Derish

הארלם בהולנד אולי, החשמליות הולכות שם חזק.

רק לפני עשור עוד אי אפשר היה להביא לארץ טסלה, וכשהקבלן ההוא מנתיבות רצה לרכוש רולס-רוייס הוא היה צריך להתחייב לצוות מכונאים שיטוס במיוחד מאנגליה כדי לקבל את רשיון הייבוא. אני מבין שהיום כל החוקים והתקנות האלה בטלים. כל אחד מביא מה שבא לו, חדש או משומש, מיצרנים סינים עלומי שם ועד אקזוטיקה מוטורית שמיוצרת במספרים חד-ספרתיים. מעניין איך, מתי, והודות למי הסכר הזה נפרץ.

השקעה ארוכת טווח - מי יודע כמה ידיים הם יעברו עד אז ואיך הכללים ישתנו, בהנחה האופטימית שבכלל ימשיכו להתקיים ולא יברחו עם הכסף. חסר בתי/מסלולי השקעות בארץ? מה האטרקציה פה?

לא תמיד. אצלי ביונדאי 2009 אין, וכך גם במספר מכוניות אחרות שעברו תחת ידיי. תאורת לוח המחוונים אמורה להידלק עם האורות, אבל כאמור גם זה כבר לא מחייב בימינו. התופעה אמנם לא חדשה, אבל נראה לי שהיא התחזקה בשנים האחרונות עם ריבוי החיישנים ומערכות התאורה האוטומטיות. מספיק שהחיישן לא יעבוד מסיבה כלשהי ואתה נוסע על DRL בלבד, משהו שרוב הנהגים לא ישימו לב אליו בכביש מואר. עניין נוסף הוא מעורבות המשטרה בנושא - אצלנו בספרד למשל מאד נפוץ לראות רכב עם נורה אחת שרופה מקדימה, אבל המשטרה אף פעם לא עוצרת ולא מעירה על כך. אם הנהג לא מחפש את התקלה ולא בודק את האלומה מול קיר או מול מכונית שעומדת לפניו ברמזור, תיאורטית הוא יכול להמשיך לנסוע כך במשך שנה-שנתיים עד הטסט הבא. נורה שרופה, אלומה לא מכוונת, חיישן מזייף - לכל אלו, בעולם תקין, אמור להיות מנגנון בדיקה והתראה ברכב מודרני. אבל כרגע כל היצרנים עסוקים מדי בלחסוך עלויות עם מסכי מגע ומנועים מיניאטוריים כדי להתמקד בזוטות כאלה, ולרשויות שאמורות לאכוף את זה כנראה כבר נשבר הפין ממספר הנהגים שאין להם מושג בסיסי בתחזוקת הרכב שלהם. כך שהכשל הוא רב-מערכתי ולא נראה שיש פתרון באופק.

גם ברמת ההפרעה לאורחים לא... את הפרקים עם דורון אני עוד יכול איכשהו לשמוע, אבל סגנון ההגשה של ראם שבר אותי וגרם לי להפסיק להאזין לגיקונומי באופן גורף. לא יודע מה קרה לו בשנתיים האחרונות, אבל זה נהיה מגוחך. הוא קוטע את דברי האורחים שלו באמצע משפט, נכנס עם כל מיני הערות פסאודו-אינטלקטואליות לא קשורות, ואז במשך דקות ארוכות אנחנו אמורים לעצור ולהקשיב לדעה שלו בנדון כשבעצם באנו להאזין לאורח/ת. אחד מכישורי המפתח שהפכו את ג'ו רוגן וכל סוגת הפודקאסטים הזאת ללהיט עולמי הוא היכולת לפתוח עם שאלה פשוטה ואז לתת לאורח את כל הזמן לחשוב ולענות, כשהמנחה/מראיין מקסימום מוסיף איזו הערה קצרה פה ושם. ראם בחור מאד אינטליגנטי, אבל לקח את זה (במיוחד בשנתיים האחרונות כאמור) לכיוון שונה לגמרי. מתכנית שמנגישה ידע וחושפת את המאזינים לנקודות מבט חדשות, זה הפך ל:'אני סקרן ויש לי הרבה שאלות, אז אני אדבר ואולי גם אתן לאורח להכניס כמה מילים, אבל אתם יכולים להקשיב אם בא לכם'. אני לא יודע אם זה המצב הכללי בארץ או משהו אצלו בבית שהפך אותו לכזאת בהמה חסרת נימוס, אבל בין זה לבין הפוליטיקה שציינת התוצאה על הפנים. מדובר בעסק פרטי ואנו לא יודעים כמה מאזינים הוא מצא או איבד עם הזמן, אבל אני די בטוח שהשינויים האלה לא עזרו לשורה התחתונה שלו.

