קורן בן אשר

ברווזוש, אני חושב שאתה עשוי למצוא את הספרון הבא מועיל: https://www.amazon.com/Practical-Electronics-Inventors-Paul-Scherz/dp/0071452818

נדמה לי שיש לנו פה מוקד ידע קרקוב. בינתיים רק אעיר שהזוג המדובר צריך להיות מודע למז"א - מרץ/אפריל זה עדיין סוף החורף וקור כלבים.

אני יודע. בדיוק, מקור לא אכזב לגרנטים ופייפרים (יעני מאמרים, לא מטוסים) עד הפנסיה...

שלום, מרחבא, תכירו בבקשה, פוטייטו - בדואים, בדואים - פוטייטו.

כן. נתקלתי כבר פעם בדבר הזה. אמנם מדובר באנשים רציניים, אבל אני תוהה אם אי פעם הם החזיקו בהגה של מטוס, אפילו C-152.

תראה, את המתמטיקה הפשוטה של "כסף לא צומח על העצים" כבר הסברתי לך לפני איזה 50,000 עמודים בשרשור הזה. הבעיה פחות בצד של ההכנסות. אנשים שעובדים במקצועות פשוטים וחיים בצנעה יש בכל מדינה מתקדמת, זה בסדר. הבעיה העיקרית בצד של ההוצאות. 8 ילדים במשפחה == אתם צורכים כמשפחה סד"ג 300K ש"ח בשנה מסים. אם אתם לא מגיעים לסכום כזה בשנה == מישהו אחר מסבסד אתכם. עכשיו, כשמדובר במשפחה אחת למאה, אפשר לספוג את זה. אבל כשיש מגזר שלם שכרגע גודלו כ-10% מאוכלוסיה ומגדל 7.7 ילדים בממוצע, אנחנו כבר בבעיה גדולה מאוד. העסקנים שלכם והמנהיגים שלכם יצרו עבורכם את הסיסטמה הזו, שבה אתם יכולים לחיות כך בלי לשלם את כל המחיר האמיתי, וזה בזכות תשלומי העברה מאסיביים מאוד שממנים את העסק הזה. אתה בטח שואל את עצמך, מה אכפת לי? אז זהו, שעכשיו עם הממשלה הנוכחית, המחיר של תרמית הפירמידה הזו מתחיל להיות מורגש. הכסף הזה שהולך אליכם חסר אצלנו. כל השירותים הציבוריים לציבור החילוני נפגעים ומקוצצים בכל הרמות ומכל הכיוונים. רואים ומרגישים ואפשר אפילו למשש את זה. ואם זה יימשך (וכפי שאמר אוריאו, כמעט מובטח שזה יימשך) עוד כמה שנים נמצא את עצמנו במדינת עולם שני מצ'וקמקת ברמה של מדינות נחשלות בדרום אמריקה, וזאת מבלי שבחרנו בכך, ולמרות קפיצה קולקטיבית אדירה של המדינה קדימה בעשרות השנים האחרונות, שרובה המוחלט פרי עבודת הציבור החילוני, או יותר נכון הלא-חרדי. אז בלית ברירה, הפתרון או חלק ממנו, הוא הקמת אוטונומיה חרדית וביטול מדינת הרווחה. באוטונומיה שלכם תולידו כמה ילדים שתרצו, אין בעיה. אבל זה ייצא מהכיס שלכם. לא יהיה לכם כסף למערכת בריאות מודרנית ולמערכת חינוך ולתשתיות נורמליות? בעיה שלכם. אני רוצה שמאיתנו לא תראה שקל אחד (ולהפך).

הרצליה מצויין. התקשרתי, חבר'ה נחמדים, אין במלאי, נגמר, יהיה ביום ראשון הבא. יאללה משלוחה אקספרסה מאמאזון.

