שתי התייחסויות להודעה שלך. ראשית, הדוגמה העיקרית ל"אופי" של קבוצה זה אולימפיאקוס של שנה שעברה [ודי השנה האמת]. קבוצה מוגבלת מאוד, עם עבר עשיר, מאמן חכם והרבה מאוד ניסיון וחוכמה. ספאנוליס ודיאמנטידיס זה לא מתכונים למוסקה. מדובר בשני שרידים למשהו שכבר לא רואים באירופה, רכזים. כן כן, רכז משחק אמיתי. בעידן שבו גארד נמדד לפי היכולת שלו לעשות נקודות בקליעה או חדירה, שחקנים חכמים, שומרים מצוינים, בעלי ראיית משחק לצד היכולת לקלוע הם מצרך נדיר. גם כשעולה כזה באירופה [ריקי רוביו] הוא ישר נלקח לNBA. פאפאלוקס [שאותו עקף אתמול דיאמנטידיס], שאראס, פריג'יוני, לאקה יאקוביץ' [אני חולה על השם הזה] ורבים אחרים; הם משהו שלא קיים היום באירופה לצערי. הכדורסל האירופאי הפך מאוד אמריקאי וחבל.
לסיכום, יותר מאשמח לראות את אחת היווניות מפתיעה ועולה לפיינל פור, למרות שלדעתי שתיהן יפסידו במשחק מספר 4 וילכו הביתה [פאו לצסק"א ואולימפיאקוס לריאל]. ברסה כבר הבטיחה את מקומה בפיינל פור אחרי טיול מול גלאטאסראי.
שנית, בהקשר של מלחמה. אני מאוד מאוד מסכים אתך. הנשמה של סופו, הזינוק על כל כדור, הניסיון לעשות דברים שלפעמים הם טיפשיים [כמו הניסיון לחסום את לאוואל, שבעקבותיו הוא נפצע], אבל לפחות זו מלחמה. אני קורא לזה שחקנים עם ביצים. גם בלו כזה. רייס מגלה ניצוצות. האמת שסמית' גם כזה, לפחות בפן ההגנתי. זה גם מה שאני מצפה מיוגב שיהיה, קצת יותר אמיץ, קצת יותר לוחמני. זה ההבדל הדק בינו לבין מקל.