Be roo

היבואן אכן ינסה כל פרצה, אבל אם זה יגיע למשפט, הפרטים הקטנים רלוונטים. למשל, אם מדובר ברכיב שכלל לא מתוחזק ונבדק בטיפול תקופתי, או למשל אם יוכח שמדובר בפגם בייצור שגם טיפול בזמן לא היה מונע את הבעיה. כך שלשאלה כללית אין תשובה, הכל תלוי במידת האיחור ואופי התקלה.

הבזיון מתחיל במשרד התחבורה שלא מונע התקנת צמיגים משומשים. אם החבר שלך רוצה להלחם הוא יכול לתבוע ולטעון שהנורמה היא התקנה של צמיג חדש, ושצמיגים משומשים מתקינים נהגים מקצועיים שמחפשים לחסוך כל אגורה. אין לדעת מה יפסוק בית משפט, והוא צריך להחליט האם שווה לו הטרטור בשביל ההפרש.

האסמכתא היא סדר הדין הפלילי, ושלל אתרים של עורכי דין מסבירים זאת בשפה אנושית: https://ber-law.co.il/התיישנות-דוחות/#:~:text=הקנס על הדוח הופך לחלוט,מנועה מלנקוט בפעולות גביה כלשהם. השאלה אם באמת לא בוצעה פועלת גביה. מספיק שהם שלחו הודעה בדואר רשום לכתובת שלך במשרד הפנים כדי לחדש את שעון ההתישנות. עם הדואר בארץ גם אם הכתובת שלך מעודכנת והשם מופיע ברור על התיבה, לא בטוח שתקבל הודעות. האם אתה מקבל הודעות דואר רשום אחרות?

אין לי איך לעזור

למיטב ידעתי הודעה בסמס אינה קבילה, על הדואר להודיע בהודעה כתובה לתיבת הדואר של הכתובת המעודכנת במשרד הפנים. הכתובת שלך מעודכנת? יש שם ברור על התיבה? קיבלת הודעות דואר רשום אחרות?

15 שנה זה כלום במושגי תחזוקת כבישים בארץ. מחליפים את הסימנים כשמזדמנים לעבודות בכביש, וזה ממש לא קורא בסבב של 15 שנה, כך שלא חסרים סימונים ישנים בכל רחבי הארץ.

כתבתי, ללכת למכון לבצע את הבדיקה. זה שהרכב לא עבר תאונה לא אמור לענין אותם.

מה השאלה?

הבירוקרטיה צריכה להתקיים, בלי אישור מכון הרכב לא יוחזר. מה מפריע למכון אם הרכב לא עבר תאונה? שיעשה את הבדיקה והכל יעבור בשלום. אחרת זה להלחם בטחנות רוח מול משרד הרישוי, אולי אפשרי אבל יעלה לך בהרבה יותר טרטור ועצבים.

סביר שהבנת לא נכון, בעיקר כי לא הגיוני שגם פות״ש, גם אשתו וגם שומר הדרך לא יודעים שבמקרה זה מותר לפנות. כנראה שהנהגת פנתה באיזור הלא מקווקו, או שפנתה מהצד החסום. אחרת אין דיון.

אתה רואה את הסטטוס מופיע באתר רשמי של הרשות? אם כן, תתעד ותמתין.

בתמונת הלפני הקו נראה ברור למדי, בטח למי שגר שם ומבחין בו בתנאי תאורה שונים. טוב שהמרתם לאזהרה, כאמור, שינוי הסימון בדיעבד לא אמור לשנות.

מבחינת אישתך שום דבר לא השתנה, שינוי הסימון לאחר מעשה אינו רלוונטי, מה שקובע זה הסימון בעת ביצוע העבירה, ולכן השיקולים שלכם היום ואז לא השתנו.

הבעיה היא לא המערכת אלא הדואר, והעובדה שבחוק הישראלי מספיק שהשולח יציג הוכחה ששלח בדואר רשום, בעוד שהדואר עצמו מאבד מכתבים על ימין ועל שמאל ולך תוכיח שאין לך אחות ושמעולם לא קיבלת הודעה. כבר היו פה מקרים של אנשים שהכתובת שלהם מעודכנת, השם מופיע על התיבה, ובכל זאת לא קיבלו מכתב רשום. החוק מניח שהדואר עושה את עבודתו, וכולנו יודעים שזה לא כך במציאות.

