roee

מעניין אותי איך היא לעומת האודי e-tron שלהבנתי כבר נמכרת בארץ.

הדשבורד הזה שמזכיר סמארטפון ענקי פשוט נראה זול. נכנסתי לE קלאס לא מזמן, הכל נראה בשקל (במיוחד עם תאורת הכחול-בורדל שבקעה מכל פינה). שילמדו מאודי איך לשלב מסך בלוח המחוונים בלי להפוך את האוטו לפאבלט של שיאומי.

להסעת שני זוגות אופניים. מצב מצויין, הכל עובד ונראה אחלה. 1900 ש"ח (חדש בזאפ - 3400 ש"ח). נמצא בחולון. פרטים בהודעה פרטית.

להסעת שני זוגות אופניים. מצב מצויין, הכל עובד ונראה אחלה. 1900 ש"ח (חדש בזאפ - 3400 ש"ח). נמצא בחולון. פרטים בהודעה פרטית.

בגדול, סוללות ליתיום פולימר (מה שיש לכם במחשב, בטלפון, כנראה שגם באופניים וכו') לא אוהבות להיות במצב של 100%, במיוחד כשהטמפרטורה הסביבתית משתנה. זה עשוי, לאורך זמן, לקצר את חיי הסוללה. המצב האידיאלי לסוללות כאלו הוא בין 50% ל80%. ועם זאת, אין לכם מה לרוץ לפרוק את הסוללות - הדבר היחידי שיותר גרוע מ100% טעינה זה לרדת לאיזור האפס. שם באמת כבר פוגעים בסוללה. אני משתדל להיות בין 90% ל20% עד כמה שמתאפשר, אבל גם אם אני משאיר את הטלפון במטען, אני לא שוכח שהוא עובד בשבילי ולא אני בשבילו. שיטען.

שתי חבילות מגרמניה שנשלחו ב18.9 ושבוע אח"כ, רק השניה מופיעה במעקב של הדואר, הראשונה נמצאת מתקיימת כנראה על איזושהי מובלעת במרחב החלל-זמן. דווקא עד היום היה בסדר, עכשיו גיהינום. זה ממש מצור כלכלי.

אין לי ספק שענישה לא תשפר במאום את המצב. סטיה נגרמת כתוצאה מהסחת דעת או שיקול דעת רגעי לקוי; אף אחד מהם אי אפשר לתקן באמצעות הרתעה. מה שמדיניות משטרתית אגרסיבית עושה היא לגרום לנהגים להרגיש ניצודים ותחת לחץ בלתי פוסק. סעו פעם צפון-מזרחית לצומת קדרים ותתחילו לספור ניידות עם ממל״ז בשביל להבין את ההרגשה. לגבי מי אשם, מוקדם מאוד להסיק מסקנות. זה שמישהו נמצא בהלם ואומר ״הרגתי״ לא בהכרח אומר שהוא היה אשם (ובטח לא האשם היחידי). מי שלא לוקח עורכי דין בחקירה הוא טמבל - החוקר הוא לא חבר ולא לטובתך, הוא רוצה לסגור את התיק ולהמשיך הלאה.

מתוך סיכום המבחן - אני תוהה אם לא נפל שם בלבול קל.

מיצינו. אנחנו סתם מבזבזים שטח אכסון בשרת. צח, נשמח לשמוע איך זה נפתר - אתה מוזמן לפתוח שרשור חדש אם וכאשר. בהצלחה בכל מקרה.

אופני הרים. זה ניקוי הראש האולטימיטיבי. מאוד פיזי, יש אלמנטים של מהירות וריכוז, שקט מסביבך ובלי אנשים מסביב. נופים יפים, פרחים ועצים. להבדיל, גם אופנוע עושה את זה. אופנוע שטח או כביש ברכיבה מאומצת ינתק אותך 100% מכל דבר אחר שהיה לך על הראש לפני כן.

