חן ג.

אני גם מסכים, אבל במספר הסתייגויות. קודם כל, לא בכל מקום אפשר לעצור בצד בבטחה, אפילו כשאתה עייף. בדרכים בינעירוניות צריך למצוא מקום בטוח לעצור (בארץ אפשר למצוא מקומות בטוחים בטווחים קצרים יחסית). עצירה בשוליים, בוודאי בשעות שמועדות לתאונות הקשורות לעייפות, ובטח כשיישנים ברכב (מה שמחמיר פציעות בתאונה) -- מסוכנת מאוד. כשמרגישים עייפים, לא צריך לישון שעתיים. נמנום של חצי שעה הוא בדיוק מה שצריך כדי לעבור עוד 50 דקות עד שעה של נהיגה. אם תישן שעתיים, אתה תקום באמצע "מחזור" של שינה ולא תהיה עירני אלא מנומנם.

קח בחשבון שהמיקום הזה יכול להיות בעייתי בהרבה מכוניות במקרה של פתיחת כרית האויר של הנוסע. ראיתי סימולציות שבהן כרית האויר העיפה את כרית הטלפון לכל הרוחות.

תיקון קטן: הכי חשוב קודם כל שחגורת האגן תשב כמו שצריך. היא החלק העיקרי של החגורה (גם ברתמה מקצועית רצועת האגן היא הבסיס). עליה להיות מונחת עליו נמוך ככל האפשר, כך שתשב על עצמות האגן ולא על הבטן הרכה. יש להדק ידנית את החגורה על האגן. כל זאת יש לבצע כאשר הנוסע דוחס את הישבן לתוך המושב. לגבי החגורה הדיאגונלית: היא לא צריכה לשבת על הכתף כי משם היא תחליק. היא גם לא צריכה לשבת על עצם הבריח (שתישבר על ידי החגורה). עליה לשבת בול באמצע, מה שנקרא באנטומית "שיא הכתף" ובצה"לית "שקע הכתף." עליה לשבת ישר על העצם (לא באוויר) ועל התושבת שלה להיות גבוהה יותר מהכתפיים של הנוסע. מלבד זאת, אני מסכים: אסור לנתק את הכרית. כל עוד הילד לא יושב ממש צמוד לדשבורד היא רק תועיל, ואפילו תועיל הרבה. כמובן שעדיף להושיב אותו מאחור, רצוי במרכז הרכב או (אם יש בעיה במושב המרכזי) אז עדיף במושב הימני.

נהוג להתייחס לרמת האחיזה של צמיג כביש סביר וכביש אספלט סביר כמקדם חיכוך של 0.8 בערך. אספלט ירוד וצמיגים לא טובים ולא מנופחים כראוי יורידו את האחיזה לאזור 0.7 ואפילו 0.6. ואילו צמיג טוב ומנופח על אספלט טוב בטמפרטורת עבודה אולי יגרד את ה-0.9.

תיקון קטן: ישנה המלצה בטיחותית די חשובה לא להחליף צמיג בצד הדרך אלא לצאת מהרכב ולעמוד במקום בטוח (מעבר לגדר) ולתת לגרר לעשות את כל העבודה. החלפת גלגל שמה אותך במקום פגיע במקרה של תאונה, גם כאשר הגלגל הקרוע הוא השמאלי, הרחוק מן הכביש.

לידיעתך אתה ממש לא לבד, ואני לא מדבר רק על עצמי. גם !

כל הוויכוחים האלו לגבי טכניקת התיקון הנכונה לא כל כך רלוונטיים בגלל היכולת של הנהג המדובר וגם בגלל שמדובר בשמן (ירידה מאוד חדה ברמת האחיזה). לכן לא דיברתי בכלל על תיקון ההחלקה אלא על "קריאת הכביש" -- זיהוי של ברק שמנוני מראש והימנעות מכניסה לשלולית או כניסה לתוכה בצורה שתמנע החלקה משמעותית. זה דורש כמובן מודעות לסכנות, ריכוז בנהיגה וגם התאמת מהירות לתנאי הדרך, אבל אפשר (וצריך) לעשות זאת. זה חלק מרעיון המבט הרחוק לפנים שתופס מקום חשוב כל כך בקורסים לנהיגה מתקדמת. אני לא אומר שזה תמיד עובד, אבל צריך לתת על כך את הדעת. אגב, תיקון טכני נכון של היגוי יתר כמו שאני מכיר (מהקורס) זה תלוי בעיקר בסוג ההנעה. בהנעה קדמית מאיצים תוך יישור הגה ותיקונים קלים לפי הצורך. ברכב הנעה אחורית או כפולה נותנים היגוי הפוך + גז קבוע.

