חן ג.

הדוושה יוצאת מהרצפה, או שיש לה ציר על הרצפה? כי זה לא אותו דבר.

בגדול כדאי להקשיב להוראות היצרן, אבל תוספת של 1-2PSIG כלפי מעלה כמו שאתה עשית זה בסדר גמור. אם אתה מגיע לתחנה עם צמיגים חמים, תצטרך לנפח ללחץ אפילו גבוה יותר כדי שאחרי הם יתקררו הלחץ יהיה נכון.

עניין של כיול, גם של התנהגות הכביש וגם של התנהגות המצערת. באיזשהו שלב התחילו לכייל מכוניות להוסיף תת-היגוי בהאטה כך שאם תסגור גז או תתחיל לבלום קו הפניה לא באמת יתהדק; לפחות לא מיד ולא בחדות.

לא זוכר שראיתי עניין ב-F-35 מצד סעודיה. הם קיבלו דגם מאוד מתקדם של F-15 ויש להם גם יורופייטר טייפון. תזכור ש-F-35 הוא הדור הבא של ה-F-16 ורוב המדינות שרכשו אותו הן מדינות שמפעילות F-16, שלא כמו סעודיה. היא נשארה עם ה-F-15 וכווית עם ה-F/A-18E, פשוט בתצורות שמהוות חלופה במובנים מסוימים ל-F-35. אני כתבתי בשעתו פרסום על ה-F-16 המצרי, שכלל נספח טכני ובו טבלה המשווה את הדגם הישראלי המקביל ("סופה") לדגם במפרט המצרי. בגדול, די דומה. ההבדל העיקרי עד חתימת הסכם ה-CIS MOA היה המחסור ב-AIM-120 ו-JDAM. המטוס עצמו בא עם "הכנה" לחימושים אלו, וסופקו למצרים חלופות כמו AIM-7M-2, שאין לישראל, בתור "AIM-120 לעניים".

אני אניח שאתה מתכוון לצמיגים. מעל 3-4 שנים בשירות ו/או 60-80 אלף קילומטרים על הכביש יכולת הצמיג להאט ולעצור את הרכב במהירות ולאפשר שולי בטחון גדולים בכביש מפותל, יורדת משמעותית וכדאי להחליף אותם. מתי בדיוק תלוי חלקית בהתרשמות שלך ממצב הצמיגים (חפש סימני יובש על פני השטח של הגומי) ומהתחושה ממושב הנהג. כדאי גם שעומק החריצים יהיה מעל שלוש מילימטר, אבל בדרך כלל מגיעים למגבלת הגיל הרבה לפני זה. מבחינת המבחן השנתי, הצמיג צריך להיות "תקין" במובן המינימלי שהוא (א) לא ייכנס מיידית לציפה בכביש רטוב, ולכן עומק החריצים צריך להיות גדול משני מילימטר ו/או (ב) לא בסכנת התפרקות בנסיעה, מה שיכול לקרות אחרי 4-6 שנים ו-80-100 אלף קילומטר. כדאי להחליף לצמיגים איכותיים - צמיגים של יצרנים עלומי-שם יכולים להיות דומים במעטפת הביצועים שלהם לצמיג איכותי שכבר היה בשימוש שלוש שנים - וכן יש להקפיד על לחץ אוויר מתאים.

ושוב, מדינות ערב רוכשות גם ממדינות אירופה, ואם ארצות הברית שמה אלף זין, צרפת שמה אלפיים זין...בחזקת עשרים.

מדובר על מצבי קצה במהלך פניה; בעיקר ברכבים עם הנעה אחורית. שמו בישראל Lift-off oversteer. כמובן, היום הרכבים מהונדסים למנוע את המצב הזה, וגם יש לנו בקרות יציבות. אבל זה עוזר שהמצערת נוטה להיסגר בהדרגתיות גם אם הנהג שומט את דוושת הדלק בבת-אחת.

אני עדיין מדמיין שכאשר הגיעו החדשות שמצרים קנתה שתי נושאות מסוקים מצרפת הקצינה במודיעין חיל-הים בטח נפלה אחורה מהכיסא בתדהמה. דוגמה מצוינת למה היתרון האיכותי של ישראל שווה...

לא זוכר. כמו שאמרתי, ישראל בהחלט מתלוננת בפני מדינות אירופה כשהן מוכרות משהו מתקדם למדינות ערב (עם גרמניה ספציפית יש לה 6 מיליון סיבות להתלונן, והיא מנצלת אותן עד תום) אבל לא באמת שמים עליה.בניגוד לארצות הברית, אפילו לא תמיד מודיעים לה מראש. באופן כללי, היינו מתבדחים פעם שכלי השיט הקטן ביותר בחיל הים המצרי גדול יותר מכלי השיט הגדול ביותר של חיל הים הישראלי: זו זרוע אחת שבה יש למצרים (ולתורכיה, ולסעודיה) יתרון איכותי וכמותי ברור, שלא לומר מוחץ. בכל אופן, הדברים הללו באמת לא כל כך מטרידים את ישראל. אם האמירויות רוצות F-35 זה בשביל להפציץ את איראן, ומצדה של ישראל "שופרא דשופרא אדרבא."