גם "בבית משפט נורמלי" יש הליך, ועורכי דין, וזמן מבוזבז ובנתיים מה יהיה עם האוטו? ובסופו של דבר, קרסו לא התנערו מאחריות אלא הציעו חלופה מאוד סבירה. מבחינת הצד שלהם, הם מתים להפטר מהפלואנסים האלו שהם צריכים כמו עגבת - בגלל זה ההצעה של "תן 35 אלף שקל וקח סוללה או ניתן לך 35 אלף שקל, רק להפטר מהאוטו". הם מתים להפטר מהן כי כנראה אין דרך הגיונית לתחזק אותן בראייה קדימה וזה כאב ראש לכל המעורבים. אז אולי צח ידידינו צודק, אבל זה יגיע לבית המשפט וזה לא יהיה clear cut, וזה עוד מבלי לדקדק בתנאי האחריות (שאני בספק אם היא זהה לאחריות סטנדרטית של רנו בקניית רכב חדש). אם הוא ממש עצבני על קרסו, שינסה להוציא מהם עוד כמה גרושים במעמד המו"מ להחזרת הרכב + איזו הנחה על פלואנס דיזל מהטרייד אין אם הוא כלכך נקשר לז'אנר הזה.

אני דווקא ממליץ לא לבחור באולימפוס\MFT אלא בA6300 (את הקנון אני לא מכיר). לצילומי משפחה, כמו שאמרנו, סנסור גדול יותר + אוטופוקוס מצויין בסוני יתנו תוצאות טובות יותר. זה נכון שמבחינת תפעול מצלמה, פיצ'רים, גודל ומבחר עדשות הMFT עדיפות - אבל זה לא כלכך רלוונטי במקרה הזה.

כמו שזה נשמע, אתם הולכים עם מטרה מאוד מסויימת. אם אין לנסיעה הזו אלמנט תיירותי בכלל (כלומר, מקומות שכבר חרשתם ואין מה לראות), אז הייתי עושה את ה1000 ק"מ ביום רק בשביל האתגר (נו, יש אנשים שגם רצים מרתון). ואם כבר לרווח את זה קצת, הייתי נשאר באותו קצב אבל שומר יום-יומיים בלי נסיעות בשביל להתמקם באיזה מרכז עיר אירופאית, בואכה העירייה, לנוח ולשתות בירה.

קח את ה35K, תגיד תודה יפה ותמשיך הלאה בחיים. על פניו, זו הצעה מאוד נדיבה מצידם.

אם כבר השרשור הזה קפץ, אז אני רוצה להגיד שהבחור שדוחף כאן Aeron צודק בכל מילה. יש לי אחד כזה כבר 12 שנים, במשרד היו לנו כאלו, והרבה חברים שלי קנו. זה הכיסא האחרון שאתה קונה. אם אתה יושב שעות כל יום, זה שווה כל אגורה ואגורה, גם אם אתה צריך לקחת הלוואה (למה, לעניים אין בעיות גב?). מה שמצחיק הוא שכל הכסאות האחרים של הרמן מילר לא מתקרבים לAeron, ובמיוחד הEmbody שהיה לשני חברים שפשוט נפטרו מהם וחזרו לAeron (וגם אצלי היה לנסיון והחזרתי אותו כלאחר כבוד).

חנויות אספקה טכנית (ממליץ על מ.מ.ש.ר באיזור התעשייה בחולון, שלהם בטוח יש ברגיה כלשהי, וסייפר באיזור התעשה של נתניה שאין לי מושג אם יש להם ברגיה).

