חן ג.

למהדרין, PSIg.

כטיעון גורף, כן. אבל לא כל ההתנגדויות להגירה הן אותו דבר ונובעות מאותם מניעים. אני לא בקיא בתורתו של בנון, אז אני לא אתיימר לקבוע לגופו של עניין לא לכאן ולא לשם. בוודאי שחשוב.

בעיר אני נוהג מאוד רגוע. מצאתי שעם השנים המהירות שלי בדרכים עירוניות ירדה קצת, וטוב שכך. אני משתדל לשמור על הימין, אבל במקרים רבים בעיר נכון להקדים תרופה למכה ולעבור שמאלה, למרות שהנתיב הימני פנוי: שווה להתרחק מטורים של מכוניות חונות, מכניסות ויציאות מחניות וכך הלאה. בכלל, נהיגה בעיר היא בעיקר עניין של נהיגה מגננתית: לצפות את המהלכים של הנהגים שמלפניך לפני שהם עושים אותם, ולצאת תמיד מנקודת הנחה שכל משתמשי הדרך - כולל אתה עצמך - הם אווילים גמורים. אחד מההיבטים המוזנחים של נהיגה עירונית הוא שמירת רווח. קודם כל, כי דווקא בעיר יש סיכוי הרבה יותר גדול שהנהג שלפניך יבלום בפתאומיות, וכשזה קורה במהירות עירונית, המרחק שרכבך עובר בזמן שעדיין לא הגבת גדול יותר מהמרחק שלוקח לרכב שמלפניך להגיע לעצירה מלאה; ולכן עוד יותר חשוב לשמור רווח של כשתי שניות. מאחר וקשה לאמוד את הרווח שהרכב מאחוריך שומר, לעתים נכון להגדיל את הרווח מתוך חשש שמא הרכב שמאחוריך קרוב מדי אליך. בכלל, בעיר יש חשיבות גדולה לבדיקת מראות תכופה ולהתחשבות במתרחש מאחור. אני מעדיף להאט מוקדם לקראת עצירות כדי "לאסוף" טור זוחל מאחורי. אם לא מגיעים רכבים מאחורי, אז עוצרים מוקדם ומחכים שיבואו, כדי שיהיה לאן להתקדם. אחד מההיבטים המסקרנים של נהיגה עירונית הוא שכאשר אני מקדים להאט לקראת עצירה (גם מהשיקולים שמניתי קודם אבל גם כי אין לי סיבה למהר לעמוד במקום) לפעמים נהגים יעקפו אותי בחפזון, אבל בהמשך הדרך ינהגו בקצב אטי בהרבה משלי. מראה את קוצר הראיה של הרבה מהשותפים שלנו לדרך. ולא לשכוח את החלק הכי חשוב: Tristan und Isolde במערכת השמע. תמיד.

ארצות הברית מוכרת לנסיכויות מטוסים מתקדמים כבר שנים. יש לי אחלה סיפורים (למעשה, כבר חלקתי אחד מהם מוקדם יותר בשרשור) על מסמך ההתנגדויות שהיה מגיע אלינו כל שנה. לא בטוח שהעברת השגרירות היא צעד חיובי... ישראל פועלת בסוריה באותו אופן שהיא תמיד פעלה. דווקא אובמה היה קרוב יותר להפיל את משטר אלאסד מאשר טראמפ. יש לי זכרונות יפים מרמת הכוננות שהיינו בה ערב התקיפה האמריקנית על סוריה שלא היתה... אני גם לא מתיימר לקטרג על טראמפ. בסופו של דבר, נבואות הזעם שהוא יביא מלחמת עולם שלישית לא התממשו, רחוק מכך. באמת, אני לא התעמקתי מספיק בפועלו כדי להתיימר ולקבוע אם הוא נשיא רע, אבל גם לא כדי לקבוע אם הוא נשיא טוב. בלאו הכי אלו שאלות שבדרך כלל צריך פרספקטיבה של זמן כדי באמת לענות עליהן. זו גם לא שאלה שעונים עליה בריק, ואני חושב שנכון יהיה לבחון את פועלו של ביידן (ולבחון אותו ביושר, מבלי להתרפק על תקופת טראמפ עוד לפני שתקופת ביידן החלה) ואז להשוות. אבל אני כן שמח שהרטוריקה ה"באסטיונרית" של הוד תפוזיותו לא תישמע עוד (בתקווה) בכותרות. גם זה משהו.

היה נראה שהוא לא עשה כלום.

אז כל הסנגוריה על הוד תפוזיותו שהתנהלה בשרשור הזה היתה בחלקה בבחינת Devil's advocate? לא יודע אם הוא הצלחה או לא. מערכת היחסים של ארצות הברית עם הנסיכויות בתקופתו לא שונה מהותית מזו של קודמיו. הקו שלו מול הפונדמנטליזם הסֻני לא נצי יותר מזה של קודמיו: ארצות הברית החלה לפעול להצרת צעדיה של המדינה האסלאמית עוד בתקופת אובמה. הוא מעט יותר נצי ברמה ההצהרתית מול איראן, אבל כמו שאמרת דיבורים לחוד וצעדים לחוד.

שאני אבין, יש לנו איזה טרוניה נגד ביידן בשלב הזה, שהתחלנו להתרפק על שלטון טראמפ?

גם במנועי בעירה, היום תוכנת ניהול המנוע לעתים תנתק צילינדרים שלמים אם אין צורך בפעולתם, מטעמי חסכון בדלק.

