GABIUBOGI

תקשיב הורדת לי סטירה מצלצלת עכשיו (עם כוונה טובה כן?). איפה שלא חיפשתי ראיתי פנסים ב1600 או באיזור הסכומים האלה. אבל ב475 בארץ? וואו. לא שווה אפילו להשקיע על ניסיון תיקון. וגם הקופלונג פאקינג חלק של 89 שקל ושעה עבודה והמוסך רוצה 500 על זה. מטורף. תודה, אני אזמין את הפנס בטוח. לגבי הקופלונג נשאר לי רק לכעוס לגבי המחיר היקר כי עכשיו לקנות את החלק ולנסוע למישהו שיעזור לי (לא בטוח שיעזור,כן?) ייצא לי בסוף קרוב ל500 שקל.

שבת שלום, עוד שבועיים אני ניגש לטסט עם הפורטה 2011 שלי. יש לי כמה תקלות שאני לא יודע כמה קריטי לטפל בהם לפני הטסט: *אחד הפנסים מכניס לחות בצורה מטורפת, כבר מצאתי פנס חדש בחו''ל ב600 ש''ח עם מיסים אבל הוא לא יספיק להגיע בזמן. ברגע שהאור דולק כמה דקות הפנס מתחמם והלחות יורדת ותכלס הפנס מאיר מצויין אז לא יודע כמה זה יפריע בבדיקה. אפשר לנסות לייבש אותו עם מקל וצמר גפן בקצה ואז לשים סיליקון מסביב אבל לא יודע כמה זה יהיה יעיל ולפתוח את הפנס לאטימה מחדש אני קצת חושש שיהיו פאשלות בדרך. *ההגה מתקתק קלות כפי שנהוג במסורת של רכבי קיה/יונדאי, המוסך קבע שיש להחליף "קופלונג" שזה כמו איזה תושבת או גומייה במוט (לפי מה שהבנתי). המחיר הוא כ500 ש''ח אז לא מיהרתי לסדר את זה כי זה בקושי מפריע לי אבל אני מפחד שזה יפריע בטסט. *פנסי ערפל אחוריים לא עובדים, כנראה פיוז שרוף. לא מצאתי זמן להחליף או לבדוק. האם בודקים את זה בטסט?

אנחנו מטפלים במורשה יבואן. פשוט מגיעים על הבוקר, יוצא אלינו מוסכניק פנוי ולוקח את האוטו בלי יועצי שירות וכל מיני שטויות למינהם. אחר כך משלמים אצל הפקידה ולוקחים את האוטו עם שובר לשטיפה. אני מניח שבאיזור המרכז המוסכים הם יותר ממוסחרים מאשר בפריפריה. פעם נכנסתי ליונדאי בנתניה כי נדלק לי צ'ק אנג'ין בI800 כשנסעתי למרכז, עשו לי שם מסכת יסורים, תור לפה ותור לשם. אחרי זה יושבים בתוך אקווריום בלי אפשרות להתקרב ולראות את העבודה מקרוב. יאק.

בסרטון הראשון ילד מפתיע אותי, לא משהו מיוחד בטבריה החרדית. בסרטון השני אני חייב להודות שנסעתי קצת מהר מידי ואז רכב שלא נתן לי זכות קדימה התפרץ לנתיב שלי, אפשר לשמוע את הABS נאבק ברקע.

יש בעיה לעבור טסט עם לחות בפנס קדמי?

בזבוז משאבים, האמבולנס יכול לפלס לעצמו את הדרך וככה עושים מיליוני אמבולנסים בעולם. מה שכן ליווי משטרתי יכול לעזור במקרה ורכב פרטי מוביל אדם לבית החולים בדחיפות, ראו דוגמא מהארץ: Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

תודה על הטיפים, בברלין הייתי ב2015. נשמע שעדיף לטוס לפראג מאשר לבלגרד. בגדול רוב הפעמים זה הולך ככה: יום ראשון:הגעה והכרה של האיזור. יום שני:טיולים באיזור. יום שלישי:טיולים באיזור. יום רביעי:קניות. יום חמישי:התארגנות וחזרה לארץ. בערב מסעדות טובות ומסיבות/פאבים. בצהריים גם מסעדות מעניינות או סתם איזה פאסט פוד. אז אם יש שם מה לעשות ליומיים או שלושה אז זה די בסדר לא? אם אין שופינג זה בעיה כי אנחנו אומנם חבורה של גברים אבל אוהבים להוציא כסף על קניות. Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