בנהיגה צריך להביט קדימה ולצפות לא רק את התנועה אלא גם לקרוא את פני השטח של הכביש -- צריך לצפות לזרזי החלקה כמו חצץ, שלוליות, שמן, בורות, כפור. צריך לראות אותם מראש ולתכנן את נתיב הנסיעה סביבם או לפחות להספיק להוריד מהירות ולהקטין את כוחות הצד הפועלים על הרכב בעת המעבר על הגורם המחליק. כתם שמן (שהרבה פעמים "מופיע" בדיעבר כתירוץ, בפועל מדובר במצב נדיר) הוא לא דין משמיים, יש מה לעשות.

כן, ייתכן שהרכב יהיה טוטל לוס וכן, אפשרי שהרשיון שלך יישלל. אבל אתה לא חושב שהמקרה עצמו (ומה שאתה יכול ללמוד ממנו) חשוב יותר מהרכב או הרישיון? האם אתה מבין מה קרה ("אבדן שליטה" זו הגדרה כללית ומאוד לא מקצועית), למה זה קרה, ואיך ניתן למנוע תקריות כאלו?

הבעיה היא שנהגים כן פוחדים לבלום, אבל לא פוחדים לסטות. אם הנהג היה בולם ככל יכולתו בקו ישר ולא מטה הגה ישר -- התוצאות היו הרבה פחות קשות. צריך להקדים בלימה לסטיה, לא להקדים סטיה לתאונה...

לא מדובר על חול אלא על אדמה חלקלקה מאוד שרמת האחיזה שלה נמוכה מזו של כביש רטוב (מקדם חיכוך: 0.4), כאשר כמו שאמרתי האזורים מגודלי הצמחיה אוחזים קצת יותר. למיטב זכרוני, האדמה לא הייתה רופפת מספיק כדי ליצור אפקט טריז עקב התחפרות גלגלים נעולים. אני אישית לא נעלתי גלגלים בתרגול שלי (כאמור, מלמדים בלימה נסוגה), אבל שוב -- כוח התנע הוא כה גדול שאין סיבה שהרכב יסתחרר בטווח מהירויות סביר. לא זכור לי מישהו, עם או בלי ABS, שהחסתחרר. כאמור התרגול נעשה גם במקומות בהם המדרגה של האספלט יחסית תלולה (הקצה של הכביש). אבל! קצת גשם = בוץ על השוליים = סבירות גבוהה לסיבסוב משמעותי של הרכב.

תרגול הירידה לשוליים באלטרנתיבי (כמו שהוא נראה גם בסרטון) הוא דוגמה מייצגת טובה: לאורך הכביש בו מתרגלים (דרך צדדית ליד כביש הגישה לניר אליהו) קיימים הפרשי גובה משתנים בין האספלט לעפר, וגם רמת האחיזה בשול משתנה כך שהאזורים עם הצמחיה אוחזים יותר. בזמנו, אני זוכר גם מכוניות עם ABS סוטות בבלימה זו (קשור בכיול של המערכת בחלק מן הרכבים). התרגול כאמור הוא בבלימה נסוגה - לא בנעילת גלגלים.

נראה לי שחלק מן המגיבים שוכחים משהו: כאשר הגלגלים נעולים, ה"סטיה" של הרכב תתבטא בסבסוב סביב מרכז הכובד שלו, ולכן גם אם הרכב "יסטה" מעט הוא יתמיד באותו כיוון הנסיעה. כל עוד הסטיה קטנה זה באמת לא סיפור. כמובן שעדיף לבלום בלימה נסוגה, מה שנותן גם מרחק עצירה קצר יותר, גם תפעול של הגה וגם עצירה יציבה יותר. גם בקורס יומי אפשר ללמוד לבצע בלימה נסוגה נכונה, בתנאי שהמתלמד הוא בחור רציני שמוכן לתרגל בלימה כזאת בעצמו באופן תקופתי. הסטיה כאשר הרכב עוצר בשוליים תלויה בהמון תנאים: מצב הרכב, העמסתו במשקל, גובה המדרגה, ההפרש ברמות האחיזה. היה כאן מישהו שדיבר על בלימה על שוליים עם דשא -- הצמחיה יוצרת תשתית שורשית שמהווה בסיס לאדמה יציבה ואוחזת, ולכן במקרה זה הפרש האחיזה (ולכן גם נטית הרכב להסתבסב) תהיה נמוכה. אם תנסו את אותו הדבר בבלימה על שוליים בוציים, אני לא הייתי סומך שהרכב יישאר ישר, אם כי זו ברירה סבירה להדיוט (כמו שאמרתי, גם במהלך הסחרור הרכב ימשיך ישר). התרגולים במסלולים, שם מלמדים לנעול גלגלים, היו נעשים על שוליים בעלי הפרשי אחיזה נמוכים ובמהירויות נמוכות.

