יבגניפ

כן, אף אחד לא רוצה להיות מעורב בתאונה. גם לא טענתי אחרת. עדיין, יש כאלו שנוהגים על המגבלות ומעודדים מזה שאם יקרה להם מה שקרה לנהג הראלי ההיפותטי, הם יוכלו להגיד (אם ישרדו) "אבל התאונה הייתה באשמתו". יש כאלו שישתדלו קצת יותר למנוע את המצב הזה מלכתחילה.

אנחנו מדברים כאן על מקרה היפותטי לחלוטין, כן? אבל נניח כן, הוא התאמן לראלי. מכיוון שכאמור מדובר במקרה היפותטי לחלוטין, אין לי או לך מושג, לדוגמא, אם מבחינה חוקית האימון שלו לקראת הראלי המדובר היה שונה מנסיעה בשבת בבוקר לנס הרים. ואם הוא כבר בחר כן להגיע לכביש ציבורי פתוח, אז כן, להבין שזה כביש ציבורי פתוח זה אחד מהדברים להבין ולחשוב עליהם מראש, כשהוא מגיע לשם. "לחשוב מראש על האפשרות מראש ולמנוע" זה לא בהכרח לבלום באיזו טכניקת ראלי מחוכמת שהכותבים כאן לא מכירים. זה גם סתם להבין איפה אתה נוהג ומה אפשר או אי אפשר לעשות שם, כשהכביש פתוח. שוב, המגיבים בשרשור הזה מתחלקים לשני סוגים בדיוק. אתה מאלו שבמקרה של תאונה היפותטית כזו "תתעודד" מזה שהיא לא באשמתך. הסוג השני הם אלו שלא רוצים להיות מעורבים בתאונה מלכתחילה. ולא, זה לא בהכרח אומר להשאר בבית.

לפעמים גם זו אופציה. במקרה היפותטי של נהג מרוצים, מניח שיש עוד אפשרויות, נהלים שמסדירים אימונים - מתי, איך וכו'. מעבר לזה, יש עוד אופציות בעולם בין להשאר בבית לבין להתרגזן על הקצה נדמה לי שכבר טחנו את זה מספיק כמה אנשים בשרשור הזה. מזל שיש אנשים שהמושג "אחריות אישית" לא זר להם.

הוא יכל לנהוג שם יותר לאט. גם משהו שאפשר לעשות. אגב, מקרה דומה שנגמר בלי תאונה קרה גם לפני כמה ימים.

יש כאן אנשים שלא מצליחים להבין שמה שקרה בתאונה הספציפית הזו בכלל לא רלוונטי. כן, אנחנו לא יודעים. אולי הוא החליק על כתם שמן ואולי באו חוצנים והרביצו לחברה שלו. לא זאת המהות. מי שרוצה להסיק מזה שהאנשים כאן, שמודעים ומבינים שטיולי נהיגה זה מסוכן, הם "צבועים" - חבל. מי שחושב שהכל מתכנס לעניין של "מהירות" ושזה "צבוע" להבין שלא נוסעים מהר בכל מחיר - עוד יותר חבל. מי שחושב שיש איזה פטור תמידי מהגבלת מהירות בכבישים, כי ככה, ושתמיד צריך לנהוג על המגבלות, אבל כל עבירה אחרת בעולם יש לתעד ולהסביר איך "בוצעה בלימה" כדי למנוע תאונה - גם חבל. כן, גם שומאכר עשה תאונות וניקי לאודה עלה באש בנורדשלייפה. חבל שחלק ניכר מהמגיבים בשרשור הם לא ניקי לאודה, לא שומאכר ואפילו לא בהכרח סתם נהגים טובים, גם אם יש להם רכב חזק, מהיר והם קורעים את נס הרים כל שישי בלילה. שכל אחד ייעשה מה שהוא רוצה. זה לא "צבוע" להבין שיש מגבלות, זה לא "צבוע" לא לרצות לחלוק את הכביש בטיולי נהיגה עם אנשים עם 0 גבולות ו-0 הבנה שהם לא בנסיעת מבחן ב-spa או בלגונה סקה. זה גם לא צבוע להסיק עם עצמך שבטיול נהיגה הבא תנהג לא בX אלא X-30, גם אם ביום יום אתה מתנגד למגבלות מהירות דביליות באילון או כביש 1.