שלום לכולם, אנחנו 4 חברים שכל שנה טסים ביחד לטיול קטן באיזור אפריל, שנה שעברה היינו בבוקרשט. השנה רוצים בלגרד או פראג. הדרישות לא גבוהות,4 לילות, מלון וטיסה באיזור ה2000-2500 ש''ח. שיהיה המון מה לראות במהלך היום ואיפה לבלות בלילה, מטבע מקומי לא יורו, מחירים זולים ואנשים אדיבים. אני הייתי בפראג כילד ולא זוכר הרבה,אני זוכר שהאווירה טובה אבל, בלגרד לא שמעתי יותר מידי אבל אני יודע שזה יעד יחסית פופולרי והוא בסגנון של בוקרשט. אשמח לשמוע המלצות לכאן ולכאן, פראג אני מניח שכל הפורום היה אבל בלגרד לדעתי זה קצת פחות מוכר ולכן אשמח לשמוע ממישהו שהיה. תודה מראש וסופ''ש נעים! Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

אחרי שנה ו4 חודשים החלטתי לשדרג את הoneplus 3 שלי לoneplus5T. אני קונה אותו ביום ראשון מגומובייל. המחיר 2000 ש''ח, האם יש חלופה מנצחת? Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

1.3 לטובת הקיה אבל למזדה יש איזה כיול אגרסיבי יותר לדוושת גז שנותן לה להרגיש יותר. Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

זה סוסים קוריאנים, הפורטה שלי עם 126 כ''ס מרגישה בדיוק כמו מזדה 3 עם 105. Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

סבא וסבתא שלי לובשים צמידי מצוקה וגם הפלאפון שלהם עם כפתור sos. ברגע שיש מצוקה הצמיד מזעיק מד''א והפלאפון שולח לילדים ולנכדים התראת-''זוהי הודעת חירום, בבקשה תעזרו לי''. הבעיה שהכפתורים האלה נלחצים להם בטעות כל שני וחמישי וכבר יצא למד''א להגיע סתם וגם אצלי זה הופך להיות בתת מודע כמשהו רגיל, אני מפחד שחס וחלילה במקרה אמת אנחנו נתעלם. Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

אני שוקל את הפלואנס דיזל כמחליפה של הפורטה בנזין שלי בעוד כשנה. אני מפחד אבל מהגיר, אם הרכב מחוץ לאחריות זה סכום אסטרונומי למחשב גיר הזה שהולך בכולם לא? Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk

קטע הרכבים שלנו בבית גם בני 7 והתחילו להתקלף קצת, אצלי המראות אז זה היה קליל לסדר אבל אצל אבא שלי הקורות העליונות התחילו.

אאוטלנדר לתפרנים.

אין פה כל כך הספדה או צמצום, האבא ימישך להיות מעורב. בשיא העונה הכי חשוב בשבילו זה ימי ראשון בעסק אז יש קבוצות לים המלח/אילת וזה מובטח לו מהעבודה. אמא שלי תמשיך למנף את העסק אבל אני מקווה שעוד כמה שנים טובות הוא ימכר ולא יגווע (לפחות החנות).

טוב אחרי כמה רעיונות וכיוונים שלקחתי מכם, אמרתי את דעתי להורים והם קיבלו החלטה שאבא ילך לעבוד באבטחה, היום הוא הלך לסיור במקום עבודה ומדובר בחמ''ל של רשת מפעלי תה, עבודה קלילה עם משמרות גמישות. ככה הוא ימשיך להיות פעיל עם אמא בעסק. תודה לכולם.

אבא כלבויניק בעסק.עושה הקפצות עם הרכב, מביא/מפקיד כספים, מסדר סחורה,מחליף את אמא שלי כשצריך. על הכל אפשר להתגבר אם רוצים, רק על עניין ההקפצות מוותרים לגמרי ואז צריך לשנות טקטיקה ולשלם לחברת הסעות או לומר לקוחות להגיע נקודה מסויימת בלי ברירות.

הרכב שווה בדיוק 50, להוציא עכשיו עשרייה עליו יהיה מאוד מעצבן. לא אמור לקרות לו משהו תכלס, מטפלים בו בדייקנות והשקעה רבה אבל אי אפשר לדעת.

בשום פנים ואופן. הדירה השנייה שווה כ450K וכרגע סבתא שלי גרה בה. לא,כרגע לא בא בחשבון מעבר לדירה אחרת. והעבודה כמאבטח זה ללא נשק, זה יותר לבדוק שאנשים לא עושים "מערופים" בהחתמת כרטיסים ולא גונבים סחורה הבייתה.

בזמן האחרון אני עוזר לשווק, אתר,פייסבוק , אודנוקלסניקי (פייסבוק של רוסים),עיתונים מקומים. יש כאן עבודה ויש הכנסות, אנחנו חיים יפה סה''כ. הבעיה היא שאין כאן חשיבה לעתיד, אין פנסיה,אין חסכונות הכל מהיד לפה. אם הייתה עבודה כמו פעם היה אפשר להמשיך אבל כרגע העסק מספיק רק לקיום יום יומי יפה ולא לקיום יום יומי יפה עם חסכון. אז חשבתי על שתי האופציות, אחת היא עבודה נחמדה אבל שמורידה את אבא שלי לגמרי מהעסק ומכניסה עוד מקור רווח+מכירת רכב שהוא פצה מתקתקת. השנייה משאירה את אבא שלי בעסק עם הרכב אבל העבודה היא משהו שמוריד אותו ברמה מבחינתי לפחות. הדעות בשרשור מתחלקות לכאן ולכאן אז עוד לא הצלחתי להתמקד מה עדיף.

