אני יודע ומסכים איתך. אחרי הכל זה לא האלבום האהוב עלי, אבל אי אפשר להתעלם ממנו, וחוץ מזה הכתבה מדברת על עשיית האלבום וראיונות עם החברים, כך שאם היית פלוידיסט אמיתי לא היית כותב תגובה מעפנה כזאת
בגלל שאתה כנראה אוהב את פראנק זאפה אני אסלח לך על זה.
פינק פלויד הפסקתי לשמוע כבר אחרי הצבא, עד אז טחנתי את כל החומר שלהם מכל הכיוונים, זה נמאס וצריך להמשיך הלאה יש דברים לא פחות טובים.
האלבום הכי אהוב עליי הוא מ-1967, the piper at the gates of dawn
יש בו מהכל, קצת ביטלס מהתקופה המוקדמת, סאונד אנאלוגי שמתבטא בהתלהבות יתירה מהטכנולגיה המלהיבה stereo פסיכודאליה במיטבה ונקיה מכל שמץ של מסחריות.