 ק"מ מהעבודה, כשאין לו איך להגיע בתח"צ. נראה לי שהכי נח וזול יהיה לעבור דירה, או להחליף עבודה. בליסינג פרטי יש כמעט תמיד הגבלת ק"מ להרבה פחות ממה שאתה עושה. תנסה לקבל הצעה רלוונטית אם זה מעניין אותך, שמתחשבת גם בק"מ הצפוי ותראה אם זה רלוונטי. היתרון במסלול כזה שאתה מעביר את הסיכון לחברת הליסינג, החיסרון שאתה משלם על זה. אתה יכול לבדוק גם פלואנס דיזל או c3 פיקאסו דיזל, רצוי ידניות. צריך לחפש אחת לא שחוטה, וכנראה שיהיה לך מאוד קשה למכור אחרי 3 שנים, כי במצטבר תעמוד על ק"מ אסטרונומי. לחלופין, אפשר לקנות c1 ידנית חדשה ב-50, או סנדרו בקצת יותר. הן יהיו פחות נעימות, בטח לנסועה כזו, אבל גם די חסכוניות. תצטרך לרדת במחיר כדי למכור, אבל זה לא אמור להיות בלתי אפשרי.

זה שילוב של נתיב האצה למי שבא מההלכה, עם נתיב האטה למי שיורד מאיילון לרוקח, ומייד אח"כ נתיב האצה למי שעולה על איילון מרוקח. כנראה שלא היה מספיק מקום לבנות את שלושתם בנפרד.

אם אפשר, שווה לנסות לברר למה הרכב עמד 3 שנים. ברוב המקרים, אילו הוא היה כל כך מוצלח מלכתחילה, הוא היה נשאר בשימוש. יש גם את האפשרות שהבעלים הקודם זכה בלוטו / ירושה מהדוד מאמריקה, אבל זה קצת יותר נדיר. בקיצור, אחרי ששילמת את כל הטסטים, הוצאת את כל האישורים, החלפת צמיגים ומצבר, עשית טיפול שנתי לפחות ותיקנת את הבעיה שבגללה הרכב הושבת, נשארת עם... דייהו לאנוס בן 18. שגם כשהיה חדש, אם נהיה עדינים, לא היה מועמד רציני לרכב השנה. בקיצור, בסכום שצריך כדי שהוא יוכל לחזור לכביש, תוכל לקנות איזו גטס או פנדה חדשות בכמה שנים טובות, שאפילו נוסעות. בשתי מילים: תמכור לברזל. Sent from my Nexus 5X using Tapatalk

הלוואי והבעיה תהיה רק ברכבים. יש פה עוד איזו בועה או שתיים.

אני אולי לא מסכים עם smiro לגמרי לגבי המספרים, אבל מאוד מסכים לרוח הדברים. אני אישית לא רואה סיבה לקרוע את עצמך כלכלית בשביל להחזיק רכב חדש, או כמעט חדש. ירידת הערך היא עצומה, וזה פשוט לא שווה את זה. ב-20 (אולי טיפה יותר) אתה יכול למצוא קליאו דור 3 ידנית מ-2011-12. לא הרכב הכי מוצלח בעולם, אבל לא גרוטאה ישנה, מתפוררת ולא בטוחה. פחות או יותר באותו סכום אפשר למצוא c4 ישנה בשנה שנתיים. אף אחת מהן היא לא חוויה מוטורית, אבל שתיהן יספיקו להתנהלות סבירה.

וזה לפני שהם אכלו קימצ'י (שלא לדבר על קימצ'י צ'יגה) ושתו סוג'ו. לא רוצה לחשוב מה יקרה אחרי. וברצינות, איזה שיט יש לאנשים על קוריאה? כלומר, למי שלא נהג באיזו דייהו ישנה?