בגלל שהקיום שלנו מוטל בספק, אנחנו צריכים להיות מדינה חזקה - וחוזק של מדינה נמדד כלכלית, טכנולוגית וחברתית. שוויץ היא מדינה חזקה, טורקיה לא. דרום קוריאה היא מדינה חזקה, פקיסטן לא. אמנם פקיסטן גרעינית, ואמנם לטורקיה יש את אחד מהצבאות הגדולים בעולם, אבל הן מדינות חלשות ולא יציבות. הן מדינות עם משטר "חזק" שבעצם מכסה על מוסדות לא מתפקדים. גם בתוך ארה"ב, תראה פעם את התפלגות הכוח הכלכלי בין הגושים: האיזורים החזקים ביותר הם גם הליברליים ביותר. יש משהו בנפש האדם שעובד טוב בתוך סביבה ליברלית. האם זה אומר שאנחנו צריכים להבליג? בוודאי שלא, אבל יש דרכים יותר מתוחכמות להתמודד מאשר לשטח את עזה. אותם נוחות ושקט שהזכרת בפוסט המקורי שלך, נמצאים בבסיס של חברה יצרנית וטכנולוגית. אף אחד לא ישנה את חמאס. גם נסיון לכפות שינוי ממשל הוא, איך נאמר, לא פתרון מוצלח היסטורית. המדיניות שעובדת היא הכלה. בעשור האחרון המצב שלנו השתפר לאין ערוך אל מול הפלסטינים, בכל צורה שרק תבחר: טרור המתאבדים עצר, יש פתרון טכנולוגי למנהרות ולרקטות, הכלכלה שלנו משגשגת, אנחנו קרובים מאי פעם למדינות ערב המתונות וכבונוס יש ממשל בארה"ב שהוא המשיך ישיר של ממשלת ישראל. כל זה קורה בלי לשטח את עזה. אני מאמין שהעניין הפלסטיני קרוב לפתרון, זה יקח עוד עשור - לכל היותר שניים - אבל העניין הזה נבלע בתוך סערה גיאופוליטית גדולה בכמה סדרי גודל. העניין הוא כזה: העולם נכנס לתוך תהליך חדש של חלוקה לגושים. מסוף המלחמה הקרה ועד עכשיו היינו בPax Americana, עולם רגוע יחסית שחוסה בצל נושאות המטוסים האמריקאיות. בעולם החדש, סין היא שחקן, רוסיה חזרה מהמתים, אירופה על קרקע לא יציבה, איראן מתחזקת. שוק האנרגיה, שמימן את המזרח התיכון על מלחמותיו במשך כמעט מאה שנה, משתנה לחלוטין. הערבים הסונים רוצים להשאיר מאחורה את ההיסטוריה של 70 השנה האחרונות ולעבור תהליך מודרניזיציה. הם מפחדים מאיראן פחד מוות ומפחדים להחנק עם הנפט שלהם כשהעולם עובר הלאה לחשמל ואנרגיה מתחדשת (ע"ע החתימה שלי - הם יודעים שזה מגיע כבר הרבה מאוד זמן). בשביל זה הערבים הסונים צריכים להשיל מעל עצמם את עול הקונפליקט עם ישראל: זה משהו ששייך ל1960, לא ל2020. כולם רואים במדינות המפרץ כמודל למה שהם אמורים להיות. הסעודים, מובלים על ידי יורש העצר MBS, רוצים להפוך לדובאי. המצרים והירדנים תלויים באמריקאים להשרדות שלהם. העיראקים אוכלים מהיד של האמריקאים. המשותף לכל המדינות הערביות האלו, כמו גם למדינות המפרץ, הוא שהן רואות בישראל שותפה ובעלת ברית למאבק מול השיעים; אבל בשביל להוציא את שיתוף הפעולה מהמחשכים אל האור, הם צריכים קודם כל לפתור את העניין הפלסטיני. מה שיקרה - וכבר קורה - הוא שארה"ב תספק תוכנית והסעודים והאחרים יתמכו בה וישמטו את היכולת של הפלסטינים להתנגד. תהיה דירקטיבה לפלסטינים לסיים את הסיפור. אז אני לא מניח שחמאס יקבל על עצמו עסקה כזו בין לילה, אבל מצד שני, מי יממן אותם? הפלסטינים יזהרו מאוד לא למצוא את עצמם בצד הלא נכון של ההיסטוריה ביחד עם איראן וחיזבאללה. אז זה מה שאני חושב. עוד כמה שנים של הכלה וכוחות גדולים מאיתנו כבר יכפו פתרון, בשביל להמשיך הלאה. מזרח תיכון חדש או לא מזרח תיכון חדש?

