RK

הייתי משלם המון, אבל היא ירדה מהכביש, וגם הוזנחה בשנים האחרונות. לכן נרכשה אחרת. אבל זה עניין לשרשור אחר, אשר בוא יבוא. השרשור הזה מספיק חשוב בשביל לא להסיטו. רוב בעלי הברזים שמחזיקים רכב שני מחזיקים דיילי ישנה.

156

יש.

אתה מדבר מתיאוריה. אין לי מושג אם החזקת רכב ספורטיבי פעם, אבל לפחות מהפוסטים שלך, לא נראה ככה. מי שחובב נהיגה ספורטיבית רואה פה הזדמנות. מי שחושב שעוד אוקטביה RS (שהיא תכלס אחלה אוטו) מיני האלפים שעלו לכביש לאחרונה זה מקדם הפוזה, ימשיך לקנות אוקטביה, או RS, או רגילה וישים עליה לוגו RS. זה עוד לפני שנכנסים לדיון של מה אומר על מישהו שמעניין אותו מה חושבים עליו או על המכונית שלו.

בחיי שאני לא מבין חלק מהמגיבים כאן. מגיע רכב, שזוכה לביקורות מעולות, מבית מעולה, במחיר פגז, ואנשים פה יוצאים נגד? זה כמעט כמו להגיד ש-VR6 זה ה-6 צילינדר שנשמע הכי טוב כשהבוסו נשמע יותר טוב גם כשהוא מכובה.

לא הכל בעיניים, חלק בטלוויזיה, אבל יאללה, ניתן ניסיון לעשרה אירועים או תהליכים, בניסיון לסדר כרונוליגי, הזכורים לי או שעיצבו אותי כחובב רכב ונהיגה: 1. עדיין לא בארץ, נהיגה "על הברכיים" של אבא ושל דוד שלי, וההבנה שאני מאד אוהב את העסק הזה של נהיגה. גם שיחות רבות עם דוד אחר שבתכלס ממנו קיבלת יאת האהבה לתחום. אותו הדוד כבר פחות בקשר, וגם את האהבה לרנו לא ירשתי ממנו, אבל התחביב חזק מאי פעם. 2. 01.05.1994. ההבנה שהעסק הזה מסוכן ושזה יכול לקרות לכולם, כולל הטוב ביותר. 3. גראן פרי ברצלונה 1994, שומאכר מסיים שני עם הילוך חמישי בלבד. תצוגת הנהיגה המדהימה ביותר שראיתי עד אז, ואולי גם מאז. 4. גראן פרי קנדה 1995. לראות את ז'אן אלזי סוף סוף מנצח היה משהו, ועוד ביום ההולדת שלו. ניסים קורים. 5. 1997 - קריאת המבחנים הראשונים של אלפא 156, והרצון העז שתהיה לי אחת. אז עוד לא יכולתי לדעת שיהיו לי 3. יש פנטזיות שלא יוגשמו (הונדה S2000, מוניקה בלוצ'י), זאת בהחלט כן. 6. 2003 - קניית אלפא 146. המכונית השניה שקניתי, אבל הראשונה שבחרתי (לפניה הייתה מכונית שגולגלה מאבא כשהוא החליף). לא כי היא אלפא, אלא כי זאת הייתה מכונית שהייתה מעבר לאמצעי תחבורה, אלא עם כיוון והנאה. 7. 2003 - הניסיונות הראשונים בקארטינג וג'ימקאנות. להבין שזה באמת מצליח לי. הרגשה עילאית. 8. 2004 - בחירה לועד מועדון אלפא, אז המועדון הכי גדול בארץ אחרי מועדון ה-5. מתחיל לעשות משהו עם עצמי בתחביב. 9. עידן המסלולים (תחילה כוכב יאיר, ועתה הנוכחיים). בהתחשב בשיממון שהיה כאן והמחשבות שלעולם לא יהיו כאן מסלולים מסודרים, אנחנו בגן עדן. אז כן, לא מבקרים שם כל יום או כל שבוע, בטח לא התקופה המאד לוחמנית האחרונה, אבל זה לא מקטין מאומה מגן העדן המוטורי שיש כאן, בהשוואה לאפילו שני עשורים אחורה. 10. מגזין CF - הגשמת חלום ישן וכתיבה אמיתית במקום למגירה. V אישי מאד חשוב עבורי.

קשה לי להאמין שיש רק 3. אולי מהדור הזה, של אחרי מתיחת פנים (היו יחסית מעט 2.5 וכולן אוטומטיות). מהדור שלפני יש בוודאות יותר.

הייתי בטוח שאני היחיד שזוכר את הדבר הזה. מאד הייתי שמח לשים יד על אחד, אז כבר אשבור את הראש איפה לאחסן אותו. הייתה לו מערכת שליטה מאד מעניינת, הכל מההגה.