זה לא היה בטעות, וזו הייתה אחת הרמאויות הכי ציניות של סוף הניינטיז. אשכרה להוסיף את המילה 'קרם' שמרמזת על גלידת שמנת למוצר על בסיס צמחי, זו הטעיית צרכנים פר אקסלנס. בימינו זה כנראה זה לא היה עובד להם, כי הטעם הלאומי השתכלל ואנשים למדו לקרוא את רשימת המרכיבים. אבל אז האמנו לכל מה שסיפרו לנו בטלוויזיה ונסטלה ה*ונות ניצלו זאת היטב.

לאחרונה ליוויתי חבר בבחירת מוצרי חשמל חדשים לבית. הטלוויזיה, המקרר, התנור, מכונת הכביסה ושאר המכשירים המטומטמים שיש להם תפקיד אחד לבצע - כולם ללא יוצא מן הכלל פתאום כוללים AI. היינו צריכים לחפש מוצרים ישנים יחסית מלפני שנתיים-שלוש כדי להימנע מהבולשיט הזה, מה שבדיעבד חסך לו הרבה כסף. זה הזכיר לי את תשדירי הבחירות של טומי לפיד ז"ל כשהוא רק נכנס לפוליטיקה והראה איך אפילו נייר טואלט בישראל צריך להיות כשר לפסח... אותו אפקט. ואם כבר מדברים על מוצרי מזון - הטריק הישן של סימון שמן זית/קנולה/חמניות כמוצר 'ללא כולסטרול' עדיין חי וקיים. זאת למרות שצמחים כידוע לא מייצרים כולסטרול, כך שבאותה מידה אפשר היה לרשום שהשמן לא כולל נפט, מתכות אצילות, או גז מדמיע. יש בחור מוכשר באינסטגרם שממתג מחדש את מוצרי המזון הכי מזיקים בסופר כדי להראות עד כמה קל להטעות צרכנים עם קצת מניפולציה של העובדות: https://www.instagram.com/cheatdaydesign/

מהיר והגיוני: טייבה דריפט

הטכנולוגיה הזאת עוד לא הגיעה אלינו ואני בספק אם חוקי הפרטיות של האיחוד האירופי אי פעם יאפשרו זאת, אבל ימים יגידו. בכל אופן, הערעור על קנס כזה אמור להיות פשוט למדי, שכן מיקום ההגה מצויין ברשיון הרכב.

אם יש לך סכום כסף מיותר, זונות וקוקאין יהיו השקעה בטוחה ומניבה יותר.

אני גר בספרד ונוהג במיניוואן ישן, אפור ומשעמם, אבל מיובא מאנגליה. רוב האנשים לא שמים לב שאין הגה (או נהג) איפה שאמור להיות, אבל בערך 10% מעוברי הדרך כן וזה תמיד מוביל לאינטראקציות משעשעות. באופן מפתיע, דווקא שוטרים ומוסכניקים בד"כ לא מתרגשים מזה.

כבודו של הסינטבון במקומו מונח, למרות שבאופן אישי למטרה שציינת אני מעדיף fast orange. הבעיה שלי היא שכשניסיתי להשתמש בנקה 7 לניקוי ידיים סטנדרטי, זה הרגיש כמו לסובב חתיכת בלוק של איטונג ביד - יבש ולא מייצר קצף... לא יודע איך להסביר את זה, העברית שלי כבר לא מה שהייתה פעם.