בערך מה שאמרת. היתרון האיכותי הישראלי (Qualitative Military Edge) הוא רעיון נחמד, אבל מספיק מבט חטוף על הצבאות של סעודיה, האמירויות ואולי גם תורכיה כדי לראות שהוא לא בדיוק נאכף. בגדול פעם בשנה מגיע מהאמריקנים מסמך עם הבקשות לרכש שמדינות ערב העלו בפני ארצות הברית (ולא מדובר כאן על משהו סודי: אפשר למצוא את המידע הנ"ל באינטרנט) ומסמנים מה בסדר, מה מתנגדים, ומה מתנגדים בחריפות. גופי המודיעין אינם אלו שמחליטים בנושא, אך הם בהחלט מייעצים בעניין: פעם אחת כשקיבלתי עותק של מסמך ההתנגדויות, הצבעתי על כך שכווית לא מבקשת לקנות F/A-18 (מה שאף אחד לא היה מתנגד לו מאחר וכבר יש לה כאלו) אלא F/A-18E שהוא למעשה מטוס שונה לחלוטין, והרבה יותר מתקדם. בכל אופן, הרושם הכללי היה שכאשר מדינות המפרץ מנפנפות מספיק ירוקים בפני האמריקנים הם, איך לומר, לא בדיוק מתחשבים בהתנגדויות הישראליות. אני זוכר ספציפית עם מצרים שהיו דברים (בלשון עבר) שארצות הברית לא מכרה לה - AGM-84, AIM-120, AIM-9X, JDAM, פטריוט, יכולות מסוימות של טנקי האברמס, ועוד (שוב, הכל גלוי) - אבל לא בגלל התנגדות ישראל, אלא בגלל שמצרים לא חתמה על הסכמי תקשורת מסוימים עם ארצות הברית (CIS MOA). מאז מצרים חתמה על ההסכם, ואפשר לנגב עם ההתנגדויות הישראליות את הישבן. אגב, גם כשארצות הברית מסרבת למכור משהו היא הרבה פעמים נותנת איזושהי חלופה. אז מצרים לא קיבלה AIM-120 (שיש לישראל) אז היא קיבלה דגם אחר של AIM-7 שאין לישראל, בתור מין תחליף. גם איחוד האמירויות קיבלה, במקום F-35, דגם ייחודי של F-16. לא ידוע לי אם זה בגלל שלא הסכימו למכור להם F-35 בזמנו (מה שלא נראה לי) או בגלל שהן העדיפו לא לקנות אותו: זה מטוס עם היסטוריית פיתוח בעייתית והרבה מדינות נמנעו ו/או איבדו עניין ברכישתו. תכלס אם אין למדינה כלשהי עניין ביכולות ה"חמקנות" של ה-F-35 עדיף לרכוש F-16E כמו האמירויות. ישראל כמובן תביע התנגדות בערוצים דיפלומטיים גם מול מדינות מערביות אחרות (צרפת, גרמניה) כאשר הן מוכרות משהו מאוד מתקדם למדינות ערב, אבל שם בכלל שמים עליה קצוץ. בערך כל מה שמצרים לא קיבלה מארצות הברית (לפחות בתחום האווירי) היא קיבלה מצרפת, והיא גם רוכשת מגרמניה את אותו סוג צוללות שחיל הים הישראלי רוכש.

אבל היא גם נוטה להיסגר פחות בחדות. זה משמעותי ליציבות הרכב. פעם סגירה חדה של המצערת היתה יכולה לשלוח אותך לקשט את הנוף...

אם העקומה עקומה אז הפתיחה לא ליניארית, ולמיטב ידיעתי היא תמיד עקומה במידה מסוימת. אגב, בדיוק מהסיבה ש@danniel ציין: כדי לרסן שימוש גס במצערת ולמנוע זיהום אוויר מיותר. מאחר ואני חושב תמיד קודם כל במונחים של יציבות והתנהגות כביש, אז כמובן שאני מסתכל קודם כל על איך הדוושה מגיבה לסגירת מצערת (התנהגות הרכב מושפעת יותר מהאופן שבו מפסיקים לתת פקודת ניהוג מאשר מפקודת הניהוג עצמה). ברוב הרכבים יש למיטב ידיעתי דיליי בסגירת המצערת כדי למנוע בלימת מנוע חדה מדי.

אבל באופן כללי הפתיחה של המצערת אינה ליניארית למידת הלחיצה על הדוושה. ולא פחות חשוב, יש גם חוסר בליניאריות (ובמיידיות) בהרפיה מן המצערת וסגירתה.

אל תכיר. הטוויטר עושה לפייסבוק בית ספר בכל מה שקשור לנושאים הללוץ

המילטון הוא גם הנהג היחיד שהצליח להביס את זמן ההקפה של רוב וילסון מסביב לבראנטינגתורפ בלי שום הדרכה.