תודה לעונים. חברים, בבקשה לא לשלוח אותי לאינטרנט, לחפש בגוגל אני יודע לבד. הכוונה אם מישהו יודע שזה קיים פיזית במקום כלשהו. תודה. האמת שאני צריך לצבוע די דחוף. אנסה ניסיון אחרון למצוא היום tesa כחול שאמור להיות קיים באיזה חור בפלורנטין. אם לא יילך, אזמין Scotch מאמאזון, יגיע תוך חמישה ימים ויחסוך התרוצצויות מיותרות.

לא מה שאתם חושבים. סרט דביק למיסוך בעת צביעת קירות, מה נקרא painter's tape ומגיע בד"כ בצבע כחול. הייתי בהום צנטר ב"ב - אין. נגמר. (לפי התשובות כנראה הבחור שירת הרבה שנים באפסנאות). הייתי בטמבוריה ליד הבית - אין, מכר לי במקום מסקינג טייפ "מוחלש, מיוחד לצביעה", ובדיעבד יש מצב שחירטט אותי. בדקתי טלפונית בעוד כמה מקומות - נאדה. מישהו מכיר מקום בגוש דן שבו בהסתברות גבוהה מאוד אוכל למצוא את הנ"ל?

ואוסיף: אלמלא ה"שטות של 70-80 שנה האחרונות", שזה בעצם התפתחות הנאורות שנמשכת כבר מאות שנים מאז סוף ימי הביניים, ספק אם גם המעט ששרד היה שורד, וסביר להניח שהיהדות כבר הייתה נכחדת.

אנא אל תשנה את הנושא, ואל תטען טיעוני איש קש. לא טענתי שאני "מחובר" יותר ממך, וחוץ מזה הדיון הוא על מה "אתה" עושה ולא מה אני עושה. אני לא בז למנהגים, אני בז לקביעה שלכם שלפיה: 1. אתם היהודים ה"אותנטיים" 2. כל מי שלא חי כמוכם, שזה אומר כל מי שעל הספקטרום שבין מזרוחניק לבין חילוני כופר כמוני (שלא לדבר על קונסרבטיבים ורפורמים ר"ל), הוא לא יהודי אותנטי והוא לא בסדר. קודם כל לפני 2000 שנה לא היה יהודי "אותנטי". היו פרושים (שאתם צאצאיהם הרוחניים), צדוקים, איסיים, נוצרים, קראים, עוד כל מיני. התורה שבע"פ היא עניין של הזרם הפרושי, שאר הזרמים לא קיבלו (תרתי משמע) את התורה שבע"פ וכל מה שבא איתה. דבר שני, אתם חיים לפי עולם שלם של הלכות, מהמשנה דרך הגמרא ועד ימינו, שלפני 2000 שנה לא היה קיים ורק החל להתגבש באותה עת. כל זה לא היה, ומי שאחראי לשינוי הכיוון של היהדות ולמעשה יסוד היהדות הרבנית של ימינו היה, כידוע לך, המנהיג הרוחני הרפורמי הדגול יוחנן בן זכאי שהתחיל את הרפורמה המשמעותית ההיסטורית הזו ביהדות. (אין צורך לענות. ברור לי מה תכתוב. כמובן לשיטתכם התורה שבע"פ הייתה קיימת תמיד מאז ניתנה במעמד הר סיני, ורק הועלתה על הכתב החל מתקופת המשנה. בסיידר. מותר להאמין בכל מיני דברים.)

הבורות שלכם בהיסטוריה *היהודית* מדהימה.

הוא שאמרנו; יש בארץ מסורת ארוכה של צ'יזבטים, עוד מימי העלייה השלישית. כשמישהו אומר שמשהו לוקח שתי דקות, זה כי הוא לא עשה את זה אף פעם. אפילו לעשות כוס קפה לוקח יותר משתי דקות. שנית, הכביש אינו ישר אלא מפותל, ובזה תם הדיון בנושא התכנות השימוש בקטע הנ"ל לתעופה.