מזכיר קצת את התקופה הפרה-פנדמית כשהפירות והירקות נהיו יקרים רצח (כביכול בגלל המתווכים החזירים ורמי לוי) ואז התחילו להופיע חנויות 'מהשדה לשולחן' בכל מושב. רק ששם הם היו עוד יותר יקרים מאשר בסופר, באיכות נמוכה יותר, במזומן בלבד, ועם חוויית לקוח של שירותים ציבוריים בתחנה מרכזית. עם כמה שהנפש הסוציאליסטית שלי סולדת מתאגידי רשע כמו וולט, לפעמים עדיף להשאיר את השיווק וההפצה למקצוענים ולהתרכז בכישורי הליבה של העסק - גידול ירקות, אפיית פיצה, וכיו"ב.

האם אני היחידי שמתקשה להשתמש בנקה 7 עקב מקדם החיכוך הגבוה שלו? לא ניסיתי כבר כמה שנים טובות, אבל הוא זכור כיותר סינטבון מאשר סבון רגיל מבחינת חוויית השימוש. אני חושב שבמקרה של נהג לילה הספינה הזאת כבר הפליגה. אבל גם למי ששיערו עדיין איתו, 'להחליף לשמפו רגיל' זה לא עצה מועילה במיוחד. אם לטענתך H&S וחבריו חשודים - תציע אלטרנטיבה.

נראה לי שכוונת המשורר הייתה להזכיר חברות כמו Kapro, שהן שם דבר בתחומן אבל גם תוצרת הארץ ולא יקרות מדי ביחס למתחרים.

הם אכן איתנו מימי הפנדמיה, אבל ממש לא בדעיכה. בברצלונה כיום אולי מסעדה אחת מתוך שבע או שמונה ב-Glovo (להוציא רשתות כמו דומינוס או מקדונלדס) היא לא מטבח רפאים. תושבי העיר הגדולה כבר מזמן התרגלו לזה, ובפרברים זה פחות בעיה אבל גם היה שם הרבה פחות מבחר מלכתחילה (וזה בעיקר 'קבאפים' של כורדים ופקיסטנים). נתקלתי בהתפלגות דומה גם בערים נוספות באירופה. 'זול וקל לתפעל' זה רק חלק מהסיפור. הרע במיעוטו הוא מטבח קייטרינג שמתחזה למסעדה ומוכר את אותה סחורה תחת מספר מותגים ומחירים שונים, שמסעדות אמיתיות לא יכולות להתחרות איתם בגלל הצורך לתחזק לוקיישן פיזי. האופציה החמורה והצינית יותר זה כשחברות המשלוחים עצמן עושות אנליזה למוצרים הכי נמכרים באזור מסויים ואז מקימות (לבד או בשותפות) מטבח רפאים שמתמקד בשלוש או ארבע מנות ספציפיות, שובר את השוק ב-30%, ולמעשה הורג את רוב הביזנס של העסקים הקטנים בשכונה. זו אחת הסיבות שהרבה מסעדות עצמאיות בספרד הפסיקו להציע את שירותיהן באפליקציות המשלוחים והצרכן נשאר עם רשתות ועם השיקוצים הבזויים האלה בלבד. להבדיל, יש כמה מטבחי רפאים שדווקא פתוחים לגבי מה שהם ואפילו ממתגים את עצמם עם שמות משעשעים כמו not so dark וכד'. אבל הם מעטים והאיכות שלהם נמוכה (כמו משכורות העובדים) והבדיחה הזאת עוברת לאנשים מעל הראש, כך שעם כל הכבוד לנסיון להיות כנים ושקופים גם זה לא ממש תופס.

בוא לא ניתמם. המסעדות בסה"כ מגלגלות אל הלקוח את העמלות הגבוהות של המתווך (ולט במקרה הזה), שאלמלא היה חמדן יכול היה לתמחר את שירותיו אחרת. לא שיש לי אשליות בקשר למתחרים שלהם. כולם מתחילים נמוך ואז מעלים בהדרגה, כי מתישהו צריך גם לעשות רווח ולא רק לבנות מאגר לקוחות. בלי קשר - מדובר בישראל, וישראלים בגיל הרלוונטי כבר אמורים לדעת שאפילו את המחיר של קופסת גפרורים צריך להשוות מדי שבוע כדי לוודא שלא דופקים אותך. נ.ב. כל הדיון פה בינתיים הוא סביב עמלות וחוויית לקוח, אבל חכו שתגיע לארץ המכה האמיתית של האפליקציות האלה - the dark kitchen.