לא הבנתי איזה תרחיש של התנגשות אתה מנסה לצייר כאן.

זה ממש אוטופיסטי. אף אחד לא באמת רוצה לראות את העולם כמדינה אחת ממשית. כן רוצים לראות הגדרה פחות לאומנית (קרי, גזעית) של ה"עם", שכמו שאמרת הוא אמורפי.

לפחות קיבלנו ארבע שנים בלי שיח של באסטיונרים במסדרונות הבית הלבן. מצד שני, כל הסאטיריקנים שהתפרנסו מלצחוק על זה יצטרכו למצוא משהו חדש...

לא גלובליזציה ולא בדלנות הן יותר או פחות דמוקרטיות.

לא.

מלת המפתח: היה נראה. אתה מדבר בשפה שלי עכשיו. אנחנו כבר לא בשנות הששים: יש לישראל שלום עם השכנות בשני הגבולות הארוכים ביותר: המצרי והירדני; סוריה נשחקה עד-דק במלחמת האזרחים; חמאס איבד חלק גדול מאספקת הנשק שלו, שהיתה מגיעה מלוב; יש שלום עם בחריין והנסיכויות, ובדרך שלום עם סעודיה. נשארו רק חזבאללה (שעם כל הכבוד הוא עדיין ארגון טרור) ואיראן, שבעצמה מסוכסכת עם כל המדינות בשכונה. יש לנו עניינים הרבה, הרבה יותר דוחקים מאשר בטחון חוץ; והתיקצוב צריך להיות בהתאם. צריך...

לא חושב שטראמפ היה נותן לישראל להפציץ באיראן בקלות ראש, גם כן. בכל אופן, תקיפה באיראן תמיד היתה חלום באספמיה ותו לא.

כך בדיוק. העיקר שהמנוע לא יצא לדייט עם קיר האש.

אני חושב שאתה טועה.

לא, תודה. יש Kingdom of Heaven.

הדוושה יוצאת מהרצפה, או שיש לה ציר על הרצפה? כי זה לא אותו דבר.

בגדול כדאי להקשיב להוראות היצרן, אבל תוספת של 1-2PSIG כלפי מעלה כמו שאתה עשית זה בסדר גמור. אם אתה מגיע לתחנה עם צמיגים חמים, תצטרך לנפח ללחץ אפילו גבוה יותר כדי שאחרי הם יתקררו הלחץ יהיה נכון.

עניין של כיול, גם של התנהגות הכביש וגם של התנהגות המצערת. באיזשהו שלב התחילו לכייל מכוניות להוסיף תת-היגוי בהאטה כך שאם תסגור גז או תתחיל לבלום קו הפניה לא באמת יתהדק; לפחות לא מיד ולא בחדות.

אני אניח שאתה מתכוון לצמיגים. מעל 3-4 שנים בשירות ו/או 60-80 אלף קילומטרים על הכביש יכולת הצמיג להאט ולעצור את הרכב במהירות ולאפשר שולי בטחון גדולים בכביש מפותל, יורדת משמעותית וכדאי להחליף אותם. מתי בדיוק תלוי חלקית בהתרשמות שלך ממצב הצמיגים (חפש סימני יובש על פני השטח של הגומי) ומהתחושה ממושב הנהג. כדאי גם שעומק החריצים יהיה מעל שלוש מילימטר, אבל בדרך כלל מגיעים למגבלת הגיל הרבה לפני זה. מבחינת המבחן השנתי, הצמיג צריך להיות "תקין" במובן המינימלי שהוא (א) לא ייכנס מיידית לציפה בכביש רטוב, ולכן עומק החריצים צריך להיות גדול משני מילימטר ו/או (ב) לא בסכנת התפרקות בנסיעה, מה שיכול לקרות אחרי 4-6 שנים ו-80-100 אלף קילומטר. כדאי להחליף לצמיגים איכותיים - צמיגים של יצרנים עלומי-שם יכולים להיות דומים במעטפת הביצועים שלהם לצמיג איכותי שכבר היה בשימוש שלוש שנים - וכן יש להקפיד על לחץ אוויר מתאים.

מדובר על מצבי קצה במהלך פניה; בעיקר ברכבים עם הנעה אחורית. שמו בישראל Lift-off oversteer. כמובן, היום הרכבים מהונדסים למנוע את המצב הזה, וגם יש לנו בקרות יציבות. אבל זה עוזר שהמצערת נוטה להיסגר בהדרגתיות גם אם הנהג שומט את דוושת הדלק בבת-אחת.

אבל היא גם נוטה להיסגר פחות בחדות. זה משמעותי ליציבות הרכב. פעם סגירה חדה של המצערת היתה יכולה לשלוח אותך לקשט את הנוף...

אם העקומה עקומה אז הפתיחה לא ליניארית, ולמיטב ידיעתי היא תמיד עקומה במידה מסוימת. אגב, בדיוק מהסיבה ש@danniel ציין: כדי לרסן שימוש גס במצערת ולמנוע זיהום אוויר מיותר. מאחר ואני חושב תמיד קודם כל במונחים של יציבות והתנהגות כביש, אז כמובן שאני מסתכל קודם כל על איך הדוושה מגיבה לסגירת מצערת (התנהגות הרכב מושפעת יותר מהאופן שבו מפסיקים לתת פקודת ניהוג מאשר מפקודת הניהוג עצמה). ברוב הרכבים יש למיטב ידיעתי דיליי בסגירת המצערת כדי למנוע בלימת מנוע חדה מדי.