חן ג.

צריך להבחין בין מספר גורמים כאן: גודל הרכב, גובהו, ומשקלו. כמובן, שלושת המאפיינים הללו נוטים לדור בכפיפה אחת; ובסך הכל, סטטיסטית רכבים מקטגוריות כבדות יותר הם יותר בטוחים, כן. זו התשובה הקצרה. עכשיו לארוכה... גודל הרכב מקל להנדס שטחי קריסה אפקטיביים יותר. זה לא יחס ישיר לבטיחות, כי הרבה פעמים דווקא משקיעים הרבה יותר ברכבים קטנים מנקודת המבט הזו, כדי לפצות על הגודל. חשוב לציין כי אזורי קריסה מובילים ליתרון בטיחותי הדדי: עדיף לך להתנגש ברכב עם אזורי קריסה אפקטיביים - תחשוב על זה בתור כרית פלדה. אני לא יודע האם יש הבדל בכל הקשור לפרופיל ההתנגשות, כי על פניו עיקר ההבדל הוא בחרטום הרכב: לא נראה לי שבין מיני לבין רכב פנאי (SUV) יש הבדל גדול בעובי הדלתות. גובה הרכב, כמו שאמר @קרמבו מוביל בדרך כלל ליתרון בטיחותי על חשבון הרכב הנמוך יותר, מאחר והרכב הגבוה מנגח את הרכב הנמוך מעל למרכז אזור הקריסה. מקרה קיצוני יהיה משאית ללא משטחי הגנה אשר, בהתנגשות במכונית פרטית, תפגע בשמשה במקום בתא המנוע. יוצא דופן הוא התנגשות חזית-צד שבה הרכב הגבוה עשוי להתגלגל עקב ההתנגשות וכך לגרום לנזקים נוספים ליושבי הרכב ולקשיים בפינויים. משקל הרכב גם הוא מוביל ליתרון בטיחותי על חשבון הרכב הקל יותר. נניח מצב של התנגשות חזית אל-חזית: עוצמת ההתנגשות היא הסכום של המסה והמהירות של שני הרכבים. אם המסה שלהם שווה, עוצמת ההתנגשות תתפזר ביניהם שווה בשווה (נניח כרגע להפרשי מהירות או פגיעה בהיסט, למרות שזה בדרך כלל המצב אבל עדיין). אם המסה שלהם אינה שווה, עוצמת ההתנגשות תתפזר ביחס ישיר להבדלי המסות לטובת הרכב הכבד. לרכב כבד יותר יש גם יתרון בתרחיש שבו הוא נפגע מאחור בעמידה. מנגנון הפציעה בפגיעה מאחור הוא תוצאה של דחיפת הרכב קדימה (בזמן שראשי הנוסעים "רוצים" להישאר במקום, דבר שמותח את הצוואר). רכב כבד יותר יידחף פחות על ידי רכב קל. ההבדלים הללו אינם חזות הכל, ורכב קטן אבל חדיש ובטיחותי ייגבר על רכב כבד וגדול יותר אך מיושן. כשמדובר במשהו ממש ישן כמו טנדרים וכלי רכב אחרים שמשמשים כרכבי עבודה, הרבה פעמים גם מכלולי הבטיחות בתוך תא הנוסעים אינם ברמה של רכב פרטי חדיש: לא חסרים טנדרים עם חגורת מותניים בלפחות אחד המושבים, ועם כרית אוויר אחת או שניים לעומת שש ויותר במכונית פרטית של היום. כמו כן, הרכב הקטן והקל יותר יהיה לרוב בעל יכולת תמרון עדיפה וביצועיים דינמיים טובים יותר. לאלו יש ערך לא רק במניעת התנגשות, אלא בהגעה אליה במהירות אטית יותר (יותר קל להאט רכב קל יותר), וההשפעה של זה על חומרת ההתנגשות היא עצומה.