בטח שאפשר וצריך להאט. השאלה היא כמה, וזה תלוי במצב. ברוב המקרים פשוט מאיטים בעדינות ועולים חזרה לכביש בהדרגה. אם יש מכשול, אז ברור שצריך לבלום חזק. נהג שהתאמן בביצוע "בלימה נסוגה" יכול לשמור את הגלגלים לא נעולים ולעצור מהר וישר.אני שוב מדגיש שבלימה נסוגה אינה טכניקה מורכבת מידי לביצוע בזמן אמת. לגבי נהג הדיוט לגמרי, אני מסכים שעדיף שיינעל את הגלגלים. רכב תקין לא יהפוך להיות סביבון בבלימה כזאת.

אם צריך לבלום על שולי עפר (ולרוב לא צריך), מי שמיומן בבלימה נסוגה -- וזה לא טכניקה מורכבת מידי לביצוע -- יכול לבצע. מי שלא -- שיבלום בכל הכוח ויסמוך על הרכב שיעצור ישר (פחות או יותר).

חכה, עוד לא הקדשת זמן להתרגל לרכב החדש. התרגלות למושב שונה ולתנוחת ישיבה שונה הם דברים שלוקחים כמה שבועות. האם בדקת וניצלת את מלוא אפשרויות הכיוונון של המושב וההגה ברכב החדש? אתה אמור להיות מסוגל להגיע לתנוחת נהיגה מצוינת. מושב הנהג בכל רכב מודרני הוא אורתופדי ובעזרת תנוחת נהיגה נכונה הוא מספק תמיכה ונוחות גם בנסיעות ארוכות. תחליפים וכיסויים שאנשים מרכיבים על המושב המקורי הרבה פעמים רק גורעים מן הנוחות או אף פוגמים בבטיחות (צלילה מתחת לחגורה, פגיעה בתפקוד כריות אויר צדיות ועוד).

גם רכב כבד צריך להדליק בכל מקום וזמן. אני אישית מדליק כמעט כל הזמן. זה משפר את הניראות של הרכב (גם בשיא היום), אם כי אני מודה שאני מפעיל שיקול דעת ובכל זאת בוחר לכבות אורות בנסיעה עירונית באור מאוד חזק או בפקקים. בסך הכל כמעט כל הזמן האורות אצלי דולקים, ואין איזשהו בלאי.

כמוך כמוני. לא צריך להניח כאלה דברים, פשוט צריך לשמור מרחק של שתי שניות מלאות, ואז לרוב יש מספיק מרחק לעצור בלי צורך להשתמש בהגה. כמובן שגם צריך לדעת לבלום מספיק חזק בזמן אמת.

קוראים לזה "אזור ריסוק." זה אמור להיות ככה. הפרונט בנוי להימעך כך שהוא יספוג את הנזק ולא אתה. במקום שבהתנגשות כל הרכב יעצר במכה -- החלק הקדמי נמעך פנימה כך שתא הנוסעים ממשיך לנוע קדימה ונעצר יותר בהדרגה. כך הכוח הפועל על האנשים בתוך הרכב קטן יותר והפציעות קלות יותר.

שיפור הבלמים לא אמור לשנות את מרחק העצירה בבלימת חירום. שיפור בלמים יכול לעזור בדברים אחרים -- עמידות הבלמים לחום, תגובה חדה יותר של דוושת הבלם בבלימות חלשות יותר, וקיצור המרחק בבלימת מטרה (כמו במסלול). בבלימת חירום ברכב כביש לא אמור להיות הבדל. לצמיג יש רק 100% אחיזה. אם הוא מנצל את כל ה-100% לבלימה, זה לא משנה אם הבלם יבלום פי עשרים יותר חזק -- מרחק העצירה יהיה זהה.