לא רע, סתם לא מצליח להבין את ההיגיון. עזוב צרפתיות, יונדאי וקיה לא אמינות? ברצינות? ד"א, גם לי היתה פעם קסנטיה, ואפילו ידנית. לפני שהכרתי את הפורום הזה ואת גבע. חתיכת ח#א של אוטו. התקלות הכי מוזרות שאי פעם היו לי. אבל למזלי היתה לי zx מדהימה לפני זה (אז עוד לא הבנתי כמה), אז הצלחתי להבחין בין סטיגמה ומקרה ספציפי לבין הכללה גורפת. אם כי נדרשו לי כמעט ארבע שנים של ליסינג (פוקוס דור ראשון) כדי להתגבר על הטראומה. ד"א 2, בדרך חזרה הביתה ראיתי היום דייהו נובירה שמורה להחריד באיילון. מיד נזכרתי בשרשור הזה. שתדעו שיש כאלו שעוד לא התייאשו.

עזוב מותג, אנשים לא קונים יונדאי כי הם אכלו חרא מדייהו לפני 10-20 שנה, שזו חברה אחרת לגמרי, עם רכיבים אחרים לגמרי, במדינה שידועה במוצרים אמינים! איזה סיכוי יש שהם יקנו רכב צרפתי?

אני לא אומר שתחרות לא יכולה לתמוך בירידת מחיר, או שהיא רעה. להיפך. מה שאני אומר זה שלהגיד שמעבר משוק של 3 חברות סלולר לשוק של 5 הגביר את התחרות כל כך שהמחיר ירד לעשירית מהמחיר הקודם, זה במקרה הטוב להפוך קשר נסיבתי לקשר סיבתי. ובכללי, שוק הסלולר הוא דוגמה טובה לשוק תחרותי, ומפוקח להחריד. אני לא יודע מה בדיוק היתה האסטרטגיה של גולן (הוא לא ממש התייעץ איתי קודם), אבל אני חושב שעם מתחרה אחר היינו רואים מחירים אחרים. לא שלא היו ירידות מחירים, אבל לא לרמה שאנחנו רואים היום. לגבי אורנג' ד"א, אני גם לא זוכר ירידת מחירים, בטח לא משמעותית. בשבילי הם שיחקו על הטיקט של הטכנולוגיה (טלפון שיעבוד גם בחו"ל! וכל הזיכרונות נשמרים על הסים! ולא צריך להכניס אותם אחד אחד למכשיר הבא!), אבל זו היתה תקופה שלא באמת ידעת כמה תשלם, אז קשה להגיד בוודאות. רק הבהרה: לא אמרתי שצריך להשקיע כספי ציבור (בטח לא ברוב המקרים, יש כאלו שכן), רק להגביל איפה שרואים בעיות. נגיד, איסור על הימורים, זנות, סמים ופנסיה חובה מינימלית נשמע לי סביר. לא אמרתי שהפערים היום הם כאלה נוראיים, ותכלס , מכיוון שאני לא ממש נמצא באחד הקצוות, קשה לי להגיד. אני רק חושב שלא צריך לתת להם להפוך לנוראיים, כלומר כן להגביל את הפער. לא (רק, או בעיקר) בגלל קינאה, אלא כדי לאפשר שוויון הזדמנויות וחיים סבירים. אפשר וכדאי לדון במה נשמע פער סביר, זה ממש לא מוחלט, אני אישית לא מסכים לאמירה שכל פער הוא סביר כי העני מרוויח יותר ממה שהרוויח קודם. רוצה דוגמא יותר כואבת? בוא נלך לבטן הרכה. למיטב זכרוני אתה עדיין לא אבא, אבל כשתהיה בשלבי ההכנה תכיר הרבה מאוד בדיקות (אולטרסאונד, סקר גנטי, שקיפות עורפית, מי שפיר, סיסי שליה וכו') שעושים, כדי לוודא שההריון תקין. נשמע לך סביר לוותר על בדיקה שמוגדרת היום חיונית כי מישהו לא יכול לממן אותה? רק כי לפני כמה עשורים כל הבדיקות האלו בכלל לא היו קיימות? זה ממש פער "רע".