סטטיסטית, זה כנראה רק עניין של זמן עד שגם שם יקרה משהו דומה - כמו שכל חברות השכרת הרכב/הכבלים/הביטוח/התשתיות נוקטות באותם תרגילים ו-business practices מלוכלכים. התרופה היחידה למכה הזאת היא לגור באזור שבו יש מספיק עסקים פרוגרסיביים שמציעים takeout ולא להתעצל ללכת לשם/לעבור עם האוטו בדרך הביתה מהעבודה ולקחת אותו. או לבשל בבית... משמעת עצמית, בקיצור.

קודם כל, כבר ביססנו בדפים הראשונים של השרשור את ההבנה שוולט (לפחות בינתיים) הוא עסק הגון יחסית. זה מתאפשר בין היתר עקב השוק הקטן יחסית שלהם, שמתווה צמיחה איטית ויחסים קרובים יותר בין העובדים להנהלה מאשר בקנ"מ של ארה"ב או מדינות אירופה/אמריקה הלטינית. אחת ממטרות הדיון פה (מבחינתי לפחות) היא לעקוב אחרי ההתפחות של וולט לאורך השנים ולראות עד כמה היא דומה למה שקורה אצל מקביליהם בחו"ל, שם המגמה היא בעיקר שלילית בכל ההיבטים (שירות לקוחות, מחיר, יחס לעובדים וכו'). שנית, במהלך העשור האחרון 'טרחתי' לדבר על זה עם כמה עשרות שליחים ונהגים בחמש או שש מדינות שונות, שהועסקו במספר דומה של חברות בתחום ה-gigs, והלוואי שמה שאני כותב פה היה רק המצאות ציוריות. אפשר לטעון שהכל אנקדוטלי, ואפשר להתעקש שהפוסט ברדיט הוא פייק (למרות שלא ברור מי ירצה להשמיץ תעשייה שלמה מבלי לנקוב בשמות), אבל במוקדם או במאוחר כל פיסות המידע האלה תתחברנה ואז חוששני שנגלה שהמציאות חמורה בהרבה מהאנקדוטות. להזכירך, גם מיטב פרשיות המין והפדופיליה של השנים האחרונות התחילו כלחשושים אנונימיים שאיש לא לקח ברצינות וצמחו בהדרגה להיקף שבו כבר אי אפשר היה לשמור את זה בסוד.

שמתי לב שלא התייחסת לכלבים עם האיירפודס... 😅 לגבי אמאזון, אכן ערבבתי קצת. הכוונה הייתה לנהגים שלהם, שכולם כידוע 'עצמאיים' ולכן עובדים שבעה ימים בשבוע בשביל לקוח בודד שאפילו מספק להם את האוטו. זה לפחות המצב באירופה, לא יודע בדיוק מה הסט-אפ אצלכם.

להבהרה, אני לא יודע עד כמה המחירים בישראל נמוכים או גבוהים היום ביחס לשכר הממוצע שם. אני גר במדינה אירופאית שבה השכר הנומינלי נמוך יחסית ולכן לא קונה הרבה בהמרה לשקלים. לצורך העניין, מישהו שחי ועובד בדיוק כמוני אבל בפלורידה או בטקסס יקבל בערך פי שניים או שלושה בדולרים, מה שכנראה יבטיח לו שם רמת חיים דומה לשלי אבל יעשה אותו הרבה יותר עשיר במהלך ביקור בישראל.