אם מגיע גל של תנועה צפופה ומהירה, אז בהחלט כדאי לפחות להאט, לתת לו לעבור ואז להיכנס לנתיב ההאצה. בקיצור, הכל תלוי בסיטואציה אבל אין ספק שהנטיה של נהגים רבים פשוט לעמוד בראשו של נתיב ההאצה ולחכות לכביש פנוי אינה במקומה. מצד שני, נכונה גם ההערה שלא נכון להיכנס לשיקולים של נהגים אחרים.

אדרבה, בנתיב האצה צריך...ובכן, להאיץ! והרבה! אני חושב שמעבר לאלו שעוצרים בתחילת נתיב ההאצה, הבעיה האמתית היא באנשים שלא מאיצים מספיק ו/או לא משתמשים במספיק מאורכו של נתיב ההאצה. ברגע שאתה רגיל לנהוג ככה, ממילא תתקשה להתשלב ולכן תמצא את עצמך ממתין בראשו של נתיב ההאצה היכן שהיית יכול להשתלב ללא קושי. השאיפה היא להשתמש בכל אורכו של נתיב ההאצה ולהגיע למהירות לפחות זהה לזו של התנועה אליה משתלבים.

בכל אופן, אתה לא רוצה להעמיד את הרכב לחלוטין ללא תזוזה לתקופה ארוכה. זה לא צריך להיות קשה לדאוג להזיז אותו מטר פעם בכמה שבועות.

בוא לא נחלום באספמיה. עם הנסיכויות יש לישראל יחסים טובים ללא הסכם שלום כבר זמן רב. עם לבנון (לא חזבאללה) מסתדרים. עם סוריה? אם היו נותנים למשטר אסד ליפול, אולי היה מצב.

אם זה ממש עקרוני לך, אפשר שַאהַנשַאה.

רכב שני שנוסע בעיר היה מגיע לכזו נסועה בכל כך קצת זמן?

ראיתי את זה גם בארצות הברית. חלק מהאנשים שעושים שם ימי מסלול רוצים מראה פנימית גדולה כי מראות צד לפעמים לא שורדות...

ברור, הרי אם שמים מראה פנורמית החלון האחורי לא פתאום יפסיק להיות מפוצל... האמת היא שבמצבים מסוימים אפשר לראות עם המראה הפנורמית דברים שאי אפשר לראות דרך מראות הצד. כשאתה נוסע לאחור וחולף ליד רכב אחר שנמצא מאחוריך ומימינך, תוכל לראות בפנורמית מעט אל מעבר לפינה האחורית שלו דרך חלון הצד האחורי, בעוד שבמראת הצד לא תוכל. בפקק עומד אולי גם תוכל להבחין כך מהר יותר באופנוע שעובר בין המכוניות; אבל זה באמת הבדל מאוד זניח ובטל בששים לעומת החסרונות של המראה הפנורמית. אבל לא השקעתי מחשבה ברכבים עם חלון אחורי מפוצל כמו הולסטר (יש כמובן רכבים, בעיקר טנדרים, שהחלון האחורי שלהם מפוצל לרוחב, אבל זה פחות בעייתי). יש מגב ומפשיר אדים רק על החלק התחתון של השמשה האחורית, לא? מה שיוכל להוביל לצורך מוגבר לראות היישר לאחור דרך מראת הצד בעונת החורף.

היא לא מוזכרת בתור ירושלים, אבל בתור אלאקצא. שוב, גם ישו בקושי מוזכר בשמו בקוראן, אבל כשכתוב "המשיח" הכוונה ברורה. כבר עם הכיבוש של ירושלים בימי עֻמַר (638) היו מֻסלִמים מתפללים בהר הבית, ומסגד אלאקצא כפי שהוא מוכר לנו נבנה זמן לא רב לאחר מכן, בימי הח'ליפה האֻמַי עבד אלמַלִךּ (~700), שאז גם החלה בנייתו של מסגד כיפת הסלע. באזור שנת 820 הח'ליפה העבאסי אלמאמון ניסה לייצר מצג שווא על ידי החלפת שמו של עבד אלמלך בשלו כמקים המסגד, אבל אפילו זה עדיין מאוד מוקדם בהיסטוריה המֻסלִמית. ברור לך שרוב המשטרים בעולם הערבי בזמנו לא היו אסלאמיסטים, נכון?

בסוף, אלאקצא מזוהה עם ירושלים, כמו שד'וּ אַלקַרְנַין מזוהה עם אלכסנדר מוקדון. בקוראן בדרך כלל גם לא כתוב "ישו" אבל כאשר כתוב "המשיח" ברור לכולם למי הכוונה. בין כה ובין כה, ירושלים חשובה מאוד לאִסלאם. במשך כל ימי הביניים היתה סוגה שלמה של שירה דתית על "סגולות ירושלים" (פַדַאאִל אַלקֻדְס). אין כאן משמעות לסֻנים ושיעים, וזה גם ככה לא משנה כי הסֻנים הם 80% מהעולם המֻסלִמי, וקרוב ל-100% מהעולם המֻסלִמי שגובל בישראל.