spidrman

היתה לי אלפא ספיידר 1600 וכיום יש לי פיאט 124 ספיידר 1800 (אם כי דגם אמריקאי בעל יחס דחיסה נמוך והספק שנמוך ב-32 כ"ס (!!!) מהדגם האירופאי אבל מומנט מ ד ה י ם !!!). בעיני הפיאט עדיפה,בחניה ההגה קשה אך בכביש הפתוח אין הנאה גדולה מזו,היא מתנהגת נהדר ותנוחת הישיבה טובה פי כמה מונים מהאלפא. שתיהן מהירות וממילא לא תנצל את המהירות המירבית ברכב ישן עם גג מתקפל... הפיאט גם נדירה יותר במחוזותינו לאחר שמספר רב של אלפות עלו על הכביש תודות למפעל הפיס. שתיהן אמינות למדי (פונקציה של תחזוקה נכונה) אבל הפיאט אמינה יותר. מה שחשוב הרבה יותר היא העובדה שהמכלולים המיכנים של הפיאט זולים ונפוצים (פיאט 124/125/132/132/לנציה..) לטעמי,אין כל בעיה לטפל בפיאט,גם לבד. האלפא דורשת מיומנות וכלים וגם טיפולים תכופים יותר ואם אינך בעל ידע במכונאות,יהיה לך קשה יותר למצוא מוסך שיטפל בה מאשר בפיאט וזה גם יהיה יקר יותר. מאידך לאלפא אין רצועת טיימינג אלא שרשרת אבל החלפת טיימינג בפיאט פשוטה,זולה והגישה טובה. יופי? שתיהן מדהימות ועל זה אני לא חושב שיש עוררין. בישראל קל יותר למצוא אלפא למכירה,הפיאט כאמור נדירה הרבה יותר.

רכב מצויין,אמין ועלות אחזקתו סבירה. מרווח ונוח ונותן תמורה טובה לכסף. אין שום בעיית חלפים ולא בעיית שירות (קרסו). הביטוח זול יותר יחסית למתחרות. האלמרה פרפקט פחות מודרנית מהטיוטה "החדשה" ומהמאזדה 3 אך גם זולה מהן! בשנתונים נמוכים יותר ובזמנן של הטיוטה הקודמת והלנטיס האלמרה הקודמת עדיפה בנוחות והיא התמורה הטובה ביתר לכסף במשפחטומטיות יפניות. מניסיון של שתי אלמרות במשפחתי וגם אצל חברים,מומלצת ביותר.

לא פחות מענין זה איפה נמצאית היום האלפא סוד הכתומה שעומדת מקדימה....? כיום דגמי שנות השבעים של הסוד נדירים יותר מהסאאבים ששרדו היטב את השנים.

אינני מכיר מספיק טוב את הוולוו,הלנצ'יה נותנת תמורה מצויינת למחיר,היא יותר אמינה מהתדמית שהודבקה לה אך חשוב מאד למצוא רכב שמור וממישהו שמבין את "הצרכים" המיוחדים של רכב טורבו,יודע להניע ובעיקר לכבות את המנוע לאחר שהטורבו נרגע,משתמש רק בשמן איכותי ומחליף אותו בזמן וכיו"ב. יש למצוא רכב שטופל ע"י מישהו שבאמת מבין מה הוא עושה ושאינו מקומבן או שנעשו בו אילתורים וקיצורי דרך (ההמלצה טובה גם לוולוו טורבו ובכלל). לקחת לבדיקה (לא במכון רגיל אלא אצל מי שמבין ברכבים כאלו) ולקוות לטוב. הטוב יגיע,זה בטוח ונהיגה בלנצ'יה זו חוויה בפני עצמה (לטעמי,התמא מהנה יותר מהקאפה...). הטיפולים יהיו יקרים אבל זה נכון באותה מידה גם בוולוו. העיצוב של הלנצ'יה (לטעמי) הן בחוץ והן בתא הנוסעים עולה על הוולוו בכמה רמות. בהצלחה

תתחדש! השאלה הבלתי נמנעת (ונראה שחצי פורום במתח..) היא באיזה צבע תצבע את הפלקון?

מזל טוב עוד פיורי אחת או שתיים ותחשבו למשפחה ברוכת פיורי,תקבלו קצבת פיורי (אם כי הקצבאות קוצצו מעט) ואולי גם פטור ממילואים..

לשאלת מצמץ, כמובן שהאלמרה 2001 מומלצת גם היא רק שהיתה לי תחושה שהשואל מוגבל בתקציב. למשפחתי אלמרה 1999 ואלמרה 2003 עם אפס מוחלט של תקלות ואנו מאד נהנים מהן (עד כמה שניתן להינות ממשפחטומטית מלוכסנת פנסים....

