foo_bar

לי זה נשמע כמו תירוץ שאולי היה נכון לפני 20 שנה, אבל היום שכל חברות הביטוח מקושרות זו לזו ויש מאגרי מידע על היסטוריית הרכב זה קלוש. הרי בכל מקרה הנציג מזין את פרטי הרכב ומקבל חישוב פרמייה ע"י התוכנה איתה הוא עובד (ואתרים כמו Wobi גם עושים את זה on-line בלי נציג בכלל). מה הבעיה שהתוכנה תבדוק במאגר המידע את היסטוריית הרכב? הנציג יכול לאשר מול בעל הרכב את הפרטים הידועים לו ובעל הרכב יוכל להמציא אסמכות במידה והנתונים אינם נכונים. באותה מידה גביית פרמיה מלאה ושיפוי חלקי הינה בדיוק מקרה של "עשיית עושר ולא במשפט". הרי אם אתה מבטח S-Class בת שנה עם רישום חברה שישבה לה בבריכה באשקלון בסופה האחרונה, נאכלה ע"י טרקטור החילוץ והוגדרה אובדן להלכה, הוחזרה לכביש ועם ירידת ערך ביטוחית היסטרית, אתה עדיין תשלם פרמיה על שווי רכב של 800,000 ש"ח. אבל כמה תקבל כשיגנבו לך אותה יום אחרי שעשית ביטוח?

אתה בטוח שהעברת הבעלות לקונה מתבצעת מיד עם סגירת העסקה? לי נראה הגיוני יותר, שבשביל למנוע את מעבר היד, סוויץ' יבצעו את העברת הבעלות רק בתום חמשת הימים. חברות הליסינג מתנהלות באותה צורה (וייתכן שמסיבה דומה).

לא בדיוק בקטגוריה, אבל מה לגבי סובארו אאוטבק? גבוה, מנוע 2.5 ליטר, עם מראה ותדמית יחסית אפורים, על אף שהוא ארוך כמו האקורד. אם אקורד היתה בסדר מבחינת גודל אבל CX-5 לא לדעתי כוונת אביך היא ברכב שלא יינקר עיניים. לדעתי האאוטבק יתאים, מה גם שהדגם בדיוק עבר מתיחת פנים ששדרגה את האבזור.

כאשר ביטחתי את האינסייט שלי במאיר רמות (סוכנות הביטוח של מאיר, יבואן הונדה) היא הופיעה בביטוח כסיוויק היברדית בכלל. התקשרתי אליהם שייתקנו, אמרו שזה לא משנה, אז וויתרתי. ככה זה המשיך 3 ביטוחים, עד שהרכב עבר תאונה והורד מהכביש. את כספי הביטוח קיבלתי לפי מחירון משוקלל של הדגם בפועל. לא יודע אם זה ככה בכל חברות הביטוח, אבל לעיתים קרובות יש בעיות עם קוד הדגם (בעיקר לדגמים המאובזרים).