בגדול כן ,זה הרעיון שלי.

שלום לכולם, בגלל יד הגורל ושילוב עם קבלת החלטות לא מיטבית ההורים שלי נשארים ללא פנסייה, אין להם אף חסכון חוץ מ2 דירות (אחת אנחנו גרים בה). קצת רקע: להורים חברת תיירות+חנות מזכרות ומתנות הפונות לקהל הרוסי. בשנים האחרונות כמות התיירים הולכת ויורדת, החנות עובדת טוב רק לפני חגים נוצריים בעיקר (דצמבר זה השיא) ושאר השנה עובדת די בסדר אבל לא וואו. לעסק יש גם וואן שעבר למעלה מ305 אלף קילומטר ואני מפחד לגבי עתידו. כיום העסק עובד במתכונת הבאה-אמא שלי קבוע בעסק,אבא שלי מסיע תיירים כשיש או עושה הקפצות לרכבים גדולים יותר שאמא שלי ממלאה מערים מרוחקות,כשאין אז הוא עם אמא שלי. יש כמה מדריכים שעובדים לפי הזמנה ולא קבוע, יש חברות הסעה שעובדות לפי הזמנות. הבעיה העיקרית של עסק מסוג זה הוא שצריך תמיד תזרים כספים גבוהה ומהיר, כי המדריכים והנהגים/ ספקי סחורה לחנות מקבלים תשלום מיד והרווחים נכנסים אל העסק רק מאוחר יותר. ברגע שנוצר פער הכי קטן אז נוצרים קשיים. כמו שציינתי לעיל קבלת החלטות לא הכי טובות ויד הגורל פגעו בנו כלכלית בשנים האחרונות, אבא שלי קיבל החלטה שהוא רוצה לעבוד שכיר. רוב חייו עבד כשכיר בתעשיות כאלה ואחרות בתפקידי ייצור בכירים-מי עדן,גלטרוניקס ועוד. אחרי זה הצטרף אל אמא שלי לעסק. הבעיה העיקרית היום היא הגיל שלו, אבא בן 60 וקשה למצוא עבודה ראויה עבורו. כרגע אנחנו עומדים בפני החלטה קשה כאשר 2 אופציות מולנו- *הראשונה עבודת הרכבה במפעל ציוד השקייה עם כמה מכרים שלו בסביבת עבודה ממש טובה ותומכת אבל פשר הדבר שהוא עוזב את העסק לחלוטין, מוכרים את הוואן והיקף העבודה בעסק יורד. *השנייה היא בעיני לא ראויה אבל יותר מתאימה למציאות, מאבטח במפעל עם משמרות סופר גמישות לפי הצרכים שלו. משכורת במפעל ציוד השקייה גבוהה ב2 שקל יותר, נסיעה למפעל 40 דקות כל כיוון עם הסעה (הנסיעה נכנסת למשכורת). העבודה כמאבטח 10 דקות מהבית. יתרונות באופציה הראשונה-למכור את הוואן שכרגע תקין אבל כל רגע יכול להפיל פצצה כלכלית,עבודה שבעיני יותר מכבדת אותו,עבודה עם חברים. יתרונות באופציה השנייה-ימשיך לעזור לאמא, הכסף תכלס כמעט אותו דבר וכמאבטח הוא פשוט יגרד את הביצים כל היום במקום לעבוד בהרכבה. ההורים שלי כבר נואשים מכך שהם לא מצליחים להחליט, ביקשו ממני עזרה ואני מתחבט עם עצמי ולכן פונה אליכם לשמוע את הדעות שלכם. מי שיירצה לשמוע מה הפשר ביד הגורל אשמח לפרט לו בפרטי. תודה מראש!

אכן רכב תחת אחריות, טענו בעיקר שהשימוש ברכב היה בגדר הסביר והבייתי ולא שימש לכל מיני ספורט מוטורי וכדומה, איומים כאלה ואחרים עם עורכי דין. ההורים שלו מאוד משכילים ויודעים איפה ללחוץ כשצריך אז זו הייתה הפשרה.

שנתיים מקסימום כל פלאפון, אחרי זה קיים בי הצורך להתחדש. שנתיים אייפון 4, נמכר למאבטח במכללה שלמדתי בה תמורת 300 ש''ח. שנתיים נקסוס 5, החלפתי בו כל חלק אפשרי ועד היום אמא שלי איתו , כבר 4 שנים בבית. עכשיו עוד מעט שנתיים עם וואן פלאס 3, הפלאפון הכי אמין שלי עד כה. כנראה אשתדרג עוד חצי שנה לעוד איזה סיני. בא לי וואווי הונור. Sent from my ONEPLUS A3000 using Tapatalk