צודק במיליון אחוז. אני אישית מכיר לפחות 5-6 סיפורים של תאונות של ספורטיביות שקרו אך ורק באשמת הנהג. בין אם מתוך רצון "להוכיח" לבין אם מחוסר הבנה מה שהוא עושה. ואני לא כזה ותיק לא בפורום ולא בתחום. אני לא חושב שיותר מדי אנשים כאן יצאו נגד נהיגה ספורטיבית. הבעיה היא לא בנהיגה הספורטיבית. הבעיה בהעדר ההבנה של חלק גדול מהנהגים שיש מגבלות. זה תחום עם הרבה אגו, מעטים הם האנשים שיצא לי לפגוש בתחום הזה שלא מחזיקים מעצמם נהגים מעולים, ומנגנוני ההכחשה עובדים שעות נוספות כשהרכב מסתחרר, מחליק לנתיב הנגדי או כל דבר אחר. נכון, אי אפשר למנוע כל תאונה ותאונה. אבל, כאמור, אני מכיר לפחות 5-6 מקרים שהיה אפשר למנוע בקלות. אולי אם כל אחד מיתנו יעשה את החשיבה עם עצמו, זה לא אומר שפעם הבאה נשאר בבית ולא נצא לנהוג, אבל אולי זה בכל זאת יקטין את הסיכוי שלנו לסיים את היום בתוך איזה עץ, או גרוע יותר - בהתנגשות עם מישהו לא קשור.

הייפר ווייפר, שמח שפתחת את השרשור. כבר זמן מה אני שוקל לכתוב משהו בנושא, ונמנע מלעשות זאת מכמה סיבות. לפני שיצלבו אותי, ויסבירו לי שאנחנו לא בפורום של מתנגדי נהיגה ב-200 קמש בכביש 6: מה שאני כותב כאן לא נכתב כהטפה לאף אחד, אני לא מנסה לחנך איש, וסתם משתף את מה שכואב לי אישית, כאדם שמחובר לתחום הזה. בלי להכנס למקרה הפרטני הזה, שאני לא יודע שום דבר לגביו, לכל אחד שנוהג חזק היו מספיק מקרים כאלו של "כמעט". אצל רובינו יש מנגנון הכחשה והדחקה כלשהו למקרים האלו. חלק אולי סתם מעדיפים לא לחשוב על זה. חלק משכנעים את עצמם שהתאונה נמנעה בזכות הכשרון שלהם ויכולות הנהיגה; שמקרים מהסוג הזה קורים רק לאלו שחושבים את עצמם אבל בפועל לא יודעים לנהוג, או אלו שכולם ידעו בחבר'ה שזה יקרה להם, כי הם תמיד לחצו חזק מדי. בשורה התחתונה אלו הם בעיקר תירוצים. המור"קים על תאונות של ממש, שאני מכיר משלל מקומות ואנשים מהשנים האחרונות, כוללות מגוון סיפורים וסיטואציות, החל מחזירי בר שמתפרצים לכבישים, או הולכי רגל שחוצים את "שוויצריה הקטנה" לאורכה ב2 בלילה, עד לשלוליות לא צפויות או סתם אובדן ריכוז או שליטה זמניים על הרכב. בחלק מהמקרים התאונות האלו נגמרו בשריטות קטנות, או פגיעה ברכב. במקרים אחרים זה נגמר בפציעות וטיפול נמרץ של הנהגים. במקרים הכי חמורים זה גם כלל פגיעה באנשים לא קשורים, שבמקרה עברו במקום. בחלק מהמקרים היה מדובר גם בנהגים מוכרים מאוד, עם הישגים שונים ומרשימים בקרטינג או ג'ימקנות או כל תחום אחר; אנשים עם שם שלכאורה או לא לכאורה באמת יודעים לנהוג. אפשר לנתח כל מקרה כזה עד אינסוף, לחפש גורמים אשמים אחרים, אפשר לשכנע את עצמנו שמי שמתרסק לא באמת יודע לנהוג ולהתעלם מכל מקרי ה"כמעט" שקורים לאחרים (ושלא תמיד לא נגמרים באסון לא בדיוק בגלל יכולות פנומנליות של הנהג). אפשר גם להבין שלא תמיד חייבים להתגרזן, לנהוג על המגבלות האישיות, שלא תמיד חייבים לנסות ולהשיג את הנהג הכי מהר בחבר'ה, או לברוח לכולם ולנהוג אפילו לא על מגבלות, אלא על פוקסים. וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על "התחסדות" לכיוון השני, של אנשים שמחד מעלים כאן סרטונים של כל אדם שלא מאותת, ומאידך אין להם בעיה לגונן על חברים שחוצים קו לבן, או כל דבר מסוכן באותה המידה. שוב, אני לא מחפש להטיף לאף אחד פה. כל אחד יכול לעשות את המסקנות האישיות שלו ממה שהוא רואה, שומע ונתקל בו.

בוודאי, כל אחד ומה שעושה לו טוב. וכן רוצה להאמיןשתקבל מה שהזמנת.

הדברים האחרים אכן מרגיזים, ואני מקווה שתקבל את מה שהזמנת, אבל מסקרן אותי מה איכפת לך מצורתו של בלם היד? אתה מרים בלם יד בזמן פניות?