תשקול ניסאן אלמרה מודל 1999-2000 ,אמינות ללא תחרות,מרווחת יחסית לטויוטה של אותם שנתונים,זולה לאחזקה מהמתחרות (בעיקר הביטוח) ומוצלחת ונעימה יותר מבנות הדוד הקוריאניות של אותן השנים. תמורה מצויינת לכסף אם אתה מחפש משפחטומטית מלוכסנת.

המולטיפלה והמגאן סדאן לא שייכות לאותו פלח (אולי הסניק בקושי רב..) המולטיפלה באה עם גיר ידני ומנוע דיזל מסילה משותפת. למיטב זכרוני היו לא מעט דיונים ארוכים לגבי המולטיפלה ושווה שתעשה חיפוש. בתמצית,מוזרה למראה,מאד מרווחת ונוחה,הנדסת אנוש מעולה,מנוע דיזל שמפתיע לטובה,נוסעת וסוחבת מצויין,חסכונית ואחזקה לא בשמיים. אמינות מיכנית טובה,בעיה עם הגימור והפלסטיקה ולפעמים החשמל,לא יותר גרוע מהמגאן אבל המגאן לא ממש דוגמה להתפאר בה. לטעמי ודעתי,תמורה טובה לכסף,יש למצוא רכב שמור (או חדש) ולטפל כמו שצריך,ההנאה מובטחת!

הגיר של השרייד פשוט ואמין,אין בעיות מיוחדות אך הכל תלוי במצב הרכב שתקנה.

מישהו ישב במושב הנהג של הקורסה?

אגב,גם השליטה בניסאן עברה בחלקה לרנו...

במשפחתי,אצלי וגם אצל לא מעטים מחבריי עברו המון פיאטים לסוגיהן ודורותיהן,שום בעיה עם ההגה,לא ברור מה עבר על מכריך,באיזה דגמים מדובר ומי התעסק להם עם הרכב. איך אומרת עדי אשכנזי? מה זה השטויות האלו עם ההגה של הפיאט. אם ההגה מדאיג אותך,תירגע וקנה כל פיאט שתרצה,ההגה לא יתקע ולא יפול (!?!?)

מסכים עם ההמלצה לא לשנות אך לא מסכים עם ההשוואה לאסקורט מקסיקו שהיא בעצם אריקה שחוץ מהשם אין לה דבר שמשותף עם אסקורט MK1 . אשר לשאר הרעיונות,קוזי שמוזי,שבי שמבי,אנחנו בישראל ולא יאשרו שינויים שכאלו וגם אם יאשרו משהו,יהיה הדבר כרוך בטרטורים והוצאות אדירות כך שכבר עדיף לייבא משהו מן המוכן ובעל מספר דגם רשמי.

התשובה פשוטה,מנוע חוקי! ספק אם המנועים שציינת יקבלו אישור ממשרד התחבורה,שינוי שכזה יצריך יותר מאשר החלפת המנוע עצמו ואם החלום הוא מנוע קוזי כמו שציין רן,ההשקעה תהיה ב 5 ספרות ובדולרים . כל מנוע אחר שלא יאושר לא יהיה חוקי,לא יהיה מבוטח,אסור יהיה לך לנהוג בו והדברים ידועים.

אין הרבה מה לחשוב, אתה כקונה יכול לתת יפוי כח ואז אתה חותם כמי שמייפה את כוחו של אחר לבצע העברת בעלות אך חתימה זו אינה בשם הבעלים. כלומר,אינך חותם על יפוי הכח בשם הבעל הרשום אלא בשמך בלבד. הבעלים הרשום,אם הוא חי מן הסתם,יכול לחתום ולהפוך אותך למיופה כח אבל כאמור,בשביל זה הוא צריך להיות איתנו כאן בעולם של מטה..

נוחות בטיחות וצריכת דלק נמוכה/סבירה= 206 אמינות,לפחות לגבי מערכות העזר והחשמל הגטס עדיפה. כללי: אין מה להשוות בין הנסיעה והנהיגה בין שתי המועמדות ואם ענין זה חשוב לך,מצא 206 שמורה ומטופלת וסע לשלום! בהצלחה!

שאלה מאד מאד כללית שקשה לענות עליה,האם אתה מחפש רכב אמריקאי או אירופאי? האם בעל ביצועים או שדווקא ערכו הקלאסי ויופיו הם החשובים,האם לזמינות החלפים ולמחיר יש משמעות וכיו"ב פרטים שנדרשים...! ברור שאין טעם להמליץ על פיאט 850 ספורט כשנטיית ליבך היא קדילק אלדוראדו... ואין טעם להמליץ על רכישת רכב שעלות הייבוא היא לא מעט עשרות אלפי דולרים כשתקציבך אינו עולה על 10K דולר (בכוונה לא ציינתי תקציב מתחת ל 10K דולר כי אז,רד מהרעיון).