אני חושב שיש פה היבט סוציולוגי שקצת הלך לאיבוד. ליביו (עם כל הכבוד האישי והמקצועי) חי ברמת הכנסה שבה החלטות מתקבלות לפי איכות ולא לפי תקציב. יש לו בית מרווח בשכונה אמידה עם 18 אקדחים, 7 מכוניות, 5 אופנועים, ושאפילו הכלבים בו משתמשים בדור האחרון של איירפודס. אם החברה של ליביו תאבד מחר 98% ממחיר השוק שלה עקב סקנדל או החלטה עסקית גרועה, הוא ישב כמה חודשים בנחת בבית ואז ימצא מקום אחר לעבוד בו. כשאנשים כאלה (כולל אותו מנכ"ל ושאר הכותבים בפורום שהוא קישר) מדברים על מה הולך בגיג אקונומי, קצת קשה לקחת אותם ברצינות. אישית, הייתי מרגיש הרבה יותר טוב אילו הייתי שומע את אחד השליחים של דורדאש, או את אחד האורזים במחסן של אמאזון, או את אחד הנהגים של אובר מסנגר אי פעם על המעסיק שלו, במקום מפתח תוכנה בכיר וטחון שלא באמת יודע מה הולך בשטח ושהיכולת שלו לסגור את החודש לא מושפעת ישירות מכל עדכון שיוצא לאפליקציה. דבריו של אותו אנונימי בפורום זוכים לתשומת לב בגלל שבשורה התחתונה הם מדברים על עוול שנעשה לעובדים שבתחתית שרשרת המזון. לכן עד שאחד (ורצוי כמה) מה'קורבנות' לא יקומו ויכחישו את הטענות, אף אחד (חוץ מהאנס ויובל מ.) לא יאמין בלב שלם שמדובר בשקר או אפילו בהגזמה, פשוט כי האנשים שזה נוגע להם עוד לא הציגו את עמדתם. ולאנשים האלה קשה למצוא את הזמן לכתוב תגובות מנומקות בפורום - הם עסוקים בלהשתין בתוך בקבוקים כדי לא לפספס משלוח או נסיעה, או שפשוט לא מבינים אנגלית כי הם שב"חים. אלו הפנים האמיתיות של הגיג אקונומי, שהמעסיקים הנ"ל יצרו והלקוחות שלהם ממשיכים לקיים תו"כ שכנוע של עצמם ושל הסביבה שמדובר בשוק חופשי וכו' וכד'. קצת מזכיר את כל הנושא של Free Gaza ושאר המסכנים למיניהם, שמצבם מאד מטריד אנשים לבנים בחו"ל.

לא יודע איפה פות"ש מתגורר או על מה לומדים שם, אבל קרובי המשפחה שלי בנתניה מספרים ש-150 שקל ל-45 דקות זה המחיר הנפוץ אצלם כרגע. אולי הבת לוקחת שיעורים של שעה ולכן משלמת קצת יותר. אישית, אני כבר כמה שנים נמנע מלבקר בישראל חוץ מנסיעות עבודה, כי העלויות הנלוות הגיעו למצב שצריך לחשוב פעמיים לפני שיוצאים לשווארמה (שלא לדבר על מסעדות רציניות יותר). אני מקווה שפות"ש מרוויח מספיק כדי להרשות לעצמו מחירים כאלה.

אם ממילא הולכים לאפליקציה של הבנק, אז למה לא לעשות העברה רגילה וזהו? בשביל מה הסיכון והסיבוך הנוסף של הכנסת צד ג' לעסקה?

עד כמה שזכור לי מאחת המהדורות של 'ביקורת פרסומות' ביוטיוב - קאשקאש היא אלטרנטיבה חלשה לביט, שנופלת בכל פרמטר פונקציונלי אבל נכנסה לשוק עם תקציב פרסום גדול, ולכן זכתה לפופולריות מסויימת. אישית, הייתי נמנע מלהתקין עוד אפליקציה עם גישה לכרטיס/חשבון שלי רק כדי לחסוך 5% על משהו מאד ספציפי. אבל אם תראה שיותר עסקים בסביבה שלך מתחילים לעבוד איתה, אז אפשר לשקול לחיוב. בלי קשר, ב-2026 כבר אין שום תירוץ הגיוני לא לקבל העברה בביט או תשלום בכ"א ללא מגע דרך מסופון. אני לא יודע מה הנוהל אצל מורי נהיגה, אבל מגבלה כזאת הייתה מדליקה אצלי נורה אדומה.