לפי מה שאתה מתאר, סוויץ' דומים לקנייה מטרייד-אין של יבואן. גם במקרה הזה כלי הרכב מפרטי, נבדקים (לכאורה בקפידה מאותן סיבות) ויש אחריות. אם הרכב והטרייד-אין מאותו יצרן אזי ניתן לקוות שהרצון להימנע ממוניטין רע ומימוש אחריות יביא למבחר כלי רכב טובים. אם זאת, אין המלצה גורפת על הטרייד-אינים למיניהם (חוץ מאולי המגאנים של קרסו טרייד-אין בזמנו עם האחריות ל-3 שנים). מעבר ליתרונות "על הנייר", עד כמה סוויץ' באמת טובים יותר מהמתחרים? הרי גם עם סוויץ' אתה עלול "לדבר ללמפה" במקרה של בעיה עתידית (כמו לגלות שהרכב עבר תאונת שלדה, לדוגמה). שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד שיהיה גוף מסודר ואמין למכירת מכוניות משומשות (אפילו הפנתי את חמי לסוויץ' לאחרונה), אבל אני לא בטוח שאני מסכים עם התמונה האוטופית שמצייר discoTD5. בקנייה מחברת ליסינג, ההמלצה בפורום היא להתעלם מהבדיקה של החברה ולקחת את הרכב לבדיקה עצמאית. למה בסוויץ' אנחנו אמורים לסמוך על הבדיקה שלהם? הרי גם לחברת ליסינג גדולה יש אינטרס לא להתעסק עם מכוניות עם פגיעות שלדה או כאלה שיצריכו מימוש אחריות. אולי אני פארנואיד, אבל דווקא השקיפות של סוויץ' עלולה לשמש כ"מסך עשן" בשביל להסתיר בעיות מהקונה - הרי סוויץ' מבטיחים אמינות ומציגים בריש גלי את כל המכות הקטנות של הרכב, אבל לא נותנים לבדוק במכון מטעם הקונה לפני חתימת החוזה. קונה תמים סומך על סוויץ', חותם עסקה ופתאום מגלה שהרכב מורכב מ-2 מכוניות שונות (בהקצנה כמובן). אחרי שהוא "ננעל" על הרכב, לקח עליו סיבוב, חתם חוזה, העביר כסף ונסע איתו כמה ימים כ"רכב החדש שלי", אתם באמת חושבים שהוא יחזור לסוויץ' ויבקש להחזיר את הרכב? הרי הקונה התמים הוא ישראלי, לא רוצה "לצאת פרייאר". הוא יחרוק שיניים וישתוק. אני לא אומר שזה המצב עם כל רכב בסוויץ', אבל מעבר להבטחות יפות אני לא כל כך רואה את הייחוד של סוויץ' בשוק הרכב המשומש הישראלי. גם בחברות ליסינג יש אחריות וגם בהן אפשר להתחרט (תוך תשלום "דמי שימוש" אומנם, אבל לא משהו היסטרי - במקרה של סוויץ' להתחרט זה ללא עלות?). למה על חברות הליסינג תמיד אומרים ש"האחריות לא שווה את הנייר עליו היא כתובה"? בסוויץ' יש צדיקים שישמחו לתקן כל תקלה ללא וויכוח?

כל תא Ni-cd יכול לתת כ-2.5 אמפר. עם 10 תאים במארז, אתה מגיע בקלות לזרם מירבי של 25 אמפר. זה נחוץ כאשר המברגה מתחילה מעצירה (גם בלי עומס בכלל) וכאשר העומס גדול בזמן סיבוב. בזמנו ניסיתי את זה בדיוק מהשיקול של שנאי במקום סוללה למברגה ישנה - עם ספק כוח שולחני שמוגבל ל-5 אמפר לוקח למברגה משהו כמו 30 שניות להגיע למהירות סיבוב מירבית (בלי עומס), לעומת פחות משניה על סוללה. וכאן מדובר על ספק שמגן על עצמו, מוריד את המתח ומפעיל מאווררים בשביל לקרר את עצמו. ספק פשוט לדעתי ישרף מהר מאוד.

לרוב התאים בסוללות כאלה הם Sub-C, אבל הכי בטוח לפרק ולמדוד. הרי בכל מקרה תצטרך לפתוח את גוף הסוללה.

צודק, שכחתי את הסוגיה הזאת. לצערי, עדיין לא נתקלתי בהתקנה טובה של פנלים בפינות (כולל שלי, מודה). הבעיה היא לא רק בזוית החיתוך של 45 מעלות, אלא בזה שפינות החדר לרוב לא בדיוק 45 מעלות, והקיר לא בדיוק ישר לגמרי לכל אורכו של הפנל. אצל מתקינים לרוב זה נפתר עם סיליקון (ואולי זאת הסיבה לפופולאריות של הפנלים הלבנים - יותר קל למתקינים). בפינות חיצוניות זה עוד יותר בולט.

להבנתי מאזדה 6 סדאן מיועדת לשוק האמריקאי, בעוד הסטיישן לשוק האירופאי. אפילו בסיס הגלגלים שונה ביניהן (283 ס"מ מול 275 ס"מ). ייתכן שהכיול הספורטיבי של מאזדה נשאר בסטיישן אבל בסדאן עברו לכיול אמריקאי? חבל שדלק לא מייבאים את הסטיישן ברמת אבזור גבוהה יותר.