אנחנו מהלכים על הגבול הדק של פוליטיקה, אז בוא נשאר בתחום של בלי מפלגות ושמאל וימין. ואם נשאר בגבולות הדיון הזה, אז אני אגיד לך שבגדול-בגדול, אם אני אקח את ההודעה שלך, אני אסיק ממנה שאנחנו מתנהגים כמו מדינה מערבית ליברלית בזמן שאנחנו צריכים להתנהג כמו אחת ממדינות ערב. הבעיה היא שלאורך זמן, הגישה הליברלית-מערבית עובדת, ובשביל שנהיה מדינת OECD עם כלכלה פורחת ונציגות של חברות רב לאומיות ומרכזי מחקר ופיתוח, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקדש את הכבוד הלאומי יותר מדי, ואי אפשר שיהרגו יותר מדי אזרחים וצריך להקפיד על הוראות הפתיחה באש. האפשרות האחרת היא חורבן של כל מה שטוב כאן. כי לבנות כאן מדינה מערבית משגשגת זה נצחון יותר גדול על האוייבים שלנו גם מכיבוש השטח עד הפרת והחידקל והקמת בית המקדש השלישי. תמיד בשיחות סלון של יום שישי יש את אלו שאומרים "לא מבין למה לא מוחקים את עזה" אבל הנה, מגיע לך אחד כמו ליברמן למשרד הביטחון ופתאום ההתלהמות שלו נפסקת לגמרי והוא נהיה פרגמטי להפליא. כשרואים את כל התמונה בצורה שאחראית לאינטרס הלאומי, זה עושה לבנאדם דברים. עכשיו, ברור שבתוך מערכה טקטית שבה מתפוצצים אוטובוסים כמה פעמים בשבוע, התגובה היא כשל מלחמה לכל דבר. אבל מול בלוני תבערה וטיל אחד או שניים, קצת יותר קשה לנקוט בפעולה קיצונית - כשבסופו של דבר, אף אחד לא רוצה לשלוט בעזה כך שההישג הגדול ביותר שנוכל להרוויח הוא שתשלוט שם כנופייה שתשליט שקט.

זה בדיוק הקטע האירוני, שבשביל ״סתם לצלם הופעות של הילדים״ צריך ציוד הרבה הרבה יותר מתוחכם מכמעט כל ז׳אנר אחר. בגלל זה, כיום שאני מבין מה צריך בשביל צילומי משפחה, אני קודם כל שם את נושא הפוקוס, אחר כך את היכולת בתאורה נמוכה ואחר כך כל היתר. אפשר להתפשר על תפעול או צבעים או רזולוציה, אבל עם מצלמה שלא מצליחה לפקס כבר קשה מאוד לחיות.

בהנחה שהסטטוס קוו משרת את ישראל (והוא משרת את ישראל היטב), בלי כיפת ברזל אין לך כמעט מרחב תמרון בקבלת ההחלטות, מה שאומר שחמאס מנהל לך את המדינה. זה לא טוב לאף אחד. בניגוד לדעה הרווחת, תגובות חריפות בעזה לא משרתות את האינטרס הישראלי בשום צורה, מלבד פריקת כעסים. יש להן מחיר אדיר - כלכלית, מדינית ובחיי אדם, גם אם בסוף הצד השני יוצא על ארבע. בסופו של דבר, התוצאה הכי טובה שאפשר לקבל במלחמה בעזה היא שקט - אין להם שטח או משאבים שאפשר לכבוש - כך שאם אתה יכול להשיג שקט בלי המלחמה, מוטב לך. ומצד שני, כיפת ברזל כן מאפשרת תגובות מדודות בלי לפחד ממטחי רקטות של חמאס.