אינני נכנס (כמנהגי) לויכוח "המועדוני" אך אינני בטוח שהציטוט לעיל היה במקום מה גם שעובדתית הוא לא נכון כי הניסיון הנ"ל לא נכשל אלא זכה להצלחה "פנטסטית" ועל כך יעידו 6 מיליון יהודים,כמיליון וחצי צוענים והמוני נכים והומוסקסואלים.

לעץ הפלסטיק יתרונות רבים,הוא לא משיר עלים,אין עליו חרקים, הוא לא מתייבש,לא צריך לסחוב אותו לזבל,הוא קל משקל,לא מאד דליק ויחסית זול עם אפשרות שימוש לשנים רבות. עם קישוטים נכונים הוא נראה מעולה. קל וחומר כשלמרגלותיו דולקת לה חנוכיה... השיקסע שלי מאד מרוצה מעץ הפלסטיק שמאיר את ביתנו באורות מהבהבים עם אוירה פסיכודלית משהו.. חג שמח!

מצטרף להמלצות לגבי הפריזמה,בשעתו במסגרת עבודתי כמכונאי עבדתי על הפריזמות לרבות הסימבול,רכב מעולה,עמיד ואמין אך לא מאד פשוט לטיפול. מצריך עבודה ממשית להחלפת הטיימינג וממשית עוד יותר להחלפת משאבת מים. מומלץ מאד לפתוח את העיניים ולאתר עוד סימבול לחלקים ובמיוחד בשביל המחשב,גיר וציריות שאינם דומים לאלו שבפריזמות 1300/1500 כמו תמיד,יש למצוא רכב במצב טוב שקיבל אהבה וטיפולים נכונים.

יתכן והצריכה היא בגבול המותר אך אציין רק זאת,במשפחתי שתי אלמרות, אחת 1600 מודל 1999 והשניה מודל 2003 עם מנוע 1800 סמ"ק. שתיהן עוברות טיפולים במרווחי זמן של שנה -+ או כ-12000 ק"מ (נוסעות מעט) ואיננו מוסיפים שמן בין טיפול לטיפול שכן לעולם אין גובה השמן מגיע למינימום. בחישוב גס, צריכה של כ-60-70 גרם ל 1000 ק"מ. (לפחות לגבי זו משנת 1999 על סמך ניסיון של 6 שנים,החדשה יותר עברה טיפול תקופתי לפני שהספיקה לעבור 10K ק"מ) יצויין ששתיהן בעלות קלומטרז נמוך (60K ו-14K) ואין נזילות שמן.

אני מצטרף לדעת המגיבים מעלי. היו לי שתי תמות, אחת אוטומטית ואחת ידנית,שתיהן גילו אמינות יוצאת מהכלל. יש למצוא רכב שמור ולבצע טיפולים בזמן ובעיקר אצל מי שיודע היטב מה הוא עושה! הטיפולים אינם זולים. עשה חיפוש ותמצא בפורום מידע מפורט יותר. אם השם אלפא או לנצ'יה לא עושה לך משהו בלב ובבטן,אל תכנס להרפתקאה מיותרת,אם יש לך אפילו נטיה קלה לעבר מכוניות אלו הזהר כי הנטיה תהפוך להתמכרות קשה....

יש כמה כאלו. אם אני לא טועה,חברת מקורות קנתה בשעתו כמה פנדות 4X4 מנועי 1000 FIRE ובחיפה ראיתי לפחות אחת לבנה שמסתובבת.

תתחדש! אני שמח לראות שאתה מצטרף (חזרה) לרוכבי הדו גלגלים, ל CB750 מקום של כבוד גם בנוסטלגיה האישית שלי, לי לא היתה CB750 אך כשהתחלתי לרכב היה זה האופנוע היפני הפופולרי ביותר אצל החברים שרכבו איתי ולפני ה GS1000 של סוזוקי וה- Z או Z1R של קוואסקי (אגדה בפני עצמה..). באותם שנים (תחילת שנות ה-80 וממש לפני ועם תחילת הייבוא של סוזוקי לישראל) שלטה הונדה בשוק האופנועים הישראלי (אופנועים יפנים) עם סדרת ה-CB בעיקר נפחי 175 200 (כזו היתה לי) 350 ו-750 . הונדה פופולרית אחרת היתה ה CX500 המיוחדת עם קירור מים וגל הינע ואמינות מעוררת התפעלות. מבלי לפגוע באוהבי האופנועים הבריטים והגרמנים ששולטים בשוק "הקלאסי" בארץ,מתחילים לראות חזרה לאופנועים "אמיתיים" כלומר מרובעי צילינדרים יפניים משנות ה 70 וה 80 שאיתם היית יוצא לטיול בבוקר וחוזר בערב מבלי שבדרך היית צריך לפרק את האופנוע תוך עשיית אוברהול פחות או יותר ושהיוו את הבסיס לכל מה שאנו מכירים כיום בשוק האופנועים. ואנא נמרוד,עדכן בפרטי ו"תלאות" הייבוא וה"גיור"