אני התקנתי בעצמי פרקט למינציה בחדרי השינה בבית לפני כ-4 שנים. השתמשתי בפרקט של Krono-original שרכשתי ישירות מהיבואן שלהם בארץ, ארודור. המחיר היה מצויין (75 ש"ח למ"ר), והבחור ממנו רכשתי היה מאוד נחמד אליי כלקוח פרטי שרוצה לעשות לבד (שזה די נדיר, בעיקר אצל יבואנים שלא רוצים להתעסק עם אנשים פרטיים). הפרקט לרוב מותקן על ספוג, אבל אני השתמשתי בשעם (שאמורות להיות לו יתרונות של שמירה על חום, אבל לא יודע עד כמה זה נכון) שגם אותו קניתי מאותו יבואן. כמו שאפשר לראות בתמונה, צריך גם פנלים (יש פופולאריות ללבן, אבל אני העדפתי לאותה דוגמה כמו הפרקט עצמו) וספים. לגבי ההתקנה עצמה - פרקטי למינציה מתחברים כמו לגו, אבל ברובם צריך להפעיל כוח בשביל לעשות את החיבור. בפרקט של Krono-original יש שיטה יותר קלה שלטעמי נותנת תוצאה טובה יותר. הכלי היחיד שצריך בשביל להתקין פרקט זה מסור. אני התקנתי את שלי רק עם מסור אנכי (Jigsaw, ג'קסון בלשון העם), אבל כמובן שעם מסור עגול או מסור שולחן יהיה הרבה יותר מהר. בגלל שהחיתוכים מוסתרים על ידי הפנלים והספים, אין חשיבות יתרה לדיוק. החלק הכי בעייתי בעבודה (בתנאי שרוצים לעשות עבודה טובה) זה הורדת הפנלים של הקרמיקה ויישור הקיר. ככה הפנלים של הפרקט לא יבלטו בצורה מכוערת מעל הפנלים של הקרמיקה. אני יכול לנחש שעם התקנה ממתקין שירות כזה יעלה אקסטרה. מעבר לזה יש מלא סרטוני הסבר ב-youtube, לרוב גם של חברות הפרקטים עצמן.

האם הבקבוקים נקנו כמארז בארגז קרטון? ייתכן שהם נקנו חצי ריקים (או חצי מלאים, תלוי בהשקפת עולמך) מלכתחילה, ולא שמת לב כשהכנסת לארון? קשה לי להאמין שחיה כלשהי תשתה 2 ליטר קולה בלי להשאיר אף עקבות.

מעיון זריז באתרים של AWACS ומובילאיי, נראה ש-AWACS ניתן להתקין רק לכלי רכב משנת 2006 (מהאתר), אולם הכתבה מדברת על התקנת המערכת בכלי רכב משנת 2000. האם זה אומר שהמכרז "מכור" לטובת מובילאיי? ואצל מובילאיי רק הדגם היקר ביותר תומך "בכלי רכב מדגמים ישנים שאינם מצוידים במערכת ניהול מנוע ממוחשבת" (מהאתר). האם זה אומר שהמכרז "מכור" לטובת המערכת היקרה ביותר של מובילאיי? ומה לגבי מוצרים דומים של חברות זרות?

הדור הקודם של ה-Advocate היה מהכסאות הקצרים ביותר, בהשוואה לכסות דומים של יצרנים אחרים (נגד כיוון הנסיעה עד 18 ק"ג ועם כיוון הנסיעה עד 30 ק"ג). בדגם ה-ClickTight מגבלת הגובה גבוהה יותר, כך שסביר שהכסא יהיה ארוך יותר. עם זאת, הג'אז די מרווחת, כך שאני חושב שזה ייכנס ועדיין ישאיר מקום לנוסע הקדמי. הדרך הכי בטוחה היא לבדוק את הכסא בפועל ברכב שלך.