היה בשימוש כמנחת חירום בעבר. מדי פעם היו מתרגלים את השימוש בו. בפעם האחרונה זה קרה בשנת 1995. סיים את תפקידו ככזה בשנות האלפיים, ולאחר מכן נבנתה באמצע הכביש הפרדה סטנדרטית מבטון.

איזה אידיוט, השם ישמור.

ככה הקטע המדובר נראה. אי אפשר להנחית שם שום דבר גדול יותר ממטוס קל על הישורת הקצרה בקטע המזרחי שלו. בטח שלא מטוס קרב או מטוס תובלה עמוס. גם אין שום סיבה להקים מסלול חירום דווקא מבטון, זה עוד חור ב"תיאוריה" הזו. מנחת הכביש לחירום שהיה בקצה הצפוני של כביש החוף, צפונית לקיבוץ החותרים, היה דווקא מסלול אספלט (כמו רוב המסלולים בארץ).

בכבישי בטון פרופר (כלומר, לא אספלט על בטון) אישית נתקלתי רק בארה"ב, סביר להניח שיש בעוד מקומות. מדובר בקטע של כשבעה ק"מ בין צומת נחשון כמעט עד לטרון. לא חושב שהניסוי נכשל, פשוט עלות הבנייה גבוהה מאוד, ופה הגיעו למסקנה המאוד ישראלית שמעדיפים לחסוך בטווח הקצר ולשלם יותר על אחזקה בטווח הארוך. מניסיוני הצנוע, נסיעה על כבישי בטון בארה"ב מעצבנת בדיוק כמו נסיעה בקטע הנ"ל. לא זכור לי בטון בכביש הצפון, ואני גם לא רואה סיבה - היקף התנועה שם זעיר.

רק אל תעשה לנו בושות בלילהאמר... ותתרחק ממלצרים מרוקאיים 😉

יש לי כזו, Jabra Drive נטענת. באוטו הישן של אשתי. קניתי אותה לפני נצח נצחים, משהו כמו 10 שנים, והיא עדיין עובדת. השמע באיכות לא משהו, ולכן הנוהל הוא להשתמש בה במינימום האפשרי, שזה בערך להגיד "אני בנסיעה ובקושי שומעים משהו, אחזור אלייך אח"כ", ואם יש משהו דחוף, עוצרים בצד. אוזניית BT זה רעיון לא רע.

זה היה סוג של בדיחה... תכל'ס, אם באמת היה שם אחלה מוסך והייתה דרך יבשתית נורמלית, יש מצב שהייתי נוסע לשם מדי פעם. 😉

משהו כזה. להערכתי היו שם בערך 200-300 מיליון אנשים. Never again. מתאים מאוד לכמה ימים. לא יודע אם 4-5. הסתובבתי קצת. לא צפוף מדי, נחמד ונעים. לפחות באזור שהייתי בו, די קרוב למרכז ההיסטורי ול"פארק הירקון" שלהם (Tete D`or). אם היה לי זמן ורכב - מתחיל בשטרסבורג, בזנסון, ליון, מערבה לקלרמון פראן, עמק הדורדון, בורדו.

אני ממש לא משוכנע שזה נכון. נכון שיש המון פוליטיקה בעסק, אבל אף אחד לא מחלק רישיונות ייצור סתם ככה בלי בדיקה טכנית מעמיקה איך המתקן משתלב במערכת. (מידיעה אישית.) רוב יצרני החשמל הפרטיים (שאינם אנרגיות מתחדשות) הם טורבינות גז במחזור משולב, או טורבינות "פיקריות" במחזור פתוח, שזמני התגובה שלהן די מהירים (פיקריות עולות תוך דקות). הבעיה העיקרית היא ביכולת התגובה של יחידות חח"י הפחמיות או המוסבות לגז, זמני התגובה שם נמדדים ביממות. אגב, יש עוד צוואר בקבוק שלא מדברים עליו, וזה נושא ההשנאה וההולכה, שכולו בידי חח"י. דווקא שם יש השפעה גדולה יותר של הטמפרטורה על המגבלות.