בהנחה ורמת ההנדסה שהושקעה בחישובי הקריסה זהה בין שני הרכבים, כן. אבל שוב, ביססת את הנקודה שלך טוב למדי. אבל, בכל זאת, זה רק מנקודת מבט של בטיחות שלישונית ("פסיבית"). מנקודת מבט של בטיחות שניונית ("אקטיבית" במובן המסורתי) יש לרכב קטן יתרונות מסוימים.

אוקיי, יש מובאות, יש טיעון... כמובן, לא נעשתה אבחנה בין גודל למשקל, אבל מאחר ואנחנו לא מנסים לבודד משתנים אלא לנתח את המצב בפועל, נכון להניח שרכב גדול יותר יהיה גם כבד יותר ושלכן המשוואה הזו של גודל = בטיחות מתקיימת. מה שפייר פייר.

כמו שאמרתי, משקל משפיע על סיכויי ההישרדות בהתנגשות רק בסיטואציות מאוד מסוימות, ואך ורק על חשבון יושבי הרכב השני. נכון יותר לומר שברכב גדול יותר, יותר קל להנדס אזורי קריסה יעילים. אבל ייתכן רכב קטן יותר שמהונדס טוב יותר מרכב גדול יותר, אז... איפה הסטטיסטיקה הנ"ל? אין מובאות אין טיעון.

וזה רק בהתנגשויות בין שני משתמשי דרך. חלק מההתנגשויות הן עצמיות: אם אתה פוגע בעמוד או עץ, ממש לא אכפת להם מה המסה של הרכב שלך. גם בפגיעת חזית-צד, לא הייתי רוצה לשבת ברכב כבד אבל גבוה, כי הוא יכול להתגלגל על צדו מההתנגשות. הרעיון הזה שמסה מוסיפה לבטיחות הוא נכון רק להתנגשויות בפרופילים מאוד מסוימים; וגם אז, היתרון הבטיחותי בא רק על חשבון יושבי הרכב השני. בכל הנוגע לאיזורי קריסה והיבטים אחרים של בטיחות פסיבית - ההיפך הוא הנכון: רכב עם תכנון קריסה טוב מועיל גם ליושבים בתוכו וגם לאלו שבהם הוא מתנגש. היתרון הבטיחותי שלו "איכותי" יותר. ברור לך שבטיחות "אקטיבית" (עדיף "ראשונית") היא תמיד גם בטיחות "פסיבית", נכון? בדרך כלל, אמצעי בטיחות אקטיבית יובילו לכך שתגיע להתנגשות במהירות נמוכה יותר משהיית מגיע אליה אחרת, ושום דבר לא מפחית את חומרת ההתנגשות יותר מאיבוד מהירות.

פחות משקל מגביר יציבות, יו קנואו...

למה שלרכב מיני תהיה בעיית יציבות יותר מכל סוג רכב אחר?

הפוך, גוטה, הפוך. הצמיג משפיע על הביצועים הרבה, הרבה יותר מרכיבי המתלה. אין שום רכיב בודד אחר שמשפיע על ביצועי הרכב באופן דרמטי כמו הצמיג.

יש מכשול בדרך ובינו לבין קצה הכביש יש מרווח בגודל מסוים. יהיה יותר קל להשחיל דרכו רכב קטן יותר מאשר גדול יותר. וקטן יותר בדרך כלל פירושו גם קל יותר. המנוע, הבלמים, הצמיגים והמתלים כולם יודו לך על כך, ויתגמלו אותך בביצועים; וביצועים הם בטיחות אקטיבית.

לא בטוח שיש באמת קורלציה בין מימדי הרכב לבין הבטיחות שלו. תסתכל על זה גם ככה: רכב קטן יותר קל לתמרן (בהינתן שטח כביש מוגבל) במצבי קצה...

באיזה מוסכים אתה מסתובב שאתה בכלל יכול לראות ממה הרצפה עשויה מעבר לכל הזוהמה?

