RK

דיזל ידנית

אני יוצא מתוך הנחה שקהל האנשים העשירים מדי שמאד חשוב להם שתהיה להם הפרארי הכי עדכנית יספיק כדי להצדיק ולקנות את הטסלהרוסה הזאת בפאקינג 640K זוז ירוק מחיר בסיס, אבל בתוך תוכי כחובב רכב אני עדיין מקווה שהיא תצא פלופ.

גם דרך להסתכל על זה. מכל מקום אני משתדל לטפל במוסכים מתמחים וכאלה שאני מכיר באופן אישי, אז זה מעט פחות רלוונטי למקרה הפרטי שלי. אבל אני בהחלט יוצא הדופן ולא הכלל.

לא באמת צריך, אני מסכים. אבל אם יש מוסך כללי שלא מוכן לקבל רכב פשוט (במונחי היום) ביותר ואמין כמו 500 1.2 ידנית, זה אחלה נייר לקמוס לאותו מוסך.

אוטו איטליה, כחול לבן, איציק אלפא, תלתן, מיכאל אלפא - חסר? וזה רק בשלוף ובמרכז. כולם מתמחים.

ממש לא חסר מוסכי איטלקיות בישראל.

איזה?

משחק פצצה, חוזר אליו מדי פעם. ממליץ. פחות התחברתי לשני ההמשכים, ועוד לא ניסיתי את החדש, אבל עדיין מאד אוהב את המקורי.

ההנחיה במנועי TS של אלפא היא 10W60 והייתה כזאת כל השנים.

מבט נוסף בתמונת הפנים - @Pavlik - לא יודע עד כמה מעשי למצוא שטיחים מקוריים, אבל ל-156 הזמנתי תואמי מקור בשטיחי סאסא, והם מעולים. ממליץ.

הייתי מעיף אותן, מנסה לראות אם יפריע לך לנהוג עם מקוריות (ועד כמה בכלל חשוב לך לעשות היל/טו בהורדת הילוכים) ואם אחרי זה בכל זאת בא לך, מזמין קיט של ספארקו או OMP, המבחר לא רע. לגבי התקנות - תעיף הכל וישא"ק, האוטו יגיד לך תודה.

כיסוי הגה שלא בא בתפירה זה רע וחייב לעוף. הלבשות אלומיניום או "אלומיניום" מלבישים לטובת נוחות בהורדת הילוכים עם היל/טו. לרוב הלבשות גנריות סגנון עליאקספרס לא טובות לזה. לא זוכר איך זה ב-147, אבל ב-156 הדוושות המקוריות לא נוחות להיל-טו, לכן הורכב קיט דוושות של OMP: גם בברז, שנוחה הרבה יותר להיל-טו, הרכבתי תוספת לדוושת גז של קוסקו, כי עם נעלי נהיגה כבר נהיה קשה יותר לבצע:

@Pavlik תתחדש! (תתיישן?) לא יודע מה יותר נכון. אנחנו מאד מאד דפוקים, חוזרים לזירת הפשע כל פעם מחדש, ותאמין לי שמי כמוני מבין אותך... מאד שמח בשבילך! יאללה, הגיע זמן מפגש.

היו 4 147GTA, אחת הלכה בתאונה ב-2015.

בדקתי. הג'יפים הראשונים (באנטאם) באוקטובר 1941, וויליסים התחילו כבר באביב 1942. המשאיות הראשונות (פורד) בחורף 1941-42. מ.ש.ל.

אנחנו לא מסכימים, בעיקר כי אתה עורך שוויון מדומה. אין דין הציוד הקבוע שלנו כדין לנד-ליז, שניתן לברה"מ ברגע שהתחילה להיכשל. אם כבר, ניתן להמשיל את זה (בהקבלה מאד גסה ולא 100% נכונה) לרכבת האווירית שקיבלנו במלחמת יום כיפור, אלא שזו, כמו שאתה מנסה לטעון לגבי לנד-ליז, הגיעה כבר אחרי הצליחה ואחרי הכרעת המלחמה הלכה למעשה, ורק קיצרה אותה מהותית. מפתה מאד להסתכל על זה דרך הסרט הצהוב-שחור ולחשוב שכל טיעון אחר מבזה את הסבים והסבתות שלנו, אלא שמי שביזה אותם היה מי שטיהר את הצבא (והעם) בסוף שנות השלושים ומי ששלח אותם למות בעד אידיאולוגיה שטנית מעט פחות מזו שנלחמו כנגדה.