הילדה מעוגנת לכסא עם הרצועות של הכסא (במקרה הזה יש לנתק את ה-ISOFix ולחבר עם חגורת הבטיחות בהתאם להוראות. אתה אמור להגיע למצב שהכסא לא זז יותר מ-2.5 ס"מ לכל כיוון)? או בעזרת חגורת הביטחות של הרכב (במקרה הזה אפשר ואפילו מומלץ לעגן את הכסא לרכב עם ISOFix, שכן אז הוא רק מחזיק את הכסא, כאשר הילדה מעוגנת לרכב ע"י חגורת הבטיחות של הרכב, בדומה למבוגר)?

לחבר רק עם ISOFix או חגורה (ISOFix אם משקל הילד מתחת ל-18 ק"ג יהיה הכי נוח). וכל הכבוד על השימוש בתפס העליון - הרבה אנשים מזלזלים בו משום מה, למרות שיש לו תרומה לא מבוטלת להגבלת התנועה של כסא הבטיחות. עריכה: הינה האזהרה (שמופיעה כ-8 פעמים בספר) נגד שימוש בחגורת בטיחות יחד עם ISOFix מהספר של הכסא שלך (http://www.manualslib.com/manual/971233/Safety-1st-Alpha-Elite-65.html?page=17#manual): עריכה 2: ואם הילד שלך מתחת למגבלת המשקל של הכסא לישיבה נגד כיוון הנסיעה של 18 ק"ג, מומלץ להושיב את הילד נגד כיוון הנסיעה (במידה וזה לא כך).

ל-A יש טווח אוטומטי למדידות מתח והתנגדות. הדבר מקל על השימוש במכשיר, שכן אין צורך "לנחש" את הטווח של מה שאתה רוצה למדוד (למרות שזה לא מאוד קריטי במתחים, שכן ברכב אתה יודע שהמתח אמור להיות סביב ה-12 וולט, בבית בשקעים 220 וולט, USB זה 5 וולט וכו'. במדידת התנגדות זה יותר שימושי). הדבר משפר את נוחות השימוש ברב המודד. עם זאת, מהירות התגובה של ה-UT33A די איטית (בהשוואה לרבי מודד במאות ואלפי שקלים כמו של Fluke ו-Agilent), ולפעמים זה מעצבן (לדוגמה כאשר מודדים התנגדות של הרבה מוליכים על מעגל מודפס (לדוגמה נוגעים בנקודה אחת עם פרוב אחד ועוברים על כל מיני נקודות חשודות עם הפרוב השני בשביל לגלות תקלה/נתק/קצר), כל פעם הטווח מתאפס, ואם ההתנגדות הנמדדת נמוכה לוקח לו כ-4-5 שניות לקבל קריאה כל פעם). אני קניתי UT33A ב-eBay לפני כ-4 שנים (לא זוכר בכמה). רב המודד הזה עדיין עובד בלי שום בעיות (בניגוד לצהוב הפושט ב-50 ש"ח שהתפגר אחרי כשנה). לאור הפרשים המחירים הגדולים על ציוד אלקטרוניקה ורכיבים בארץ לעומת ב-eBay, לדעתי זה פשוט ההפרש המחירים, ללא חשש למוצר מזוייף ב-eBay - תקנה ממוכר אמין עם דירוג גבוה.

אכן כן. טכנית המגבלה היא על משקל הילד יחד עם משקל הכסא, אבל לרוב מחמירים ורושמים מגבלה של 18 ק"ג של הילד. יש לזכור שלחיבור ISOFix אין יתרון בטיחותי על פני חיבור נכון עם חגורת הבטיחות. היתרון של ה-ISOFix הוא בקלות ההתקנה ומניעת טעויות. כאשר מתקינים עם חגורת בטיחות, חשוב מאוד להקפיד על הוראות ההתקנה, בעיקר מבחינת נעילת חגורת הביטחות (seat belt lock-off).

