חן ג.

אני לא טוען שלא מדובר בשיפור מועיל, להיפך. אבל חשוב להבדיל בין אחיזה לבין התנהגות (או ניהוג). צמיג רחב יותר אוחז יותר (על יבש בלבד!), אבל מגיב לאט יותר, מאבד אחיזה יותר בחדות וגם מתאפיין בתקשורת הגה עמומה יותר. לעומת זאת, צמיג בעל חתך נמוך יותר (דפנות קצרות) או בלחץ אויר גבוה, אמנם גם כן מאבד אחיזה יותר בחדות, אבל גם מגיב באופן מיידי יותר ולכן הינו נשלט יותר ובעל תקשורת עדיפה.

גם אם המצלמה כן אוכפת מהירות, לא צריכה להיות בעיה כי אני מקווה שאנשים מאטים משמעותית לפני צומת בדרך בינעירוני (לחצות צומת גם ב-90 וגם ב-80 זה אף פעם לא בטוח!)

צמיג רחב לא משפר התנהגות: הוא מאבד אחיזה בחדות וללא סימנים מקדימים והוא גם מפתח "זוית החלקה" (שמתורגמת להפניית הרכב) לאט יותר.

יש פתרון בדמות "אלמנט קצה" (מן משטח שטוח, לרוב על "בולם זעזועים" ארוך) שמציבים בקצה גדר הבטיחות, במקום להשאיר "שפיץ" או "רמפה." כמובן שגם הרחבת הדרך ברוכה, היכן שיש צורך, והכי חשוב - טכניקת נהיגה. אגב, צורת ההתרסקות הזאת אופיינית לרכבים שפוגעים בחפץ קשיח במהירות. ראיתי רכבים ש"הזדקרו" גם אחרי פגיעה בגדר "W." גם בהתנגשות חזיתית ניתן לראות "העברת משקל" קדימה שגורמת להזדקרות שכזאת.

מזעזע, למישהו יש מושג מוצק מה קרה בדיוק?

תראה, אני מיישם את השיטה כל הזמן. קרו מקרים של נהג לא מרוכז או ממהר מאחורה שבהם ייתכן ש"עזרתי" לו אבל ממש להימנע מתאונה לא הזדמן לי עדיין (למזלי). את הטכניקה למדתי בהדרכת נהיגה מתקדמת, כאשר נודע לי כי ביישום בציי רכב השיטה מפחיתה פגיעות מאחורה בעשרות אחוזים. לדעתי, לנהוג בלי תשומת לב לנהג מאחור (ולנהג בנתיב ליד, ולנהג ממול...) זו חוסר אחריות, בעיקר כאשר השיטות ל"ניהול התנועה לאחור" יחסית פשוטות. מצאתי גם אסמכתה כתובה ממדריך נהיגה.

לא ירדת לסוף דעתי. אני מתכוון לנסות ולמנוע פגיעה מאחור על ידי עצירה מוקדמת ושמירה על "אזור מילוט" קדימה. במקרה שרכב מאחור (או רכב שני מאחור) מתקשה לעצור בזמן, אני יכול לשחרר לו עוד כמה מטרים קריטיים וגם לנסות לברוח הצדה. לצורך זה אני זקוק לזמינות מיידית של כוח המנוע, המושגת על ידי הישארות בהילוך ראשון, עד שאני מקבל "כיסוי" מרכבים מאחור.

"נהג נורמלי" עוזב גז וכאשר צריך להוריד הילוך הוא מכניס קלאץ' ובולם בעדינות, ובסוף משלב ראשון. גם את המאמץ ברגל שמאל אני מעדיף על גבי מאמץ של שרירי הצוואר, שמא מישהו יכנס בי מאחור. עצרת? הישאר בראשון והסתכל במראה וחכה שיעמדו מאחוריך שני רכבים, ורק אז שלב ניוטרל.

האוויר החיצוני נמצא בשימוש כאשר מכניסים אויר טרי לרכב. אם מחזיקים את המזגן על סירקולציה, כמות החמצן בתא הנוסעים קטנה וצריך להכניס חמצן טרי. רוב הזמן אני אישית מעדיף לעשות זאת על ידי שאני משאיר חריץ פתוח באחד החלונות הקדמיים, אך בדרכים מהירות נוח יותר להעביר את המזגן לקצת זמן לאוויר חיצוני. אוויר חיצוני גם יעיל יותר (לא תמיד) להפשרת אדים מן השמשה וגם לאוורור יחידת המיזוג כאשר הרכב (והמזגן) לא פועלים.