מה? איפה? למה לא מספרים לי שום דבר? היתה אחת, היא כבר לא אקטואלית כרגע, זה רכב מאוד מעניין אבל כנראה שיש פחות אקסמפלרים כאלו בכלל בארץ ממה שיש מונדיאו 2013 למכירה בכל רגע נתון. חוץ מזה, הרעיון לכשעצמו (של רכב מנהלים) הוא די מוצלח, לדעתי, אם מחפשים רכב טיפה גדול יותר ולא נבהלים מצריכת דלק שגם היא טיפה גבוהה יותר.

אני (והמרצה שלי למיקרו) לא מסכימים, אבל זה כמובן לגיטימי. זה לא אומר שתחרות היא דבר רע לכשעצמו, כמובן. אפילו להיפך. רק שההנחות במודל המתמטי לא באמת קשורות למציאות.

אני מסכים. רגולציה אמורה לסייע להגיע בקירוב לשוק חופשי איפה שניתן (ויש מספיק מקרים שממש לא ניתן, סלולר זה מקרה מצוין, בריאות זו דוגמא אפילו טובה יותר). תוך כדי, היא גם אמורה לסייע למי שבאמת לא יכול להתחרות, לפחות לדעתי, מסיבות מוסריות ולא כלכליות. אפשר וכדאי לדון על שני הנושאים האלו, כל אחד יפרש אותם אחרת כמובן. כמובן ששוק חופשי הוא מודל מתמטי נכון, ח"ח לי מלהתווכח על זה. מתנצל על האמביוולנטיות. הוא פשוט מודל מאוד מופשט ותאורטי, שלא באמת מייצג משהו שקרוב למציאות. הוא מניח, למשל, מידע מלא אצל כל השחקנים, אפס חסמי כניסה ויציאה ועוד כל מיני הנחות שלרוב לא מתקיימות.