יהיה קשה להשוות, כי ה-Clicktight, מעבר לשיטת הנעילה החדשה, מהווה כסא חדש מן היסוד, לעומת הסדרה הקודמת שכל שנה-שנתיים התחדשה בשינויים קלים (ה-CS, G3, G4 וכו'). שלי הם G3 ו-G4 (נקנו בהפרש של כשנה וחצי). לי ב-Pinnacle יש חיבור Clicktight, ואני יכול להעיד שהוא אכן מאוד נוח ופשוט ומייצר חיבור מאוד קשיח לרכב - הכסא לא זז כלל, גם לא כאשר אני נשען עליו עם כל המשקל שלי. לגבי שימוש מגיל אפס - שים לב שיש מגבלת מינימום משקל (5 ליברות, או 2.3 ק"ג), כך שבמקרה של פג או משקל לידה נמוך תאלץ להמתין. בנוסף, תינוק שזה עתה נולד "ילך לאיבוד" בכסא בטיחות גדול, דבר אשר נפתר עם תוספת לכסא (לרוב נקרא infant insert או משהו בסגנון) אשר עוטפת את התינוק בצורה טובה יותר. לכסאות הברייטקס שלי זה הגיע כחלק מהחבילה, אבל יש חברות שמוכרות את זה בנפרד. אני לא יודע איך המצב ב-Advocate Clicktight, שווה לברר (לדעתי אמור להיות, לאור זה שבדגמים הקודמים כן היה).

לנו יש זוג Britax Advocate ברכב הראשי, ו-Cosco Scenera (שלמרות המחיר הזול יחסית עדיין זוכה לציונים טובים במבחני ריסוק אמריקאיים) יחד עם Britax Pinnacle במשני (ה-Pinnacle יעיל עם כיוון הנסיעה עד למשקלים גבוהים מאוד ומיועד לשימוש ברכב הראשי כאשר הגדולה תחרוג ממגבלת המשקל של ה-Advocate). כרגע הגדולה בת 3 ו-3 חודשים, ויש לה עוד כ-3 ק"ג עד למגבלת המשקל נגד כיוון הנסיעה (למרות שישנה גם מגבלת גובה). אני אוסיף את הסיבה העיקרית לבחירה ב-Advocate - שימוש ברצועת קשירה עליונה גם נגד כיוון הנסיעה. בגלל שהעיגון של הכסא מתבצע בתחתית הכסא, לרצועת הקשירה העליונה (ה-Top tether) יש חשיבות גדולה בריסון הכסא (אחרת נקודת הקשירה התחתונה, בין אם ISOFix או חגורת בטיחות, תשמש כציר עליו כל גוף הכסא ינוע). מחיפוש שלי יש מעט מאוד כסאות שמאפשרים שימוש ב-top tether גם נגד כיוון הנסיעה, ולכן נבחר ה-Advocate (למרות שהיתרון היחיד שלו על פני ה-Boulevard הוא בתוספת "כריות אוויר" נגד פגיעה צידית). לסוגיית המחיר אני אוסיף שאין שום הכרח שכסא בטיחות ב-2000 ש"ח יהיה בהכרח בטוח יותר מכסא ב-200 ש"ח, אבל לדעתי יש מחיר להנדסה ולחומרים טובים יותר. מאוד ייתכן שיש גם "פרמיית הורים" לא קטנה במושבים היקרים יותר (כמו בכל מוצר פרימיום), אבל כמו שאמר סיוויק 08, ההפרש במחיר הוא לא היסטרי. בנוסף כסאות יקרים לרוב גם משמשים לטווח משקלים רחב, בעוד שכסאות זולים יש להחליף מספר פעמים בגלל מגבלות משקל/גובה נמוכות.