קודם כל נתחיל מזה שכאשר הרכב חונה, עליך לפתוח את המזגן לאוויר חיצוני (לבטל את הסירקולציה) כך שהמזגן יתאוורר בזמן שהוא לא עובד. כאשר אתה מקרר את הרכב, סירקולציה פנימית תוציא יותר אוויר ולכן - אם הרכב לא רותח לגמרי - תהיה יותר יעילה.

לא נכון! לא נוסעים בניוטרל. זה מגדיל (כן, מגדיל) את צריכת הדלק, יכול להגביר את שחיקת התיבה וכרוך במגוון בעיות בטיחותיות. כנ"ל לגבי 'לא להדליק מזגן': במזג האויר של הקיץ הישראלי זו סכנה בטיחותית, וזה גם תורם לירידת היעילות של פעולת המיזוג.

אני לא חושב שצריך להגדיר את דרך מצפה רמון בתור דרך לחובבי נהיגה. גם ככה אף אחד לא ינהג ספורטיבי ברכב עמוס. עצם העובדה שקיימים פיתולים (גם אם נוהגים בהם מנהלתי לחלוטין) ובעיקר שינויים בנוף, הופכים את הנהיגה לחביבה יותר ושומרים על ערנות הנהג. ככה אתה גם מגיע רענן יותר ליעד, ולא מוצא את עצמך מבזבז את כל היום הראשון באילת על מנוחה לאחר הנסיעה המתישה בערבה. ואגב, אני לא בטוח שנסיעה קיצית ארוכה היא מורכבת פחות ממבצע עובדה. זוהי הנסיעה בעלת פוטנציאל הסיכון הגדול ביותר (כן, יותר מנסיעות של חורף) ויש להיערך אליה בהתאם, כמו אל מבצע.

מניסיון של לא מעט נסיעות (ואינספור נסיעות של אבי) הדרך של מצפה רמון הופכת את הנסיעה למעניינת הרבה יותר (נוף, פיתולים, מקומות בדרך) ולדעתי היא גם הרבה יותר בטוחה. זמן ההגעה הוא בפירוש ארוך יותר, אך לא באופן משמעותי (20 דקות). אתה יכול להתחבר באמצע הדרך חזרה לערבה, או להמשיך ולרדת ישר לתוך אילת מעובדה. כפי שציינו כבר, קטע זה של כביש הערבה הורחב ברובו, אך דווקא באזור עובדה יש קטעים מפותלים ממש נחמדים וגם נוף לא רע. בהמשך לדגשים שניתנו לפני: - דאג לתנוחת נהיגה נכונה. כאשר הכל מכוונן כמו שצריך אפשר לעשות את כל הנסיעה הארוכה הזאת בצורה נינוחה לחלוטין וללא שום כאבים בכלל. קרא גם כאן. - תארגן את המטען שלא יסתובב ברכב (ויציק לך) ושלא יוכל לעוף בתאונה או בלימה. - בדוק את כל הנוזלים, תעביר מבט בוחן על כל חמשת הצמיגים פלוס בדיקת לחץ אויר כשהם קרים. אל תשכח שאתה נוסע עם רכב עמוס ויש צורך בלחץ אויר שונה. אם יש לך זמן עוד לפני הנסיעה, בדוק האם יש אולי צורך להחליף את הצמיגים עצמם. - במקום לעצור עצירה ארוכה באמצע הדרך (מה שרוב האנשים עושים) חלק את זה לעצירות קצרות (עשר דקות) פעם בשעה. זה עושה פלאים לריכוז, מאפשר לך לאכול ולשתות משהו וללכת להתרוקן וגם קצת מאוורר את הרכב ומאפשר לך לסדר אותו. לפני שאתה יוצא שוב לדרך, תעיף עוד מבט על ארבעת הצמיגים שלך. - עצירות אך ורק רחוק מהכביש ולא בשוליים, לא משנה מה הסיבה. - הנוסע שלידך, עליו להישאר ער במהלך הנסיעה ולסייע בידך. - היזהר מהתנועה הנגדית: היצמדות ימינה ככל הניתן בתוך הנתיב ורצוי גם הדלקת אורות יכולים לסייע, אבל גם במקרה חירום חשוב לדעת שיש .

אני הבנתי שהמדדים הדיגיטליים (לא של תחנת הדלק!) או השעונים, הם מדויקים יותר ממדיד "עט" אבל לא מדובר בהבדל משמעותי ובנוסף מדיד העט אמין יותר, כך שהוא לא יוצא מכיול בגלל מכות קטנות שאפילו לא שמים לב אליהן.