אני אתבטא מאוד בעדינות, התזה שלך לגבי הסלולר ממש לא נכונה. השוק היה מפוקח, נהיה מפוקח עוד יותר, וישאר מפוקח. יש אינסוף מגבלות שמונעות ממנו להיות שוק חופשי, הקצאת התדרים היא אולי המגבלה המהותית ביותר, אבל בוודאי לא היחידה. מה שגרם להוזלת המחירים המשמעותית לא היתה התחרות, אלא בעיקר שחקן אחד, מיכאל גולן שמו, שנקט באסטרטגיה של תחרות מחירים. אם הוא לא היה זוכה במכרז, לא היתה שום מניעה לחברות להמשיך להתנהל כאוליגופול של 5 שחקנים במקום 3. בנוסף לאסטרטגיה של גולן, משרד התקשורת קיצץ הרבה ביכולות של חברות הסלולר "לעבוד" על הצרכן - ביטול ההתחיבות, הקשר בין מכשיר לתוכנית, ובטח עוד כמה דוגמאות שאני לא זוכר. שני הגורמים האלו (שחקן אחד ספציפי ורגולציה כבדה יותר) גרמו להורדת המחירים. רובנו ילדים קטנים שלא דואגים לעצמם. אולי לא רוב באי הפורום הזה, אבל חלק לא קטן מהאוכלוסיה הבוגרת (לפחות בגילה). בלתי נתפש, אבל זה המצב. אם תצא מנקודת ההנחה הזו, תבין שעדיף למנוע בעיות מלטפל בהן אחרי שיקרו, תוך כדי טמינת הראש בחול בתהליך. אז בוא אני אנסה להסביר למה פערים זה רע, ולמה זה לא רק קנאה. ההתקדמות הטכנולוגית והכלכלית מאפשרות היום דברים שפעם לא היו אפשריים. קח לדוגמא את הסלולר. כשאני התגייסתי, לאף אחד לא היה מכשיר סלולרי. זה כמעט בלתי נתפש היום, אבל כדי לדבר עם העולם החיצון היה צורך לחכות בתור לטלפון הציבורי. לפעמים הרבה זמן. מאז (כמעט 25 שנה) הטכנולוגיה התקדמה, ולכולנו יש סמארטפון. שזה אחלה. מה זה קשור לפערים, אתה בטח שואל? זו דוגמא מצויינת להבדל בין פער "טוב" לפער "רע". פער יהיה טוב כשלעני יש סמארטפון סיני מצ'וקמק בין 3, אבל כזה שעדיין הוא יכול לראות בו תמונות מהווטסאפ של הגן, ולעשיר יש גלקסי s8 אדג' חדש. במצב כזה, לעני יש עדיין את היכולת הבסיסית להשתמש בשירותים מסוימים, ושאיפה להיות עשיר. במצב שהעני צריך עדיין לחכות בתור לטלפון הציבורי, אתה בעצם מונע ממנו את האפשרות להתקדם. למרות שרק לפני 25 שנה זו היתה הנורמה המקובלת, היום זה כבר לא סביר. ובאופן כללי לגבי שוק חופשי, אתם מפספים משהו די מהותי, לדעתי: שוק חופשי הוא מודל אקדמאי, שכמעט ולא מתקיים במלואו במציאות. אילו הוא היה מתקיים, באמת היינו מגיעים למצב של הקצאת משאבים אופטימלית. בהינתן שלמציאות יש מגבלות משלה, והמודל האקדמאי פשוט לא מתאים בהרבה מאוד מקרים, רגולציה ממשלתית יכולה מאוד לעזור ליצירת שוק סביר יותר ופחות נצלני. כמובן שאפשר להתווכח על כמה, איפה ומתי, אבל הטיעון שהשוק החופשי הוא איזו אמת מוחלטת מוכחת מתמטית ושהמימוש שלו במציאות יפתור את כל בעיותינו הוא פשוט לא נכון.