אני אתן הערה קטנה לגבי סוגיית הממ"ד, שלדעתי היא המכשלה הגדולה ביותר בחיפוש הדירה של פות"ש. בתור דרומי עם ילדים שעוקב אחרי הטילים, אזור המרכז לא יספוג יותר מידי טילים. קל להוציא כתבות על פגיעות בראשל"צ או אזעקות בתל אביב (לצורך השעשוע, תשווה מול כתבות על פגיעות בבאר שבע או עוטף עזה), אבל האמת היא שלא לחאמס ולא לחיזבאללה אין מלאי בלתי מוגבל של רקטות ארוכות טווח. לחמאס בכלל כמות הרקטות קצרות הטווח משמעותית גדולה יותר מכמות הרקטות ארוכות הטווח. לחיזבאללה התמהיל מאוזן יותר, אבל הם גם ארגון יותר "מסודר" וכרגע ישראל לא יותר מידי מעניינת אותו. ברור שזה לא נעים להתעורר באמצע הלילה לאזעקה ולדעת שאין לך "מקום פרטי בטוח" ללכת אליו, אבל אין שום בעיה בטיחותית לרדת לחדר המדרגות. בתל אביב זמן ההתראה הוא של דקה וחצי, בהחלט מספיק זמן לשים בגד צנוע, לקחת את הכלב (אלא אם יש לך דני ענק ששוקל יותר ממך) ולרדת לחדר המדרגות ברוגע. הסכנה בפגיעת רקטה (וזה מה שממ"ד מגן מפניו) היא ברסיסים ובהדף מפגיעה בקרבת מקום. חדר מדרגות שעשוי מבטון יעמוד במשימה באותה מידה של הצלחה כמו ממ"ד תקני. לעומת זאת, בפגיעה ישירה גם ממ"ד לא יגן עלייך ברמה וודאית. לגבי שיקולים יומיומיים, כמו חניה וקירבה למקום העבודה, אני מסכים איתך ב-100%. ואסיים בדעתי על שכר הדירה - קביעה של האם שכ"ד מסויים הוגן או לא (או מטורף וכו') היא עניין של נורמות, הרבה יותר מאשר עניין כלכלי של היצע וביקוש. גם לטעמי שכ"ד של 6000 ש"ח בחודש עבור דירת 3 חדרים בתל אביב זה יקר, אבל אני בטוח שלבחור אקראי ממנהטן זה יהיה חינם-אין-כסף (שרגיל לדירת חדר וחצי ב-5000 דולר לחודש). לי זה נראה שתפיסת העולם שלך לגבי שכ"ד לא תואמת את המציאות בתל אביב והסביבה. מכאן יש לך 3 אפשרויות - או שתשנה את המציאות, או שתשנה את תפיסת העולם שלך או שתחפש אזור ששכ"ד תואם את תפיסת עולמך. לדעתי הפתרון השלישי הוא המיטבי, וחברי הפורום ניסו להציע לך הצעות רבות בכיוון הזה (אישית אינני מכיר את שוק השכירות במרכז/עוטף מרכז, אז איני יכול לעזור עם זה).

לא אוכל לחוות דיעה ממקור ראשון (לא נהגתי באף אחת מהן), אבל שים לב שהקליאו ספורט החדשה (מ-2013) היינה אוטומטית בלבד, והפולו GTI הקודמת (עד 2014) גם היא אוטומטית בלבד. בנוסף, תקציב קונקרטי יכול לעזור לייעוץ טוב יותר.

ההגיון פשוט - חיזוק של האום החיצוני בעצם דוחף את הבורג המרכזי (שעליו נמצא הוו והאום הפנימי) החוצה, מה שמפשק את הגוף של הג'מבו (הרי האום הפנימי לא מסתובב, אז הוא נמשך החוצה יחד עם הבורג ומוסיף עוד לחץ על גוף הג'מבו) מבלי להזיז את גוף הג'מבו שבקיר. החסרון כמובן הוא בזה שהוו יבלוט יותר.