כתבת שאתה צריך כלי לחודשיים-שלושה, אתה מתכוון למכור אותו לאחר מכן? אם כן, מצד אחד אמינות זה לא הצד החשוב, מצד שני למכור כלי של מותג ידוע יהיה קל יותר.

למיטב ידעתי בשביל שזה יהיה נכון צריך לשנות את סדרי הדין הפלילי ולהגדיר זאת כ״חזקת מסירה״. בכלל לא בטוח שיש מעקב אחרי מי רואה מה באיזור האישי, ושאם יש כזה, למישהו במערכת המשפטית יש גישה לכך.

לפי איזה הגיון בדיוק מקצים שטח ציבורי לאדם פרטי (שאינו נכה) לצורך חניה? ולמה רק אחת? אם יש לו שני רכבים למה לא לשניהם? או שזה לפי אורך חזית הבית ואם המגרש שלו רחב יקבל 4 חניות? ולמה רק לבית פרטי? שכל הרחוב יוקצה לחנית דיירים בבניין דירות? ולמה רק בבית? למה לא להקצות את השטח מול המכולת לחנית בעליה? תושבי ישובים יכולים להגיע להסכמה שבשתיקה שמשאירים את החניה שמול כל בית לרכב אחד שגר בו. זה בדר"כ קורה כל עוד אין מצוקת מקום. אבל החניה בשום שלב לא שלו ואף אחד לא מחוייב ל"הסכם" הזה וכשיש מצוקה כל הקודם זוכה כמו שזה מתנהל בכל מקום אחר. מה גם, שלרוב הבית כולל שטח שיועד לחניה וסופח לגינה...

כתבת בעצמך, לא רק שאין לתמרור תוקף חוקי, מי שהציב אותו עבר על החוק. הבעיה שאף גוף לא מתעסק באכיפה של זה. כל עוד הקהילה לא תחליט לפעול נגד הבריונים, המצב ימשך.

אם אתה לא מוצא למי למסור פה, יש הרבה עמותות באיזור ר"ג ונתניה שישמחו לקבל.

הכוונה לא היתה לפנות למפקח, כאמור, ההנחיות שלו מפורסמות ואפשר לבחון מה הן אומרות לגבי בדיקת היסטוריה. ההנחיות מחייבות, וכל הנהלים מתבססים עליהם. אם אתה לא טורח לבדוק מה כתוב בהן, כל הדיון מיותר. אם באת רק לקטר על חברות הביטוח והמפקח, זה לא המקום. אני מציתי.

אתה מדבר באויר, מה לא היה ברור בהנחיות ומה שאלת?

לא הבנתי איזה תשובות אתה רוצה, הנחיות המפקח הן ענין ציבורי שמפורסם לציבור.

אף אחד לא אמר שיהיה בסדר, מה שאמרתי זה שאם תתקל בבעיה, תגיב. מה הטעם לשבת ולהעלות תסריטים. ייקרו לך את הפרמיה? תדרוש הסבר למה, תעשה סקר שוק. ביקשו ממך היסטוריה של 10 שנים ולא 3? תבדוק עם המפקח על הביטוח אם זה תקין. אתה עסוק בכל מיני תסריטים אפשריים. מה זה משנה מה אפשרי עכשיו? מחר המפקח על הביטוח ישנה את ההנחיות.

שואלים אותך על 3 שנים, תענה על 3 שנים. תן מידע נכון והכל טוב. העובדה שיש מאגר שהחברות מדווחות אליו לא אומר שיש להם גישה למידע שבו, או לכולו. אם למשל המפקח על הביטוח הגדיר שמותר להן לבחון עבר ביטוחי עד 3 שנים אחורה, זה שהמאגר מכיל היסטוריה ארוכה יותר לא משנה. מאגרי מידע מוגנים בחוק וויש הגדרה למי יש גישה לאיזה מידע ולאיזה צורך. בקיצור, תענה על מה ששאלו, תפסיק להתייסר לגבי ״מה אם״, ותתמודד עם בעיות אם וכאשר יצוצו.

לדעתי, מנסיון והטווח שלהם הם 36 ברובם.