כל עניין העמידות להזנחה העלה עוד אפשרות לחפירה (שחשבתי שתהיה די מובנת פה, אבל כנראה שטעיתי). הנה, קפצתי עליה: כשמהנדס מתכנן מכונה, החל ממעבורת חלל וכלה במכונת כביסה, הוא מבצע פשרות בכל החלטה תכנונית. לא כי הוא מהנדס גרוע (או צרפתי), אלא כי לכל בחירה יש השלכות מסוימות, ואין בחירות אופטימליות בכל האספקטים. לרוב, כדי לייצר מכונה אמינה לוקחים "מרווחי ביטחון" גדולים יותר בתכנון, שכמובן יבואו על חשבון משהו אחר - משקל, מחיר, או יעילות. נניח, כדי לייצר בוכנות חזקות יותר אפשר לייצר אותן עבות יותר, ואז הן יהיו כבדות יותר (והמנוע יהיה יעיל פחות), או לייצר אותן מחומרים עמידים יותר, ואז הן יהיו יקרות יותר. וזה נכון לכל חלק וחלק ברכב. בסוף, כשמתכננים רכיב כלשהוא צריך לצפות את כמות ועומס העבודה שהוא ישרוד בצורה סבירה. אפשר לתכנן מנוע שישרוד מיליון ק"מ בלי לעצור כמעט, אבל אין ממש טעם, כי מעט מאוד לקוחות ירצו לקנות מנוע כזה. הרוב המכריע יעדיף מנוע שיחזיק 250,000 ק"מ, אבל יהיה חזק וחסכוני בעשרות אחוזים. גם שגרת הטיפולים מתוכננת להיות מספקת לדרישה התכנונית, לא הרבה מעבר לזה. מה זה אומר? שרכב שמתוכנן נכון לא אמור להיות "עמיד להזנחה". שגרת הטיפולים מתוכננת להחליף רכיבים מתבלים לא המון זמן לפני שהם מפסיקים לעבוד בצורה מספקת. רכב שמתגלה כ"עמיד להזנחה" (כלומר, ממשיך לעבוד טוב למרות שהוא לא מטופל לפי הספר) הוא בעצם רכב שלא תוכנן טוב, כלומר בתכנון עצמו (או בהגדרת שגרת הטיפולים) נלקחו מרווחי ביטחון גדולים מדי, מה שבהגדרה אומר שנעשו פשרות אחרות שלא היו חייבות להעשות. כמובן שתמיד יש תקלות תכנוניות, כאלו שגם הקפדה על שגרת טיפולים ושימוש סביר לא ימנעו. thp156 הוא דוגמה מצוינת לזה. אבל זה לא אומר שצריך להזניח רכבים, או שהנדסה שמאפשרת הזנחה היא ההנדסה המוצלחת יותר. באספקטים מסוימים, אפילו להיפך. ניסיתי להגיד את זה קודם, אבל עכשיו אולי זה יתחבר טוב יותר: הנדסה (ואמינות) יכולים להיות תלויים בתרבות, בין אם של מדינה או של חברה. סיטרואן היא דוגמה מצוינת לעניין הזה. לכל אורך דרכה כחברה עצמאית היא הצטיינה ברכבים חדשניים (שלא לומר אוואנגרדיים), החל מהטראקסיון אבנט, הדה-שבו (בטח הגרסה עם שני המנועים), ה-ds כמובן, וגם ה-SM. לצערינו, לא כולם הצטיינו באמינות מדהימה, וזה כנראה נובע מסוג של תרבות ארגונית שמעריכה (ומתגמלת) חדשנות ע"פ אמינות. טויוטה, לעומת זאת, היא בדיוק ההיפך. פרט לפריוס, קשה לחשוב על רכב של טויוטה שהיה פורץ דרך במשהו, או הציג איזו טכנולוגיה חדשנית לזמנו. מצד שני, זה מותג שמזוהה עם אמינות כמעט בכל מקום, כלומר כנראה התרבות הארגונית בטויוטה העדיפה אמינות ע"פ כמעט כל דבר אחר, והעריכה ותגמלה מנהלים ומהנדסים בהתאם. לעניות דעתי, זה קשור בצורה מסוימת לתרבות של מדינת המקור של החברה. אז שוב (כשחוזרים לנושא השרשור), קשה להגיד ש-C3 חדשה קשורה בצורה כלשהיא (פרט לסמל) לאיזו DS (או אפילו קסנטיה) מתפרקת. גם כי סיטרואן היא סוג של פיג'ו שתמיד היתה חברה שמרנית בהרבה, גם כי רכבים נהיו מסובכים בהרבה וחלק לא קטן מהרכיבים מגיע מספקי משנה גלובליים, גם כי השוק הוא הרבה יותר גלובלי ויצרנים מכוונים לשווקי יצוא (עם ערכים שונים משווקי המקור והעדפות שונות) הרבה יותר מבעבר, וגם כי הניסיון המצטבר עם הרכיבים שלה מראה אמינות לא רעה בכלל. אז אני לא חושב שההמלצות פה כל-כך לא מאוזנות, ובטח לא על רכבים בעייתים. מן הסתם, כשמישהו מבקש המלצה ולא מציין את האמינות כנושא מאוד משמעותי, אנשים ירגישו חופשי להמליץ על רכבים פחות יפניים. אני מניח שברוב השרשורים שאמינות נמצאת בהם במקום הראשון, רכבים אסיאתיים יככבו, אפילו אם זה (כמעט) רק עניין תדמיתי בימינו. בסוף יש עוד דברים בחיים מעבר לאמינות מוחלטת. דוקא ממש לאחרונה החליטו היבואנים של קיה, טויוטה ומאזדה לספק מערכות בטיחות מקוריות של היצרן, ופחות או יותר בפעם הראשונה הפכו את החברות האלו לחדשניות יותר ממתחרות אירופאיות (לפחות ברכבים סטנדרטיים, אני מתעלם לשניה מאיזוטריה כמו המאזדה RX-. אז בכל זאת דברים משתנים.