אני גם נהגתי באופן כזה פעם ולדעתי חלק גדול מן הנהגים עוברים תהליך "התבגרות" שכזה. מה שעזר לי לשנות את אופי הנהיגה היה בהתמקדות באיך אני נוהג בפועל (ברמה הטכנית). עצם ההתמקדות בטכניקה, לאו דווקא טכניקה של תפעול הרכב אלא גם מול הסביבה: חציה נכונה של צמתים, ניהול התנועה לאחור, שמירת מרחק 360 מעלות - כל אלו לא רק משפרים את הבטיחות אלא גם נותנים לך משהו לעשות בזמן הנהיגה, שהופך את הנהיגה למחושבת יותר. עוד דבר: הנהיגה תשתפר מאוד אם תשתמש בה בתור "מפלט" מחיי היומיום. רוב האנשים יכניסו את צרות החיים, העצבנות והחפזון איתם לתוך הרכב, ידברו כל הזמן בטלפון וכדומה, ומכאן כל הסחות הדעת וגם ההתנהגות העצבנית בנהיגה עצמה. אם מתייחסים אל זמן הנהיגה בתור זמן של שקט בשביל עצמך ולא חושבים לא על היעד ולא על שום דבר טעון - הנהיגה נעשית רגועה יותר ולאו דווקא אטית יותר. נוכחתי לדעת שדווקא נהגים שחושבים על היעד או אפילו ממהרים אליו מגיעים באיחור (הממהר מאחר) ואילו אני, גם כשאני יודע שאני בלחץ של זמן אני חושב רק על הנהיגה עצמה ויודע שככה אני אגיע בזמן.

מחזק. מקום בטוח לתושבות למיניהן הוא ליד קורת A השמאלית ונמוך ככל הניתן. במיקום זה אין הסחת דעת והפניה של המבט או הסתרה של שדה ראיה, וגם אין הפרעה של התושבת לכרית האוויר של הנוסע, שהיא מאוד גדולה ויכולה להעיף דברים שתלויים על השמשה או מונחים על הדשבורד. אגב, גם תושבת שנמצאת על הקונסולה המרכזית לפעמים ממוקמת כך שכרית האוויר יכולה להעיף אותה. נא לשקול זאת בכובד ראש.

הבעיה ביובש המופיע בגיל שלוש-ארבע שנים הוא פחות מבחינת סכנת התפוצצות ויותר מבחינת רמת אחיזה ירודה (שאתה מעיד עליה בעצמך). לגבי החריצים: מעבר לעובדה שמים יכולים להופיע גם באמצע הקיץ (המצב הכי גרוע) ויש גם חול ושאר מרעין בישין, החריצים משמשים גם לקירור הצמיג, ושחיקתם מעידה על חשיפה של שכבות גומי פנימיות של הצמיג, שמטרתן אינה אחיזה אלא מתן חוזק מבני לצמיג. בנוסף, צמיג שעומק חריציו נמוך הוא צמיג ש"בורח" באופן הרבה פחות ליניארי במצבי קצה. לרוב המצב מעיד גם על צמיג שעבד "קשה" וסובל גם משחיקה פנימית שאינה נראית לעין. (אם כי אני מסכים ש-30K זה די מוקדם מבחינת נסועה). עומק החריצים החוקי (1.6 מילימטר מינימליים ש"מעגלים" אותם ל-2 מ"מ) הוא לא מספיק מבחינת הבטיחות בשום אופן! אני לעולם לא אנהג על צמיג שעומק חריציו הוא 3 מ"מ ומטה, ואני עוד מתגמש כיון שבהדרכה שעברתי דיברו על לפחות 4 מ"מ. צמיג שעומק חריציו שתי מילימטר נוסע על כל שלולית מים קטנה כאילו היא היתה שלולית סולר. נכון שיש ABS, אבל המערכת אינה מונעת החלקה הצדה (אם אין בקרת יציבות) ושתי המערכות גם יחד אינן מונעות ציפה. גם כאשר ה-ABS עושה את עבודתו נאמנה, מרחק העצירה על צמיגים יבשים או מגולחים יהיה ארוך משמעותית.

מבחינת שחיקת המדרס: תבדוק בעצמך האם המדרס נשחק פחות משלושה מילימטרים (ולא ה-1.6 מ"מ המינימליים של הטסט!) ואז תשקול האם להחליף אותם או לא, פשוט קשה לראות לפי תמונה בלבד. הצמיגים גם לא הכי חדשים בלשון המעטה (וזה לא משנה אם הם נראים יבשים או לא!). אני מחזק את מה שנאמר לגבי החלפת הצמיגים קדימה-אחורה כדי להשוות את השחיקה מלפנים ומאחור (ורצוי גם מצד לצד) ולמיטב ידיעתי יש לעשות זאת אחת לעשרת אלפים קילומטרים, אך אני מסתייג בכך שאם אתה כבר מחליף צמיגים, הצמיגים הטובים צריכים להיות על כל ארבעת הגלגלים בלי פשרות של "הטובים מאחורה" וכיוצ"ב. אני גם לא חושב שיש מקום לחכות דווקא עד החורף. צמיג טוב חשוב כל השנה באותה מידה. בחורף עקב סכנת החלקה, בקיץ עקב צורך בעמידות של הצמיג לחום וגם בגלל הטינופת שמכסה את הכביש במהלך החודשים החמים.