גם אם צריך להסתכל על משהו שאינו על הכביש (וזה כולל גם מראות וכולי) שווה לחלק את המבטים. במקום להוריד את המבט מהכביש לשניה אחת עדיף לחלק את זה לשני מבטים חטופים של חצי שניה. זה חלק מן המיומנות (הקוגניטיבית) שנרכשת במהלך נהיגה. אגב, הסחת הדעת הקשורה בטלפון היא לא רק בהסטת המבט או הורדת הידיים -- היא בעיקר במוח, גם כאשר הידיים על ההגה והעיניים על הכביש. האינסטינקט שלך היה נכון -- לך תדע איך היית גומר עם סטיה בעזרת ההגה. עדיף לבלום. השאלה היא האם באמת בלמת מספיק חזק. אנשים לא מתורגלים בולמים חלש מידי בדר"כ. זה טוב שאתה לוקח אחריות ולומד מן הטעויות שלך. "מודה ועוזב ירוחם." לא נכון. הגורם המגביל הסופי של כוח העצירה של הרכב הוא הצמיגים. הם אלו שעוצרים את המכונית בפועל -- לא הבלמים. בלמים הם נורא חזקים ולכן הם כמעט תמיד יכולים להפעיל כוח עצירה גדול יותר ממה שהצמיג יכול לשאת. ברגע שהצמיג מגיע לגבול האחיזה שלו -- זה לא משנה כמה כוח יש לברקס. צריך להשקיע בצמיגים.

יותר גרוע, כולם בישראל חושבים שצריך לנסוע תמיד, אבל תמיד, במרכז הנתיב. בפועל, אפשר למקם את הרכב יותר שמאלה או ימינה בהתאם לצורך. למעשה, החוק עצמו מחייב אותנו להיצמד לצד הימני של הנתיב הימני, ויש לכך יתרונות רבים -- שמירת מרחק הצדה מרכבים אחרים, פתיחת מעבר לדו"ג, הקלה על כלי רכב עוקפים ועוד.

בוחן אמור לוותר על טעות יחידה (כאשר היא אינה חמורה מידי) כאשר ההתרשמות הכללית היא טובה

דבר ראשון, כל מושב רכב הוא אורתופדי ועם תנוחת נהיגה נכונה -- כאבי גב נעלמים לגמרי או כמעט לגמרי. אתה יכול למצוא הכוונות לכיוון תנוחת נהיגה כזאת בפורום, אבל הנה שני מקורות מקצועיים: http://www.alternativi.com/newsDetails.aspx?id=-2&toIDNews=152 http://www.maslulim.co.il/articles-safe/133 אחת המטרות העיקריות עבורך בכיוון תנוחת נהיגה כזאת הוא שהרגליים יתמכו בגוף ולא הגב. את זה משיגים על ידי ישיבה נכונה, פישוק רגליים יחסית רחב, והנחת רגל שמאל על המדרס וגם לחיצה נגד המדרס לפי הצורך. לכל מושב רכב יש תמיכה ברמה כזאת או אחרת לחוליות הגב התחתון. כן, יש רכבים עם תמיכה מתכווננת (אם אני לא טועה מדובר בהזזה מכנית של כרית המצויה בתוך חלל המשענת) -- כמו בפיאט פונטו ובלא מעט רכבים אמריקניים, בייחוד רכבי יוקרה. כאשר היא קיימת, מכוונים אותה כך שתתמוך בגב התחתון באופן כזה שהלחץ המופעל עליו שווה ללחץ המופעל על כל שאר הגב. אם יש בעיות גב ואין כיוונון כזה -- אפשר לדחוף מאחורי הגב מגבת מגולגלת במקום הנכון.

ישנם כמובן עוד חסרונות כמו פגיעה ישירה של המראה בראשי הנוסעים, הסתרה של שדה ראיה קדימה ועוד טיעונים -- שבזמנו נסקרו בצורה יפה ב"מדריך לנהיגה נכונה" של איתי אלון במגזין "רכב". עדיף לכוון את מראות היצרן כראוי (מה שאני אישית למדתי לעשות לפי אותה כתבה). אבל, האם השימוש במראה פנימית נפרדת (שנדבקת לשמשה בכוח הואקום) עבור מורה נהיגה, פותרת את כל הבעיות הללו? האם המראות הללו עשויות זכוכית מחוסמת כמו המראה המקורית? האם הן אינן מסנוורות ואינן מפריעות לסוככי השמש?