יש הבדל עצום במחיר. אין ספק שהיא זוכה לשבחים מקיר לקיר, אבל היא מאד מאד יקרה. רחוקה מאד מלהיות הוט האץ' נגישה.

רוב הסיכויים שהיא תהיה מהנה לנהיגה יחסית למיקרוגל שלא עולה מיליונים (רימאץ/לוטוס), ולראיה הג'וניור וולוצ'ה זוכה לשבחים על ההתנהגות שלה. האם זה מזיז משהו לזקני הפורום שעוד נהגו בהוט האצ'ס קלאסיות של פיג'ו? לא. האם זה מזיז משהו למכירות? נחיה ונראה.

במחיר שהוא דורש?

שלילי. אבל ההיא למכירה עכשיו.

אני רק אניח את זה כאן:

אתה לא שולט בבלימות חירום. לרוב זה נכפה עליך, זה לא שמישהו יוזם אותן. זה בדיוק הלך הרוח של קוני מוצרי הזבל, וזה בדיוק מקור הטעות. לגבי 2 מטר מרחק עצירה - זה בדיוק ההבדל בין חיים למוות. אני בהלם שזה לא מובן מאליו בפורום חובבי רכב.

נזק פסיכי. גם אם נעזוב בצד את המפציצים (למרות שהם מהווים מרכיב משמעותי בהרתעה של רוסיה כלפי חוץ), נפגעו הרבה A-50, איוואקס ומתדלקים. אלה נכסים אסטרטגייפ בעלי חשיבות מטורפת. הפעולה הזאת מדהימה ברמת הביפרים שלנו.

מעולם לא נתקלתי בצמיגיה שסירבה לתשלומים. ההחלטה האם לשלם במכה או בתשלומים תמיד הייתה שלי.

אפילו במקרה כזה ההבדלים ניכרים.

כבוד זה לא. ואם אתה לא מצליח להבחין בהבדל (שמאד ניכר, ואני מאחל לך, ולילד שאתה עלול לדרוס, שלא תבחין בו בבלימת חירום רטובה), הבעיה רק אצלך.

הנה התשובה לשאלה של פות"ש. תחסכו את האמת, לא מעניין. נצדיק את הקמצנות עם קונספירציה.

הסיבה היחידה שרוסיה טרם קרסה כלכלית היא כי לרוב הציבור יש עדיין נכסי מקרקעין בבעלות (פונקציה של ילודה נמוכה וירושה סובייטית). זה לא מצב שיכול להימשך הרבה זמן, האינפציה פסיכית והריביות על אשראי צרכני גם כן (משכנתאות ברוסיה נעות סביב ה-30%). זאת גם הסיבה שרוסיה לא מתנגדת להסכם בתקופה הקרובה, כי באיזשהו שלב המשבר כן יתחיל להפריע גם לאזרח הפשוט ושטוף המוח, ואז יעלו על מוסקבה עם קלשונים. את זה הם לא רוצים.

הבצבא לא יקרוס מהר, כי יש כמויות כמעט בלתי מוגבלות של בני מיעוטים מסיביר ושיטהולס אחרים לזרוק למטחנה. לגבי המצב הכלכלי, השלטון מבין מה שהעם עדיין לא - שהמצב הזה לא ישים לטווח ארוך. מציע לך לבדוק ריבית משכנתא ממוצעת ברוסיה נכון להיום. גם עליית המחירים הייתה די מטורפת מתחילת המלחמה, וכמובן שחיקת הרובל. זה שזה עדיין לא קרה, לא אומר שזה לא יקרה (בניגוד לתבוסה צבאית). גם ברה"מ קרסה מסיבות כלכליות נטו.

שוב, אתה מתעקש לא להבין את התמונה או לא להתייחס למה שאומרים לך. הרווח הגדול (כנראה היחיד, אבל שווה מספיק) הוא יציאה של אוקראינה מאזור ההשפעה של רוסיה. וכן, שוב, זה שווה את זה. רוסיה היא לא מדינה שמולה אפשר לפתור סכסוך בלי מלחמה בהיקף מלא. מלחמה בהיקף חלקי התנהלה שם כבר מ-2014, בלי שזה הביא לתוצאה משמעותית, או בכלל.

שרשור באוף טופיק ואף אחד עדיין לא המליץ על אוהלינס או משהו?

תראה מה הבמבי כתב. זה בדיוק זה. זה המחיר שאותו שילמו על קירבה למערב במקום להיות גרורה רוסית. ולמרות שמשום מה לך קשה להבין את זה לאור הזיקה הקומוניסטית העקבית, זה שווה את המחיר.

מחזק. מחזק #2 למה? זה מאד אישי ותלוי סגנון נהיגה.