אין בוטס און דה גראונד בלי שיהיו בוטס, אחרת זה בר פיט און דה גראונד. ברה"מ לא הייתה שורדת ללא המעטפת הלוגיסטית שהלנד-ליז נתן לה. ושוב, להגיד שעיקר הסיוע היה בשנים 44-45 זה רוויזיוניזם היסטורי סובייטי. הסיוע היה לכל אורך המלחמה, מתחילתה. תסלחו לי על ציטוטים מויקיפדיה, אבל זה הכי טוב שניתן באמצע יום עבודה, ויש שם הפניות למקורות: In a confidential interview with the wartime correspondent Konstantin Simonov, the Soviet Marshal Georgy Zhukov was secretly recorded by the KGB saying: וכדי להקדים את המאוחר - לא, זה לא המקור לידע או לטענות, אלה פשוט ציטוטים זמינים. יותר מדי זכרונות שלא משופעים בפרופגנדה נקראו בכדי לזלזל בזה. בזמן שסקסי להסתכל על מטוסים, טנקים ו"בוטס און דה גראונד" מתעלמים מכך שלוגיסטיקה היא זו שמכריעה ומאפשרת לבוטס להיות און דה גראונד.

ארה"ב סחבה על גבה (כלכלית) את בריטניה ואת ברה"מ משך כל שנות המלחמה. הסיוע לברה"מ ממש לא היה מתי מעט, גם לא בשנים הראשונות. מקובל להסתכל בעיקר על מטוסי קרב והפצצה, אבל הסיוע כלל דברים בסיסיים כמו ג'יפים, משאיות מכל הסוגים, ביגוד חם, ואפילו מזון. בלעדי הלנד-ליז ברה"מ הייתה קורסת, ובריטניה, גם אם לא הייתה נכבשת ככל הנראה, הייתה מצליחה הרבה פחות. העוצמה הכלכלית של ארה"ב נתנה לברה"מ את האפשרות להמשיך לצייד את הבשר שזרקה למטחנה, עד הניצחון המוחלט.

סיבולת? קריסטנסן, שהיה לחלוטין סטטיסט בפורמולה 1, וטרף את הקטגוריה. התנאים גם משאירים מחוץ למשוואה נהגים כמו לאודה ופיקה (שבכלל מוזנח בדיונים על הגדולים ביותר, והוא 3 פעמים אלוף עולם). בראלי יש כל כך הרבה, גם ב-40 השנים האחרונות (הפייבוריט שלי כנראה קאנקונן, אבל יש כל כך הרבה מועמדים שזה מצריך כמה וכמה שרשורים נפרדים)... מכל מקום אם אני בכל זאת נשאר בגבולות השרשור, כלומר 40 שנה ו-F1, אז: 1. מיכאל שומאכר. ענק, גם מבחינת נהיגה, גם מבחינת הבנה טכנית, גם מבחינת ניהול הסבב והכללים והפוליטיקה. מבחינתי נהג מס' 2 בכל הזמנים אחרי פאנג'יו. 2. לואיס המילטון. נהג על, והמספרים מדברים בעד עצמם. אמנם נראה שמשך קצת יותר מדי את הקריירה, אבל עדיין תחרותי על רכב ראוי. 3. איירטון סנה. לא בטוח שהוא עדיף באמת על פני הבא אחריו ברשימה, אבל הרגש, ההליכה על הגבול ומעבר, וההילה של כל מי שכבר לא עמנו. 4. אלן פרוסט. 4 פעמים אלוף עולם, לא בכדי נקרא פרופסור. ניהול מירוץ מושלם, כנראה טוב הפוליטיקאים מבין הנהגים, קר רוח, קילר, נהג ענק. 5. מקס ורשטאפן. אבא שלו, שהיה חבר לקבוצה של שומאכר, עיצב אותו בדמותו (המחויבות המוחלטת, היחס עם חברי הצוות הטכני - הכל) וזה עבד. קצת כמו שדל קרי עיצב את סטף. העונה הוא מתמודד עם קשיים בפעם הראשונה, נראה איך ילך לו. 6. סבסטיאן פטל. כמו פיקה, משום-מה נזנח בדיוני הדירוג של החובבים. לא נהיים 4 פעמים אלופי עולם בפוקס. שליטה מוחלטת בשיאו (ונבזיות של ממש, לכל מי שאוהב לחשוב שמקס המציא את הפטנט. נכון גם לסנה, פרוסט, פיקה ופחות או יותר כל אלוף בצד הזה של ג'ים קלארק ואולי ג'קי סטיוארט). 7. פרננדו אלונסו. טוב מאד בכמה דיסציפלינות (סיבולת לדוגמא). נהג מדהים, בחירות קריירה מדהימות לא פחות בכישלונן. חבל. 8. מיקה האקינן. פעמיים אלוף עולם מול פריים שומי, נהג שגם על פי שומי היה מהיר ממנו מבחינת קצב נטו. עוקף בחסד, חסר פחד. 9. נייג'ל מנסל. חסר מזל (או עצבני מדי), אבל שליטה מוחלטת כמו שלו בעונת 92, וניצחון בעונה הבאה באינדיקאר מביאים אותו לרשימה. אמיץ, לעתים מדי, אבל לחלוטין מוכשר ביותר. 10. קימי רייקונן. מאד מוכשר, אבל קצת כמו קייסי סטונר, הראה שהוא יכול והפסיק, רק שההפסיק שלו לא כלל חזרה הביתה (לפחות לא מעבר להפסקה קצרה) אלא נהיגה בשביל הכיף שלו בעיקר. יצרן memes ממדרגה ראשונה, כמעט הביא את לוטוס לפשיטת רגל, ואחת הדמויות הכי צבעוניות בסבב. ככל הנראה הנהג מס' 1 לשבת איתו על דרינק, או הרבה מהם. ובפינת ה-what if, מלך בחירות הקריירה המטומטמות, אהוב לבי ז'אן אלזי. שילם מכיסו פיצוי בגין הפרת הסכם עם וויליאמס בשביל מעבר לפרארי, בדיוק ברגע שוויליאמס הלכו לכיוון דומיננטיות מוחלטת (ע"ע מנסל, ופרוסט אחריו) ופרארי היו בתקופה רעה יותר אפילו מהעונות האחרונות. ואותו הדבר עם המעבר שלו לבנטון. פשוט מסכן. לא היה ניצחון מרגש יותר בסבב מקנדה 95, ואני מאד שמח וגאה שראיתי אותו בלייב.