אל תראה אצבע משולשת. זה גם יעזור.

אני מרגיש ממש אשם, ואני אפילו לא בטוח במה

הגזמת, יש להם עוד כמה מאות עמודים עד לשם.

אור, אני חושב שגם אם מנקים את הפנצ'ריה מהאשמות בכוונות זדוניות, בסוף זה עדיין עסק שאני אישית לא הייתי רוצה להגיע אליו. גם אם מדובר בטעות של עובד \ איש מכירות במקום, אם אתה היית פחות מודע וערני למה שביקשת לקנות, נכון לרגע זה עדיין היה לך ביד מוצר זול ממה שעקרונית ביקשת לקנות ואתה חושב שקנית. זה משהו שאני מניח שאיש מאיתנו לא רוצה לחוות באף תחום - לא צמיגים ולא כל דבר אחר, ובתכלס, זה שאתה וגוסט באסטר הצלחתם לפתור את זה איתם על הצד הטוב ביותר, זה גם, בין היתר, כי בכלל אתם מבינים מספיק מלכתחילה כדי לראות שיש בעיה. עזוב לפרסם את שם העסק, אני במצב כזה לא הייתי חוזר לשם לקניות בעתיד, כי אחרי סיפור כזה זה אומר שאני צריך לבדוק כל דבר שהם מבטיחים ואומרים שהם עושים, ולא פשוט יכול לקנות ולשכוח. זו גם לא חווית קנייה נחמדה מדי, בעייני לפחות.

קשה למצוא שם חניה, אלא אם אולי תכנס פנימה לתוך גבעתיים ותלך משם ברגל. יש שם חניון של אחוזת חוף, שנמצא בערך מעל איילון דרום. בדרך כלל יש מקום, אם לא מפריע לך לשלם (אני לא זוכר מחירים מדוייקים). רכבת זו אופציה לא רעה, למרות שגם זה לא זול במיוחד.

כן, לזה התכוונתי גם. בטוח שניסו לרמות. לא מצפה ממנו להיות דון קיחוטה.

אני חושב שרומן צודק, אבל זכותך כמובן לסגור את הסיפור פה.

בכל אומנות לחימה ובכל תחום כזה תמיד יהיו האנשים שלא יודעים לעבוד בהתאם לגבולות, ומחפשים בעיקר לפוצץ. לדעתי זה משהו שגם נעלם קצת עם הניסיון, כשמבינים את גבולות הגזרה, שהמטרה היא לא בהכרח לחזור הביתה עם סימנים כחולים, והרמה שלך לא נמדדת בכמה אתה מצליח לפצוע אחרים באימונים. היה לנו בדוג'ו לפני איזה שנתיים גם בחור כזה, שחיפש כל הזמן להכנס ולפגוע. הוא גם מאלו שפרשו די מהר, לאחר ששבר את היד, באופן די לא מפתיע.

כפי שניקו כותב, השאלה היא מול מי נקודת התורפה. אם אתה מחפש להיות מסוגל ללכת מכות ברחוב, אז אני גם לא חושב שקרקע זה משהו רלוונטי מדי. אני חושב (ושוב, אני בא מתחום הקראטה, אבל אני מנחש שהקונספטים דומים ברוב המקומות) שהכי כדאי לך להתחיל להתאמן במקום שנראה לך. אתה לא תדע לעשות כל דבר שאנשים אחרים שם יודעים תוך כמה ימים, אבל אני חושב שתהייה מסוגל די מהר לראות על מה הדגשים שם, מה רמת המגע מה הסיכוי שלך להפצע, והאם זה מתאים לך באופן כללי.

אני לא מכיר mma מספיק כדי להגיד מה הסיכוי להפצע שם, אבל אני חושב שהאמירה שבמשך 15 שנה לא נפצע אחד נשמעת מוגזמת קצת. רק לצורך השוואה רעיונית: אני מתאמן ב6 שנים האחרונות בקראטה מסורתי (שוטוקאן). זה לא קרב מגע, זה לא full contact לגמרי, אנחנו מאוד נזהרים זה על זה ומנסים לסיים אימונים עם סימנים כחולים לכל היותר. אגרופים לפנים זה בטח דבר שלא קיים - לכל היותר סימון ש-"הגעת". ועדיין, בתקופה שאני שם, אני שברתי למישהו בוהן, שלושה אנשים אחרים שברו את היד, בתחרות שהייתי נוכח בה מישהו שבר למישהו אחר את האף, כי לא עצר את האגרוף בזמן (עם כפפות כמובן), ויש עוד דוגמאות. אני עד היום לא יצאתי עם שברים, אבל כנראה שגם חוזק העצמות משחק תפקיד בזה, ואולי גם קצת מזל.