יעני, מתחת למהירות הזו אין זווית "החלקה", שהיא עיוות של הצמיג. בעמידה יש עיוות, אבל לא זווית "החלקה" כי אין כוח צד. זו מהירות מאוד אטית כמובן (16-20 קילומטרים לשעה), אבל במונחים של חניון? _______________ 1 Michael Blundell‏, Damian Harty‏, The Multibody Systems Approach to Vehicle Dynamics (Elsevier, 2004), p. 7.

מצב סטטי זה סיפור אחר לגמרי מנסיעה. בנסיעה, הצמיג מקבל עיוות (זווית "החלקה") אבל רק מעל מהירות מסוימת. מאוד אטית במונחים של נהיגת כביש, אבל לא כל כך אטית במונחים של נסיעה בחניון. אני עדיין מחפש את המספרים המדויקים...

אולי אני לא זוכר את המספרים נכון, אבל צמיגים לא מקבלים עיוות (Slip Angle) מתחת למהירות של איזה 20 קילומטרים לשעה או משהו כזה; אז סביר להניח שמדובר ברעש החלקה. רצפת אפוקסי ללא החספוס ש@shellcase ציין זה פחות או יותר אותו סוג משטח כמו מגרש החלקה. קרי: מאוד חלק; לפחות כשהוא רטוב. אני חושב שהוא לא סופח משקעים של שמן כמו אספלט, ולכן יש בו תועלת במקומות בהם רכבים עומדים במקום כמו מוסכים וחניונים.

אני בעיקר משועשע מזה שעכשיו שיש לנו נשיא אמריקני "קונבנציונלי" השרשור הזה די גוסס. מסתבר שקארזפורום צריך דרמה קווין כמו טראמפ כדי לשמר עניין....

זו טענה שדרושה הוכחה מדעית.

תגיד, כל החצי עמוד הזה שדיברנו על לטינית עבר לך מעל הראש? כי זה הרי וקואום. U אחת היא שורשית, השניה - חלק מיחסת הנומינטיבוס. 😉

עכשיו נשאר לנו רק להושיב אותך לראות Gotterdamerung וזהו, הפכנו אותך לאיש מדעי הרוח... ככה בקטנה, ארבע וחצי שעות...

בגדול, כן. זה לא לחלוטין חסר תועלת. עקרונית זה לא מאוד שונה ממגוון של מקצועות אקדמיים. אבל אתה צודק.

נראה לי כשאנחנו מדברים על "לשנות את העולם" זה קצת יותר מאשר "לשנות את ישראל"... צ'ינגיס ח'אן - זה מישהו ששינה את העולם לרעה. סטאלין גם כן. החרדים? בוא, נו...

זה כן. לשנות את העולם - לא.

אחוז קטן מהלימודים האקדמיים והלומדים אותם משנים את העולם.

כן ולא. עילוי הומניסטי, סביר להניח (למעשה, קרוב לוודאי) שיהיה מעל הממוצע בהבנה של תחומים ריאליים, ולהיפך; אבל עדיין כמעט תמיד תסתמן חוסר סימטריה (ולרוב די קיצונית) לטובת הצד האחד או השני. אי אפשר להכחיש את זה. אפילו בתוך דיסציפלינה אחת או אחרת, אנשים נוטים לפתח תחום מומחיות מסוים; אנשים באמת מרובי-תחומים הם נדירים שבנדירים.

יש ויש. נאמר לי גם שתלמוד ירושלמי מורכב בהרבה מהתלמוד הבבלי שכולם לומדים. אין לי סטטיסטיקה בנושא, אבל אני לא חושב שיש סיבה לפקפק שפוסקי הלכה ברמה הגבוהה הם אנשים בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה. זה לא ייחודי רק ללמידת תלמוד: אני יודע שיוּסֻף אַלקַרְדֹאוְי נחשב לאדם משכיל ביותר.

להגיד שפרופסורה (!) באחד מן המקצועות המכובדים ביותר באקדמיה, אם לא אבן התשתית שלה (!!) - פילוסופיה יוונית - תורמת אפס לכישורי חיים (!!!) זה פשוט לא נכון. אריסטו יכול היה ללמד אותך יותר על האנושות מאשר סטיבן הוקינג.