אני צריך לבדוק את זה שוב, אבל לדעתי זה משחק סכום אפס - אתה יכול לפתוח את הצמצם יותר, אבל בסך הכל הaperture תמיד נשאר קטן יותר וסך האור שמתקבל על הסנסור הוא זהה. בהתאמה לאורך מוקד, F1.4 (מוקד 25 מ"מ) וF2.8 בFF (מוקד 50 מ"מ) יתנו את אותה תוצאה אופטית. לסנסור קטן יותר אין אף יתרון ברמה האופטית ואין אף trade off שהוא מרוויח בו.

הפוקוס הכי טוב במירורלס זה כנראה סוני, לפחות עד ההגעה של הZ7 של ניקון עכשיו. האולימפוס די גרועות בזה. יש לי PEN-F והיא בסדר גמור בAF-S אבל כל מצב יותר מתוחכם הוא קטסטרופה. נכון שהיא לא נחשבת למפקסת מדהימה גם מול אחיות הMFT שלה, אבל זה די גרוע אבסולוטית. צריך להדגיש: הבעיה היא במצבים דינמיים בלבד. דברים נוסעים, רצים וקופצים. במצב סטטי האוטופוקוס שלה מהיר ומעולה.

חישוב מהיר מראה שf1.7 על סנסור של סמארטפון שקול בערך לf10 בfull frame (קרופ פקטור של 6). לא משהו...

באמת שיש כמה חסרונות בולטים לMFT, אבל דווקא עומק שדה? יש לא מעט עדשות F1.4 ואפילו F1.2 (תכפיל ב2 בשביל המקביל בFF). אחרי שמוציאים את הקטע של עומק השדה מהמערכת (קורה לכל צלם מתישהו), מבחינתי גם F1.4 בMFT זה יותר מדי ברוב המקרים (אני מת על האסתטיקה של ה35-100 F2.8 שלי בקצה הפתוח והרחוק שלה, מדהים לפורטרטים וכו').

החסרון הגדול של מצלמות הMFT הוא במערכות הפוקוס וכמובן בצילומים בתנאי אור גרועים (איפה שסנסור גדול עדיף). אין כמעט אף אחת עם פוקוס שמשתווה למצלמות בעלות החיישנים הגדולים יותר. זה משנה אך ורק אם אתה רוצה לעשות צילומי ספורט, אקשן או מצלם ילדים קטנים עד תינוקות. בכל יתר המקרים זה לא כלכך משנה ואז לMFT יש המון יתרונות (גודל, משקל, מחיר וכו'). השאלה המרכזית היא, האם אתה באמת באמת הולך להסתפק במה שאתה קונה עכשיו או שזה פתח ללהפוך צילום לתחביב. אני מניח שרוב הצלמים החובבים התחילו מהמקום שלך ומשם התדרדרו. אני שואל את זה כי משהו כמו RX100, עם המון יתרונות בפני עצמו, לא ישמש אותך לצד התחביב יותר מדי ותמצא את עצמך משדרג מהר, בעוד שמצלמות עם עדשות מתחלפות הן בזבוז אם תשאר עם עדשה אחת במילא. אם באמת כל מה שאתה מחפש הוא תחליף לסמארטפון, אני חושב שRX100 (או המקבילה הפאנאסוניקית שלה) היא פתרון מצויין שכן היא קטנה, קלה ולא תחשוב פעמיים לפני שאתה לוקח אותה איתך, בעוד שA6000 תעלה דילמה בכל יציאה מהבית. כמובן שאם אתה מצלם לשם הצילום (וכאן עולה שוב סוגיית ההתדרדרות לתחביב), אז תהנה הרבה יותר עם A6000. בכל אופן, לשם הייתי מכוון: RX100 אם אתה רואה בקניה הזו סוף פסוק שלך בעולם הצילום, או משהו מאיזור הA6000 אם לא.