:eek::eek: יש לי בכלל אבארט', והפלאפון בכיס :\ שירוקו - סביר להניח שמדובר בנהג שחושב שהוא הכי טוב ומהיר על הכביש. סיכוי לא רע שמדובר בילד עשיר, שגם שיבר את האוטו וחושב שעכשיו אין, אין עליו. בחלק ניכר מהמקרים גם מגיע עם הצורך להוכיח את זה לסביבה. ג'יפים או איך שלא קוראים לזה מהסוג של אודי Q7 - דושבג עשיר. לא סופר אף אחד, מצפה שכולם יזוזו לצדדים כשהוא מתקרב. IX35 - טייפ קאסט דומה, אבל עם פחות כסף. או אישה שאין לה מושג מה זה נתיב, או קווים של חניה. אלפא 159 - רופא, או עו"ד, שרוצה להרגיש צעיר לנצח פרארי - מישהו שאני בטוח שאיכשהו שולח את היד שלו לכיס שלי, אבל אין לי הוכחות.

מורזילקה, שימי לב שדובר כאן על סיאט, לפני שהגבת וכתבת שיש מועדון ואגיות כללי וגדול. את הלכת מהפרט אל הכלל, לכן גם כתבתי שזה לא סובב סביב סיאט, וגם לא בהכרח סביב הקונצרן. חוץ מאולי דגמים מאוד ספציפיים, כמו ה-gti. זה לא עניין של "סתם" אופי המפגשים. מעריצים עיוורים יש בכל מקום, אבל, שוב, במקרה של הואגיות, לפחות בישראל, אני חושב שהפקטור המכריע הוא המחיר.

מורזילקה, יש מועדון נרחב של בעלי ואגיות. זה לא סובב סביב סיאט באופן בלעדי, וגם לא בטוח שסביב הקונצרן ככזה. כן, יש הילה מסוימת לדגמים מסוימים, כפי שבגירה כתב וכן חלק מהרכבים שלהם די פופולאריים בארץ. אבל לדעתי מה שמשחק כאן תפקיד זה בעיקר התמחור (בזמנו איביזה fr בעלת ביצועים כמו הפולו שהיתה לי עלתה 20 אלף פחות) והזמינות של שיפורים אפשריים. את יכולה לחפש כאן שרשור שבו מישהו תהה, סתם לדוגמא, מה קרה ל"מסורת" של איביזה FR ולראות איזה סוג של תגובות הוא קיבל וגם למה. "מסורת" ברמה שיש במועדונים של אלפא (כמו, למשל, חגיגת ימי הולדת של דגמים אלו והאחרים מהעבר הרחוק) אני לא בטוח שתמצאי שם.

מעבר למה שנכתב כאן על ירידת ערך, אני חושב שעלויות והוצאות שוטפות הן מן הסתם פונקציה של שימוש, ויכולות להשתנות מאוד מנהג לנהג. סט של צמיגים סבירים (ס דרייב), לדוגמא, עולה לי בין 1600 ל2000 שקל. כמה סטים כאלו אתה מחליף וכל כמה זמן? זה מאוד משתנה מנהג לנהג. זה נכון גם לגבי בלמים, ואולי גם עוד רכיבים שאני פחות חושב עליהם כרגע.

אם תטוסו שוב באמת לאזור של צפון גרמניה, אז באמת שווה לבקר שוב ביוטלנד. בזמנו, כשהייתי שם, ישנו בכלל ליד פלסינבורג בגרמניה, ונסענו ליוטלנד איזה יום - יומיים. אגב, מה שהפתיע אותי ממש בדנמרק, בהתחשב בזה שמדובר במדינה עם רמת חיים גבוהה מאוד, זה שלא ראיתי כמעט בכלל מכוניות על בכבישים. גם בשוודיה זה קצת ככה, וזה גם מפתיע. אין את כל מבחר האקזוטיות או סתם אפילו רכבים כמו פרארי, שרואים בדרום גרמניה או שוויץ, לדוגמא.

דנמרק בהחלט נמצאת בראש רשימת המדינות בהן הייתי רוצה לבקר בשנית. האנשים נחמדים ומנומסים, הארכיטקטורה המדיאבלית קסומה ממש, האוכל טוב. רק הבירה יצאה להם לא משהו. מעבר למה שכתב ספריאל, אני ממליץ למבקרים להגיע גם לעוד שני מקומות בjutland: הכםר אבלטופט, שהוא כפר קטן אומנם, אבל השניים שלושה רחובות הישנים והצבעוניים שלו שווים את הנסיעה. קצת יותר קרוב לגבול ים גרמניה יש גם את העיירה ריבה, שהיא אחת הערים העתיקות בדנמרק. וגם שם אפשר להעביר חצי יום בכיף, למי שאוהב את הזאנר, כמובן.