בעקבות השרשור ועם תודות לחבר הפורום igal_zeltser התחלתי לקרוא את שוגון. כרגע לקראת הסוף. גילוי נאות מקדים - אני חובב פנטזיה ומדע בדיוני, כך שפחות התחברתי לז'אנר ההיסטורי של הספר. בכל זאת, הינה רשמיי מהספר. הכתיבה של הספר מצויינת, אבל לדעתי יש כמה נקודות שגורעות מהספר: בתחילת הספר הכתיבה מבולבלת ולא קוהרנטית יתר על המידה, מה שהקשה על הקריאה, דבר בעייתי במיוחד בתחילת ספר (מה שעלול לגרום לאנשים לזנוח אותו). כנראה שכוונת המחבר הייתה לשקף את מצבו של הגיבור, אבל לטעמי זה קיצוני יותר מידי. בסיפור יש שימוש ב-5 שפות (יפנית, פורטוגזית, לטינית, הולנדית וקצת אנגלית), כאשר ביפנית ופורטוגזית יש דמויות עם רמות שונות של שליטה בשפה (והתפתחות לאורך זמן בשליטה בשפה). כמובן שהכל כתוב באנגלית (מלבד מילים מועטות מאוד בלטינית ופורטוגזית ומילים בודדות עד משפטים קצרים ביפנית (בכתיבה פונטית באנגלית)). המעבר בין שפה לשפה לפעמים לא ברור מספיק, ובאופן כללי מבלבל מעט וגורע מהקריאה. לטובה אציין שהתיבול ביפנית לא קשה מידי ואכן מוסיף לטעם האקזוטי של היפנים. ישנו שימוש די כבד בפלאשבקים, גם לעבר הרחוק וגם לעבר הקרוב (פגישה של דמות עם דמות אחרת שעה לפני, לדוגמה, שלא תוארה בספר לפני כן). הביעה שהם לא מובדלים בצורה ברורה מהסיפור הרגיל, מה ששוב מבלבל וגורע. לעיתים הפלאשבק מתואר בנימה אחרת מהטקסט שסביבו, מה שגורם לבלבול רגשי אצל הקורא (לדוגמה סצינה מותחת עם פלאשבק רגוע ורומנטי באמצע) ופוגע בבניית קו רגשי אחיד ומתמשך. מחשבות של אנשים לרוב מתוארות בצורה דומה לפלאשבקים וסובלות מאותן הבעיות (חוסר בידול שגורם לבלבול, הבדלי אווירה, וכו'). בספר מתמקדים כל פעם בדמות אחרת (כמובן שלרוב הגיבור הוא המוקד או לפחות מעורב), שזה מבורך. הבעיה שהמעבר לפעמים חד וללא הבדלה מספקת, מה ששוב גורם לבלבול. לפעמים ההתמקדות בדמות מסויימת יכולה להיות של חצי עמוד, לפעמים עשרות עמודים. שלושת הדברים האלה יחדיו (פלאשבקים, תיאורי מחשבות ומעבר דמויות) יוצרים בלבול לא קטן ומעמיסים יתר על המידה על הקורא, ללא יתרון ברור לספר. היה קשה לעשות פרקים עם שם הדמות (כמו במשחקי הכס)? הערה קטנה - ייתכן שזה קשור לפורמט של הספר הדיגיטלי שאני קורא, ולא קיים בפורמטים אחרים או בספר המודפס. לפעמים מידע מועבר בצורה עדינה מידי, או בכלל לא, ולפעמים בצורה מאוד ישירה. זה רלוונטי בעיקר לאינטריגות בהמשך הספר. זה יוצר תחושת חוסר אונים בחלקים שהקורא לא מבין מה קורה בין הדמויות כשאין מידע והרגשת recap שנעשה לצורך הקורא כשיש יותר מידי מידע. לטעמי גישה מאוזנת ואחידה הייתה מהנה יותר לקורא (דוגמת משחקי הכס). הגיבור מרגיש לי קצת יותר מידי "גיבורי". אני לא אפרט מחשש לספויילרים, אבל אני מוצא את עצמי לפעמים לא מאמין שדמות ברמה של גיבור הספר יהיה בעל השכלה/ידע מסויימים, או שתחבולות שלו יצליחו ככה, או שהוא ילמד כל כך מהר משהו וכו'. לחיוב: התיאור של הבדלי המנטליות בין המערביים ליפניים מרתקים ומדהימים כל פעם מחדש. בלי ספויילרים, אבל יש מפגש בשליש האחרון של הספר שתואר בצורה מדהימה והעביר תחושה חזקה לקורא, שלדעתי מהווה את הדוגמה החזקה ביותר של הכתיבה המצויינת. דווקא הפעולות הברוטליות של היפנים פחות עניינו אותי, אלא דווקא הדברים הקטנים יותר שהיו מרתקים במיוחד. האינטריגות בספר מרתקות ומפתיעות, ולרוב ניתן לעקוב אחריהן ללא מאמץ מיוחד (זאת אומרת שכן חשוב לזכור מה קראת לפני 50 עמודים, אבל לא צריך לנסות ולהבין שמילה מסויימת לפני 400 עמודים נכתבה עם שגיאת כתיב בשביל להיות רמז מטרים). האווירה במהלך הספר מתפתחת ומשתנה לא מעט, לעיתים בצורה די קיצונית. הדבר מרגיש מאוד טבעי ומתאים לעלילה ולדמויות, ולטעמי משפר משמעותית את הספר (לעומת ספרים שבהם הכל אקשן או הכל רוגע, לדוגמה). הכתיבה עצמה מצויינת - אותה אמת מידה אמורפית שבלתי אפשרי לכמת ולהסביר. בסופו של דבר, על אף הנקודות שהעלתי כחסרונות בספר, הקריאה מהנה מאוד ואני ממליץ בחום לחובבי הז'אנר, וסתם ממליץ לאנשים מחוץ לז'אנר.