אתה שואל ברצינות? כאילו, ממש ברצינות? כל מרחב האפשרויות באמצע לא קיים? להחליף שמן ופילטרים ולדאוג לנוזל קירור סביר פעם בשנה / x ק"מ אמור להיות ממש ממש מקובל. יש לדברים האלו בלאי, וזה בכלל לא משנה באיזה רכב. שמן זה שמן. אם יש לך מנוע שעובד טוב בלי, אז הוא כנראה תוכנן מראש עם המון ספיירים, שזה לאו דוקא חיובי, כי זה אומר שהוא כבד יותר / חלש יותר / מזהם יותר /יקר יותר (או כל התשובות נכונות), ואני אישית הייתי מעדיף רכב שלא יעמוד בעינויים כאלו, אבל יהיה הרבה יותר טוב באספקטים אחרים. זכותך לא להסכים כמובן. או לא להחליף שמן אף פעם. אבל איכשהו, קשה לי להאמין שאתה מצדד בגישה הזו.

זו הטרלה? או שזה אמיתי? ואם זה אמיתי, חייב לשאול: מה ההיגיון בלנסוע על רכב שחסר לו שמן? מילא לא לטפל, לא לגלות מאיפה הנזילה, אבל למה לא למלא שמן? זה כמה גרושים, ויכול להציל לך את המנוע. לא חבל? וזה אמור להיות איזשהוא קריטריון לאמינות? איזה רכב נוסע הכי הרבה בלי שמן ועם מים עם בוץ לפני שהוא שופך מנוע?

יש שתי בעיות עם התאוריה הזו: א. אף אחד פה לא פישמן, ולא עובד בסכומים כאלו (או, במקרה המאוד לא סביר שפישמן כותב פה, אף אחד, פרט לפישמן, הוא לא פישמן, וגם לו זה כבר לא רלוונטי) ב. פתיחה של חשבון בנק במדינה זרה, או אחזקה של נכס פיננסי בדרך אחרת, עלולה לסבך אותך עם הביורוקרטיה באותה מדינה פי כמה וכמה מאשר היא תציל אותך מחברתה הישראלית (לא כי אתה עושה משהו לא חוקי, לרוב מתוך חוסר ידע שלך לגבי מה, איך מתי ולמי צריך לדווח). וכמו שאמר oryo, הביורוקרטיה האמריקאית אמנם הרבה יותר מדויקת מהישראלית, אבל באופן טבעי לא אוהבת מקרים לא סטנדרטיים שנופלים בין הכסאות, בטח של לא-אזרחים תושבי חוץ, והרבה (הרבה) פחות גמישה ומתפשרת, גם כשמדובר בתום לב. בקיצור, לפארנואידים, מומלץ על משהו לא ממשלתי כמו פייפאל, פיוניר או ביטקוין. לכל השאר, הסיכון הזה לא באמת מצריך הגנה לדעתי.

פות"ש, אני לא חושב שמישהו יכול "לכמת" סיכון. לא כל כך ברור למה אתה מצפה. שמישהו יגיד לך מה הסיכוי שתהיה ירידה של 20٪ ב-s&p500 בעוד שנה? איך הוא ידע? ואם זה יקרה ותהיה ירידה, מה אז?

הסולידית מדברת (לרוב) על השקעה פסיבית לטווח הארוך (מאוד). זו לא מטרתו של פות"ש, להבנתי. אני עם Fitch וישה - אין אלטרנטיבה טובה למי שמחפש אפס סיכון, בטח לא בסביבה המאתגרת הנוכחית. מדובר בגרושים לכאן או לכאן. לא הייתי מתאמץ מדי בשביל זה.