לא מסכים. תלמיד טוב לומד נהיגה כדי ללמוד לנהוג (לא כדי לעבור טסט) ובתור שכזה, הוא לא צריך להיות סביל, אלא הוא צריך לשאול דברים ולדרוש הסברים למה שלא מובן לו וגם להפעיל את הראש במקום שבו שיקול הדעת שלו דרוש. אם המורה טוב, תלמיד כזה יגיע לרמת נהיגה טובה, גם בטסט אבל הכי חשוב: במבחן האמת על הכביש.

עקרונית אני מסכים! להבא, אני לא ארכוש רכב ללא הגה טלסקופי ומושב מתכוונן לגובה. אני (1.87, אגב) לא יכול להסתדר בלי זה. אבל האמת היא שכל מכונית, גם כזאת שיש בה מושב נהדר וכיוונונים לרוב, מגלמת בתוכה איזושהי פשרה (בוודאי עבור אנשים ארוכים) ולא תמיד ניתן להגיע לתנוחה שהיא לחלוטין "אופטימלית" אלא צריך להתגמש. אני כמובן לא מדבר על הבדלים של חצי מטר, אלא על הבדלים יחסית דקים שחלק מן הנהגים (שאין להם מודעות לנושא) בכלל לא ישימו לב אליהם. הפשרה גם תלויה בסוג הנסיעה: תנוחת הנהיגה בנהיגה ספורטיבית היא לא תנוחת הנהיגה של נהיגה בינעירונית ארוכה ונינוחה.

אותה בעייה אצלי בדיוק. זו אגב בעיה של אנשים שהיחס בין אורך הידיים לאורך הרגליים שלהם הוא בעייתי (כמוני). אני אישית עשיתי פשרה של המרחק מההגה לטובת המרחק מהדוושות, משום שהרגליים שלי גם היו תקועות בזוית לא סבירה (כמו שאתה מתאר) וזה גרם לאבדן תחושה בכף הרגל לאורך זמן (זרימת הדם בזוית הזו היא בעייתית) וזה גם מסוכן בתאונה עקב חבטת הברכיים בתחתית הדש. לדעתי מרחק הרגליים חשוב יותר מהזוית בין הגב להגה, ולו רק כיון שבמצב חירום בולמים לפני שמתמרנים (אם בכלל). במרחק נכון, זוית הרגל בלחיצה מלאה על הבלם (לאחר התנעת המנוע ומספר לחיצות) צריכה להיות לפחות 120 מעלות (ורצוי 140 למנח נינוח יותר). אם הברך כפופה יותר, יווצרו הבעיות שתיארת.

ישנו דני G (גלטר) שהוא בכלל מדריך מצוין לנהיגה, שעוסק גם בנושא חרדות נהיגה (הודות לידע רב בפסיכולוגיה). http://www.gdrivetech.co.il/pages.yecms/drive_fear

בואו נבדיל בין שימוש בטיפטרוניק לטובת קביעת הילוך קבוע עבור התיבה (למשל, להציב אותה בהילוך שני או שלישי ולהשאיר אותה שם לאורך כביש מפותל\זחילה עירונית) לעומת נהיגה בתיבת טיפטרוניק ושימוש בה כאילו היתה תיבה ידנית על ידי העברות הילוכים תכופות. המצב הראשון לא גורם לשום בלאי מיוחד, אך אם אתה נוהג בסגנון השני באופן תדיר יחסית - התיבה תישחק ועוד איך!

אמנם כאן מדובר על התפעול של התיבה (הפחתת שחיקה) אבל ראוי להזכיר שמבחינת התנהלות התנועה (וניהול התנועה לאחור) כל עוד לא נעצרו מאחוריך שתי מכוניות (או רכב אחד כבד יותר כמו משאית) אין לך "כיסוי" מאחור ורצוי להישאר בהילוך לצורך ניצול מיידי של כוח המנוע במצב של סכנה מאחור.

אם אתה אינך מנוסה ב"ניסויים" כאלו, קח מדריך (הכוונה למדריך נהיגה מתקדמת). בעצם, גם אם אתה מנוסה - קח מדריך.