מסקנות: 1. שירות ה-TGV לליון ישירות מ-CDG נוח מאוד. תחנת הרכבת קרובה למדי לטרמינל 2E, אורך הנסיעה כשעתיים. כרטיסים בהזמנה מראש, ביום חול ב-Ouigo עלה כשלושים אירו, כרטיס חזרה מליון לפריז בסופ"ש ב-Inoui עלה כשישים אירו. ה-Ouigo אכן ממש לואו קוסט, אמנם הרכבת עושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות ומביאה את הנוסע במהירות ובדייקנות ליעד, אבל חוץ מזה כלום - ממש כלום. מושבים צפופים ולא נוחים, מראה כללי מיושן ומרופט קמעה, אין אפילו שקעי טעינה לסלולרי/מחשב נייד. לטעמי עדיף לעלות על ה-Inoui במידת האפשר. 2. כאמור, הוחלט לקחת TGV חזרה למרכז פריז מתוך מחשבה להסתובב שם כמה שעות - ביג מיסטייק. בפריז סבלתי ממש, היה חם וצפוף בצורה בלתי רגילה. נשברתי וחתכתי לכיוון שדה התעופה לאחר כשלוש שעות. אם זה לא מספיק, מעשה שטן, הצרפתים השביתו את קו ה-RER ל-CDG לתחזוקה דווקא באותו יום (שבת). אמנם ידעתי על כך מראש וקניתי כרטיס ל-Roissy Bus. אלא שהאוטובוס הארור אינו ממוזג (כי צרפתים), בחוץ חם, השמש יוקדת, ובנוסף לכל נתקענו בפקקים (כי צרפתים). סיוט. מסקנה שלי - לא חוזר לשם בחיים בעונה הבוערת ככל שזה תלוי בי. בדיעבד הייתי צריך להשאר בליון עד אחה"צ, לעלות בניחותא על הרכבת ל-CDG כמו שבאתי, ושלום על ישראל.

אירוע די מוזר, משום שלכאורה שיא הביקוש באותו יום היה רחוק מאוד מיכולת הייצור במשק החשמל. מבחינת מה שמתפרסם, יש הרבה דברים ברקע, עיתונאים לרוב לא מבינים דבר וחצי דבר ומצייצים מה שלוחשים להם על האוזן. אחד הדברים שברקע הוא קריסת העגורן בתחנת הכוח רוטנברג... ואובדן היכולת לפרוק שם פחם. רק שמישהו החליט לפני שנים להשבית ואף לפרק את מסילת רכבת המטענים לתחנה. בכך אבדה היכולת להוביל לשם פחם ברכבת. נגה הייתה בעבר יחידה של חברת החשמל, היא פוצלה לא מזמן לחברה ממשלתית נפרדת כחלק מפתיחת משק החשמל לתחרות והכנסת יצרני חשמל פרטיים. אני מניח שהפיצול הזה תרם ל"טלפון השבור" בין נגה לחח"י. אגב, למה מדברים רק על חח"י? מה עם יצרני החשמל הפרטיים? האם הם גם קיבלו הוראה לעבוד ב"מלוא הקיטור"?

הנסיעה אכן בערך שבע שעות, אבל היא עוברת כהרף עין. אין מה להשוות רכבת לנסיעה ברכב; יש שירותים, יש קרון מסעדה, אפשר לקום להסתובב. אפשר ומומלץ לרדת באמצע הדרך ולעשות טיול יום או אפילו חניית לילה. עצרתי בפלום כמו רוב התיירים, למען האמת אני לא בטוח שהייתי עושה זאת שוב, מקום מאוד טוריסטי והמוני. יש בדרך מקומות קצת יותר off the beaten track, הייתי שוקל לעצור באחד מהם. אנחנו גם המשכנו אחר כך ברכבת לילה צפונה לבודו ומשם לאיי לופוטן, אבל זה כבר סיפור אחר ויותר למתקדמים. בתמונה: לאמה, במקום האחרון שציפיתי לראות אחת.