לא כל כך מפתיע - טעם זה עניין מאוד אינדיווידואלי. אישתי לדוגמה, לא יכלה לאכול לא את ה-Stella ולא את הלינדט, וטענה שגם הלינדט מר לה מאוד. כמו שאמרתי, לי הלינדט בכלל לא מר, אלא רק עם טעם עז של קקאו. אבל בשביל הסקרנות שלי - אתה לא מוצא את ה-Stella מר מאוד? עד לרמה שהמרירות משתלטת על טעם הקקאו?

בעקבות השרשור והמלצת חבר הפורום kramerica קניתי בטיב טעם שוקולד 100% (טכנית 99.8% לפי רשימת המרכיבים) של Chocolat Stella. למען האמת לא התלהבתי - טעם לוואי מריר די חזק שמורגש מההתחלה ועד הסוף (עם after taste מורגש מאוד) ומרקם לא הכי נעים (עד לרמה של תחושת דביקות לחך וללשון (בדומה ליין יבש)). הטעם המרכזי בשוקולד יותר אגוזי מאשר של קקאו ובאופן כללי לא טעים יותר מידי. החבילה (של 70 ג') עדיין לא הסתיימה, כאשר בינתיים חיסלתי כבר 2 חבילות של 70% (לינדט שאני מאוד אוהב ו-Kuapa שנמכר לעיתים במבצעים טובים בשופרסל אונליין (וכנראה גם ברגיל) שפחות "מתוחכם" מהלינדט ויותר מתוק אבל עדיין טעים מאוד). ולסיבה האמיתית לתגובה - אתמול חמיי חזרו מטיול בשוויץ, ולאור חיבתי הידועה לשוקולד מריר הביאו לי 2 טבלאות של לינדט 99%. מה אומר? הבדל של שמיים וארץ לעומת ה-Chocolat Stella - כלל אינו מריר, עם מרקם חלק ו"מוצק" (כמו המרקם החלק של שוקולד טוב באחוזי קקאו נמוכים יותר, אבל נמס הרבה יותר לאט בפה (כמו ההבדל במרקם בין חמאה שעמדה בחוץ לחמאה שהרגע הוצאה מהמקרר)). הטעם הוא פשוט טעם חזק של קקאו, עם רמיזות של טעמים נוספים, כמעט ללא מתיקות. מבחינתי השוקולד הטוב ביותר שאכלתי. ממליץ בחום. ואחזור לשאלת פות"ש - איפה אפשר לקנות כזה בארץ? רצוי שיהיה זול, בעיקר לאור זה שלמרות אריזה חיצונית בגודל זהה לטבלאות הרגילות שלהם, ה-99% שוקל רק 50 ג'. אשמח לנסות גם את ה-90%, שאם הוא שני שליש דרך בין ה-70% ל-99% של לינדט אולי יהיה פשרה סבירה (לאור זה שהוא כן מגיע באריזה של 100 ג'). נ.ב. ייתכן שאני פשוט אוהב טעם של קקאו ולא אוהב טעמים אחרים בשוקולד - לדוגמה את ה-75% אקוודור של לינדט אני פחות אוהב.