אתה מפספס בעיקר את העובדה שאצל הרבה יצרנים זה כבר נעשה ככה, ופלטפורמות חדשות מהוות פיתוח של פלטפורמה קיימת. כך זה ב-VAG, כך זה אצל פיאט, וככל הנראה רוב היצרנים האחרים. אפילו אצל פרארי לרוב הדגמים מוחלפים בדגם מבוסס פלטפורמה קיימת עם שינויים מעמיקים, ורק ההחלפה השניה היא לפלטפורמה חדשה. אפילו ברז דור 2 היא בעצם מתיחת פנים מאד מקיפה של דור 1. אתה מתפרץ לדלת פתוחה.

הוא העובדה שאנשים מאוהבים בתפיסה שדופקים אותם. זה מסיר מהם אחריות לזה שאין להם מה שהם רוצים וזה מוריד מהם את הצורך לחקור ולהבין. מצייר גבולות גזרה ברורים של טובים ורעים, ולעזאזל המציאות.

מ.ש.ל.

כשנשלחתי מהפורום ליום פתיחה של מוטורסיטי (יש את הכתבה פה), לקחתי מקום שלישי בקטע המדוד מכל עיתונות הרכב בארץ, אחרי דין אפל וערן אביבי. אז כן, יש יחידי סגולה, לא מעבר. לגופו של השרשור - קצת עצוב שביקורת רועשת נתפסת בהכרח כסמן לאמינות. מה שכן, זה כנראה המיתוג ובאופן ברור הוא עובד.

הרכב לא חזק. גם דור שני. האם זה מספיק? לדעתי כן, אחרת לא הייתי נשאר עם הרכב 8 שנים. הרכב דורש עבודה, כמו פעם, לשמור את הסל"ד למעלה ולעבוד עם ההילוכים. מי שרגיל להוט האצ'ים של העשור-וחצי האחרונים זה ירגיש חלש, אבל הם לא קהל היעד של האוטו. הרבה מאלה קנו דור 2 כי עכשיו הוא פתאום לא נתפס כחלש, גילו בדרך הקשה שזה עדיין אותו רכב שצריך לעבוד איתו ולא ננהג לבד כמו האץ'/ואגית מצויה, ומכרו בהמוניהם. זה בפירוש רכב למי שרוצה לנהוג ולהתאמץ.

תלוי עד כמה אתה מתעקש שהאוטו שלך יפנה לשני הכיוונים באמינות.