כמה תובנות טכניות עבור גיקי העל שבפורום מנסיעה שביצעתי אתמול בערב והיום בבוקר -
א. בתור אחד שלא ניחן בשמיעה 6/6 (סטגדש), אין לי מקדם השוואה לרכבות תחתיות מחו"ל כי טרם נסעתי בכאלו, אך רמת הרעש בתוך הקרונות בזמן הנסיעה התת קרקעית ממש גבוהה, ברמה שפשוט לא ניתן לנהל שיחה עם אדם שנמצא לידך מבלי להרים את הקול ובטח שלא בטלפון. בידוד רעשים פשוט לא קיים. לא זוכר תופעה דומה מנסיעה בקו יאושליים תל אביב של רכבת ישראל או בכרמלית בחיפה. אולי אני זוכר לא נכון.
ב. פתיחת הדלתות בתחנות העיליות כפופה למידת הגדלת הראש של הנהג. לא כל הדלתות ייפתחו ובמקרים שלא, יש לחצן ייעודי לכך בכל דלת.
בתחנות התחתיות או בעיליות עם דלתות אוטומטיות ברציף כלל הדלתות ייפתחו וייסגרו at once.
ג. עניין שהוא גם תלוי נהג, ה-alignment עם הדלתות האוטומטיות ברציפים (היכן שקיימות, כאמור) רחוק מלהיות מושלם. הנהג של היום הקפיד על כך יותר, אך אתמול בערב נוצר מצב שהמעבר בין דלת הרכבת לדלת הרציף היה כה צר שאילו הייתי אישה עם עגלת תינוקות, לא הייתי יכול לעלות/לרדת.
ד. בכניסה לתוואי התחתי מיד מתקבלת התחושה שהרכבת עוברת למוד אוטונומי וההסננות וההזדחלות שאפיינו את השיוט על פני הקרקע נעלמות בין רגע בתחושה שסוף סוף המצערת של הדנקליה נפתחת (במקטעים הישרים). מומנט חביב, לא הקונה החשמלית בה יצא לי לנהוג מס' פעמים, אבל רצוי להיאחז במשהו או לשבת רגע לפני שהרכבת נכנסת לתוואי התת קרקעי (מכיוון פ"ת), בייחוד אם ה-core שלך מעפן ואתה מאבד שיווי משקל גם בשכיבה.
ה. בדומה למטרונית בחיפה, תדירות הכריזות מוגזמת. ממש מוגזמת. אני מודע לכך שיש אנשים שימשיכו לשאול שאלות ולאכול בלבלות למרות תדירות הכריזות ולשם כך זה נועד מלכתחילה.